זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קלח
ב' אמור תרמ"ב להנ"ל,
הגיעני היום מכתבו מיום ד' פ' צו מהנהוג בעירו שנותנים הרשאה לב"ד למכור החמץ לא"י ומצד מסירת המפתח שהחמירו בב"ח וט"ז סמך על הבגדי ישע חא"ח סי' ב' דכשזקף דמי המכירה במלוה אין זה הערמה שתופס למשכון עד שישלם. ועתה ראה בשו"מ תנינא ח"ב סע"ז ד"ה והנה בועש"ק שמחמיר במכירה ע"י שליח שהנהיג הגר"א תאומים בהיותו בזאבאריב לחתום בשט"מ אגב קרקע של המשלחים וערער הרב דשם שגם הח"י שמקיל בסי' קי"ד (צ"ל תמ"ח ס"ק י"ד) כל שאין המפתח בעת המכירה ביד הא"י לא מועיל. גם שאין פורטין המינים כסר"ט ס"ב. וחפצו להודיעו דעתי בזה:
א ידע כי גם בשו"ת נפש חיה חיו"ד סו"ס ס"א נשאל על הנהוג בכל גאליציא ורוסיא ליתן רשות לב"ד למכור כל החמץ עד למדידה וע"פ שומת בקיאים וגם אף שלא ניתן להם הרשאה מוכרים בכח ב"ד יפה. ולדעתו קשה לסמוך על זה בלא מסירת מפתח ומצד דבר שאינו מסויים שמוכרים סתם כל חמץ. ואם כי לענין מסירת המפתח הנהוג מקודם בכמה קהלות להביא המפתחות קודם זמן המכירה לא"י למוסרם בשעת הקניה והיה ראוי לכתחלה לצאת ידי כולם ועשו"ת אגודת אזוב מדברי חא"ח סי' י"ג אות ג' משש"ב. ומ"מ במקומות דלא נהיגי הכי אין מעכב בדיעבד כפר"ח סתמ"ח ס"ק ג' סוד"ה ומ"ש ובא"ר ס"ק ז' ופמ"ג במש"ז ס"ק ד'. ובנוב"י קמא חא"ח סח"י דמה בכך שזה נתכוון להערמה דמ"מ אם יבא הא"י לדין יוכל לשבור הדלת כיון שקנה בכסף ובשטר. גם בתשובה מאהבה ח"ג סט"ז בט"ז סתמ"ח תשובה רנ"ז שדבריו צ"ע. ובשו"מ קמא ח"ג סי' ק"כ דחה קושית השואל ומסיק דברור דמסירת המפתח לא מעכב וע"ש ברביעאה ח"ב סל"ז ובצ"צ החדש חא"ח סמ"ה דאף דהו"ל כתופס למשכון וחייב באחריות כש"ש מ"מ כיון שזקף המעות במלוה לא דמי ליש לו מלוה על החמץ ועוד דהוה כמוכר שדהו מפני רעתה ואין מסירת המפתח מעכב מצד חלות הקנין המספיק מצד עצמו. וע"ש סמ"ד דגם לב"ח וסייעתו כיון שבעת ההיא לא היה סגור ליכא הערמה. ובחמד משה ס"ק ו' דאם הקונה הניח מעצמו המפתח אצל הישראל אין איסור. וכיון שבשעת המכירה החדרים פתוחים וליכא גילוי דעת שאין רצונו שיכנס. ובשבילי דוד סשכ"א קונטרס הקנינים חקירה ד' אות ד' וע"ש באות ו' דבאם יש לו חפצים שגם לעצמו הוא צריך אין זה הוכחה ממה שלא מסר לו המפתח. ובשו"ת בשמים ראש החדש סי' יו"ד דבזמנינו אין המפתח מנהג הסוחרים לקנין רק כב"ק נ"ב דהוה כאומר לך חזק וקנה ושיכול לעשות קנין גם שלא בפני המוכר וגילוי דעת שרוצה בקנינו:
ולענין דבר שאינו מסויים הגם דבמק"ח סתמ"ח ס"ק י"א ד"ה גם יש תקנה דכשאומר כל חמצי לא הוה כמינו ידוע. ובשם אריה חא"ח סו"ס יו"ד כתב מסברת עצמו דכיון שכתב בסרמ"א ס"ד דעה ראשונה בסתם נראה שפוסק כן. ואולם ע"ש בט"ז שפוסק כהי"ח ובעה"ג סי' קי"ד דכיון שכתב גם דעה ראשונה בשם י"א נראה שאין דעתו מסכמת עם הדעה הראשונה וע"ש עוד לחלק. וכן בנוסח שט"מ חמץ מהנוב"י בצירוף ב"ד מו"ש בשיבת ציון סי' יו"ד שמוכר כל מיני חמץ. גם בחת"ס חא"ח סי' ק"ט במכר כל חמצו ולא הזכיר תערובות חמץ דכשם שתערובות בכלל הפקר וביטול הכ"נ בכולל המכירה בשטר. ואם שבבית שלמה ח"ב מאו"ח סי' ע' מפקפק מסתימת הרמב"ם וש"ע ומ"מ העלה שכיון שכתב בלשון אודיתא בשטר ואף ששניהם מודים שלא פרטו בעת המכירה אמרינן שבודאי פרטום כרמ"א סי' ס"ו וע"ש בנחה"מ ס"ק ט'. וכתו' ב"ב מ"ד ב' דאף דידעינן בודאי שהיה איסור משקר קנאה וע"ש בבית שלמה סו"ס ע"ו ובהג"ה מבן המחבר. ובשבילי דוד קונטרס הקנינים חקירה ג' אות ט"ו מחידושי לחה"פ בכתב בשט"מ שמוכר כל מיני חמץ שימצא בסך הקצוב דעדיף יותר משיכתוב כפי שישומו אח"כ. ובשו"ת רע"א תנינא סו"ס ז' גם בשו"מ תנינא ח"ד סי' יוד ד"ה והנה בכ"ב למב"י באומר כל חמצי מכור לך דהוה כמינו ידוע כיון שעכ"פ מוכר לו כל מין חמץ. ובצ"צ החדש חא"ח סו"ס מ"ה דבכותב כל מה שבבית זה אני מוכר לך כפי המקח השוה בעיר דסמכה דעתו דאם הוא זהב ישלם כשל זהב ואם של תבן כתבן וכש"כ שבאמת נקרא מינו ידוע היינו מיני חמץ. ובבגד ללבוש סמ"ה בדה"ס כ"ו ע"ד ד"ה מוכר לו החדר רק משכירו לא יעשה כן בע"פ דהוה כמשכיר ביתו לנכרי ליתן בו חמץ דאסור בע"פ רק לשכור יום אחד קידם ע"פ עכ"ל ובכנף רננה סל"ח דצריך למכור גם כל הכלים שהחמץ בהם ולא להשאיל דהוה רוצה בקיומו ע"י דבר אחר יע"ש ושו"ת מנחת עני סי' י' וי"ד ושו"ת ני אריה סי' ע' וסע"ב מש"ש אמנם תמהני על השו"מ שבמהד"ק ח"ג סי' ק"כ ורביעאה ח"ב סי' ל"ז תמה בעצמו עהמק"ח דבשכירות קרקע לא מועיל אחריות כיון שביטל החמץ והפקירו רק אם יאבד לא יהיה לו הפסד וע"כ לא כתבו אחריות אלם רק במפקיד לו חמץ וכ"כ הפ"י פסחים ל"א וגם לא שייך רוצה בקיומו דהרי ביטל בפירוש וגם מכר וכן השיגו בסי' פ"ד וגם הפר"ח מפקפק דל"ש רוצה בקיומו רק בע"ג ובשו"מ ח"ב סל"ט דשאני במשכיר כלי דרוצה בקיומו שלא יבקע הכלי יעש"ב ובמטה יהונתן יו"ד סצ"ד ס"ג. וכן השיג על המק"ח בשו"מ תליתאה ח"ב סל"ז ואף שבשמים ראש החדש סי' ט' דחה סברתו למ"ש בק"נ עהרא"ש פסחים ל"א בחמצו של א"י במשכון אצל ישראל מ"מ בלא התנה בפירוש שאפילו יאבד המשכון מ"מ יחזיר הא"י הלואתו הוה כמקבל הישראל אחריות. מ"מ עי' במגן האלף סת"מ ס"ק ג' בד"ה מיהו קשה על הרמב"ם כו' וא"כ י"ל דגם הרמב"ם מודה שאם התנה שלא יתחייב באחריות דאין כאן גורם לממון [אלא] עלילות דברים בעלמא וכו' וכיון שמכר סתמו כפירושו שאין עליו שום אחריות ועוד דבשלמא בפקדון רשותו גורם לו האחריות כו' אבל כאן אפילו יחזיר החמץ לנכרי ג"כ לא ישלם לו כיון שאינו בטוח לו וכן העלה להלכה בספרו ברכת השיר בדינים השייכים להלכות פסח אות ג' גם בכרם לשלמה מהרש"ז מקאדני סי' ז' אות ט' האריך בדחיית דהמק"ח באיזה חילוקים ועי' בדברי נחמיה חלק חא"ח סל"ה ד"ה ואגב בענין שכירות החדרים וכן בשיבת ציון סי' יוד בסדר מכירת חמץ מהנוב"י בהסכמת ב"ד מו"ש דא"צ למכור החדר רק להשכירו וקנין המטלטלין נקנין אגב השכרת החדר כי בשכירות ודאי קונה הא"י בכסף לחוד משא"כ בתורת מכירה אינו קונה אלא בכסף ובשטר ומי שאין לו בית אינו יכול למכור החדר בלי רשות בעה"ב ולפעמים הבית של א"י ולכן החליט תקנה השוה לכל להשכיר החדר מע"פ עד כלות ימי הפסח ולפי שמי שיושב בשכירות מיהודי אינו יכול להשכיר לא"י לבית דירה בלי רשות בעה"ב לכן ישכירנו בפירוש רק להחזיק כליו ומטלטליו אבל לא ישכירנו בפירוש להחזיק בו חמץ ומ"מ מי שיש לו בית בשכירות מישראל אם המשכיר עמו בעיר יקח ממנו רשות להשכירו להא"י ואם כי במהרי"ט חח"מ ספ"ג דאגב בשכירות לא מהני באם ביד המקנה בעצמו בשכירות וזה נסתר ממעש"ש פ"ה ומובא בקידושין כ"ז ומקומו מושכר לו. ובשו"ת מהר"י הכהן תנינא חא"ח סי' י"ב דחה ראי' זו דיוכל ליתן לו קנין הגוף בקרקע וממילא יכול שיתן אותו זכות השכירות גם לאחר. גם בקצור שו"ע נמשך אחר השיבת ציון וכן אבא מארי ז"ל הנהיג אחריו כזה מטעם פשוט דטפי עדיף שכירות אגב קרקע דלא מיחזי הערמה דמוכח כ"כ כשנותן רק בשכירות להחזיק מטלטליו שמוכרח לעשות כן בכל אופן להפקיע איסור חמץ משא"כ כשמוכר לא"י עני את כל הבתים שבעיר ולאחה"פ יוחזרו לבעלים דמיחזי כחוכא וטלולא אבל בשכירות המקום על ימי הפסח ואף דבמכירת חמץ מוכרח למכור לחלוטין שלא יאסר החמץ שלו לגמרי מ"מ לא מיחזי הערמה כ"כ כשהא"י מחזיר לו אח"כ בזמן היתר שוב נדפס ס' בגדי ישע שנדפס איזה שנים לאחר פטירתו של א"א ז"ל וראיתי בסי' ב' אות ט' שכתב קרוב לסברתו ושבמקומו שנוהגין למכור כל החמץ שלהם ע"פ ב"ד לא"י טוב להשכיר החדרים עד לאחה"פ שאם ימכור בזול את החמץ שהוא מטלטלין יכול למכור את כל החמץ לא"י עשיר בפעם אחת ולא הוה הערמה אבל במכירת כל המקומות גם הא"י אינו גומר בכל לבו לקנותם. ובבית שלמה א"ח ח"א סי' ס"א וח"ב סצ"א שבמכירת הבית הוה הערמה דמוכח שכל המכירה רק הערמה בעלמא ועי' בשבות יעקב ח"ב סו"ס ט"ו והר הכרמל חא"ח סי' י"ג ד"ה ומשום משתכר באיסה"נ וחסל"א חא"ח סמ"ב ויהודה יעלה חא"ח קכ"ד וכנף רננה סי' ט' ואגודת אזוב המדברי חא"ח סי' י"ג בתשובת הרב מלעסלא אות א' ותשובת המחבר בשאלה א' וע"ש סו"ס י"ד. ובב"ח סתמ"ח למכור החדר ובאורי וישעי סי' קכ"א דף ע"ב ע"ד דבפסחים ו' דאף דשכירות לא קניא מ"מ בחמץ דאפיק בלשון לא ימצא שמצוי בידך מהני שכירות ג"כ. וכבר השיגו בפר"ח סתמ"ח ס"ק ג'. וע"ש עוד מב"ק קי"ד א' וח"מ סי' קע"ה ס"מ וע"ש בסמ"ע ובתוס' שם וע"ג כ' ע"ב ד"ה ור"מ וע"ש בדף ע"ג ע"ג ובבגדי ישע חא"ח סי' ד' תמה על המק"ח והא חת"י המוכר בעצמו על השטר לתו' גיטין י' מועיל והלא השליח במקומו ואין המשלח מכחישו וכח"מ ר"ס קפ"ב וסי"א במכר השליח בשתי שטרות והחתים השליח והרי קאי גם על הסעיף א' דעשאו שליח בלא עדים ועי' בקצה"ח סמ"ה ס"ק ב' בטעם ההג"א (פ"ב דגיטין כ') ובתפארת יוסף חיו"ד סי' ל' סוף הג"ה א' ד"ה ובזה שהסברתי כו' משא"כ במכירת חמץ דהמוכר צריך לחתום בעצמו מהני שליחות כמו בכל התורה (וע"ל סרנ"ד). ועי' במק"ח סתמ"ח ס"ק ט' ד"ה ואם עשה שליח כו' ובמעין גנים ח"ב מעצ"ל ס"ג ד"ה עוד יש תקנה ביש לו חמץ ואין לו קרקע לעשות שליח שימכור אג"ק שלו כמק"ח דדוקא אג"ק של המשלח בלא ח"י המוכר אינו מוכח מתוכו הראיה וקרקע אינו קונה רק בשטר אבל אג"ק של השליח מהני חתימתו. ובמשיב כהלכה חא"ח סי' ב' במכר חמצו ע"פ שטר ובמס"ק ולא היו עדי חתימה דלא מהני כיון דלא מוכח מתוכו והאריך אי מהני בדיעבד קנין כסף בא"י ובשו"מ קמא ח"א סר"ז במצוה לאחר לחתום במס"ק שתמה עהקצה"ח סמ"ה והביא משו"ת בר ליואי שמועיל כשציוהו לחתום בעבורו ורק מה שיש לדון שהרבה שולחים לב"ד ע"י שלוחם דאין שליח עושה שליח במילי ועי' ב"ש סל"ו ס"ק מ"ז ולשו"ת ברית אברהם חא"ח סכ"ח לסמוך על הפוסקים בח"מ סרמ"ד באומר אמרי גבי מתנה ועי' נוב"י תנינא חיו"ד סי' קמ"ז ד"ה ומה שהביא דמלבד דבאמר אמרו לפלוני מהני שליחות ואפילו גבי גט באמר בפירוש עי' במ"מ פ"ג מגירושין וב"ש סי' ק"כ ס"ק ז' וח"מ והשיג עמהרי"ט סי' קכ"ז ועי' בשיבת ציון סי' צ"ח וצ"ה ושו"מ תליתאה ח"ב סי' קס"ט ובנודע בשערים הלכות גיטין סי' ק"כ ס"ד ד"ה והנראה ובדף ע"ח ע"ג דלרמב"ן משום דאינו עומד במקום הבעל לכתוב לשמה אלא כששמע מפיו ולא מחמת שליחות ומהר"נ דאי מילי מימסרי לשליח הוה כשומע מפי הבעל וחשיב לשמה וע' בנוב"י תנינא חאה"ע סקנ"ט אי ב"ד מצי משוי שליח לקנא לאשתו משום שאינו אלא מילי דבמחלוקת שנויה יעש"ב ועשו"ת עדות ביהוסף חיו"ד סל"ד ענף יוד בנתן לה מעות שתתן להשליח רשות לקבל וכבר האריכו האחרונים דצריך שיהיה האויף גאב שמקבלים הב"ד מחמץ של כל בני העיר שמוכרים לא"י שיהיה פרוטה לכ"א מהמוכרים שיהא קרוי קנין כסף ולא דמי לאיבעיא דשתי בנותיך לשני בני בפרוטה בקידושין ז' ב' וכמ"ש התו' ד"ה שתי כו' דאי בגדולות ואב מקבל קידושין בתורת שליחות פשיטא דבעי פרוטה לכל אחת דשליח לא עדיף ממשלחו כו'. וכבר ראיתי בתשובה כ"י מהרב ר' זלמן טורעצער בפרטי דיני מכירה כוללת מהחמץ שהאריך בזה ג"כ. וממילא דהכסף ששולחים להב"ד בעבור טרחתם במכירה היינו ג"כ שיתנו מזה האויף גאב להא"י בעבור כל אחד מהמשלחים ובלא"ה כשגילה לב"ד ע"י שלוחו דזכין שלא בפניו (ע"ל סי' ק"מ) וברא"ש קידושין פ"ב סל"ה וקצה"ח סשפ"ב ס"ק ב' וסרמ"ג ס"ק ט' וח"ס אה"ע ח"א סי' י"א ובעמ"י סכ"א ד"ה אין להקשות ושו"מ תנינא ח"ד סי' יוד ד"ה והנה ביום א' במדבר דכל שצוה למוכרו מועיל אף בלא שליחות וזיכוי וכב"י סכ"ח ד"ה עי"ל וע"ש ח"ב סע"ז ואם שעיקר סברתו אין לו באור כיון שלא הוזכר שם מי שזיכה לו אף דהודאת בע"ד כעדי מסירה בח"י או בכ"י וע' בתומים סו"ס ס"ח בתוס' גיטין י' ד"ה חספא דהודאתו כעדי מסירה ולא בכ"י אחר שלא נודע ג"כ בחתימתו ומי שזיכהו ועשו"ת צ"צ החדש חא"ח סו"ס מ"ו מהג"א פ"ק דגיטין סי' י"ג כיון דגילתה דעתה מהני שליחות שלא בפניה מצד זכיה:
וידע כי גם בראשית בכורים מהרר"ב מ"צ דווילנא סי' ה' דף י"א ע"ב הזכיר דהמק"ח [סת"מ ס"ק ג' וסתמ"ח] דאם השליח לבד חותם עצמו בשטר שמוכר הקרקע והמוכר אינו חותם כיון דקרקע נקנית רק בשטר וכת"י של השליח לאו שטר ראיה נגד המשלח וא"כ ע"י שחותמים המערערים להרשות למכור כל המקומות שהחמץ מונח והיינו השייך להם לחלוטין ומהני אף למק"ח וא"כ היה לנו לדקדק לכאורה שהמוכר בעצמו יחתום עכ"פ על שטר הרשאה וצ"ע עכ"ל. הרגיש בעצמו שלפי נוסח שט"מ שלו שנמשך אחר המק"ח לא מהני בלא חתימת המוכר ושהוא מהנמנע להנהיג כן בהרבה מהם שמוכרים ע"י שלוחם לב"ד ואמנם כבר העליתי שאין דהמק"ח מוסכמים לדינא ושמהראוי לכתוב גם על הבתים שהם שלו בלשון שכירות ושגם בנכתב לשון מכירה מהני כשחתם השליח וכמ"ש הבגדי ישע וכנ"ל: