זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קלד
ו' שמיני תרנ"ז להרב דמיר ר' אלי' דוד ראבינאוויין.
בדבר שאלתו בלישת המצות דלרשב"א שהביא הב"י סי' ת"ס אוסר ע"י א"י בישראל עומד על גביו ולמ"א מותר באי אפשר בענין אחר:
יעיין בפר"ח דאין לנו אלא כפסק המחבר דאפילו ישראל עומד על גביו ומזהירו אינו יוצא. וכן מסתימת האו"ז הלכות פסח סי' רנ"ו שאסור להם ללוש מצה ולשאוב מים דאדעתא דנפשייהו עבדי. ובמגן אלף תמה על המ"א מהרא"ש הלכות ס"ת דעיבוד שא"צ רק רגע אחד מהני. וממילא במצת מצוה שכל הלישה צריך לשם מצת מצוה לא מהני עומד על גביו. ובחמד משה דבא"י אפ"ל דאף בדיעבד אינו יוצא ועי' בישועות יעקב, והארכתי בתשובה (ח"ב סי' צ"ט ד"ה ומעלתו). ובבנין עולם חא"ח סכ"ח מצדד נגד דהרשב"א ושאר פוסקים דלא בעי לשמה ממש רק מחשש חימוץ ונדחק הרבה ליישב בחלות תודה לרבה בפסחים ל"ח ב' דבעינן המשתמרת לשם מצה ולא לשם זבח, ובאיזה קהלות פרצו גדר והפריזו להקל דהוה כאי אפשר בענין אחר מחמת שבטורח להם להשיג רק ישראליות ורק האופים מצה שמורה נזהרים שלא ליקח למתעסקים בלישה לא"י. ובזה עלולים להכניס עצמם בסכנה מעלילה באשר רק איזה מהמצות לא יניחו לא"י לעסוק בהם (וכאשר נזדמן בקהלה אחת שהוציאה א"י אחת עי"ז עלילת דם הנתעבה עד אשר יצא משפטם לאור ע"י בקורת משפט אשר נתברר להם לאשורו). גם במקומי היה לי עמל הרבה בהיות המתעסקים בלישת המצות נשכרים לפאבריקין והתאמצו למילף קלקלתא מה שראו בשאר עירות אשר נמצא בפה החותרים להקל להם מצד זה ולא נתתי להם להפיק זממם והוכרחו להשתדל להשיג מתעסקים בלישה מעירות הסמוכות:
אמנם מה שהוסיף כבודו שזולת טעם הלישה יש חיוב לשכור לישראל גם ביוקר מזולתם וכב"מ ע"א א' לענין הלואה. ומלבד דאין לדמות במו"מ להיכי דלא מפסיד מכיסו. בלא"ה להתו' ע"ג כ' ע"א ד"ה ור"מ ההיא להקדים נתינה וחולין קי"ד ב' ד"ה עד שיפרט דדוקא נבילה שאינו שוה אלא דבר מועט שלא היו נכרים מצויין ביניהם ולגר שוה כשאר בשר כשר. וע"ש בפסחי' בחידושי מהר"ם חלאוה ובזה ניחא ג"כ הא דהשמיטו הטומ"ח הברייתא דאפילו בחנם וכמו שהעיר בדברי מנחם סי' ע"ו:
ומ"מ יש לצדד כשו"ת נ"ש סי' נ"ה לענין הפ"מ במי שירצה להיות מהמחמירים דבעשיר יבזבז עד שתות במקח שאין קפידא באונאה והארכתי בחידושי ליו"ד סל"א בסתירת המאמרים בשיעור הפ"מ (וע"ל סי' קל"ג אות ב'):