אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קלט

סימן קלח

להנ"ל.

מ"ש עמ"ש דגם למי שיש לו בית עדיף להשכיר המקומות ממכירה ואלו בנוסח שט"מ ששלחתי לו ע"פ בקשתו מבואר למכור החדרים שהם שלו נפלאתי איך לא ראה בשט"מ שלי שנכתב מפורש בלשון שכירות על כל הבתים ורק שצויתי להעתיק לו גם הנוסח השט"מ מחותני שנמצא אצל בני בהעתקתו משט"מ שנמצא אצלו שנשלח לגיסי הרב ששם כתוב באריכות הרבה כרגיל במחוזות אלו אולי יוכשר בעיניו לבחור מה משם (ע"ל סי' קל"ח ב') ורבותא למיחשב גברי דלא נחתי או לא ידעו מרוב דעות החולקים על המק"ח מלתא בטעמא וע' בבנין עולם חא"ח סכ"ב סוד"ה ומה שכתבת ובבאי"צ חא"ח סו"ס ה' וכנראה ממכתב מעלתו דעביד לאחזוקי דבורי' ולשתף עמו אחרים במה שהורגל לכתוב על הבתים בלשון מכירה גם מה שדקדק ממשמעות לשוני בשם א"א דבמכירת הבתים הוה הערמה טפי משא"כ בשכירות להחזיק החמץ שהבין כמשמעות הירו' דלא אסרו להשכיר להניח חמץ אלא לאחר זמן איסורו וכבגדי ישע חא"ח סי' ד' אות ו' לא אדע איך היסב בדברי לכתוב כן בהשט"מ במה שכתבתי מפורש מהדברי פקודיך דלא יעשה כן בע"פ דהוה כמשכיר ביתו ליתן בו חמץ והבאתי גם מהשיבת ציון שאינו משכירו רק להחזיק כליו ומטלטליו ואף שממילא הרשות להחזיק החמץ עד שישיג למכרו ולכן ישמיט בהעתקתו תיבות אלו להחזיק חמץ שלא לטעות בדברי כמו שהבין מעלתו דלא אסרו אלא לאחר זמן איסורו [על זה השיב שלא עלתה בידו לקלקל הכתיבה בהעתקה והוסיף עוד לכתוב בטעות בשמי שצויתי להעתיק בעבורו נוסח השט"מ מחותני כי לא היה באפשרי לחפש אחר הנוסח משט"מ שלי וכתבתי אליו כי הוספת דברים אלו לא בא במכתבי ואדרבה שלחתי אליו הנוסח משט"מ שלי שהיה מוכן בידי ושימצא ג"כ אצלו ועל זה התנצל שע"י מכתבי זה נזכר ששלחתי לו ג"כ השט"מ שלי ושהי' זה בטעות בכתיבתו] וע' בבאור הגר"א סת"נ ס"ק ו' מפשטות לשון הירו' וכן בבה"ט ס"ק ד' במוסגר או בע"פ מו' שעות ולמעלה ובבית שלמה בא"ח ח"א סי' ס"א דאף שמשכיר החדר ומוכר החמץ שבתוכו אפשר שהנכרי יוציא משם החמץ תיכף ויחזיק בו דברים אחרים וכמש"ש בח"י ס"ק ד' דמשכיר בית בסתמא לדור בו הוא וע"ש בהג"ה והכ"נ במשכיר לו בית בע"פ קודם זמן איסורו שגם אם לא היה מחזיק בו החמץ צריך לשלם לו שכרו וכמש"ש ס"ק ז' ח' ורק כשמשכירו בפירוש תוך הפסח כיון שנקרא על שם המשכירו ומה שמפקפק מעלתו דיודע דא"צ כל החדרים לדור והרי מ"מ אפשר להרשותו להשכיר ג"כ הבתים לאחר לדור ובחמד משה ס"ק י' עמ"ש הב"י מהאגור וצ"ע דמנ"ל הכל לפי החדר שמשכיר לו ולפי דרך שימוש של אותו החדר ושל אותו הנכרי. וכמ"א ס"ק ו' מהאגור דוקא תוך הפסח או בע"פ וכ"כ הט"ז ס"ק ה' בשם ב"י וע"ש בפמ"ג במש"ז ולמעיין באגור דיני חומ"צ מהירו' דוקא להשכירו בתוך הפסח או בע"פ דלא מסתבר לאסור שלשים יום קוה"פ אפילו יודע שישים בו חמץ ובפסח נמי אינו אלא כשמפרש לשום בתוכו חמץ דומיא דשכירת בהמה אבל לדור בה אע"פ שבודאי יכניס חמץ אין לאסור ובצ"צ החדש סמ"ט אות ג' ד"ה ומ"ש הב"י בשם האגור דקוה"פ שרי להשכיר ולב"ח ופר"ח אין היתר אלא שלשים יום לפני הפסח ואין מוכרח מהאגור להתיר רק בשכרו לשום חמץ ומלבד דפר"ח בעצמו הביא אח"כ דמ"א בשם האגור והרי באגור מפורש דבפסח אין לאסור אלא כשמפרש לשום בו חמץ והשוכרו קוה"פ ממילא דמותר בכה"ג ובהר הכרמל סי' ט' דה"ה משום דמשתכר באיםה"נ שנוטל שכירות החדר שהחמץ בתוכו יעש"ב. ומ"ש מהשע"ת (תמ"ח ס"ק ג') בשם הר הכרמל שהחדר שהוא שלו ימכור לנכרי ושבשכירות ישכור לא נמצא כן ע"ש ד"ה ומה שבא בשאלה ורק לאח"ז ד"ה ומה שמוכר או משכיר לא"י חדר בתוך ביתו לית לן בה אפילו אם הוא חדר התיכון שאי אפשר לבוא אם לא דרך חדרי הישראל מ"מ כיון דמיחד הוה כשלו אבל לא נחית שהחדרים שלו יכתוב דוקא בלשון מכירה:

אמנם מה שהזכיר דמי שחושש להחמיר בשכירות בקנין אגב מצד משתכר באיסה"נ יותר נכון להשאיל החדר ולהקנות החמץ אגבו וכמ"ש במחהש"ק וכו' וע' בשו"מ קמא ח"א בכה"ג שנשאל ג"כ בקנין אגב ע"י שאל' גם באורין תליתאי סי' ק"ב דמ"מ הוה חמצו של נכרי בבית ישראל דלא קיי"ל כר"ת ביחד לו בית ע' מ"א ר"ס ת"מ וב"ח סתמ"ח ומק"ח ובהשאלת מקום אינו מועיל להפקיע מידי בל יראה ועשו"ת מנחת עני סי' י"ד בכוונת הש"ך שהובא במ"א ר"ס ת"מ שתמה הח"י ס"ק ו' ועכ"פ גם בשאלה נחתינן במחלוקת ולש"כ בעצמו איכא מאן דפליג וע' בהגהות רע"א ח"מ סר"ב במש"כ הש"כ סי' ב' וכן מוכח אין זה הוכחה גמורה די"ל כקושית הר"ש ורא"ש כו' וכ"כ הר"ש דמאי פ"ז והביא משמ"ק ב"ב מ"ד ד"ה ש"מ דהקנה בשם עליות דר"י ואף דבל"ה אתאן למחלוקת שבר"נ פרק השולח בד"ה מ"מ אי שייך לא תחנם כשעושה לטובת עצמו וע' בט"א לחגיגה והקדימו בקושיתו במג"א סי' צ' ס"ק ל' וכן הב"י ביו"ד סרס"ז וע' בפרישה ואולם להמ"א סתס"ו ססק"ח וא"ר תרמ"ד ס"ק ה' בשכח למכור חמצו שבחדר מיוחד יתן בשבת לא"י עם מסירת מפתח ואם אי אפשר במתנה ימכור שאינו עושה רק להנצל מהאיסור וע"ש בפמ"ג ותשובה מאהבה ח"ב תרמ"ח תשובה רנ"ג בגליון מ"א סתמ"ד ס"ק י"א וע' בח"י סתמ"ח ס"ק י"ב ותו' פסחים כ"ב א' ד"ה ור"ש ועירובין ס"ד ב' ד"ה ולמדנו ותוספתא פ"ג דע"ג שאם היה מכירו מותר דהוה כמוכר לו:

אמנם מה שדחה כבודו קושית הבגדי ישע מב"ב מ"ד ב' שהיכי שהמוכר יש לו קרקע מהני שאלה באגב. וזה צריך הכרע דהא בשכירות ודאי דאין חילוק וכקדושין וכ"מ ומה עדיפות שהחפץ שלו שנותן בשאלה דלא בעי רק שהקניה שמקנה יהיה בידו וגם חילוק השמ"ק לטרוף ממשעבדי דלא מהני אלא ע"מ להחזיר לאלתר אבל לענין שאלה אי מהני לענין קניית נכסים שאין להם אחריות מה סברא לחלק בזה לענין לטרוף ממשעבדי:

ואולם אף שהבגדי ישע כתב שדוחק גדול שאין לו מקום קבוע ללון והרי המציאות שרוב העניים אין נותנים להם דירת קבע על משך זמן ואין בזה שום דוחק מלאוקמי בערטילאי שאין לו שום מקום בשכירות וכב"מ מ"ו א' ואיכפל תנא לאשמעי' בגברא ערטילאי ובנדה ל"ג א' מוקי מתוך הדחק בכותי ערום ואף דיש לדחות דהיינו עובדא דהזהב ברב פפא דאקני לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתא ינפיק לאפיה עד תווך ולזה מרמי ליה מתני' ומוכרח לאוקמי מתני' דעומד בגורן בערטילאי ומטבע נקנה בחליפין ואין להאריך בדברים הנאמרים לפלפולא דכה"ג בשבת ה' א' כתובות ס"א קידושין כ"ו ב' וזבחים ט' א' ומנחות י"ב ע"ב וס"ב א' וע' בר"פ המביא ל' ע"א ואי לא אפשר לשנויי וברש"י שאין לו סודר לכסותו והארכתי בסוגיא דפרה וטלית ובמה שנשאל בנוב"י תנינא חאה"ע ספ"ד עהא"ו דלא הו"ל ארעא ובקושית השו"מ קמא ח"ג סי' קצ"א ור"ס ק"נ ועכ"פ כיון דמוקי בערטילאי שאין לו מקום בשכירות ומהכ"ת נוקמי שנותנים לו בשאלה על משך זמן ולא צריך לאוקמי הברייתא רק באופן שיהיה במציאות שאין לו קרקע:

ומ"ש בשו"מ קמא ח"א ספ"ד עהמ"ב (סנ"ט במכר לא"י בכסף בלא משיכה ובלא קניית מקום דבדיעבד קונה בכסף לחוד דרוה"פ הסכימו כרש"י) דמ"מ רוצה בקיומו שאם יפסיד החמץ לא ישלם לו הא"י (ועל קושית המ"ב מבכורות ע' במק"ח ס"ק ד' ד"ה לענין ומגן האלף סתמ"ח ד"ה ואם קנה) ומ"ש השו"מ שכעין זה במק"ח סת"מ לענין שכירות חמץ דלא מועיל מטעם רוצה בקיומו וכתב מעלתו שבמק"ח זה לא מצא וגם אין באור לדבריו דא"כ מאי מהני כשמכר החדר והא אם יאבד החמץ לא ישלם לו הא"י שהוא עני וכן מי שהחדר לו בשכירות דמודה המק"ח דמהני השכרתו לא"י וע"ש עוד ברביעאה ח"ב סל"ז. ידע שהוא ט"ס בשו"מ וצ"ל סת"נ ס"ק ז' אסור להשכיר כלי כו' ובחי"ע דה"ה להשאיל דרוצה בקיומו יעש"ב ובפר"ח ומגן האלף ס"ק ט' וכ"כ בשו"ת רדב"ז ח"א ספ"ו וסת"מ דלא אמרו רוצה בקיומו אלא ביי"נ (ואולי נתחלף לו במ"ש המק"ח סו"ס ת"מ סוד"ה וא"ש ואינו ענין לכאן). וכבר הארכתי בעיקר הקושיא דהא כל זמן שלא נמסר ליד הא"י אף דאינו מעכב להקנין דקיי"ל פסק ומשך ולא מדד קנה אבל מ"מ רוצה בקיומו אף שמחזיקו לשל נכרי וכהסכמת הפוסקים בסת"נ שהוא אחריות הישראל דאי מיגנב או מיתבר לא איכפת להא"י וגם בלא קבל הישראל אחריות הוה כאיני יודע אם נתחייבתי זולתי אם יתן לו נאמנות בדבור מ"מ לא בעי למיקם בדינא ודיינא וזה יחשב להפסד גמור כפח"ה דעביד דזבין דינא וגם דמוכרין חמץ הרבה לעני שאין לו לשלם אחת מאלף וע' בשו"מ רביעאה ח"ב סד"ה בדה"ס נ"ז סוף ע"ג וח"ג סו"ס צ"ב ד"ה והנה את"כ ומה שהשיג על המק"ח סת"נ ס"ק ז' ובדברי שאול בדרוש לשה"ג בסופו דף ל"א ע"א ובח"ס חלק ו' בחידושיו לע"ג ל"ב א' דלכאורה לא אמרו אלא באיסה"נ שמצוה לבער מן העולם וע"ש בחיו"ד סו"ס ק"ג. וכבר קדמהו הפר"ח ועוד הרבה וע' בעונג יו"ט חא"ח סל"ז בהג"ה ב' ובחא"ח סי' קי"ו וקי"ט דלא מצינו רוצה בקיומו אלא להרויח והשיגוהו בשער יהודה בשו"ת דף י"ג ע"א וראשי בשמים חא"ח סי' כ' וקושיתו ממקבל אחריות כבר מיושב במגן האלף הנ"ל ובנש"א הלכות מכירת חמץ שאלה ו' ועשו"ת חמדת שלמה חא"ח סו"ס ב' והר הכרמל חא"ח סו"ס י"ג וע"ש דף י' ע"ג ד"ה ולפי מנהגינו ושו"ת רח"כ דף מ"ז ע"ב בסוף התשובה ויהודה יעלה חא"ח סצ"ט וח"ב סל"ז ובית שלמה קמא סו"ס קמ"ג בהשמטה להג"ה רל"ה ובגדי ישע חא"ח סי' ב' אות י"ב ושו"ת מהרי"מ מפאדווה סי' י"ד וכנף רננה חא"ח סל"ח ועונג יו"ט חא"ח סל"ז דף נ"ו ע"ג בהג"ה ואורי וישעי סמ"ד וע' במנח"י כלל פ"ה ס"ק ט"ו ודחה דבריו בבית מאיר א"ח תס"ז ס"י וגם הח"י דטעם דתערובות משהו דרוצה בקיומו וע"ש בסת"נ ס"ה ובצ"צ החדש חא"ח סמ"ט אות ה' ואין רצוני להאריך בפלפולים במה שדשו בו רבים:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה