אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קלז

סימן קלו

א' תולדות תרנ"ה להנ"ל.

בדבר שאלתו בהכשר היורות מיי"ש של יינם לשריפת יי"ש של פסח והביא דהח"ס חא"ח סי' ק"כ ושבצ"צ החדש חא"ח סנ"א מחמיר. ביסוד דהח"ס די"ל דבכלי יש ס' כנגדו וכמחהש"ק סתנ"א ס"ק מ' שאין השכר כולו חמץ. ועיין בשו"מ קמא ח"ג סי' קנ"ג שדחה שגם המים נעשים שכר ולשע"ת סתמ"ז שבדבר חריף גם בהיתר שייך כבישה (וע"ל סי' קע"א). וע"ש עוד בח"ס לענין חמץ שעעה"פ לסמוך אקפילא במסל"ת כיון דהיי"ש של תבואה אינו כולו זיעה של חמץ שגם מים מעורבים בו וקוה"פ אינם נע"נ כמ"א סתמ"ז ס"ק ל"ח במי זיתים. וכבר האריך בזה בנוב"י תנינא חיו"ד סנ"ח ומגן האלף סתנ"א סכ"א בהג"ה דהשכר כולו אינו חמץ כ"א בכדי אכילת פרס ולכמה פוסקים אין בולע רק כדי קליפה וע"ש ובח"צ סע"ה שדחה דהש"כ יו"ד סי' קל"ז ס"ק ט'. אמנם להח"צ סו"ס כ' דיי"ש לטעמא עביד ולא בטיל בס'. וכן בפמ"ג סתנ"א במש"ז ס"ק כ"ז אך נסתפק בנתערב במינו עם יי"ש של חמץ. וכן בנוב"י תנינא חיו"ד סנ"ח לא נחית להא דעביד לטעמא כיון דלא הוה שינוי גמור וכשו"ת בית שלמה א"ח ח"ב ספ"ז (וע"ל סי' קס"ד). ובלא"ה יש לצדד בפסח בשלשה ספיקות להיתירא כבנ"א סו"ס נ"ג דלא בעי רק שיהיה קרוב יותר לספק השני (ע"ל סי' קס"ה). וכמו שהאריך בשו"ת אגודת אזוב חא"ח סי' ג' שאפשר שיי"ש אינו אלא קיוהא בעלמא וכיון שדרך לשתותו מעט מעט שלא יהיה בו כזית בכדי אכ"פ ולרש"י טכ"ע לאו דאורייתא ולתשובת פ"י דמשקה היוצא מן החמץ הוה שלא כדה"נ. ועי' בפמ"ג באש"א סתנ"א ס"ק כ"ז ואפשר דע"י אפר כו' וע"ש ובשו"מ קמא ח"ב סי' קנ"ב דמשמע קצת בפמ"ג סתנ"א במש"ז ס"ק כ"ז דבדיעבד כשר אף אם לא בישלו במים ואפר. ושם מבואר להדיא כן אלא שכתב בלשון ואפשר. וע' בבית שלמה הנ"ל שכן הדין שגם בבית שו"ח לט"ז במקום דלא אפשר סומכין אהגעלה. ורק ממשמעות הט"ז דהכ"נ כשרחץ היטב ועמדו בו המים משך איזה זמן שנסתלק חריפותו להפיג ריחו וע"ש בט"ז ס"ק כ'. ובאורי וישעי סכ"ד בעובדא שנתנו יי"ש לכלי חמץ מיי"ש מתבואה בלי הגעלה כלל ולא בישלו במים ואפר רק שנשתהה מים זמן מה לסמוך על הח"צ דלאחר י"ב חודש כלה הלחלוחית ובצירוף הפ"י דיי"ש הנעשה במדינתנו איננו רק זיעה. והפריז על המדה שהיה להקל אף בפסח ושעכ"פ לאחה"פ מותר בלא פקפוק ושהסכים אתו הרב דלבוב וכבר נדפסה תשובתו בשו"מ ח"ב סי' קנ"ב שאין לסמוך על זה וגם לאחה"פ לדידן דפסקינן כח"צ ולא כהפ"י. דא"כ אין להקל רק למוכרו לשתות אחה"פ ולא לפסח חלילה עכ"ל. וכנראה המכוון מדבריו שמטעם זיעה אין קולא גם לענין חמץ שעעה"פ (ואם שכבר הובא בשו"ת אגודת אזוב חא"ח סי' יו"ד שמצדד בהפ"מ לעני להקל בזה לחוד לאחה"פ בלא צירוף סניף וכר"י שהביא הרא"ש בפכ"ש סי' ה' בביטול ברוב וכדי שלא יכשלו אחריני דלית להו פסידא). ורק מצד הקולא של י"ב חודש ע' בפמ"ג בסדר הנהגת הנשאל אות כ"ה דיש לסמוך בהפ"מ או עכ"פ לשהותו ולהתיר בהנאה כה"ג. ובמש"ש עוד למ"א סתמ"ז ס"ק ה' דחמץ נוקשה דרבנן בטל בס' אף תוך הפסח עכ"ד. וע' בח"ס חא"ח סי' ק"ל ד"ה ואשר בדק לן בדהמ"א סתנ"א ס"ק מ"ד. וע' בפמ"ג באש"א סי' קע"ג. וזה כבר נכתב בשו"מ הנ"ל דמ"ש הפ"י דיי"ש הוה נוקשה רק אי נימא דזיעה בעלמא וגם דיי"ש הנעשה מתבואה פשיטא דהוה חמץ גמור עכ"ל. ובלא"ה לנוב"י תנינא חיו"ד סנ"ח דיי"ש חריף בולע בכולו. ולצ"ל החדש הנ"ל דמשתמשין בזאוואד יי"ש רותחין דכ"ר וגם הבליעה ע"י דבר חריף מאד כבליעת רותח. וע' במ"א סתמ"ז סוס"ק ד' במ"ש הע"ש דבחמץ לא מצינו איסור חריף לא דק כו' ולא הזכיר מ"ש בעצמו סתמ"ז ס"ק כ"ה וסתנ"א ס"ק מ' דיי"ש הוה דבר חריף וכן בט"ז סתמ"ב ס"ק ד':

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה