אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קמד

סימן קמג

י"ח למב"י תרנ"ד

להמו"צ דשארינראד בפאדאלסק ר' חנוך ור' עקיבא

הגיעני היום מכתבם בשאלתם מצומ"ר שסידר שט"מ חמץ לא"י שכן היה דרכו תמיד גם לפני הרבנים שהיו שם מכבר ושעתה נודע להם מנוסח השט"מ ע"י סיבה ופקפקו על נוסח כתיבתו. ואם כי נגד רצוני להשיב במרחקים מבלי שאלת שני הצדדים ואולי דברים בגו ושגם הוא אחד מהמו"צ. אך באשר הכריזו איסור על הנמכר כל שלא יבוא מכתב להיתר מצאתי חובה להשיבם בפאצט ראשון שגם לפי דעתם לא היה מקום להחמיר בדיעבד ואף משום מגדר מלתא שלא יקפץ כ"א לעסוק במכירת חמץ היה לפרסם זאת בשעת מעשה בהסכמת טוה"ע ובצירוף כל לומדי למד וע' בסמ"ע סי' ב'. ואין רצוני להשיב בפרטות במה שיש לדון בכל הפקפוקים שלהם אחרי שלפי מכתבם הכותב מאן דהוא שאין לו להתערב במכירת חמץ ובהיות האי פיסקא במחלוקת שנויה אשר אין תועלת להשיב בארוכה על טענותיהם מאחר שבכל אופן אין חשש חמץ שעעה"פ. ומלבד דלהמק"ח במכר חמצו לא"י בקנין כסף לחוד דפלוגתא דרבוותא אי כסף קונה ולאחה"פ ספד"ר לקולא ע' סתמ"ח ס"ק ה' בח"י ובאחרונים והרי האויף גאב תחילת פרעון גם לסמ"ע סי' ק"צ ולט"ז לא בעי כסף שיווי ועשו"ת פרי תבואה סמ"ב מ"ג מ"ד ובשו"ת חמדת שלמה חא"ח סי' א' וב' ובקו' דבר הלכה. ואם כי בעיקר הסברא מב"ק ס"ו ב' דזה מתיאש וזה אינו רוצה לקנותו. הרי כאן בנכרי לא שייך זה ועשו"ת גור אריה יהודה חא"ח סי' ס"א משש"ב. (וע"ל סי' קמ"ז) ובשו"ת מהר"י הכהן תנינא חא"ח סי' י"א דבמוכר שדהו מפני רעתה מהני גם בעייל ונפיק אזוזי. ולכמה פוסקים דאף במקום שכותבים שטר קונה בכסף במוכר שדהו מפני רעתה ע' בדברי חיים דיני חמץ סי' ב' ושו"מ רביעאה ח"ב סכ"ו. ובמשיב כהלכה חא"ח סו"ס א' שבקצת מקומות אין עושין שטר רק קנין בע"פ. ועכ"פ בקנין כל דהוא קודם זמן איסורו יצא מרשותו:

אבל אין אנו צריכים לזה שגם אם היה ערעור ברור על המכירה כיון שנודע שעשה השליח שליחותו ומכר לא"י וכל ימי הפסח סבור המשלח שמכירתו כהוגן לא שייך קנסא לאחה"פ גם כשעיות השליח במכירתו שהאונס ידוע לכל שגם בזמן איסורו סבור שנפקע מרשותו וכח"י סתל"ג ס"ק כ' וסתמ"ח ס"ק כ' ובתוה"ש שאלה ו' דהוה כחמץ שנפלה מפולת ומהימן שביטל מקודם ובפרט לדידן נוהגין לבטל בזמנו באמירת כל חמירא. ואם שבנש"א שאלה ג' משיג עליו עי' בגבעת פנחס סמ"ז וכמה תשובות שהסכימו להח"י ובתשב"ץ ח"ב סי' ק"ט וחמץ שעעה"פ אינו אסור אלא מדרבנן משום קנסא דעבר אבל יראה וזה אין לנו לקנסו דמה היה לו לעשות אנוס הוא וכבר ביטל דמהני אפילו בחמץ ידוע עכ"ל. ותלוי בגירסת הספרים ברמב"ם שהביא הכ"מ רפ"ב מחומ"צ ועשו"ת אגודת אוזב מדברי חא"ח סי' י"א אות י"ז. ומ"ש בקונטרס טוב עין והובא בשע"ת שדברים קשים המה לחלוק עהרמב"ם וטור סתמ"ח. וגם בשו"מ תנינא ח"ב סע"ז ותליתאה ח"ג סל"א שמכל הפוסקים לא נראה כן ומ"מ בשעה"ד יש לצרף דעתו יע"ש ח"א סי' ס"ג. ולא זכרו מר"נ פכ"ש כ"ח שהובא בכ"מ דאם לא עבר לא מדאורייתא ולא מדרבנן כגון ששכחו ואחה"פ מצאו מותר. ובשו"מ תליתאה ח"א סכ"ג מש"כ יו"ד סל"ט באומר שנבדק שלא כהוגן כיון שעכ"פ בדק מותר וכתב שאפשר שבכה"ג מיירי התשב"ץ. וע"ש בח"ב סי' ס' ובפמ"א ח"ב סי' כ"ז דבביטול דהביעור דרבנן לא שייך קנסא דאטו מזיד. ובח"ס חא"ח סכ"ט אות א' עהפמ"ג דכשלא עבר בב"י לא קנסינן בדרבנן אטו מזיד. וע' במכות ז' ב' ותוס' סנהדרין ס"ב וט"ז יו"ד סצ"ט ס"ק ו' (וע"ל סי' י"ב אות ד'). ולכמה גדולי אחרונים באונס הניכר לכל גם הרמב"ם מודה דמותר לאחה"פ ואפילו בלא ביטל ובח"ס חא"ח סי' קי"ט ד"ה מיהו דכיון דגברא עסיק ובא במצותו הו"ל טעה בעסק מצוה כגיטין נ"ד א' גברא לכפורי מכוון ונקנסיה. ולא עדיפא מדאורייתא דעובר על זדונו כרת לא מתחייב חטאת בעסק בדבר מצוה ולמ"ד במנחות מ"ט דהשא"נ לא קנסו באומר מותר. והרמב"ם שאוסר אפילו באונס ובכ"מ מנכרי שהלוה לישראל על חמצו ולא אמר מעכשיו ואף שלא היה בידו לפרוע דבזה שייך קנסא אטו מזיד שאפשר שבידו לפרוע. אבל באונס כהאי שהיה המכירה ע"פ הוראה לא שייך שיאמר כל אחד שוכח אני ורק הרמב"ם סתם שאין דרכו להזכיר רק מה שמפורש להדיא. ובאורין תליתאי סו"ס ס"ו בסבור כל ימי הפסח שמכירתו מכירה ושאף להסוברים דאמירת כל חמירא אינו בכלל הביטול רק בחמץ שלא מכר מ"מ באומר מותר לא קנסו כח"ס הנ"ל וגם כמ"ש הראשונים דעל חמץ שאינו ידוע דברשותו אינו עובר דלא דמי לאוכל חלב בשוגג דנפק"ל מלא ימצא ואין זה מצוי אצלו. ובשו"ת כתר כהונה סי' ח' וסי' כ' וכ"ה בהיה רחוק ממנו בשעת הביעור וכר"נ דבאונס מותר והאריך לצדד להתיר באכילה גם בלא ביטלו והאריך בהירו' דמוקי בנפלה מפולת וכן הקשה בנוב"י קמא סו"ס י"ט (ועשו"ת אגודת אזוב סי' ד' אות ו'). ובשו"ת שו"מ קמא ח"א ספ"ד וצ"ה ותנינא ח"ב סע"ו וע"ז וח"ד סי' ק"ב בשכח לחתום שמו כיון שמכר בבירור ועשה שטר דראינו שאינו רוצה לקיים חמצו ולא שייך הערמה. והתם עכ"פ היה הסיבה מצד המוכר ששכח מצד בהלה דיש לחוש במציאות שכוון מתחילה להערמה. וביד אלי' סו"ס י"ז דלא שייך לקנוס כשרוצה להציל עצמו מן האיסור ולא שאל מקודם לחכם ולא ידע שאין למכרו לאחר חצות. ושם היה עוד צד היתר שהיה החמץ בשעת הביעור בבית א"י וכיון שביטל זכה מן ההפקר ואף דבשאר חמץ לא סמכינן אהא ועש"ב וזכרון כהונה סי' ב' דף ג' ע"ד וזית רענן חא"ח סי' ח' אות א' ד"ה איברא בלקח נוסח שט"מ משנה שעברה וכתב מיני חמץ שהיו לו עתה דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה לקרוא השט"מ בע"פ שזמנו בהול ובגיטין נ"ד א' חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת ופרש"י כיון דלא שכיח לא קנסו. ורדב"ז ח"א סו"ס צ"ה דבדבר הרגיל קנסו חכמים אבל טעות לא שכיח כו' ובשאילת יעבץ, ח"א סנ"ג מהר"ש הלוי התיר למפקיד חמצו שברשותו לחזור ולזכות דבמקום דל"ש כלל כאותו שבא בספינה ואף שהיה חושש לעשות מעשה כדבריו אפ"ה ב"ד עדיף טפי דלאו ברשות דישראל לגמרי הוה קאי החמץ דאין כאן חשש הערמה. ובלאו הכי נ"ל דבמכירה בב"ד ליכא למיחש לטעות בשאר מילי שיאמרו שהיה אנוס וכסוטה מ"ג ב' חורגתא הגדילה בין האחים כו' ולא היא קלא אית ליה למלתא. ובגיטין ר"ד י"ח בגיטין הבאים ממדה"י הנהו קלא אית ליה וע"ש בתו' כשרואין זמן הכתיבה קודם המכירה:

ובתשובה מאהבה ח"ב סרנ"ה מחמיר בחמץ שעעה"פ בעה"א שלא ידע שאסור למכור לאחר חצות עד שהודיעו לו לאחה"פ. דהתם לא חשיב אונס הידוע לכל אם הוא כדבריו שלא ידע ובאומר מותר כהאי. משא"כ בנודע לאחה"פ מהערעור בהמכירה קודם זמן האיסור. ועכ"פ מהני הביטול בגילוי דעת דלא ניחא ליה לקיימו באיסור ואין חצרו קונה שלא מדעתו דאיסורא לא ניחא ליה דליקני כנדרים ל"ה וב"מ צ"ו ב' וע"ש ק"ב א' וחולין קמ"א ב' ועשו"ת רשב"א ח"ד סי' ב' ומוצל מאש סכ"ז ומהרי"ט ח"ב ספ"ה דף נ"ח ע"ג ושבות יעקב ח"א סי' כ' ובתוה"ש ס"ס ו' ד"ה וא"ל וע' בנוב"י קמא סי' י"ח וי"ט ואגודת אזוב חא"ח סי' ה' מ"ש עהמ"ב ושו"ת רמ"ץ חא"ח סכ"ד סוף אות ג' וזכרון כהונה דף ה' סע"ב ד"ה אך בגוף הדין. ומ"ש בתשמ"א במכר חמצו באונס מב"ק צ"ו ב' וצ"ח ב' שאפילו היה ביד הגזלן לא פלוג בתקנתו. כבר הקדימו בתוה"ש באותו ענין ואף שהובא ג"כ בתשובתו (וע"ל סי' קמ"א מש"ש בדהנוב"י). וע' באגודת אזוב חא"ח סי' ג' אות כ"א דמ"מ הגזלן בעצמו עבר בב"י שהיה באחריותו אפילו לענין אונסין ובשו"ת כתר כהונה סו"ס י"א שנשאל גם כן בזה וטרח לדחות קושיתו. ובכנסי"ח סו"ס י"ד דמהגוזל חמץ י"ל דהבעלים פשעו שלא למכרו לא"י אגב חצרו או לבטל כט"ז ומ"א סתמ"ג במפקיד כו' ומ"מ מצדד בתשמ"א גם בעובדא דידיה לסמוך על המאור שאינו עובר בב"י עד הלילה ובצירוף העיטור שמתיר בהנאה. ואם שסותר למ"ש בעצמו בח"א סי' קפ"א לצרף דעת העיטור ומאור וראב"ד וח"ב סרנ"ו על השואל אם לסמוך לאחה"פ עהר"נ בשכח ולא מצא ובצירוף העיטור. וכעין זה בשו"ת פרי תבואה סמ"ג גם בבנין עולם חיו"ד סו"ס נ' בהג"ה הגע בעצמך וכי נסמוך בהפ"מ בחמץ שעעה"פ עריה"ג וכו'. ועיקר דהתשמ"א שלא בדקדוק מה ענין קולי דמר ודמר כיון דלא מצינו שהר"נ והעיטור חולקים בהדדי ורק לדון מצד ס"ס דלר"נ מותר לגמרי בכל אונס ולהעיטור מותר בהנאה. ולתשו' מהרי"ק סמ"ח וש"כ יו"ד סרמ"ב וח"מ סכ"ה ס"ק י"ט ובכנה"ג בהג"ה ב' אות כ' ובג"פ ועכ"פ באיסד"ר לכ"ע מצטרפין כשמסכימין להיתר מטעם אחר ובפרט לשו"ת אגודת אזוב סי' ג' אות כ"ג שמיישב קוהנוב"י על העיטור שדעתו כר"נ שהובא בכ"מ פ"א מחומ"צ ה"ד אבל בעבר אדרבנן ליכא מאן דשרי (וע"ל סי' קנ"ח). ובשו"ת ב"ש אחרון חא"ח סכ"ו מתרץ קושית הטור על העיטור שהביא הטור סתמ"ח שמתיר בחמץ הנמצא אחה"פ בהנאה בביטל קודם ז"א] ואף שבשו"ת כתר כהונה סי' כ' שראה תשובתו בכת"י ודחה דבריו. עשו"ת גבעת שאול סל"ה וישועות יעקב סמ"ח ס"ק ח' שבפסקי רא"ש פסחים כ"ח ופסקי תו' פ"ק דביצה ה"ח מבואר כהעיטור. ואם שבפמ"ג ולב"ש שדעה שלא הוזכרה בש"ע אין לצרף לס"ס לאו כללא הוא (וע"ל סי' ז'). ובשו"ת פ"י חא"ח סי' מ"ג נתוכח עם בן המ"ב בפלוגתא דירו' פכ"ש אי חייש להערמה קודם תקנת רב יהודה דהבודק צריך שיבטל מתו' ריש פסחים שהקשו לרש"י דבודקין שלא יעבור בב"י דמשמע דאמתני' מקשה וכו'. ומ"ש עוד מהגמ"י פ"א מחמץ הביאו הב"י סתמ"ז ע' בסו"ס כרם שלמה בתשובה אות ד' שדחה ראיה א' ומ"ש עוד וכן בח"ב סי' ה' ד"ה וראיתי שדבריו סותרים למ"ש בסי' י"ד דלא מהני ביטול כשמצניע בחדרו דלירו' אסור מה"ת. ואף שסובב לשיטתו בהתחלת תשובה הקודמת לדחות דהכ"מ בגירסת הרמב"ם דלחמץ ידוע לא מהני ביטול וכמ"ש לחזק הגירסא הישנה אף כי [לא] אבנה היסוד ע"ז. ועכ"פ לדעתו כיון דעבר אדרבנן כשמגיע זמן איסורו וממילא אסור לאחה"פ. דלא מהני הפקר כה"ג רק בשביתת בהמתו בטא"ח סרמ"ו ולא באיסור ב"י ובתשובת רשב"א ופר"ח סתמ"ו סוס"ק ה' ד"ה מי שבא:

ומה שהשיג בפ"י סי' י"ג מר"נ פ"ק דפסחים ו' ע"א בפסקא גרסינן א"י הנכנס ובפכ"ש כ"ח דקניס הואיל ועבר בב"י אפילו מדרבנן. ואולם בשאג"א סע"ט העלה דלא כר"נ. ובפרי תבואה סמ"ג דהא פסקינן כריב"ש וב"י סתמ"ז דנוקשה שעעה"פ אינו אסור בהנאה. ואם נרצה להשוות הדעות י"ל לט"ז יו"ד סרי"ט וסר"ח ס"ק מ"ג דכל שגזרו משום סייג דינו כדאורייתא משא"כ בנוקשה דמדרבנן שרי לאחה"פ. וע' בכתר כהונה סי' כ' דף י"ג ע"ב ד"ה אך דהר"נ צ"ע וע"ש סוס"י ח' וכ"ה ומ"ש הפ"י לפרש משום הערמה שמא לא יפקירנו ויאמר הפקרתי ע' באגודת אזוב חא"ח סי' ג' אות א' ב' בכמה קושיות עהפ"י ובשו"ת ס' יהושע חא"ח סי' י"ג דף י"ג ע"ב ד"ה ומה שפלפל. ומה שדחה הפ"י דהא כתב ומצא וכן בטור חמץ הנמצא בבית ישראל וע"כ שבדק ולא מצא וביטל ומנ"ל לפרש אפילו במזיד. וז"א דהירו' אינו חולק רק בביטל ואונס ביחד דלא שייך למיקנסיה. ומ"ש הפ"י ח"ב סי' ה' בתשובתו להרמ"ח ד"ה אח"כ האריך דע"כ הר"נ פליג ארמב"ם באונס דאסור דהא לר"נ הוה דרבנן כדאו' וא"כ בלא טעם הירו' אסור וע"כ [לא[ס"ל כרמב"ם. והשיג דהירו' דהפקיר חמצו מיירי ג"כ בהכי שבדק והפקיר אח"כ. ולא עיין בכ"מ שהר"נ חולק דאי אף אונס אסור אמאי צריך לטעם בנכרי שהלוה על חמצו בלא מעכשיו כיון שעבר אדרבנן. וכנראה לא היה אז לפניו הכ"מ וכפ"י ח"א סי' י"ג שאז לא ראה הכ"מ ולא היה במחיצתו. ובשו"ת רח"כ סי' י"א ובפסקי רקאנטי סי' י"ב מביא הגירסא הפקיד חמצו ביד נכרי ולא אסר ר"י כלל בהפקיר דמסתמא מפקיע לאיסור ב"י כדאמר בגמ' לגבי איסור שבח:

ובשו"ת שער אפרים סי' ד' בהג"ה מבן המחבר דהירו' איירי בזמנו שהיו מבטלין בלב וחייש להערמה אבל בזמן הזה שתקנו לומר כל חמירא שאינו עובר בב"י ליכא למיקנסיה. אך מאחר שיצא מפי אביו אינו מדרך המוסר לחלוק נגדו וכו'. וע' בי"ד סרמ"ב ס"ד בהג"ה ובש"ך ובשאילת יעבץ ח"א תשובה ה' דהרי ר' נחלק עם רשב"ג אביו כו' יע"ש ותשובת רדב"ז ח"א סתצ"ה ותשובה מאהבה ה"ג סרמ"ב ותשובה שע"ד ובי"ד סל"ט בטור מהרמב"ם פי"א משחיטה ה"י שאביו מן האוסרים והוא מן המתירים. ובסי' ד' מהש"ג שזר בעיניו שהטור יחלוק על אביו. ובחו"מ סמ"ה מרש"ל על הטח"מ סכ"ז שנשא פנים לאביו וכו' ורא"ש פכ"ש סוף אות ז' בשם אבי העזרי הוגד לי בשם א"מ אחר פטירתו ולא זכיתי לדון לפניו. ובעטרת צבי חלק תפארת למשה פ"ג דף ח' ע"א בהערה שהעיר ג"כ מרמב"ם פי"א משחיטה שלא כט"ז יו"ד סר"מ ס"ק ג'. ועכ"פ לא שייך היכי שמוכרח להתוכח בהראיות שהביא אביו וכנ"ד שהמהר"א בן המ"ב חולק עליו בהוראה זו כמובא בפ"י ח"א סי' יוד [והוא הרב דבריסק שנזכר גם בח"ב אה"ע סנ"ה וס"ג וס"ו]. ובכני"ח סי' י"ד כתב בזה על זקינו המ"ב שתשובה זו כד ניים ושכיב כתבה. ועשו"ת רדב"ז סי' תצ"ה שאף שבתלמיד רשאי לחלוק על רבו והבן על אביו אבל לא לקבוע עצמו לדרוש ברבים כו' יעש"ב. שוב הגיע אלי מכתב מהדיינים שהודו בעצמם שבדו מלבבם שכותב השט"מ מאן דהוא כדי שלא אמנע מלהשיב להם ושכותבו היה הרב דמתא שנתקבל מחדש בהיותו בשליחות מלאמזא לגבות נדבות והליטו גם מכתב הר"מ שנכתב לאחד מהדינים בתוארי הפלגה הנהוג בדורינו וקראהו בשם אב"ד ושלחו אלי ע"מ להחזירו להם. והזכרתי זה להראות עד כמה צריך להיות מתון שלא להשיב ממרחק מהנוגע בדברי ריבות כפי הודאת עצמם שכתבו להטעות. וכנראה המה גם מחוסרי ספרים שתפסו על תשובתי מסידור מכירת חמץ בש"ע הרב מלאדייא דחמץ הנמכר שדעתו עליו איננו בכלל הביטול. וכבר הביא כזה בשו"ת רע"א סו"ס כ"ג ד"ה זה שהביא דהפמ"א שמפקפק ג"כ עליו בזה ואם שהאריכו בזה הרבה מהאחרונים וע' בעטרת חכמים חא"ח סי' ה' וארץ צבי חא"ח סו"ס ל"ב. וע' בתוה"ש המוזכר במכתבי בסי' ו' ד"ה ואין מקום לבע"ד לחלוק דהירו' לא קאמר אלא בהפקר גמור כו' ובתשובת רשב"א סי' ע' כו' וזה אינו כו' כמבואר בש"ס ופוסקים דאמירת כל חמירא לענין פסח הוה כהפקר גמור אבל היכי שאין דעתו לזכות בו שסבור כל ימי הפסח שמכור כדינו ודאי אמירת כל חמירא הפקר גמור הוא כמבואר בש"ס וכו'. והלשון בש"ס שלא בדקדוק כר"נ שהוא מקובל מהגאונים והוא בשאלתות פרשה צו ובבה"ג וכמו שהעיר בתשמ"א ח"ב סנ"ה שנזכר קרוב לנוסח זה בלה"ק בירו' בפכ"ש רב אמר צריך שיאמר כל חמץ שיש לי בביתי כו' וע' בב"י סתל"ד וגם בטור סתל"ו שלא מצינו שתקנו חכמים נוסחא כל חמירא. וע' בנוב"י סי' י"ח וי"ט שדחה דהמ"ב סנ"ח וע' בתשואת חן סי' נ' ושו"ת אגודת אזוב סי' ה' וע' בפר"ח סתנ"ח סוס"ק ד"ה מי שבא וע' באורי וישעי סי' א' ובסי' קכ"א ד"ה ומ"ש דדעת כמה פוסקים. ובשו"ת טור האבן סו"ס ז' דמבואר בכל הפוסקים דאף דמחזר למכרו מהני הביטול ולת"ש אף שהמכירה היה בהערמה מותר שהרי מה"ת בביטול סגי. וע"כ אף שמכר חמצו שדעתו עליו מהני הביטול בפרט בחמץ דאוקמי ברשותיה לכל מילי וגם אם ביטלו עדיין ממון הוא למכור. והיינו דהביטול שכשימצא קונה נכרי ימכרנו ובשלא ימצא יבערנו. ובשאילת שלום תנינא סר"ל ורס"ז שאומרים בביטול דביערתיה ודלא ביערתיה לכלול גם מה שמכר לנכרי אם לא עשה המכירה כדין שנכלל ג"כ בכלל הביטול יעש"ב ובהגהות הר"פ בסמ"ק צ"ח אות ב' שאין זהירין כ"כ במה שמשייר אחר הבדיקה צריך ביטול שני בשעת שריפה. וע' בס' המקנה קנין אגב כלל א' סוף פרט ט' בשם סו"ס אגרת רמ"ה ופלס חיים ואכמ"ל. ואם שכתבו עתה גם בשינוי הספור שכבר נודע להם בחוה"מ ולמה לא הקדימו אז לבוא בענין נחוץ כזה לדעתם מחשש השהי' בחוה"מ. ומ"מ גם בזה לא הועילו כלום הגם דלחו"י סמ"ח דאומר מותר כשהוא מסופק לא הוה אנוס. מ"מ כיון שתלו בהוראת הרב שמתיר בהחלט לא חשיב מסופק בהוראה ורק בתלמיד שהורה לא הוה כתולה בב"ד כריש הוריות. ואמנם לבד זה אף שלא הכנסתי עצמי להשיב במכתב הקודם על פרטי הענינים לפי מכתבם שהכותב היה מאן דהוא שאין לו להתערב במכירת חמץ מכלל העיר וכתבתי רק ברמז שיש לדון על כל הפקפוקים שלהם ולא ראיתי תועלת להשיב בביטול טענותיהם כיון שבכל אופן אין שום חשש לאחה"פ. והנה במכתב הרב שהגיע אלי עתה וברוב דבריו לא נמצא תשובה מספקת ונמהר לבוא בדברי תלונה על מה שהשבתי להם לתומי. וכפי שכתבו אלי בא הערעור על חמשה פקפוקים ואשר רשמתי לעצמי על סדר מכתבם אם כי רוב דבריהם באו רק לאהבת הנצחון ואין בהם כדי תפיסה להוציא ערעור:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה