זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קמ
ער"ח אייר תרמ"ה להנ"ל.
מכתבו הגיעני בחוהמ"פ בשאלתו אם יכולין הב"ד לזכות שלא בפניו במכירת חמץ של מי שאינו בעירו וכפמ"א ח"ב סו"ס נ"ב שהובא בפת"ש יו"ד סש"כ ס"ק ה' בבכור:
בט"ז א"ח סו"ס ת"מ וסתמ"ג ס"ק ד' דאלו היה בעל החמץ עליו לבער חמצו אבל אם איננו כאן חייב הנפקד למוכרו בב"ד ובב"מ ל"ח א' וח"מ סרצ"ב ס"ז עושה תקנה לבעל הפקדון אם אינו בעיר ולא גרע מנהר שוטף ויורד לתוך שדהו שמצוה להציל ומכש"כ שלא יעבור בב"י שכ"א מחויב להצילו מהאיסור ובשו"ת נאות דשא סו"ס ל"ט מצדד דגם כשהנפקד בעיר ואפילו באחר שאינו נפקד יש כאן משום השבת אבידה ומהני מכירתו בב"ד כיו"ד סשכ"ח בהג"ה מתה"ד סי' קפ"ח בעיסה שמתקלקלת ליטול חלה בלי רשות בעה"ב וע"ש בט"ז וכשמתחלה עשאו שליח פעם א' שרי שלא מדעתו ובתה"ד סרכ"ז באשת מומד מסיק להחמיר משום חומר א"א לחוש להתו' בשם הירושלמי דזכות נמי לא מהני ואם מצוי בביתו סמוך לגמר זמל מכירת חמץ עדיף שישאלו מה שלא מכר חמצו וכשאינו בעיר ובמקום שלא יוכל למכור בב"ד או שנעשה לו עיכוב לבוא לביתו זכין שלא בפניו אבל אם הוא במקום שהב"ד מוכרים החמץ לא"י אין רשאין במקומו למכור כמו לגבי ביטול כשלא עשאו שליח וכפמ"ג בפתיחה לא"ח הלכות פסח פ"ב אות ג' ובתשובה מאהבה ח"ב תשובה רמ"ט סתל"ד ס"ד תמה עהמ"א דביטול אשה לא מהני שאין החמץ שלה והא לא מהני כלל ביטול בלא מינהו לשליח ובבנין עולם חא"ח סכ"ג העיר משע"ת א"ח סתמ"ח ס"ק ד' בשם דודו שיכול למכור חמץ של אחרים דזכין שלא בפניו וע' במ"א סתל"ו סוס"ק י"א שהוא כמשיב אבידה כו' דמבואר דכל אחד יוכל למכור שלא בידיעתו (וע"ל סי' קכ"ח במש"ש מדהמק"ח סתמ"ח יעש"ב), ובמ"א סתמ"ג ס"ק ד' דאם הוא במקום דיכול למכרו לא"י שיודע שיחזיר לו לאחה"פ אסור למכרו רק במכירה חלוטה ועשו"ת ברית אברהם חא"ח סכ"ח אות ג' בהג"ה דאפשר דאם הוא באחריותו צריך מכירה חלוטה יעש"ב ובשו"מ קמא ח"ג סר"כ ד"ה והנה במ"א דלפ"ז במוכר חמצו של חבירו דאם לא ביטלו הוה הערמה בדאורייתא וצריך למכרו במכירה גמורה כיון דהנפקד אינו יכול לבטלו ושוב אין מועיל המכירה ואולם הבכ"ש לפסחים כ"א מצדד במסקנת דבריו דלא שייך הערמה בחמץ שאם לא ימצא למכרו ע"כ יבערנו וגמר בלבו למכור בלב שלם ורק לענין בהמות שעיקר כוונתו כדי להאכילם חמץ בפסח לא מהני ובישועות יעקב סתמ"ח ס"ק ט' ד"ה נחזור דכן לענין בכור שלא יצטרך להטפל בגידולו ומהני גם בדאורייתא ובחסד לאברהם חיו"ד סי' קי"א דאין לבטל מטעם אומדנא דמוכח דאנן סהדי שמוכר בלב שלם שלא יעבור על בל יראה וכתו' ע"ג ע"א ד"ה רב אשי [ובשד"ח חלק דברי חכמים סי' ק"ט הועתק קצת מתשובתי ומה שכתב שהלא גם דהשו"מ הובא לעיל וכפי מכתבו המונח עדיין אצלי לא הזכיר רק מהפמ"א שהובא בפת"ש ויותר לא העיר כלום וכדרכו על הרוב לקצר בשאלותיו בכתב ואולי שנתעורר עליו אחר שילוח מכתבו ושגגה פלטה קולמסו מה שכתב גם בהתחלת מכתבו ששלח אלי ככל הכתוב למעלה. כי זולת הפמ"א לא העיר כלום וכנ"ל]. ובעמ"י סכ"א האריך בתה"ד שהובא ברמ"א יו"ד והקשה עליו ושאח"כ חפש באחרונים ומצא במרכה"מ דלא אמרו רק זכין לאדם שיקנה ולא שיוציאנו מרשותו והשיג ג"כ על התה"ד מרשב"א נדרים ל"ו ומתו' נזיר י"ב, וכבר נתבאר כל זה בקצה"ח סרמ"ג ס"ק ח'. ומה שהאריך עוד בעמ"י ד"ה ואין להקשות מאה"ע סל"ה וסל"ו. ע' בקצה"ח סשפ"ב ס"ק ב' ואבני מלואים סל"ו ס"ק מ' שהעיר ג"כ מזה ומדרשב"א דשליחות בעי לדעתו וע"ש בסל"ה ס"ק י"ג וסל"ז סוס"ק י"ב ובשו"ת מהר"ם מינץ החדש סי' י"ז האריך ג"כ בסתירת התה"ד, מהרשב"א גם בנודע בשערים ח"ב סי' י"א אות ז' וע' בראשי בשמים חיו"ד סו"ס ל"ז וסי' ס"ט אות ד' ובבכו"י סכ"ח ד"ה עי"ל כו' עהר"נ נדרים ל"ו וע' בבאי"צ סי' א' ענף ג' ד"ה אך באמת כו' והקדימו בשבילי דוד סשכ"ח ס"ק ב' דמתו' נזיר י"א אין ראיה וכתו' קידושין כ"ג ב' דבציוה בתורת שליחות גרע ובמל"מ פ"ט מאישות נדחק בדהת"ו דנזיר שנדחה טעם זה וע' באהל יוסף מנחות ל"ו ב'. אבל להח"ס אה"ע ח"א סו"ס י"א ד"ה ואמרתי לעיין א"ש במורווח וע"ש ד"ה נחזור שכתב עמרכה"מ ודבריו ברורים דהרי זכיה ילפינן מנשיא אחד למטה והתם לחוב ע"מ לזכות וכן הלכה רווחת למכור חמצו של חבירו בשעה חמישית מטעם זכיה אף דהוה ממנו לאחר עכ"ל. ובשושנת העמקים סוף כלל כ"ג דאין לחלק בין שדה להא דקמח דמצוי בשוק דכל שלא בא לרשותו הוה דשבל"ע וזה שלא כדהח"ס. ובשו"ת תפארת צבי חאה"ע סמ"ב ד"ה אולם דחה דהמרכה"מ דאינו מועיל לזכות הימנו יעש"ב:
ובדשו"א סי' י"ח במכר חמץ של חבירו בע"פ בלא ידיעת בעל החמץ וכל דבריו בלי יסוד ועיקר חידושו להמק"ח סת"מ ס"ק א' בחמץ א"י שקבל הישראל אחריות דסמוך לזמן איסור יכול למוכרן דמהני יאוש שלא מדעת כב"מ כ"ב דאבוד ממנו ומכל אדם ואין ענין לזה דהתם ברשות הישראל שקע"א וקני ליה ביאוש קודם זמן איסורו ולא בשל ישראל שאינו ברשותו וע"ש במק"ח סתמ"ג סוס"ק ה'. ומה שהעיר על מרכה"מ מהא דמעמידין אפוטרופוס לחלק בנכסי יתומים ומגיטין נ"ב למכור ברחוק ולגאול בקרוב וכז"מ בבאי"צ חא"ח סי' א' ענף ג' שהזכירו בעצמו בסוף הסי' שהאריך בזה וכבר נתבאר סתירה זה בתפארת צבי הנ"ל סמ"ג ד"ה ובגוף הדין לדחות השגת השואל על זה. ובלאו הכי לש"כ ח"מ סשנ"ט ס"ק ד' דבעומד להמכר נחשב זכות שבא הממון לידו ובמחא"פ הלכות גזילה סי' ה' אות א' דאף לרא"ש דמיירי בעומד להמכר לא התיר אלא כשזיכה לו ע"י אחר וכמובא שם בש"ע סעיף ב' י"ל דאיירי באינו רוצה לשלם אלא סחורה אחרת דאין דעתו של מוכר לזכות כ"א בדמים אם לא דאיכא זכיה עדיפא ובהעמק שאלה על השאלתות פרשה ח"ש סי' י"ז סוס"ק ב' הביא מתשובת הגרמ"ס הנדפסת בחר"י מיגאש לשבועות דאי הוה בדעתו מהני משום זכות בלא שליחות ומיירי במיחד לקדש אשה פלונית ומפקפק מאי שייך גלוי דעת ודלמא מצא אחרת כו' וליתא דאין לחוש אחר גלוי דעתו שמתרצה בזו ולא ניתן לשיעורין שיהיה המעשה תיכף דמוקמינן אחזקתו שלא נשתנה דעתו ורק באמר סתם קדש לי אשה דלא מהני גלוי דעת דמעיקרא וכן מחלק בשו"ת מנחת יהודה חיו"ד סצ"ב להיכי דלא הוה שליח רק מטעם ניחותא דבגוף הדבר אינו זכות זולת הגילוי דעת דמעיקרא משא"כ בגילה דעתו שחפץ בפלונית דזכות הוא לו בשעת שליחות אין לחוש דלמא חזר בו וע"ש בסי' צ' וסי' ק"ב ומלאת אבן אה"ע סכ"ח סי"ז. וע' בשו"ת שער יהודה דף י"ג ע"ב שהאריך ג"כ מתשובת הרשב"א וע"ש בדף ט"ז ע"א וע"ש בעירובין פ"א ע"ב בד"א בעירובי תחומין וש"נ וע"ש פ' ע"ב וירו' פ"ז ה"י ובשיורי קרבן ובט"ז א"ח סשמ"ז סוס"ק א' ובעוי"צ סי' י"ח דעירובין אינה מצוה חיובית וז"א דהא בכוס של ברכה דשוה עשרה זהובים ואף דברכת הנהנין ג"כ הכי ובק"נ סופ"ז אות נ"ד מהמ"א סשס"ט ס"ק ח' ומחלק בין עירובי חצירות כתו' שבת ל"ד ב' ד"ה ל"ק ובירו' פרק אלו עוברין הלכה ה' כאן שנה ר' דמעשה קודם לתלמוד דקרי לשבות שביתת הרשות והובא ברא"ש אות ד' וע"ש בק"נ אות מ"ז לענין שביתת מצוה ויש לדון עוד להמ"ב המובא במ"א סתמ"א ס"ק ד' וי"ל דלענין גילוי דעת שיצא מרשותו להקנות להא"י סמכינן על הביטול וכפמ"א ח"ב סי' קס"ג דאף על מה שמכר מהני הביטול ובמק"ח הקשה עהמ"ב דב"י לא איירי רק מד"ת דאיסור ב"י אבל להטור אף מהביעור שתיקנו מ"מ הא"י אדעתא דמכירה נחית והקונה אינו מתכוון לקנות מכח הפקר ואולם לנוב"י תנינא חא"ח סי' ס"ב בשכח למכור חמצו עד לאחר שש דבדיעבד כשמכרו לא"י שעשה משיכה זכה משום הפקר ולא עבר הישראל עב"י ובדברי חיים דיני חמץ סו"ס ג' העיר מרשב"א נדרים מ"ז במסלק חובו באיסה"נ דאינו מסולק החוב דבע"ח זכה מהפקר ואף להחולקים עהנוב"י משא"כ בנידון המ"ב דמכר בשעת היתר והוא גלוי דעת להקנות להא"י הוה כמפקיר וקונה הא"י עכ"ד ובח"מ סי' קצ"ד ס"ב בישראל שקנה קרקע מא"י בכסף ובחזקה דלרמב"ם קנה הישראל הלוקח מכח הפקר וע' כ"מ פ"א מזכיה הי"ד ורמ"א מסיק דלא קנה הלוקח הראשון עד דקבל שטר כיון דכשעשה החזקה לא כוון לזכות דאינו סומך רק בשטר וע' מל"מ פ"ב מזכיה דאם היה כוונתו שיזכה ע"י קנין שאינו מועיל מהני הזכיה מכח קנין המועיל ולהכי בראה המציאה ונפל עליה דזוכה מטעם ד' אמות אף דבנפילה לא ניחא ליה ובשמ"ק ב"מ י' דלהכי סברי דאי המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דזכה המגביה אף שלא נתכוון לקנות לעצמו אבל בעודר בנכסי הגר דסובר שהוא שלו דאינו מתעסק בזכיה כלל:
ומ"ש בבאי"צ ענף ד' מסוטה כ"ה א' דב"ד מקנין למי שהיה חבוש בבית האסורין ואי בעל מצי מחיל מי עבדינן מלתא דאיכא זילותא דב"ד והא אף אי מצי מחיל איכא זילותא דיוכל למחול בזכות זה שמיחו שלא מדעתו שהוא משום זכות וכבר הקדימו במחא"פ הלכות זכיה ומתנה סי' ו' וכן בשאר ראיותיו ובנוב"י תנינא חאה"ע סי' קנ"ט דהא דב"ד מקנין לה היינו מן הסתם אבל אם אומר שלמפרע לא היה ניחא ליה בקינוי לא נאסרה עליו יע"ש וע"כ דלא שייך בהא זילותא כמו בגר קטן שמטבילין ע"ד ב"ד והגדילו וכקידושין מ"ב א' ביתומים שבאו לחלוק אלא היכי שתלוי רק בדעת הבעל כיון דמצי מחיל הוה זילותא בהקינוי כיון שאין תלוי בדעתם גם מה שעושין בשליחות הבעל ולזה משני סתמא דמלתא מסכים ע"ד הב"ד ומ"מ אם יאמר אח"כ שבשעת מעשה לא היה ניחא ליה הקנוי אפשר דמהימן ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ומה שנסתייע הבאי"צ משם דב"ד מקנין לאשת חש"ו ופרש"י משום שליחות וזכיה וע"כ דאף להוציא חפץ מרשותו דיינינן ליה לזכות היכי דאנן סהדי דניחא ליה. ע' בנוב"י שם שגם על הבעל מסופק אם יכול לעשות שליח שהוא חוב לה כו' והא דב"ד שמקנין להם והם שלוחי הבעל דרחמנא רבי להו יעש"ב:
ומ"ש בבאי"צ מעירובין פ"א וחולין פ"ג א' בד' פרקים משחיטין הטבח בע"כ ולפיכך אם מת מת ללוקח ומוקי במשיכה ע"י אחר ובד' פרקים דהוה זכות ללוקח וע"כ דבזכות גמור מצי למחות והקדימו ג"כ במחא"פ ודחה דש"ה דהלוקח גילה דעתו מתחלה שהיה רוצה במקחו ובראשי בשמים סי' י"ז סוף אות ד' דלא שייך הוכיח סופו על מה שצווח אחר שנעשה ההפסד וכמהרי"ק שורש קנ"ה ומה שהשיגו באות ה' מריטב"א קידושין כ"ג ב' ד"ה מהו שיעשה שליח דאף דהעבד גילה דעתו מתחלה שרוצה בשחרור מדעשה שליח לקבל גט שחרורו וזה נדחה ממ"ש הבאי"צ בעצמו מתני' כתובות י"א דגר קטן אף דמשוי שליח מ"מ בזכות גמור שאני ומ"מ בהגדילו יכולין למחות וכתב דמ"מ קצת חובה הוה דניחא לי' בהפקירא וכס"ד דהתם וכבר נכלל זה בדהמחא"פ הנ"ל בד"ה איברא גם מ"ש מר"נ פרק האיש מקדש ומיהו טעמא דנתרצה האב כששמע הא לא נתרצה לא הוה זכות גמור וכבר העיר מזה במחא"פ הנ"ל וע' באבני מלואים סל"ז ס"ק י"ב שאין כוונתו שאם היה זכות גמור לא מהני מחאה של אב אלא דלא בעינן שיתרצה בפירוש:
ומ"ש מרשב"א קידושין כ"ג ב' בזכיה לעבד בשטר ע"י אחרים דאינו יכול למחות דזכות גמור הוא לו מצד עצמו אלמא דבזכות גמור אינו יכול לבטל להזכיה כששמע וצווח והא מדבריו מבואר להיפך דאי לא מסתפינא אמינא דהכא אפילו על כרחו ואע"פ שבמציאה ונכסי הגר ובלקט שו"פ דזכות גמור הוא בגר קטן שהטבילוהו ע"ד ב"ד שאין זכין בעל כרחו ככתובות הגדילו יכולין למחות הכא שאני דאלו איתיה לעבד כייפינן לקבולי בעל כרחו כי ליתיה נמי מזבין ליה בע"כ משא"כ באשה אף דמיגרשה בע"כ ע"י אחרים לא דחוב הוא לה אבל הכא דזכות הוא לו ועוד דיוצא בע"כ זכין לו בע"כ ומפורש דיכול למחות אף בזכות גמור מה שאין העבד יכול למחות משום דיוצא בע"כ ואי לא הוה בידו למחות בזכות גמור היינו אומרים אף דצווח לפנינו בעת הזיכוי לא היה מועיל ודרשב"א דאשה לא מתגרשת בע"כ ע"י אחרים היה בהעלם מנוב"י קמא חאה"ע סי' ב' שכתב שהמציא דין חדש שלא קדמהו אדם דאף לדינא דגמרא מ"מ ע"י שלוחו אי אפשר לגרש בע"כ דלא לשויה שליח לחוב לאחרים וכבר השיגוהו מגיטין י' ע"א בשליחות בע"כ דבקדושין איתא ובגירושין ליתא ושם כ"א ע"א והא שליחות לקבלה דמשמע דשליח להולכה איתא בע"כ ובמה"ת חאה"ע סי' ק"י טרח הרבה לדחות זה ובשו"ת מנחת יהודה שהעיר ג"כ מגיטין י' ולא ראה שכבר נשאל ע"ז במה"ת וכן בכמה אחרונים שהאריכו לפלפולא ועשו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים סי' קכ"ט די"ל דמיירי בהשליח דמשלם לו שכר פעולתו דכיד בעה"ב דמי כש"כ סי' ק"ה ס"ק א' ומ"ש עוד מהרשב"א גיטין ע"ד דמדמה גט לפרעון חוב מה"ט י"ל דיכול לגרשה בע"כ גם ע"י שליח ורק לתו' ר"פ השולח ושם ע"ד מדמה גט למתנה אבל עהרשב"א אין שום סתירה דמיירי גם לענין לקבולי בע"כ דאינו נעשה שלוחה בעל כרחה וכגיטין כ"א ומ"ש הבאי"צ במה שנהגו שהב"ד מוכרים להא"י בתורת שליחות ומקבלים כסף מהא"י בשביל המשלחים והא להסוברים דזכיה מטעם שליחות אין הב"ד יכולים לזכות בשביל המקבל מתורת זכיה לחוד אי לאו דנעשה שלוחו של המזכה ואין שליחות לנכרי וכתו' ב"מ ע"א ב' ד"ה בשלמא ואתאן עלה מתורת ערב כקידושין ו' תן מנה לפלוני ואקדש אני לך ובראשי בשמים חא"ח סט"ז אות ח' שהקשו עליו מתו' ורא"ש קידושין י"ט [ור"נ ורשב"א] אומר לבתו הקטנה קבלי קדושיך מדר' יוסי בר"י דלא דמי לתן מנה לפלוני ואקדש אני לך כיון שלא דבר אלא לבת יעש"ב וע' ריב"ש סו"ס ת"א וחסד לאברהם סכ"ב:
ואולם בשער משפט סי' קכ"ט ס"ק כ' שמצדד רשד"ם בכתב כל מי שילוה לפלוני כך וכך אני נכנס עבורו ע"ק דדמי לאומר כל הזן אינו מפסיד וביו"ד סרל"ה בש"ך דמ"מ חייב לשלם אלא דלאו שלוחו הוא וכהפרישה ותמה מר"נ קידושין הנ"ל ואף דהסמ"ג בעשין מ"ח והגמ"י פ"ג מה"א בשם ר"י דאף רבנן מודים בהא דלא גרע מתן מנה לפלוני ואקדש אני לך והא דנקט ר' יוסי בר"י דמדבריו מוכח כן ולפ"ז אין שיטתם מוכרחת אבל ברש"א בתו' קידושין י"ט א' ד"ה אומר למה לא תתקדש מדין ערב דמעיקרא משמע להו הא דמהני צאי וקבלי קדושיך שדבר למקדש בעצמו שיתן לה פרוטה ותתקדש לו ועי' במחא"פ הלכות ערב סי' ג' בדר"נ ורשד"ם ובהל' מכירה קנין מעות, ורק בפ"י דאין זה במשמעות לשון התו' אך לפי האמת כיון שהאב אומר לבתו בפני עדים שמודיעים כן לבעל קודם קידושין ומה לי לאם אמר האב בעצמו למקדש ועז"כ התו' וכ"ת דאכתי אי לאו דר' יוסי בר"י הו"א כיון שלא דבר למקדש לשון ערבות תן רק לבתו קבלי מפלוני ועל זה הקשו דאכתי מאי מייתי מדר' יוסי בר"י דהתם ע"כ היינו כאלו אמר למקדש בעצמו כי היכי דאמרינן נעשה כאלו אמר לבתו. ועי' באבני מלואים סל"ז ס"ק בד"ה ושיטת הראב"ד וע"ש בס"ק ה' ו' י"ב ובשו"ת יוסיף דעת מהשו"מ סע"ט שהאריך בדר"נ ורשד"ם ורש"א וביד שאול סרל"ה ס"ק ה' ועי' בתומים וא"כ במכירת חמץ שחותמים המשלחים שעשאו לשליח למכור למי שירצה ולא גרע מהתם: