זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קלה
ה' ו' ניסן תרל"ד. להרב דפאקראיי ר' יוסף יפה.
בדבר שאלתו אם יש חשש מעיקר הדין באפיית המצות בלילה שאי אפשר לנקות לאור הנר את הכלים מבצק הנדבק משהו וממשות של חמץ עכ"ל. תמהני מה ראה לחדש להמציא גזירות חדשות נגד מאמרם בפסחים ד' א' שאור הנר יפה לבדיקה. ואדרבא מפורש במנהגי מהרי"ל הלכות המצות דיש נוהגין לאפות המצות של מצוה בליל שניה דחביבה מצוה בשעתה וכן פסקו גאוני בבל ואשכנז. וע' בשו"ת רדב"ז ח"א סתע"ז בע"פ שחל בשבת אי עדיף לאפות מצה במו"ש. מנהגינו לאפות בע"ש משום שטרוד במצות הגדה ולא יהיה לו פנאי וכו' ובט"ז סי' תנ"ח שלא לאפות בלילי יו"ט שאם יאחר בלישה ואפיה יישנו התינוקות. ומלשון רש"י ר"פ מקום שנהגו במתני' ד"ה שלא לעשות דמצוה לטרוח מבעו"י כו' בשביל תינוקות שלא יישנו. ובט"ז סי' תנ"ה ס"ק א' לענין מים שלנו נזכר כמה פעמים שתהיה האפיה בלילה ומסמ"ג דאסור לאפות קודם עהש"ח דשמא סוף הלילה גורם הצינון. וזכר לדבר שביצאתם ממצרים אפו המצות בלילה. ואם שאינו ענין לט"ז יו"ד סי' רי"ז ורכ"ח ס"ק מ"ג וכ"מ דהמפורש בתורה להיתר אין ביד חכמים לאסרו. דלר"נ פרק ע"פ ד"ה מצה על שום שלא הוזהרו אז על בל יראה וע"ש בצל"ח קי"ו ב' ובאורי להגדה במשנת ר"ג אומר:
וצדקו דברי השאילת יעבץ ח"ב סו"ס כ"ה שדיינו בגזירות חז"ל וסייגים שלהם ולהתרחק מחומרות נוספות וגזירות חדשות שהפסידם מרובה משכרם וע"ש סי' ק"נ אות ד' על החומרות שנזהרו יותר מגופי תורה וע"ש סו"ס ט"ו. ובירושלמי נדרים רפ"ט לא דייך מה שאסרה תורה כו' ועשו"ת רמ"א סנ"ד. ורא"ש פרק במה מדליקין סט"ו תמה היאך יכלו הגאונים לחדש גזירה אחר שסתם (צ"ל שחתם) רב אסי הש"ס. ובפר"ח א"ח ר"ס תנ"ג וזה תימה שאחר שנסתם (צ"ל שנחתם) התלמוד שנגזור גזירות מעצמינו. ובסי' תנ"א תמה ג"כ על הב"ח שאין לגזור מדעתינו. וסי' תס"א ס"ק ב' שכל שמותר מעיקר הדין אין לגזור מדעתינו. ובמ"מ פ"ה מחומ"צ הלכה ד' שאין לנו לגזור גזירות מדעתינו אחר דורות הגאונים והלשון שלא בדקדוק וכמש"ל מהרא"ש דשבת שתמה כזה על הגאונים. ואם שבשו"ת בית שלמה קמא ח"ב סכ"ט דף כ"א ע"ב בסופו בהג"ה מבן המחבר השיא דהרא"ש לענין לעקור דבר מה"ת בשוא"ת וכמו שנסתפק בתשובת מהריב"ל. וכיו"ב הקשה ריטב"א פ"ק דתענית ע"ד הרי"ף. ותמה ג"כ מכמה סייגים ובב"ח אה"ע סט"ו וביש"ש יבמות דאשת חמיו אסרו הגאונים וכו'. ואם שאין הכרח מזה רק במה שעשו תקנה כללית בקבוץ חכמי הדור וכן בחרגמ"ה ותקנות ר"ת באגודת בני צרפת כמובא בסוף שו"ת מהר"ם מרוטנבורג וכן במה שגזרו לסייג במה שאין אנו בקיאים בבדיקה וכיו"ב. ואף לסמ"ע סי' ב' ס"ק י' שכל מי שמתמנה על הצבור יפתח בדורו כו' היינו לצורך השעה לענוש העבריינים. גם במקומו בר"ה כ"ה ב' לילך אחר ב"ד שבימיו לא מיירי בסייג והרחקה במה שלא נתחדש סיבה מחודשת לגזור על הצבור. וגם בימי התלמוד לא היה מסור לכל ב"ד רק להממונים שנתמנו על זה שנטלו שכרם מתרומת הלשכה וכר"פ שני דייני גזירות היו בירושלים. ושם ק"ה א' וכי קאמרינן אגוזרי גזירות. ורש"י סנהדרין מ"ד א' אתה גרמת להם כו' דכיון שהעם מועלים אסור לתקן גזירות חדשות. וגם לגבי יחיד על עצמו רק כעובדא דנדרים ט' ע"ב שפחז יצרו עליו. ובב"ר פרשה י"ט הה"ד אל תוסיף על דבריו ובילקוט שלא תעשה הגדר יותר מן העיקר. וע' רש"י משלי סי' ל' פסוק ו' פן יוכיח בך ונכזבת שע"י תוספת אתה בא לידי עבירה וע' באבות דר"נ פרק א' וירושלמי תרומות סו"פ ה' וחגיגה סופ"ק וסוטה פרק ח סוף הלכה ב' וסנהדרין פ"ד הלכה ה' כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר. והובא גם בב"י טויו"ד סו"ס קי"ו וש"כ יו"ד סרמ"ב בכללי הוראה אות ט'. וע' רמב"ם פ"ב מהלכות ממרים סוף הלכה ב' שאפילו אם אחר מאה דברים יתגלגל לזדונו כרת ושגגתו חטאת חייב וע' בנוב"י תנינא חאה"ע סי' קכ"ב. והא דירו' פרק אין מעמידין שהובא בתו' ע"ג מ' ע"א ד"ה אמר רבא וכמו שהעיר במנח"י כלל ע"ח ס"ק ב'. היינו שמצד שאינו בקי ונכשל לטמא מספק סופו שיכשל גם לטהר את הטמא. ועי' בקהלת יעקב תוספת דרבנן אות א' סי' כ"א מבית יעקב ס"ס ל"א. וכללא כיילי בסנהדרין כ"ט סע"א כל המוסיף הוא גורע. כי ההוספה מעצמו מביא להקל בחמור כמו שהתיר מאן דהוא להניא האופים באמצע האפייה ע"י חברת מכבי אש וגרמו הוצאות להשומרים שיעלימו עיניהם ומרוב בהלה ופחד פתאום יוסיפו מכשולים וימהרו להשכים משנתם עהש"ח. ואשר ריבוי וכובד החומרא בזה מזמן האפייה בלילה נולד מחדש זה שנים מועטים ע"י איזה רבנים מעירות קטנות המחפשים מקום להראות בזה השגחתם היתירה במילי דפסחא ואם שראוי להזהירם שלא יאפו משתחטפם שינה וכההיא דמגילה י"ח בנים ולא נים. אבל די להחמיר מחצות הלילה וכפרש"י ברכות ט' ע"א דעד חצות הוה זמן עסק שכיבה לרבנן ובסתירת פרש"י לעיל ד' סע"א ע"ש בפ"י וצל"ח וי"ל עוד דהתם ברש"י למאי דמסיק הא דיוצא בשל לילה הואיל ואיכא דגני. והכ"נ לענין התחלת שכיבה דאיכא מיעוטא שהולכים לישן עד חצות. ובעט"ר שם ט' דבגמ' י"ל דהכ"ק חכמים פליגי וס"ל עד זמן עסק השכיבה שהוא עד חצות ור"א דעביד הרחקה וס"ל עד משמרה ראשונה או דחכמים עבדי הרחקה אבל בזמן עסק שכיבה לא פליגי. וי"ל עוד דתליא בפלוגתא דר"א לקמן כ"ה ב' עד הנץ והכ"נ פליגי ר"א וחכמים לענין זמן שכיבה. ולכן פרש"י לקמן דפלוגתייהו אי הוה זמן שכיבה עד חצות אי חיישינן למיעוט ב"א שמאחרין לשכב דאל"כ מאי מספק"ל לבני ר"ג דאי כר"א לימרו כר"א וע"כ דהא דאמרי עד חצות להרחיק אלא דמ"מ מספק"ל דלמא ס"ל לחכמים דזמן שכיבה עד חצות. אבל לעיל לא מצי לומר כן דא"כ מאי קאמר לימרו כר"א או כר"ג כיון דלדידהו הוה מהדין עד חצות. ורק י"ל דהקושיא כיון דע"כ דרבנן בכל מקום עשו הרחקה היה להם לעשות הרחקה כר"א ואף דמקצתם שוכבים עד חצות ולר"ג דכל הלילה זמן שכיבה הי"ל לפסוק עד עהש"ח משום הרחקה דבדיעבד יוצא עד הנץ גם לר"ג וכרא"ש לקמן: