זכר יהוסף חלק ג· רבי יוסף זכריה שטרן
מפתחות
מפתחות להלכות פסח
סי' קלג אות א' ברחיים פאראווא עם צילענדר ארוג ממשי ומחובר ע"י קרסים והוא דק מאד ויוכלו לנקותו כחדש ממש בלי שום היכר. והשגה על הברכ"י בהעתקתו מהנ"ש בשעה"ד בטחנו חיטי דספק חמץ דשם כתב אפילו בחטים מצומחים. ובמה שנוהגין בקצת מקומות בשל משי ליתן בתוכו דגן מעט ושע"י נענוע יוצא עם לכלוכי קמח. שזה כבר נדחה בשו"ת מוהרי"ל. ויש שרוחצים ביין ולא במים מחשש גיבול בעיסה. ואם צריך ליבון קל בראש הברזל מהוויורטענע. במקומות שהולך הקמח ע"י רערין ומחוברים ע"י שלייעס וכן בפאסין אם של גדיל שקשה לנקותם בצילענדר של משי. גם הנוהגים להחמיר לכתחלה אין מקום לחוש להחמיר בכיס חדש כשמצניעין משנה לשנה ומשמרין שלא יהיה מונח במקום הלח. ובהיתר הנ"ש אם הוא סמוך לפסח ונתקלקלו הרחיים לטחון לכתחלה בלא ניקור:
אות ב' שאין לצרף בהיתר הפ"מ להטוחן כיון שאינו נפסד מתשמישו לכל השנה וכן אם לא יתיקר השער מצד זה להלוקחים וכי"ב בעניני שאלות הריאה שאין להקל בהפ"מ רק משום תקנת הקונים ומכש"כ שאין להשגיח בהפ"מ של החוכר כשאין ידוע עד כלות זמן מהשכירות אם יפסיד מהקרן:
אות ג' בדחיית האחרונים להיתר הנ"ש לטחון קודם הפורים בלא ניקור כלל למנהגינו שרוחצי התבואה ולא גרע מכל הנעשה לשם פסח אף בתחלת השנה. ובחקירת הפוסקים דלא מהני שאין כוונתו לבטל האיסור רק במפרידו ולא כשמעורב הכל ביחד. ורק בצירוף הטעם דהיתירא בלע וכה"ג. ואם מותר בשעה"ד להוסיף חטים אחרים לבטל החצומחים.
אות ד' בניקור רחיים קטוריות ולהסיר מכסה הלוואנטין ומהקאסטין בעת הטחינה וכו':
סי' קלד בלישת ועריכת המצות ע"י א"י באי אפשר בענין אחר אם יוצאין בעומד על גביו ואם יש חשש לשכור ישראלית גם ביוקר כב"מ ע"א שאין מקום לזה לדינא ובמה שהשמיטו הטומ"ח דמצוה לישראל בחנם:
סי' קלה שאין מקום למה שהפריז מורה א' להחמיר שלא לאפות בלילה ושאין לגזור גזירות מדעתינו ורק שמ"מ ראוי שלא יעסקו יותר מהמורגל כשהם מוכנים בכל לילה לישן:
סי' קלו משילוח קמח סולת לפסח על הבאהן וע"י עגלון א"י ואם היה בחותם אחד ובקשר משונה מהשקין דמהני בדיעבד ובכיסוי מחצלאות וכרוכים דהוה כחב"ח ואם לסמוך כשהיה מהזארטען שקנה:
סי' קלז בהכשר היורות ששורפין בהם יי"ש של חמץ כל השנה ושל סתם יינם ואם ביי"ש דלטעמא עבדי לא בטל בס' כיון דלא הוה שינוי גמור. ולצדד בפסח בשלשה ספיקות להיתירא ומצד הקולא של י"ב חודש לענין להשהותו ולהתיר בהנאה:
סי' קלח במכירת חמץ שעושה הב"ד לשלוחים כשהוא בלי מסירת מפתח. ואם לחוש לחומרת המק"ח במוכר חמצו בסתם דהוה כדבר שאינו מסויים:
אות ב' הנוהגין ליתן לב"ד במתנה דהוה הערמה דמוכח טפי. ובסתירת השו"מ שמפקפק דלא איתרבי שלוחו כמותו בדבר שבעצמו עושה להערמה:
אות ג' מי שאינו חותם עצמו על ההרשאה ובדהמק"ח בשכירות קרקע ושאגב קרקע של השליח מהני גם למק"ח ושהעיקר שא"צ למכור החדר גם למי שהחדר שלו רק להשכירו. ובעושה הב"ד לשליח ע"י שליח אחר אם לחוש למילי לא מימסרי לשליח:
סי' קלט בשכירות הבתים בע"פ קודם זמן איסורו להחזיק בו חמץ ושצריך להשכיר רק להחזיק כליו ותשמישיו. ובענין שאילת מקום וכמה חילוקים מהאחרונים ברוצה בקיומו:
סי' קמ אם יכולין הב"ד למכור חמץ של חבירו סמוך לזמן איסורו ולזכותו שלא בפניו. לפקפק ע"ד השו"מ במפקיד חמץ שאין מועיל המכירה כיון שהנפקד אין יכול לבטלו:
סי' קמא במה שקונים יי"ש מהקראים תיכף לאחר הפסח. ודחה דהמק"ש בחמצו של מומר להתירו לאחה"פ ושבעובדא דהשו"מ משום שלא ישמע לנו וימכור בלא"ה לנכרים אין בזה שום סמך ורק בעובדא דידיה אם יתברר הערעור שהיה השליח מומר בפרהסיא קודם שמכר חמץ המשלח דל"ש קנסא בכה"ג שהאונס ניכר לכל שלא היו ידוע מקודם בשעת המכירה. ובחקירת הנוב"י בגזל חמץ ועעה"פ דאומר הש"ל ושהחמץ מותר גם לנגזל:
אות ב' שטוב שיחתמו על ההרשאה במכירת חמצם ובדחיית דברי המדמה אותם לכותים וגם בכותים לרוה"פ רק להחמיר:
אות ג' אם להקל בחמצם מצד אונס הניכר כתנוק שנשבה:
אות ד' ראיות להמקילים לצרף ביי"ש ההיתר דזיעה ודלא כח"צ:
אות ה' במ"ש העט"ז שאין האשה יכולה לעשות שליח לבטל החמץ דגבי הפרה מיעטה התורה שאין ששאכ"מ:
סי' קמב בכתב בשט"מ שיש רשות למוכרי החמץ ליתן לשינקארעס כשיצטרכו ורק שיכתוב שעומדים ברשות הקונה הא"י כל זמן שלא יסלקם להחליפם באחרים. ובמי שכתב בשט"מ שהא"י פוטרו מפשיעה:
סי' קמג במכר חמצו לא"י בע"פ ומשכיר לו החדר אם צריך בדיקה באותו החדר בליל י"ד. ובמ"ש המק"ח בנותנים ביתם בע"פ לא"י למזוג החמץ דצריכין לבדוק בליל י"ד:
סי' קמד בנודע לאחה"פ ערעור על השט"מ מחמץ לסמוך בדיעבד על קנין כסף וגם דבאונס הניכר לכל בשנודע לאחה"פ אין לאסור ועכ"פ לרוה"פ מהני באונס וביטול בע"פ ואי חמץ הנמכר בכלל הביטול:
סי' קמה אות א' בדעת הרב מלאדייא דצריך ע"ק עבור א"י הקונה ועל הפקפוק מה שכתב שנעשה ע"ק עבור החמץ של עצמו:
אות ב' במ"ש שנעשה ע"ק בעד המעות שמגיע מהא"י כיון שנתנו לו רשות להקיף ולא האמינו ע"פ הערב ולא היה הערבות בב"ד של שלשה. ואי בערבות הוה כחיוב על תנאי דבעי קנין לסלק האסמכתא. ובמ"ש דלא כאסמכתא אי מהני לצרף לס"ס אי בע"ק בעי קנין ובפרט קודם חיתום שטרות דלי"א מהני:
אות ג' מהפקפוק מהפאטענט שאין בזה ערעור:
אות ד' מ"ש בשטר שהקנין היה בשעה העשירית ועדיף טפי לפרש בבקר קודם זמן איסורו ולחוש שלא לכתוב לכתחלה סתם בי"ד ניסן שאין השטר חל על רגע האחרונה של כלות היום. ובדהר"נ דהיכא דנדר בלה"ק אזלינן בתר לה"ק:
אות ה' שאם כותבין בסוף השטר ולהיות לראיה דגרע בקנינו דהוה כשטר ראיה:
סי' קמו אם להגעיל המעדניצא ששופכין ללוש לעיסת מצה ש"פ ואם צריך ליבון:
סי' קמז במכר חמצו עם החדר וקבל כסף והמותר זקף במלוה ושכח לחתום שמו ונודע לאחה"פ דחשיב אונס הניכר ועוד צדדי היתר:
סי' קמח במכירת חמץ בע"ש לאחר חצות כשחל ע"פ בשבת:
סי' קמט בנתייבש הלחלוחית דמיפרך שהמחמירים אחר הריקוד רק בפסח גופא דחיישי לפירור בעין:
סי' קנ בקליפת פומרנצין לתקן יי"ש ש"פ. ומטעות המחמירים שלא לאכול שומים בפסח שהוא רק הנחתך בסכין של חמץ משא"כ בסכין מיוחד ולשם פסח:
סי' קנא במה שנתחדש הקיטור שעולה ע"י קנה לתוך החבית ועי"ז נרתחו המים אי סגי להכניס הקנה שיכנס הקיטור לתוכו ואם יתנו המים לתוך החבית ואח"כ להרתיח המים שבחבית ע"י קנה הקיטור. ובענין ההבל היוצא דלא גרע ממיחם שקבל תולדות האור וכל שהדעה מחמם מיקרי אש ממש ועוד איזה פרטים:
סי' קנב במי שהורה להגעיל לפסח כלים שאופין לעקיך כל השנה ואי אפיית הטארטין הוה דין מחבת שמטגנין שמכשירין בהגעלה:
סי' קנג כשעשו מעד לפסח מדבש רייסשע שמביאין בחביות קטנים בלי הכשר ולענין השמרים אי מיקרי מעמיד:
סי' קנד מהויט צויקר בפסח וסיראפ:
סי' קנה מהפעקיל טאבאק שבמדינתנו אין חשש כלל בפסח. ובהגעלת כלי זכוכית ע"י עירוי ג' ימים בלא נודע בבירור ששהה מעל"ע ונכבש וכה"ג. ובקדירה שנאסרה מבליעת בב"ח ע"י בישול אם מותר למוכרה לנכרי. ועל הקושיא מברכות ל"ט הואיל ואיתעביד כו':
סי' קנו מדגים מלוחים לפסח בשעה"ד:
סי' קנז ממיני קטניות לפסח בשעה"ד:
סי' קנח באכילת סובין לבהמות מקמח קטניות לפסח:
סי' קנט בהחלב מבהמות של נכרי שמאכילין אותם חמץ בפסח:
סי' קס בדהח"צ דמי פירות עם יין לא חשיב מ"פ ובחטה שנמצאת ביין צמוקים. בסובין יבשים של קמח שאסור להאכיל לבהמתו. במכירת הבהמות להאכילן חמץ בפסח:
סי' קסא בטערקשי ווייץ שעירבו קמח סולת לפסח ובדין ביטול איסור לכתחלה במיני קטניות ובאומר ששמע שהתירו לכה"ג ולא שאל לבעלי הוראה:
סי' קסב באשה ששכחה למכור חמצה קודם הפסח והא"י לקח החמץ לביתו בלי ידיעתה ומשך לרשותו ומכר החמץ לא"י ולענין חליפי החמץ:
סי' קסג בחמצו של ישראל בשותפות עם א"י והרוב של א"י והיה ברשות הא"י כל ימי הפסח ועוד צדדי היתר:
סי' קסד בנשפך איזה מדות של יי"ש לחבית של יי"ג לתקנו ביש ריב מיני קטניות נגד מאלץ של דגן:
סי' קסה בנדבק בשק מזיעת הקמח אם מחמיץ גם בנתיבש כשבאו אח"כ מים אם לסמוך על קולת הפר"ח שאם נתבטלו המ"פ אין לחוש אם ילושו אח"כ במים. ובענין ס"ס שיהיה קרוב יותר להתיר:
סי' קסו בנשאר לביבות פארפיל בביתו ולא ביטל חמצו לענין חמץ שעבר עליו הפסח אם לסמוך על רבוותא שאין מחלקין בין נוקשה שראוי לאכילה ולהתיר עכ"פ בהנאה. ובפרט שנסע מביתו כמה חדשים קוה"פ שלא חל עליו חובת הבדיקה ולא היה בידו לבער ובפרט אם הבית בשכירות מנכרי. ובענין שכחה אי הוה פשיעה. ובהפ"מ יש להתיר ללוות אצל נכרי ויתפרע מזה:
סי' קסז בקדירות של ברזל מצופים בהיתוך לבן ושיע דק אם לחוש שמחרס נעשה התערובות בהיתוך ואם אי אפשר ללבן יש לסמוך על הגעלה ג"פ ובפרט ביש צדדים להקל בענין האיסור שנתבטל לסמוך על הגעלה:
סי' קסח בחטה שנמצאת בחרעמזליך שנעשו עם שומן ודבש עם מים:
סי' קסט בחתיכה שנמצא בקערה לאחר שחתכו הקניידיל:
סי' קע בגרעיני דגן בבשר שנמלח מונח במקום הציר שמצאו בקוע הגלל שיצא לחוץ. ובקיבה של שור שנמצא בראגע עם חטים בקועים שהונח בתוכו לאחר שחיטה ומלאו בו שומן ובשלוהו:
סי' קעא אם לצרף דהמ"א דחמץ קודם זמנו דהיתר הוא לא אמרינן כבוש כמבושל:
סי' קעב וקעג בענין הנ"ל בכבוש בהיתירא בלע:
סי' קעד בחמץ במשהו שנתבטל בהיתר הכלים לשנה הבאה וחקירת הפ"י וצל"ח בדשיל"מ לענין טלטול:
סי' קעה בחטים הנמצאים בבאר של מים מא"י או בשל הפקר מרחוב העיר. ובהפילו חמץ לבאר להכעיס ובנהרות הגדולים שאינו יבול לבוא לנתינת טעם. אי עד אחד נאמן לאסור באתחזק היתירא. ואם בתוך מעל"ע השליכו גרעין לתלות במצוי שאותו גרעין נמצא בדלי:
סי' קעו לענין מעד אם בפסח רוב שתייתם ממנו אי מיקרי חמר מדינה:
סי' קעז מי שאינו נזהר לאכול מצה מהישן כל השנה אם יזהר בכזית מצה:
סי' קעח באכילת מצה כל ז' ימי הפסח אי הוה ג"כ קצת מצוה אף שאינו חובה:
סי' קעט בנשואין בימי הספירה בר"ח:
סי' קפ בקושית השואל בט"ז ר"ס תמ"ב דלרבנן דר"א נמי תערובות חמץ אסור מה"ת. ועל הר"נ בחמץ שעעה"פ דקנסו גם לאחריני דלא עבדי איסורא:
סי' קפא עהפמ"ג בח"ש ע"י תערובות מדרבנן בקושית השואל מחולין צ"ח. ועל קושית הט"א חגיגה ו' מדרא"מ מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. והתמיה על הנוב"י דקושית התו' למ"ד דמהני בהמלקט שוגג מתו' ב"מ קט"ו ותמורה ז':
סי' קפב בקושית הצל"ח פסחים כ"ט ב' דאי בח"ש אינו אסור בהנאה. להירו' דאיסה"נ אסור גם לר"ל בח"ש. ובחקירת תשובת רע"א באיסה"נ דנפקא מלא יאכל אי שיעורו בהנאת פרוטה. ובשיטת הסוברים דלרמב"ם ח"ש אסור רק במידי דאכילה:
סי' קפג בהמאור שמקיים תשביתו באכילה ואף שעובר על איסור כרת ובכוונת הכל בו אבל אינו מועיל לפטרו אם אכלו:
סי' קפד בענין הנ"ל:
סי' קפה על הקושיא בהמ"א אם מותר להישראל בעצמו לעקור המרור בקרקע של נכרי מהירו' פ"ב דפיאה ה"ו:
סי' קפו בהערת השואל בפסחים מ"ג א' עהרש"א מברייתא שהביא ר"נ דלא תני נוקשה:
סי' קפז בתו' זבחים ט"ז ב' ד"ה שם טומאה. וקושית הש"א בתו' פסחים ס"ט א'. ומהרשב"א סוכה כ"ה. ועל הצ"ק מנחות נ' ע"ב. ועל הצל"ח פסחים ס"ו. ועל התו' ב"ק ק"י ע"א:
סי' קפח על הספרי בק"ו מפרה. ועל הקושיא בתו' יבמות ו' ע"ב מאיסי ב"י דאינו חייב על אחת מהן ועל קושית החו"י שלא החליטו שהוא מבעיר למ"ד ללאו יצאה
סי' קפט בישוב קושית רש"א פסחים כ"ז ב' ורש"י כריתות כ"ג א'. ובפסחים כ"ו א' לר"ש באוכל בשני מקומות:
סי' קצ בחקירת הצל"ח באוכל ח"ש בסוף ז' של פסח. ובמה שנשאל הנוב"י עהמל"מ במקדש באתרוג שבשביל מצותו שוה פרוטה:
סי' קצא בקושית הש"א עפרש"י פסחים י"ב דשלא בשעת ביעורו. ובדהגר"א דאכילת מצה הוה מצוה כל ז' ימי הפסח:
סי' קצב בתו' פסחים ל' ע"א דמאי פריך לרב קדירות בפסח אמאי ישברו. ועל המ"א תמ"ז ס"ק כ"ד. ובהספק מתשובת רע"א אם אשה מותרת להתענות ביו"ט כיון דאינה בשמחה:
סי' קצג על הקושיא בפסחים מ"א ב' פסח שבישלו בחמי טבריא:
סי' קצד בענין ספה"ע בשומע כעונה להרא"ש במידי דממילא לא אמרינן ששאכ"מ. ובשכח לספור ונזכרו ביום שלאחריו בהש"מ אם מותר לספור בימים שלאחריו בברכה. ובחקירת הח"ס בשכח לספור בלילה וביום כתב ביום פלוני למב"י. ובמה שנהגו קצת רבנים סלסול לספור ספה"ע בעצמם לפני הקהל ממה נסתבב זה ושחדינא חוזר להמתפלל:
הודעתי לאיזה מהמדפיסים אשר ימצאו חפץ בחבורי וכן אל חובבי תורה המסתופפים בצל החכמה והכסף אשר יחפצו לזכות את הרבים ולהניח אחריהם זכרון לדור דורים אשר יהיה שמם לברכה בפי הוגי תושיה. הנני נאות להדרש לתת חנם בלי מחיר למי שיהיה זריז ונשכר להוציא לאור עולם יתר החלקים מתשובותי בכל חלקי השו"ע באיזה מהם אשר יהיה לרצון לפניו. כן שאר חבורי אשר אתי בכתובים הגהות על כל הש"ס בבלי דף על דף ועל הירושלמי ומשניות ותוספתא ובה"ג. חדושים וחבורים מיוחדים על כמה מסכתות ומהדודא תנינא לספרי זכ"י הנדפס מכבר. הגהות וחדושים על כל ספרי הי"ד לרמב"ם ועל ספר המצות לרמב"ם ועל כל חלקי השו"ע. סידור כמה הלכות מהנחוצות להוראה מפסקי הלכות מהש"ע והאחרונים. וקבוץ קצור פסקים מהתשובות שלא נזכרו בספרי המאספים שקדמוני. באורים והנהות על המדרש רבה ותנחומא ושוחר טוב תהלים ומשלי ומדרש שמואל ופסקתא זוטרתא דר' טוביה ומדרש תדשא ותדב"א ועל ל"ב מדות ועל הערוך. חבור גדול על סוגיות וכללי הש"ס ובתוכם מאמר השתוות שמות תנאים ואמוראים יותר מערך מאה וששים במספר אשר העליתי מכמה ראיות מפורשות מבבלי וירושלמי ואשר הוא לתועלת גדול לסלק כמה סתירות ועוד קונטרם כזה בהשתוות שמות גדולי הראשונים. חכור גדול על תנ"ך בכמה חלקים על פי עומק הפשט ובאורים חדשים. באורים והגהות על מו"נ ועקרים וחוה"ל. באור על בחינת עולם ובקשת הממין בצירוף מאמר הבקורת. הגהות ותיקונים על ספר חסידים ומבחר הפנינים ושירי ר"ש בן גבירול. באורים והגהות על פיוטים מכל השנה וסליחות וכדומה. חבור על חידות והיכי תמצא יותר מששה עשר מאות במספרם. על סדר חלקי הש"ע ובדיני קרבנות וטומאה וטהרה. דרושים הנאמרים במקהלות. הערות על שם הגדולים ועוד רבות כאלה מדברי חפץ בעניני בקורת ועוד כמה הערות והגהות על חבורים שונים. ומי אשר יחפוץ באיזה מהם להעלותם על מזבח הדפוס והיותו מוחזק לאיש אמונים ישיגנו מאתי במוקדם כמבוקשו להוציאםם מהרה לאור עולם:
יוסף זכריה בלא"א הרב ר' נתן שטערן ז"ל.