אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קמז

סימן קמו

להרב דחוודאן

בדבר השאלה מאחד מבני הכפרים שמכר חמצו עם החדר וקבל כסף על המקח והמותר זקף במלוה ושכח לחתום שמו שנודע לאחה"פ ע"י אחר שראה השט"מ. כבר האריכו הרבה מתשובות האחרונים בנידון כזה ששכח לחתום שמו בדברי חיים דיני חמץ סי' ב' ואגודת אזוב מדברי חא"ח סי' י"ג ואמרי בינה סט"ו ובית שלמה א"ח ח"ב סו"ס ק"ב ובגד ללבוש סמ"ה דף כ"ו ע"ב בכמה צדדי היתר. וכה"ג בתשובת הר"ח כהן סי' י"ב. ובשו"מ קמא ח"א ספ"ד וסו"ס צ"ג וצ"ה וסדי"ר וח"ג סי' ק"כ ותנינא ח"ב סע"ז וח"ד סי' ו' ופ' וק"ב ותליתאה ח"א סי' ס"ג ורביעאה ח"ב סו"ס ל"ז דהוה אונס גמור שחשב שחתם שמו וכיון שהתחיל לעשות המכירה ועשה שטר ל"ש לחוש להערמה וכמ"א סתרכ"ו דבסתמא שכחה הוה אונס וע"ש סי' ק"ח וט"ז ס"ק י"א ולש"ב יו"ד סל"ט סק"ח ומ"ב דכיון דחזינן דבדק רק שיש ספק תלינן לקולא עכ"ד. ובשבועות כ"ו א' לבך אנסך. וב"י ח"מ סע"ג בשבועה שיתן לו מעות ביום פלוני והלך לעסקיו ושכח הוה כאונס וע' ביו"ד סי' רל"ב סעיף י"ב בהג"ה ובט"ז ס"ק י"ט (וע"ל סי' קמ"ד) והכא שהיה דעתו למכור עדיה מלא בדק באונס ול"ד לבדיקת הריאה קודם שבדק השאר דתלינן שהיה סירכא דשכיח בה וכפרי תבואה סל"ט סי"ד. וכן בתשובה שבסו"ס כרם שלמה אות ד' דבשכח למכור מה שאינו ברשותו ליכא למיחש להערמה. ובשו"ת מים חיים חאו"ח סו"ס ה' בשכא למכור קצת מחמצו ואמר שביטלו אפשר דגם הרמב"ם מודה דמותר לאחה"פ. ובזכרון צבי סי' ט' ויוד דאף לש"ב דספד"ר ע"י גלגול דאורייתא לחומרא ובתוך הפסח הוה דאורייתא מ"מ בכה"ג דבתוך הפסח ספיקו לחומרא לא קנסו לאחה"פ יעש"ב ויוצר סי' ס"ו בהג"ה לענין דם בספק במקום האוסרו ונתערב לצרף דעת האומרים דם ביצים דרבנן והוה ספד"ר. ולהגאונים דחמצו של ישראל ברשות א"י אינו עובר רק מדרבנן חייב לבער. ובשאג"א ספ"ו דבחמץ שכירות לא קניא רק לקולא שלא לעבור בחמצו של א"י וקע"א וא"כ בתוך הפסח רק ספד"ר. וגם דלשאג"א ספ"ט ופ"י חא"ח סי' י"ג דגם ר"ש לא קניס בעעה"פ אלא בעבר בב"י דאורייתא. ואם דלר"נ גם בעבר בב"י דרבנן אסור לאחה"פ (וע"ל סי' קמ"ד). וגם דלמק"ח סתמ"ח לסמוך בקנין כסף לבד בא"י שהוא פלוגתא דרבוותא ובחמץ שעעה"פ דרבנן ספיקו לקולא (וע"ל סי' קמ"ד). ואף דבספק אזלינן בתר חזקת מרא קמא מ"מ בפלוגתא דרבוותא ל"ש חזקת מ"ק וכמ"ש האחרונים דבשביל החזקה לא ישתנה הדין. ובפרט דבהפקר ליכא חמ"ק. ואף למ"ש ברשמי שאלה סנ"א בדבר שנותן בהקפה שדרך לכתוב בשטר ובפרט במכירת סחורה דקפיד המוכר להעמידו על סך מסויים לענין טעות אונאה במקח (ע"ל סו"ס קמ"ה). ולא שייך במכירת חמץ שנכתב כדשיימי בי תלתא. גם דהוה כמוכר שדהו מפני רעתה ואינו מקפיד גם בהקפה (וע"ל סי' קל"ד). ובשו"מ תנינא ח"ב סע"ו וע"ז שאף אם נסמוך על הפוסקים דכסף קונה בא"י ע' בח"מ סרס"ד דיש ב' דעות בגילה דעתו דרוצה לקנות בדבר אחד. וע' בשו"מ קמא ח"א סצ"א וצ"ג ובשב יעקב חיו"ד סי' ס"ב ועה"ג סי' ק"ב מב"מ י' ע"ב ובשו"ת נפש חיה חיו"ד ספ"ו דף ק"ה ע"ג יעש"ב. וכה"ג בשו"ת מהר"י הכהן תנינא א"ח סי' י"ב בשכח לחתום שמו דל"ד להא דבנפילה ניחא ליה דשם לא חשיב כלל שיקנה בד"א אבל הכא שעשה בפירוש שני הקנינים קונה באיזה שירגיל לקנות וכה"ג בתשובת הרא"ש כלל ט"ו. וע' בשאילת שמואל חיו"ד ספ"ו דף ס' ע"ד מהשמ"ק ב"מ י' דהיינו רק בקנין דרבנן אבל בקנין דאורייתא אף שגילוי דעת להיפוך מהני הקנין ולא דמי לעודר בנכסי הגר דשם לא נתכוון לקנות כלל יעש"ב. ואולם בשו"ת רע"א סל"ז דבדעת אחרת מקנה מהני אף בלי כוונה וכיון דאנן סהדי דמחמת איסור דב"י או דבכור אין רוצה לבטל המקח מהני קנין המשיכה אף דהמזכה והזוכה חשבו שכבר קנה בכסף. והכ"נ בקנין כסף בלא שטר ואף שבתחלה לא מעייל לספיקא ודעתו שבאיזה שהוא המועיל יקנה:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה