זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קלו
א"ח פסח תרנ"ד, להרב דקראסוב באזאר ר' חיים חזקי' מדיני.
בנידן שאלתו משילוח קמח פסח על הבאהן ופריחאד כשהוא חותם בתוך חותם אי בעינן שימור משעת קצירה:
הנה להרי"ף שהובא בסתנ"ג דלמצת מצוה בעי שימור משעת קצירה וע' בישועות יעקב ר"ס ת"ס שהשיג עהט"ז מתשובת הרשב"א סכ"ו והיינו אחר הקצירה ואילך וכפרש"י פסחים מ' ע"א דמהפכי כיפה שקושרים את העומרים וכמובא בספרו אור לי סי' קע"א. וכל זה אינו נוגע בהולכה על הבאהן דהוה כמו חטים בעליה סגורה לשם מצוה דאטו יצטרך שלא יזוז רגע משם ורק שתהיה השמירה מכחו ממש וכן המנהג פשוט לשלוח על הבאהן גם מצה שמורה בתנאי שיהיה חב"ח ולא יהיה מקום לחשש חימוץ. ובפרט דמסתמא שכיח עוברים ושבים בכל סטאנציע גם בלילה וגם נוסעים ישראלים ולתוס' ע"ג ע' סע"א דאפילו א"י וכיו"ד סי' קכ"ט ס"ד וע"ש סי' קי"ח ס"ז ובט"ז ואי"ה כלל ל"ב סט"ז ומנח"י ס"ק מ"ג. ובתנא תוספאה על התוספתא דמאי פ"ד הי"ז נכרים המורידים מגורן לעיר אינו חושש משום מעשרות וכו' שהן בחזקת המשתמר דלא מירע אומנתו וגם שעה מועטת היא. ולא הזכיר עיקר הטעם דמעבר לרבים כע"ג ל"א ב' בין הגתות שנו כיון דכ"ע אפכי מירתת וכב"י וא"כ אין נפ"מ לשעה מועטת. וגם דלא שייך מירע אומנתו אי לאו דמירתת דכ"ע אפכי ואין שייכות לזה רק בתגר בעסק מו"מ דלא מירע אומנתו אף בדליכא למיקם עלה וכר"נ פרק אין מעמידין. וע' בח"צ סל"ט ומנח"י באו"ה כלל ל"ב ס"ק מ"ה ונוב"י תנינא חא"ח סע"ב ותפארת צבי חא"ח סי' י"ט ואמרי נועם סו"ס י"א. וגם דלא סמכינן אחזקה דתגר אלא בחששא דרבנן. ובשו"ת צ"צ החדש חא"ח סנ"ה בקמח סולת של פסח שהביא א"י בלא שומר שהביא דהט"ז דקשר משונה חשוב כחותם ומה שכרכום במחצלאות הרבה וקשרו אותם בחבלים ותקעו בהן יתידות שלא יגביהם הרוח ומסתמא הקלייעש היו ג"כ כרוכים והו"ל חותם בתוך חותם דשרי לכתחלה. וע"ש במה שצירף השואל דאכסנאי לא מירע נפשיה והעלה שבדמאי פ"ג וחולין ה' הנותן לפונדקית ואף דקיי"ל כת"ק היינו בישראלית. וע"ש שאם האכסניא מצויים עגלונים עו"ש וכו' ומיהו לתויו"ט סו"פ בתרא דטהרות שנכנסים בזו ויוצאים ברוח שכנגדה משא"כ הכא ודאי שאינו כן. ועכ"פ בחותם אחד יש לצרף כמה סניפין והיינו לרווחא דמלתא בעלמא כמ"ש בעצמו באם לא היה קשר משונה דחותם אחד מהני בדיעבד לכ"ע בכל האיסורין. ואפשר דכוונתו לצרף לענין סניף גם לכתחלה בחותם אחד. וע' ביו"ד סי' קי"ח ס"א בהג"ה יע"ש ס"ט בהג"ה וסי' ק"ל ס"ו ובפר"ח ס"ק י"ח. ואף כשהוא של א"י בעצמו התגר והוא בבית הרחיים שלו מ"מ כיון שקונה החטים דומה לדין שהביא המחבר סו"ס קל"א דאין לדמותו ליין שגדל בתוך כרמו. ולש"כ ס"ק ט"ז דבמקום שנהגו להקל גם בזה בחותם אחד נהוג וע' בנוב"י תנינא חא"ח סי' ס"ו בחשש איבה ושיש לחוש שלא יבא מזה איזה ריעותא כו'. ובברכת משה סי' ד' ששוב ראה בצ"צ החדש דמסיק דבחותם א' יש לצרף לסניפין כמה טעמים אף שאין בהם כדי סמיכה. וקיצר בהעתקתו דאדרבא בחותם א' בדיעבד שרי לכ"ע וכמ"ש בעצמו וכנ"ל. גם מ"ש בעובדא דידיה להתיר בהפ"מ בטב"ע כשמכיר בבירור דלא הוה סארט נמוך ממה שקנה. הנה לט"ז יו"ד סי' ס"ג ס"ק א' דאף דבמציאה לא מהדרינן בטב"ע אלא לת"ח שאני בבשר שנתמה"ע דאיסור דרבנן בעלמא. וכאן החשש בדאורייתא שמנהגם לרחוץ החטים וע' בנוב"י תנינא חאה"ע סי' ס"ב מרשב"א ור"נ. אבל זה רק בדבר דבעי טב"ע משום דמורי היתירא ואומר בדדמי דלא מהימן בכה"ג בסתם ב"א אבל כאן לא שייך טב"ע רק כשנודע לו מאיזה סארט שקנה דודאי לא קנה רק כשנודע לו אז בבירור מאופן קנייתו ונאמן גם בחשש דאורייתא. ואולם בצ"צ הנ"ל הביא דסולת של פסח שאין מכבסין החטים דסארט ראשון שוה במראיתו לסארט שני דסולת חמץ שלתתו החטים. וא"כ יש לחוש גם לחליפין על סארט שני. וע"ש שאם הוא מאותו סארט שקנה שאין להא"י הנאה מהחליפין כסי' קי"ח ס"י ובתו' ור"נ מ"מ לרא"ש פ"ק דע"ג סי' ט' שיש נכון להחמיר שכמה פעמים אירע קלקול ולרשב"א בתה"א דוקא כשמפסיד לא חיישינן והביאו ג"כ הב"ח וכן דהס"ח סו"ס ק"ס דכשהן במקח אחד חיישינן שמא החליף להכשילו ולמהרי"ט ח"א סי' י"ב ויו"ד סי' ג' דהיכי שאין לו טורח להחליף אפילו לית לי' הנאה חיישינן ובח"צ סל"ט דחה דבריו וכן בפר"ח סי' קי"ח ס"ק ל"ו. וע' בע"ג ל"א ב' אי כהדדי נינהו אי איכא חותם אחד לא טרח ומזייף וכבית האוצר עיו"ד סי' קי"ח דהתם גבי פת חיישינן בלא חותם כלל דעבידי לטעות ולהחליף שלא במתכוון כיון דכהדדי נינהו אבל במתכוון לא חיישינן היכא דלית לי' הנאה כלל וע"ש מש"ש ברשי' ל"ד ב' ד"ה בלומא בזוזא וכו' אבל כאן היין בזול ומורייס ביוקר כו' יעש"ב. גם מה שמצדד בברכ"מ הנ"ל לדון משום ס"ס לט"ז וח"י סתס"ז להקל במקום הפסד אפילו לאכלו כיון דאף אם החליפו יש ספק אם נתכבס ובאופן שיחמיץ (ע"ל סי' קס"ה משש"ב). והרי מ"מ הספק השני נוטה יותר לאיסור דמסתמא החליפן בסארט שני דכשלותתין החטים שוה במראיתו וכנ"ל. וע' ריטב"א חולין ב' דבתרומה וקדשים דבעי שימור והיסח הדעת פוסל אף בספק משומר לא הוה וע' בשו"מ קמא ח"א סו"ס צ"ד לענין שמורה. ובנוב"י תנינא חא"ח סע"ב בקמח שיפון שמן הסתם אין לותתין שרוצים שיתקיים זמן מרובה: