זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קמב
י' ניסן הרל"ג
להרב דאוזווענט ר' יעקב היילפערין
מה שכתב שנתוכח עם הרב מקראז שכותב בשט"מ שיש לכ"א מהמוכרים רשות ליתן חמץ לשיינקארעס כשיצטרכו כעושה בשלו והא כיון שנמסר החמץ לא"י הוה כפורע חובו בחמץ בפסח לא אוכל ליתן אומן לדברים כאלה עליו דהדין פשוט בסת"נ ס"ו בהג"ה דאפילו במעות של א"י אסור וע"ש במ"א ס"ק י' ובאורי וישעי סי' קכ"א הביא מבעל תועפות ראם שמפקפק מגרם מכירה הכוללת שהמוכרים העמידו לא"י למכור חמצן בפסח ולא מכרו להא"י אלא החמץ שנתנו להם למכור בפסח וסמכו מה שמכרו לישראל כל החמץ שבעיר כו' אבל צריך להתנות שמסלק להמוכרים מכל עסק בחמץ ורשות להקונה לעשות כבשלו כן כותבין בשט"מ שהרשות ביד הקונה להחליף השינקארעס כרצונו וכל זמן שלא סילקם עומדים ברשותו של הא"י הקונה במכירת חמצו:
ובמה שכותב בשט"מ שהא"י פוטרו גם מפשיעה שבא"ח סת"מ שאפילו אין עליו אלא שמירת פשיעה חייב לבער ומ"מ כשמוכר החמץ אגב שכירת המקומות הוה חמצו של נכרי בביתו של נכרי וכמ"ש המ"א דהא מ"מ קיים הישראל מצות ביעור כיון שנסתלק זכותו ואף כשיפשע הישראל בשמירת החמץ ולא יוכל לגבות חובו מן הנכרי לאחה"פ בזמן התשלומין:
ומה שנתוכח אתו לצדד בזכות השו"ב שעבר שבועתו מחקירת האחרונים בשבועה בכחב. אינו ענין לזה שנשבע בפ"מ בביטוי שפתים במעמד כולם ששמעו מפיו והשגחתי שיאמר בפיו ממש מה שקבל על עצמו כמו שהודה בעצמו בכחבו שנעשה רק לזכרון דברים על שבועתו בפועל: