זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קלג
ועש"ק ח' אדר תר"ג להרב דפאניוויעז ר' אלי' דוד ראבינאוויץ.
בדבר שאלתו בנפת הרחים צילענדר ממשי שבנקל לנקותו כחדש ממש בלי שום היכר בחביטה היטב בבארשט ושל עשיית חדשים לפסח לפי גדלם בבית הרחיים שלנו יעלה הפסד בק"נ רו"כ. בשגם קודם הפורים ידוע בזה דהנ"ש:
א מקור החומרא דכיס הרחיים אין לו הכשר ממנהגי מהרי"ל הלכות המצות שמהר"ש היה בדעתו להכשיר הבורר שמרקדין הקמח שקורין בייטל ולדמותו לשק. הדר חשב דשאני הבייטל שהולך מעבר אל עבר ונשאר בין החוטין ולא יצא יפה ע"י כיבוס ודמי לנפה שבא מים על מקצתו עכ"ל. ובדיני הגעלה לא הזכיר רק סל ונפה ומשמרת וריב אייזין דמקודם שחזר בו היה דעתו להכשיר הבורר. גם בד"מ במקומו השמיטו:
ובזה יובן דקדוק לשון המחצית השקל סי' תנ"ג ס"ק י"א דלמש"ל סתנ"א סי"ח בהג"ה ממהרי"ל דנפה אין לה הכשר ה"ה בכיס של רחיים. וקצת מהתלמידים מתקשים בהבנתו דהא שם מבואר להדיא או הכיס של רחיים. ולא ידעו מקורו שדין הכיס יוצא רק מדין הנפה שמזה למד מהרי"ל שאין להכשירו כיון שנשאר בין החוטין. ולכן בצילענדר מנפת משי הדק מאד שנתחדש בימינו שע"י סריקה וחבטה בבארשט לא ישאר אבק משהו גם בין החוטין אין מקום להחמיר גם לכתחלה:
ובפרט להב"ח סי' תמ"ב ס"ק ט"ו בעריבות ותיבות שבסתנ"א שניתרות בהגעלה וכאן משום חומרא דחמץ הביא שלא להקל נגד מהר"י מפאריש שהרי כתב ואי אפשר לנקרן והלא עינינו רואות שנקיות הן מכל וכל ע"י רחיצה וגרידא וע"כ דכונתו כסמ"ק שמחמיר מגזירה שמא לא ינקרם היטב וכמו שרגילין ברוב פעמים בשאר ימות השנה עכ"ל. וא"כ לפי המנהג שהב"ד ממונים להשגיח בבית הרחיים אחר שמכשירין אותם לפסח לראות אם נעשה כהוגן וכראוי להכשיר לפסח ואין לחוש שמא יעשו כהרגילם כיון שעל הב"ד מוטל להשגיח בזה שלא יעשו כהרגילם ברוב פעמים ולא גריעי מעדים דעלמא שמשגיחים שיהיה נעשה כהוגן. ובפרט בב"ד שזריזין הם כפי' המשניות לרמב"ם רה"ש ר"פ יום טוב דאף דגזרו בשבת שמא יעבירנו הותרה בב"ד שזריזין בם. ורש"י פסחים ל"ו א' ד"ה צבור שאני שכל עיקרו בב"ד וזריזין הם. ובעירובין ל"ב א' חזקה דב"ד לא מתעצלי. וע"ש עוד ובכ"מ חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן אמנם יש שהולך הקמח ע"י רערין או פושקעס ומחוברים אל רצועה ושק הנקרא שלייעס או גורטען שנתהוה זיעה הרבה אם נתישנו הרבה מעשייתם. וכן בהפאסין אם אינם משל עור ורק משל גדיל שקשה לנקותם ועולה להוצאה מועטת בחדשים:
ובשערי תשובה סי' תנ"א בשם הגו"ר בנפה של חמץ דנהגו להחמיר בחדשים ואף שנתבטל קודם הפסח לפי שאינם בני תורה ויבואו לזלזל באיסורין. ובפרח שושן חולק דמדינא אסור אם לא בשעת הדחק או הפ"מ יאפה הכל קודם הפסח וישליך מעט קודם הלישה גם לא יעשה ממנו תבשיל בפסח. ואיננו אתי לעיין עליי. וממשמעות העיקרי דינים דלא פליגי שהביא מפרח שושן ברקדו בנפת חמץ דלכתחלה ירקדנו וישמרנו לאחר הפסח וכו' וגם הגו"ר הקיל בדבר דודאי נתבטל בששים וכתה"ד סי' קי"ד. גם לא הזכיר משו"ת נ"ש סי' י"ב שכל הניקור רק ממנהגא דקודם הפסח אין כאן מבטל איסור לכתחלה דאדרבא מכוון לנקות האיסור ועוד כמה צדדי היתר. ויש לצרף ג"כ דהיתירא בלע. כמ"ש בשאילת שלום תנינא סי' רנ"ב. ולהא"ר סתנ"א ס"ק ל"ו דגם בנפה אם עבר ונפה אפילו בפסח ע"י שפשוף היטב אפילו בלא הגעלה מותר וע"ש בחי"ע ס"ק נ"א. ולהבית מאיר סי' תנ"ב ס"ח שהמנהג ליקח כים חדש שיהיו המצות בחזקת שימור משעת טחינה:
ומה שהעתיק הברכי יוסף בתנ"ג ס"ק י"ג ונמשך אחריו בשע"ת סוס"ק ו' ניקור הרחיים לאו מדינא ולכן אם נקרו הרחיים כמנהג ושוב טחנו חיטי דספק חמץ א"צ לנקרם בשעת הדחק ובית דוד פקפק בדבריו. והועתק אגב שיטפא דלמעיין בנ"ש סי' י"ג שנקרו כד"ת ואח"כ טחן אחד שהיו לו חטים מצומחים כמעט החצי וקצת טחנו חטים לאח"כ דחשוב דיעבד ונתבטל קודם הפסח ואף שהחשש שמא נתערב מהמצומחים מ"מ כיון שלא נתכוון לבטל בעת הטחינה הבו דלא להוסיף בניקור הרחיים שהוא רק ממנהגא עכ"ד. והרי מצומחים גרע ממבוקעות שקרוב להחמיץ ואין לעמוד על הבירור וכהגהות הר"פ בסמ"ק ל"ת כ"ב מדגן שצמח מלחלוחית הארץ שזהו חימוץ גמור וצריך לבררו שיהיה ס' מאותו שלא צמח. והובא בב"י סי' תנ"ג ד"ה כתב בהגמ"י פ"א מחומ"צ בשם סמ"ק וכן הועתק בשמו בד"מ. ולא מצאתי בהגמ"י אבל בשו"ת בית אפרים חא"ח סו"ס ו' במוסגר שלהב"י היה לו הגמ"י יותר ממה שהוא בדפוסים שלפנינו כמבואר כמה פעמים עכ"ל. וע' במנח"י כלל ל"ט ס"ק ט"ז דזה מיקרי מין באינו מינו כלל. ועכ"פ מבואר בנ"ש שלא כהעתקת הברכ"י ושע"ת שטחנו חיטי דספק חמץ. ואם שמ"מ דהנ"ש שלא בדקדוק שהעתיק ג"כ בסי' י"ג דהוה ס"ס שמא לא נתבקעו דמה שנתערב מהלתותים נתבטל בס' דפשוט יותר מחטים שצמחו ויש ס' כנגדן. וזה לא שייך הכא שהיו כמעט חצים מצומחים דלענין החשש למי שטחן אח"כ שמא נתערב מהמצומחים לא שייך ס"ס שמא לא נתבקעו. ורק לענין שהקדים בסי' י"ב דהניקור ממנהגא דאף אם טחנו תבואה לתותה הוה ס"ס. ועכ"פ מה שנתערב מהלתותים נתבטלו והכ"נ דבמדומע אף דרשאי לטחון לעצמו מ"מ להאכילו לישראל הוה כמתכוון לבטל בשבילו וכיו"ד סצ"ט ס"ה. ובח"ס חאו"ח סי' קכ"ט בחטים מצומחים שעירבו בכרי חטים לטחנם קודם הפסח ולאפות בהם מצות ומבואר שאסור להוסיף על חטים שאין בהם ששים. וכן אוסר בפשיטות בנוב"י קמא חיו"ד סכ"ו בהג"ה ד"ה ועתה נשוב וסו"ס נ"ז ד"ה ועד עתה ותנינא חיו"ד סנ"ו. [וע' בנחלת צבי מהפ"ת יו"ד ספ"ד סי"ג. וכה"ג במקום שמואל ר"ס פ"ו על הקושיא מקידושין נ"ו שלח לתקלה כמפורש בב"י שמותר להוסיף ולבטל ולא ליקח איסור בידים. לבטלו ודחה דברי השואל סי' קי"ג ועשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' י"ד דבאיסור יבש בעין לכ"ע אסור מה"ת לבטל וכבר מבואר כן בנוב"י תנינא חיו"ד סמ"ה וע' ביד יהודה יו"ד סצ"ט ס"ה והגהות הרצ"ה חיות יומא ס"ז ב' ותפארת יוסף חיו"ד סי' י"ד דף נ"ז ע"ד משש"ב ע"ד המל"מ וע' בטו"ט ודעת תנינא תשובה נ"ב השייך לסנ"ז]. ולא הזכירו מהט"ז סתרכ"ו ס"ק ב' שלמד מהב"ח שקודם זמן האיסור יכול להרבות עליו אפילו לכתחלה וכאגודה ומרדכי וע"ש במ"א ס"ק ג'. וכן בט"ז סתמ"ז ס"ק ה' וי"ח וסוס"ק י"ט מהמרדכי בפכ"ש בשם האו"ז והוא בסשע"ט בשו"ת ושכן הסכים אבי העזרי ורבינו שמחה והובא גם במרדכי פסחים סתקס"ז בפרק בתרא דכלאים וכמש"ל סתקנ"ה. ובב"ח סתנ"ג ס"ב ממרדכי בשם ראבי"ה וע"ש בט"ז ס"ק ב' וב"ח סתס"ז מהמרדכי והובא בט"ז ס"ק ד' ומנח"י כלל מ"ו ס"ק ל"ד וח"י סתנ"א ס"ק י"ב וסתנ"ב ס"ק י"ט וסתמ"ז ס"ק ט"ז וכ"ט. ובתשובת הר"נ סנ"ז ונ"ט הביא הראיה דצמר גמלים ורחלים שהובא ג"כ במרדכי וכתב דשמעינן נמי מהא דהיתר בהיתר לא בטיל. והובא גם בב"י ר"ס תס"ז. ועי' בפר"ח א"ח סתמ"ז ס"ק ד' וגור אריה יהודה חיו"ד סי' ד' ד"ה ולפ"ז וע' בנוב"י תנינא חיו"ד סי' קפ"ו ובנין עולם חא"ח סכ"ח משש"ב ושערי שמחה בענין היתר בהיתר ופר"ח א"ח סתמ"ו דין ד' וחיים שאל ח"ב סל"ח אות פ"ג. ובר"נ נדרים נ"ב משמע דמסכים להרי"ף לפי דהיתר בהיתר הוא וכשו"ת בית אפרים חח"מ סכ"ה ד"ה והנה דעת ועשו"ת דברי נחמי' חא"ח סו"ס א' אות ג' משש"ב. ובד"מ סתנ"ג קיצר בהעתקתו דאסור לטחון. והא אדרבא דעתו להתיר רק שלמעשה לא מלא לבו להקל וכפר"ח סתנ"ג ס"ק ג' שאפשר מטעם חוזר וניעור. ועי' בב"ח סתמ"ז ס"ק ו' ובפמ"ג באש"א סוס"ק ל"ח דמחלוקת חו"נ מידי ספק לא נפיק ואם יש עוד חומרא מצטרפין אף בדרבנן וע"ש במ"א ס"ק י"ג ותשובה מאהבה ח"ב תשובה רנ"ד. ואפשר ג"כ מצד מחלוקת הפוסקים בקודם זמנו שבר"נ בכ"ש הביא מרמב"ן דחמץ שמו עליו ושכן שהרי"ף ושמ"מ דעתו נוטה דהיתירא בלע וכמש"ש ד"ה ופרכינן ואפשר דבחמץ דבהיתירא אשתמש הקילו לבטל לכתחלה. וכן בתו' שם ל' ע"א וחולין ח' א' וק"ח סע"ב ורא"ש בפכ"ש והובא בטא"ח סתנ"ב וע"ש בב"י ד"ה וא"א כתב ובתשובה כלל י"ד ובטומ"ת ר"ס תנ"ב. ומ"ש בשו"ת שמ"ר סי' י"ד פרט ב' אות ד' שכ"כ הרא"ש בתשובה. והוא היפך המבואר שם דבע"פ קודם זמן איסורו מותר להגעיל כלי ב"י. אפילו אין במים ס' לבטל דהוה נ"ט בנ"ט דהיתירא. וכנראה שמקומו קודם שכתב אבל ברמב"ן שהובא בר"נ דחמץ הואיל ושמו עליו נקרא איסורא בלע. וסתנ"א ס"ק ב' הביא האו"ה דחמץ מיקרי היתירא בלע וע' במנח"י או"ה כלל מ"ו ובש"ך יו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג. וע' בב"י סתנ"א מהמרדכי בפכ"ש בשם או"ז. ושם בכלים שמשתמשים ע"י האור בשם רבינו ירוחם שלרוה"פ כרמב"ן וע"ש בט"ז ס"ק כ"ה שתמה שכבר הוכיח דאנן קיי"ל כסברא זו. ובא"ר סתנ"א ס"ק י"ג ויש מקילין ונראה לסמוך בהפ"מ על הפוסקים דמיקרי היתירא בלע וע' בשאילת יעבץ ח"ב סצ"ד מ"ש עהט"ז יו"ד סצ"ט מהדרישה. וע' בח"ס חא"ח סי' ק"ז וע"ש סו"ס ק"ת דהרשב"א לאו לכל מילי כללינהו וכו'. וכ"מ ממ"א סתמ"ז סוס"ק ל"ח וע"ש ס"ק כ"ד וכ"ה ומ"ה וסתנ"א ס"ק מ' וע"ש במחצית השקל וסחס"ז ס"ק ד' מהמרדכי בשם ראבי"ה. ובפר"ח א"ת סתנ"ב הניח בצ"ע כהרי"ף ורא"ש בפכ"ש ובתשובה דהשפודים מלבנן והא ברא"ש בסמוך דקודם שעה ה' מותר להגעיל אפילו בן יומו. וע' במק"ח סתמ"ז ס"ק ח' ושו"מ תליתאה ח"א סשס"ז וח"ב סי' קמ"ט ובק"נ בכ"ש טרח ליישב קושית פר"ח וכבר העיר בט"ז סתנ"א ס"ק ח' ותמה עליו בשו"ת תשואת חן סנ"ו והאריך בישוב הרא"ש וע' בסולת למנחה כלל ל"ג דין א' בהג"ה מבן המחבר ומגן האלף סתמ"ז ס"ק כ"ה. ובחי"א כלל קכ"ו אות ה' דרשב"א לשיטתו דחמץ בפסח שמו עליו כס"ק כ"ד, ובמשיב דבר חא"ח סכ"ג השיג בדברים דחויים מעצמן וחתר להקל בשעה"ד גם לרשב"א ובלי יסוד. וע' בפמ"ג בא"א ס"ק ו' וסתמ"ב ס"ק א' ד"ה תו וע' במחהש"ק סתמ"ז ס"ק י"א דכיון דנתערב בהיותו יבש ונתבטל חד בתרי נעשה היתר גמור ומותר אח"כ לבשלן אפילו ליכא ששים דלא כרשב"א וע' בפמ"ג יו"ד סי' ק"ט. ובשו"ע הרב מלאדיא סתמ"ב ס"ה בק"א שהביא מהפר"ח א"ח סתנ"ג שמחמיר כיון דאפשר לברור המצומחים קודם הטחינה ושלט"ז סתרכ"ו ס"ק ב' למה נהגו להחמיר בניקור הרחיים אם מעיקר הדין מותר לערב בידים. ולא הזכיר מהנ"ש הנ"ל שהוא לחומרא בעלמא וכיו"ד ספ"ד דבאין כוונתו לבטל שרי. ובמ"ש דאטו יהא מותר לערב חלב וכו' עשו"ת ציוני ח"ב סנ"ד מה שמחלק וכן בשם אריה חא"ח סי' יו"ד. וע' ביד אפרים יו"ד סי' ק"א ס"ג בהג"ה ובנחלת צבי סצ"ו ס"א ותשובת מהרי"ל סירי"ב וח"ס חא"ח סי' ק"ז. ועפ"ז נדחה ג"כ קושית הח"ס חא"ח סי' קכ"ט לבטל השומים בס' דלבטל חריפותא אפילו לראב"ד מותר שלא יבא לידי איסור ונדחק לחלק מההיא דסצ"ד. ולפ"ז אין לדמות איסור בב"ח לחמץ קודם שהגיע זמן האיסור. ובסו"ס נחלת צבי דף כ"ח ע"ב בתשובת מהרי"ש נט"ז שאוסר להוסיף על חטים מצומחים גם בשעה"ד והביא ג"כ דפר"ח סתנ"ג ולברור המצומחים קודם טחינה כט"ז יו"ד סי' קל"ז. וכבר תמה עליו בשו"ת ברית אברהם חא"ח סל"ד אות ב' ובסו"ס ל"ו דלהורות לרבים אין להחמיר. ובשם אריה הנ"ל דבטורח גדול וזמן הרבה לא מיקרי אפשר וכמו דלא אמרינן איכא לברורי ובטורח וכפר"ח ומנח"י כלל נ"ט ס"ק ח' והעלה דלאחר שנטחן ונתבטל עכ"פ ברוב ואינו ניכר אז כשהוא קמח שרי להוסיף עד ס' כיון דהיתר הוא עכשיו. ומ"מ מי שהורה בשעה"ד עפ"ד הט"ז שהרבה ראשונים קיימי כשיטתו יש להמקיל על מי לסמוך ולכתחלה רק כשנתבטל ברוב או בצירוף איזה צד:
ד והנה בניקור רחיים פאראווא שנתפשט במדינתינו המנהג להתיר בלי שום פקפוק ולהעמיד משגיחים לנקות שלא ימצא שום עיסה ושיהיו הליוואנטין פתוחים בעת הטחינה. ומצד הלחלוחית שבדופני העץ מחמת החום העלו האחרונים שאין לחוש יותר מרחיים של מים וע' במשיב דבר סי' ל' משש"ב ובסתס"ו ס"ק ו' בח"י. וע' בשו"ת רדב"ז חלק ו' ב' אלפים ק"כ דאף במצאו בדופניו מה אין להחזיק ריעותא. ותשב"ץ ח"ג סי' קי"ז דלא מחזיקינן ריעותא בספק תערובות משהו אפילו ראינו שמתערב מעבירו בנפה וכש"כ לפני זמנו עכ"ל. ועשו"ת הר"נ סכ"ט וח"ס חא"ח סו"ס קכ"ג ד"ה אלא ובנין ציון החדשות סי' ה'. ושוב בהמשך הזמן הגיע אלי כמה מכתבים מרייסין מערעורים בהכשר רחיים פאראווא ושנחלקו שם לאגודות וכן ראיתי באיזה חוברות מרבנים מפורסמים שמתמרמרים על המקילים בזה אבל לא ראיתי בזה רק קול ענות דברים מבלי יסוד. ובשו"ת יד אלעזר סי' ס"ד להסיר מכסה עליוואנטר והקאסטין בשעת הטחינה. ועכ"פ הזיעה לא נקרא אפילו מי פירות. ובאורי וישעי סי' י"ג שליתר שאת יסבבו האבנים בקארקיזפס שלהם ולא יוכלו לעשות עיסה מהקמח. ומ"ש בשם שו"ת דברי חיים סי' ל"ה דיותר יוכשר של דאמפפ וכפי שראיתי בשמו קיצר בהעתקתו שברוסיא עוד לא חידשו תחבולה לרחיים של קיטור כמו במדינתם שלא יוכלו לטחון רק תבואה יבשה ועי' בשד"ח חלק דברי חכמים סי' ק"ב ומערכת חומ"צ סי' אות ג':