אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קמג

סימן קמב

כ"ה א"ש תרל"ד להרב דלידוויאן ר' יוסף אלי' לוריא

בדבר שאלתו במכר חמצו בע"פ לא"י ומשכיר לו החדר דלח"ס חא"ח סי' קל"א דלית דיינא להצריך בדיקה בחדר זה בליל י"ד ולא דמי למשכיר ביתו לישראל ומסר לו המפתח משחל י"ד שסופו שיהיה ביד ישראל ול"ד ליוצא בשיירא בתוך ל' לאבי עזרי כטא"ח סתל"ו והכ"נ בעיקר זמן הבדיקה. דהכא מקיים מצות הבדיקה בשאר החדרים. אבל במק"ח סתל"ז סוס"ק ג' פשיטא ליה דדוקא ביוצא מבית א"י כט"ז סוס"ק ז' דאין לו בית כלל אבל במשכיר בית דשכירות לא קניא וחמירא דידיה וע"ל ס"ק א' וב'. וכ"כ בפשיטות בחי"א כלל קי"ח אות ח' בהג"ה. יעיין בשו"ת דברי נחמיה חא"ח סל"ה ול"ו ובצ"צ החדש חא"ח סמ"ז שפקפקו ע"ד המק"ח. ובהגהות רלנ"ח מיישב קושית הב"י על הטור דא"צ לבדוק אפילו לא יכנס לבית אחר כיון שהא"י נכנס וכל שבטל מעצמו בודאי מתיאש ולא הצריכו לבערו עכ"ל. וע' במ"א וח"י סחל"ו וט"ז ר"ס ובעטרת צבי מאמר מטבע הברכות סי' ז' בהג"ה עמ"ש הט"ז סתל"ז דהשוכר יכול לבטל דמסתמא הפקירו המשכיר כשיצא מביתו. ועכ"פ במשכיר לא"י דליכא חשש שיבא לאכלו וליכא נמי משום בל יראה כיון דמתיאש ובפרט לר"נ ריש פסחים דמה שהצריכו בדיקה בחמץ יותר משאר איסורין משום דלא בדילי ואפשר שמטעם זה החמירה התורה בבל יראה (וע"ל סי' ס"ד ד"ה ובעיקר). ולא דמי למשכירו לישראל קודם זמן איסורו ולא מסר לו מפתח וכר"י בתוס' פסחים ד' א' דאיכא חשש שמא יאכל ממנו וכמו באיבעיא דמשכיר ביתו בי"ד אף דאין המשכיר באותו בית נכלל בתקנתם שמא יבא השוכר לאכול. ובזה נדחה קושית השו"מ רביעאה ח"א סי' ח' מה דאבע"ל על השוכר או על המשכיר דלתו' דהבדיקה שמא יאכל ממנו והרי המשכיר אינו באותו בית ונדחק והניח בצ"ע וע"ש ח"ג סי' קכ"ד. ובעיקר תו קדמהו הפ"י תו' ד"ה על המשכיר ובארבעה שיטות מהרי"ש מיישב בשלשה אופנים. ולמש"ל דעיקר האיבעיא כיון דהמשכיר חמירא דידיה ואף שביטלו מוטל לבער שלא יבא השוכר לאכלו. ונדחה ג"כ קושית הצל"ח ד"ה מזוזה והא בדיקת חמץ נמי הכי שעל השוכר החשש דאתי למיכל משא"כ המשכיר שאינו אצל החמץ. ובברכת אברהם לפסחים בקושיא ה' כוון ג"כ לקוהפ"י והצל"ח והאריך וע"ש בסוף דבריו:

ובפ"י ד"ה בעו מיניה כו' או דאיסורא ברשותיה במ"ש התו"ח דהיכא דהבית שלו אע"פ שאין החמץ שלו עובר בב"י מדכתיב גבולך (ודריש מי שמצוי בידך לענין שכירות) וכן במצוי בידו ולא ממעט מלך אלא של אחרים ושל גבוה וכתב דמלשון הפוסקים משמע להיפך. וע"ש עהתו' ד"ה לאו דחזקתו בדוק דהתו' לא נחתי להא וע' בצל"ת ושו"מ רביעאה ח"ב סי' ס"ב. וע"ל מ"ו ב' במשנה לא זהו חמץ שמוזהרין בב"י כיון דאינו שלו ע"ש ברש"י ורע"ב ואו"ח. גם להגאונים בנפקד שלא קעא"ח השמירה א"צ לבער. ורק דהתם בחמץ ידוע דליכא החשש שיאכל ושייך הפסק מחיצה כסת"מ ס"ב ובפסחים ו' ע"ב דכופה] כלי:

ואולם לפ"י ריש פסחים במתני' דמחשש שיאכל לא מצריכין לבדוק חמץ שאינו ידוע ואי דסופו להמצא בתוך הפסח שמא לא יאכלנו ומ"מ לקמן בסוגיין כתב דהחשש לענין ב"י גופא שמא ימצא גלוסקא. ואף שביטלו או שבטל ממילא דנתייאש ואפשר דה"ה אם השכירו לישראל וע' במ"א. וע"ש עוד ד"ה בעו כו' או דילמא איסורא ברשותו דגם לרש"י שהבדיקה משום ב"י היינו למסקנא דתליא במסירת מפתח ובמי שהבית שלו אבל לבעל האיבעיא הא גופא מספק"ל או שמא יאכל או דחמירא דידיה. ובמק"ח סו"ס תל"ו בנותנים ביתם בע"פ לא"י למזוג חמץ דצריכין לבדוק בליל י"ד:

ובבנין עולם סי' כ' דחה דבריו וכן במ"ש דאולי לא ימצא א"י למכור דלמנהגינו שמזמינים מי"ג לקנות שודאי לא יחזור להנאתו שירויח מזה. ומלבד דמ"מ שכיח שיזדמן לו איזה עיכוב בזמנו גם מצד שלבם נוקפם שלא להשגיח על השכר שאיזה כומרים מזהירים שלא לקבל מכירה כזו ואיזה פעמים נזדמן לי גם בעת המכירה בהיותי קורא לפניו התנאים מהמכירה נתחרט ובהשתדלות יתירה השגתי מי שנתרצה לזה. וע' בתו' יומא ב' א' ד"ה וחכ"א וחכ"צ סי' ק"נ סוד"ה ויש דלתירוץ קמא מיירי ההיא דיבמות לזמן מרובה ובתירוץ בתרא מיירי נמי לזמן מועט. ואף דהוה עכ"פ מחשש ביטול מצות יבמין וע' בתה"ד סל"ה ותשובה מאהבה ח"ב סתרע"ה ושו"ת מהר"ם שיק חאה"ע סי' א' וע"ש בח"צ ע"ד רדב"ז סי' י"ג ושאילת יעבץ ח"א סי' י"ח ובהגהותי לתו' יבמות כ"ו ב'. ויותר היה לדחות דמ"מ הוה בידו ליתן במחנה לא"י וכתוספתא שהובא ברא"ש פכ"ש ה"ד בהיו בספינה שמוכר או נותנו במתנה כו' וכן בטור סתמ"ח ועי' בתו' פסחים כ"ב א' ד"ה ור"ש שאם היה מכירו כו' (ע"ל סי' קל"ט). ובח"י סתמ"ח ס"ק י"ב דכיון שיאסר בהנאה ליכא משום לא תחנם:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה