זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קלב
להרב דווארזאן ר' אברהם אבל בהרב"צ.
מה שהעיר במכתבו על קושית התוספת רע"א פ"ז דעירובין אות נ"ה בתו' שם ע"ג סוע"ב ד"ה בני חבורה כו' דלא מוקי בדאפקי' ועייל' דלא מהני בהכי כיון שלא הי' קנוי לכל בני חבורה. דאיך משני לעיל מתני' דכיצד משתתפין במבוי כו' דאפקא ועיילי' והא כיון דהחבית דבעה"ב לא מהני זה וע"כ לאחר הזיכוי א"כ יקנה לחצירו של כ"א את חלקו ולמה יצטרך לזכות מ"י בנו ובתו כו' כיון דצריך עדיין לעיילי' לכל חצר וכן העיר גם בדו"ח עירובין ע"ט ב' ובגליון הש"ס שם ע"ג. וכתב מעלתו דאיך שייך קנין בדבר שהונח מתחלה דע"י הנחה זו יוכל בעה"ח לעקור דירתו משם דכל עיקר פעולתו שיהי' נחשב כאלו כל בני המבוי דרים בחצר שהי' שם השיתוף באחרונה וכן אי חצר משום יד או שליחות בין אי עירוב משום קנין או משום דירה הוה קנין חצר לגבי שיתוף שני הפכים בעוד השיתוף ברשות בעליו:
וזה אינו נראה כלל דמה נפ"מ דאח"כ צריך שישתתפו כולם בחצר שהונח שם דמ"מ מקודם הוא מזכה להם שיהי' שלהם בכל אופן לדור בחצר ההוא ומאי נפ"מ בין זיכהו ע"י שלוחו או ע"י חצירו. אלא דמ"מ דהת"ו ניחא בפשיטות במה שכתבו דאין יועיל אא"כ היה של בעל השיתוף באותה שעה. והיינו כיון שבעה"ב זימנם לסעוד דא"צ זיכוי ע"י אחר וכרשב"א דכל שזימנם לאכול על שולחנו זוכה להם את הכל ואפקוה ועיילוה ע"מ לאכול. והובא ג"כ בהה"מ פ"א הי"ט וא"כ לא הי' לבעל השיתוף חלק בו דאלו הי' הפת קנוי להם משלהם מהני אף בדאפקי ועיילי ע"מ להסב כרש"י על אוקימתא דמתני' דבעה"ב שהי' שותף לשכניו דמיירי שלא עשו לשם שיתוף. אבל אם הבעה"ב לוקח חביתו של יין ועושה הכנסה והוצאה לשם שיתוף לא בעי שיזכה מקודם. וא"כ י"ל דמפקא ומעיילא קודם שיזכה להם כיון שהי' לשם בעל השיתוף מאותה שעה:
ואולם הרמב"ם אינו מפרש למימרא דבני חבורה כמ"ש התו' ורשב"א לענין דלא צריך זיכוי רק לענין בני חבורה שקנו פת בשותפות והי' מסובין ואוכלין ממנו ואף שלא הניחוהו מתחלה לשם שיתוף רק לצורך סעודתן ומ"מ אם נשתייר ממנו מהני להיות סמוכין עליו משום עירוב או שיתוף. וע"כ דס"ל להמקשה דבהוציא כ"א מאנשי החצר הפת שלו דרך פתחו לחצר שבמבוי בעינן נמי דיוציאוה מתחלה לשם שיתוף דוקא דרך פתחו לחצר שבמבוי ולכן לא הו"ל לסמוך בזה אשיתוף כיון שלא הוציאוהו דרך פתחיהן אלא לצורך סעודתן. וזה מוכרח לרב לשיטתיה בדף פ' דשתופי מבואות א"צ לסמוך וה"ה ע"ח נמי כיון דאסר עליו גמר ומקני וע"כ דלא מיירי מדין הזיכוי אלא שקנו הפת מתחלה בשותפות. אבל למאי דגריס בירו' ולקמן כ"ה משמיה דשמואל י"ל דקאי לענין זיכוי דא"צ כיון שהזמינו מתחלה. דאלו לרב בלא"ה א"צ לזכות אלא בעירובי תחומין וע"ע בעצי אלמוגים סי' שפ"ו סוס"ק א' משש"ב ובישועות יעקב ס"ק ב' ובסי' שס"ה ס"ק ב'. וע' בשו"מ רביעאה ח"ג סי' קכ"א ובסחז"ק לעירובין ע"ג מ"ש בישוב קושית הגליון:
פתח דבר לספר החידות
נהוג מימים מקדם לנסות שכל האדם ולחדדו למצוא דבר נפלא בתחלת העיון מצד נושאו או בהיותו סותר את עצמו. והיותו נגלה בהמצא הנקודה מידיעת נושאו כמו חידת שמשון ומרעיו וכמ"ש בבאורי למשלי סי' א' ו'. ובימי התנאים והאמוראים כד הוי משתעי בלשון חכמה השתמשו ברמזים סתומים כעירובין נ"ג ב' וקה"ר בפסוק כל הדברים יגעים. וכסנהדרין י"ב א' זוג בא מרקת כו'. וירושלמי מו"ק פ"ג הלכה א' שאול משמים נשקפה כו'. ובמגילה פרק בני העיר הלכה ב' שלח ר' אבהו וכתב להון כבר פיסנו לג' דלטורין כו' ומזה התוכחות ריב"ח עם זקני אתונא בכורות ח' ע"ב וכמסופר בחגיגה ה' ע"ב היותו יודע למחוי במחוג. וזה בכלל חכמת יונית בב"ק פ"ב ע"ב וע"ש בפרש"י ובמנחות ס"ד ב' ובפי' המשניות לרמב"ם ושו"ת ריב"ש סמ"ה ומא"ע פ"ב מאמרי בינה:
ולתכלית זה השתמשו האגור ומהר"י מינץ סי' ט' ומהר"י מברונא ס"ק מ"ח וקמ"ט. וכמוהם בדורות האחרונים בפתח השער משו"ת ר' בצלאל אשכנזי מאורלא ועולת יצחק וטוב רואי שבסו"ס מגדל דוד ודברי חכמים וחידותם ועוד זולתם שקבצו ענינים שונים לחדד הרעיון לגלות הסתום בתחלת העיון ולנסות זכרון התלמידים בבקיאותם ולשנן בהם:
ובזה הנני נותן קבוצת חידות והיכי תמצא שהמצאתי אנכי יותר מששה עשר מאות במספרם על סדר חלקי הש"ע וגם בדיני קרבנות וקדשים וטומאה וטהרה. ובתוכם כמה דינים מחודשים מלתא בטעמא. ואשר כאלה נמצא מפוזר בדחז"ל כמדרש משלי סי' א' ותרגום אסתר מממלכת שבא בבואה לנסות את שלמה בחידות. שציירו מענינים שבני אדם רגילים לאומרם מהו שבעה יוצאין ותשעה נכנסין שנים מוזגין ואחד שותה. מהו אשה אומרת לבנה אביך אבי. זקני בעלי אתה בני ואני אחותך כו'. ויבמות צ"ז ב' אנא ואביך בני שני אחים דמשכחת נמי בהיתירא ראובן שיש לו שתי בנות ואתא שמעון ונסיב חדא ואתא בר לוי ונסיב חדא. ושם נזכר הרבה כיוצא בזה. וע' במכות י"ד א' וברש"י וכריתות ט"ו א':
וכזה מורגל הרבה במשנה בכורים פ"א משנה ב' יש מביאין וקורין ויש מביאין ולא קורין וע"ש פ"ב מ"ב ומ"ג דהז"ח. וב"ק ל"ד ב' יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו ויש כו'. וב"ב רפ"ח ק"ח ע"א יש נוחלין ומנחילין ויש כו' ויבמות פ"ד א' יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאלו ולאלו ואסורות לאלו ולאלו. ונדה מ"ט כל שהוא מכניס מוציא ויש שמוציא ואינו מכניס כו'. ושם מ"ט ב' כל הראוי כו' ויש שראוי כו' ושם נ' ע"א כל שחייב במעשרות וכו' ויש שמטמא כו' כל שחייב בפיאה כו' ושם נ"א ע"ב יע"ש. ובפ"ח דתמורה ל"א סוע"א יש בקדשי מזבח שאין בקדשי בה"ב ויש בקדשי בה"ב שאין בקדשי מזבח. ומקואות פ"ז יש מעלין את המקוה ולא פוסלין. פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין. ופ"ח מ"ב משקין שטמאו הסנדל לא טמאו הטהור לחטאת והסנדל הבא מכחם מטמאו הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני. וע"ש במ"ג דהו"ז ותוספתא פרק פ"ז ור"ש פ"ח מ"ז ותוספתא מקואות פ"ג ובתוספתא זבחים סו"פ ג' יש מהן מפגלין ולא מתפגלין. ומעילה ז' ב' במתני' יש זריקה כו' ובקלים כולהו להחמיר ועוקצין רפ"ג יש צריכין הכשר וא"צ מחשבה. מחשבה והכשר כו'. ונובו"י פ"ב מ"ב זה חומר בידים מבסבו"י, וזה חומר בטבו"י מבידים וזבים פ"ד מ"ו חומר בזב מבמת וחומר במת מבזב. ויבמות ר"ד צ"ט יש שחולץ לאמו לאחותו ולבתו מספק כו' איש ואשה פעמים שמולידין חמש אומות. יש מוכר את אביו להגבות אמו כתובתה. ונדרים ע' ע"א בזה יפה כח האב מכח הבעל בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב וכה"ג בשבועות מ"ח סוע"א יפה כח הבן מהאב כו' וע' בחולין מ"ט ב' וס"ג א' ובסוף קינין כשהוא חי קולו אחד וכשמת קולו שבע. וב"מ ר"ד ל"ו פעמים ששניהם בחטאת פעמים ששניהם באשם פעמים שהשוכר בחטאת והשואל באשם פעמים שהשוכר באשם והשואל בחטאת. ופסחים נ' ע"ב ותוספתא יבמות פ"ד יש זריז ונשכר זריז ונפסד שפל ונפסד. ושם צ"ו ב' שתמורת הפסח קריבה ואינה קריבה כו' ושבת ע"א א' זו חומר במין אחד וזו חומר במינין הרבה וע"ב ב' חומר בשבת מבשאר מצות וחומר שאר מצות כו'. וע"ב א' הכל מודים בחרופה והכל מודים ומחלוקת כו' וע"ה ב' זה חומר במוחק מבכותב. וכ"ד א' רש"י ד"ה ערבית ובתשובת הגאונים מצאתי ברייתא פעמים ששרוי בתענית ואינו מתפלל ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל כו'. ועירובין י"ז א' פעמים ג' אנשים בחמש סאה אסורין ופעמים שמותרין אפילו בשבע כו'. ושם ע' ע"ב כל שמותר למקצת השבת נאסר לכל השבת וכו' כל שנאסר למקצתו נאסר לכל. וכריתות י"ג סוע"ב יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליה ד' חטאות ואשם אחד. והכ"נ משכחת ארבעה חטאות בשחיטה אחת בשחט בשבת בחוץ וע"ג וביו"כ ע' בתו' חולין מ' ע"א. ופסחים מ"ז ב' ומכות כ"א ב' יש חורש תלם אחד וחייב משום שמנה לאוין יע"ש י"ו ב' ובשבת ע"ד ב' דעביד חביתא משום שבע חטאות תנורא שמנה דעביד חלתא י"א חייטא לפומה י"ג. וע' בס"ח ס"תתרעז וכה"ג בכמה ענינים:
א ה"מ דבנשתייר בציצית כדי עניבה לא הוה חיבור ובלא נשתייר חשיב חיבור. כשרוצה לקשרו עם חוט מי"ב גודלין לעשותו לכתחלה בבגד אחר להישועות יעקב דבכה"ג בנשאר כדי עניבה לא חשיב חיבור דעשוי להתירו כיון שלא יתבטל ממצות ציצית. אבל בלא נשתייר כדי עניבה אין סופו להתירו ובתשובה, חא"ח סי' א' אות ד' השגתי עליו בראיות מכריחות:
ב ה"מ בנפסק ג' חוטין ולא נשתייר כדי עניבה דכשר. בדקדק בעשייתן לעשות סימן להיות ניכר השני ראשין ע"י הקשרים כמ"א סי' י"ב ס"ק ה'. וכן בנפסקו ב' מצד אחד וא' מצד הב' ושעשה קשר בסוף החוטין ע"ש בפמ"ג ומחצית השקל:
ג לפסוק הדין רק ע"פ מי שאינם חכמים. במנחות כ"ט ב' איפסק ליה כרעא דויו במקום נקב ונראה כמין יוד א"ל זיל אייתי תנוק דלא חכים כו'. וכן אשכחן בסנהדרין ה' ב' דאמר ר' חייא לרב בכורות אל יתיר משום דבקי במומי טפי ושדא מום דלא ידעי אינשי ואתו למישרי מום עובר. ואופן הב' מצאתי אח"כ גם בד"ח וחידותם וע' בש"ך יו"ד סרמ"ב ס"ק י"ז:
ד ה"מ להניח תחלה תפילין של ראש ואח"כ של יד ושחולץ של יד תחלה דלא שייך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים.
כשאין לו רק תפילין של יד כתובים עפ"ד ר"ת ושל ראש כרש"י ורמב"ם דלשבות ח"א סי' ב' דמותר להניח של ראש תחלה כיון שמחזיקין של יד שהיא של חול לרצועה בעלמא ומברך על של ראש כאו"ח סתרנ"א סי"ב בלקיחת ד' מינים דנוטל הלולב תחלה הואיל ומברך עליו ודעתו גם על האחרים וכו':
ה כשגורר האות כשר וע"י כתיבה יפסל. לענין שלא כסדרן דגורר כשר וכותב פסול אף דלענין להיות כתיבה בכך לא מהני גרירה ומיקרי חק תוכות וע' בפמ"ג במש"ז סל"ב ס"ק ט"ז.
ו ה"מ להקל בבהכ"ס קבוע יותר מעראי. לענין תפילין כשהם בידו כברכות כ"ג ב' וא"ח סמ"ג דבקבוע דשכיחי ניצוצות שרי לב"ה לאחוז בידו ולשומרן. ולהשתין דליכא ניצוצות אסור בביהכ"ס עראי:
ז ה"מ דבר שאסור לעשותו ואם תפילין בראשו מותר. ברכות ח' ב' אסור לעבור אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין אבל אם מנח תפילין לית לן בה. ובר"פ אין עומדין ל' ע"ב דהוה. קא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב א"ל תפילין מנחא וע"ש בפרש"י.
ח ה"מ להניח תפילין בערבית. בחולה שאבס"כ שנחלש בת"ב שנדחה והוכרח ע"פ הרופא לאכול לאחר חצות והתפלל מקודם מנחה גדולה ביחידות ושכח להניח תפילין שהעלה בשבות יעקב ח"ג סל"ז שיתפלל ערבית בעוד היום וק"ש עם ברכותיה וילבוש התפילין ואח"כ יחלוץ קודם שיתפלל י"ח. ואף דאין להתפלל ערבית עם התפילין מ"מ בשכח מחמת אונס חולי רשאי שלא יהא כקרקפתא דלא מנח תפילין. ובפרט להק"ט ח"א שאלה רנ"ח דהא דהלכה ואין מורין כן היינו להניחם לכתחלה בלילה אבל אם הם עליו והוא מעכבם עד אחר שיתפלל מצוה קא עביד ובפרק הקומץ גבי ועד מתי מניח תפילין וכו' ובכת"י לרב נטוראי רבותי עבדי כן שמניחין אותם קודם שקיעת החמה ומתפללין בהם מנחה ואם יש שעה שצריך לשמרה כו' היו מתפללין בהם. ואם שבשבות יעקב ח"ב סכ"ד הכריע שהעיקר כמהרי"ל לחלוץ מיד אחר סדר קדושה של תפלת המנחה
(ט
) ה"מ להניח תפילין בשבת. ר"פ המוציא תפילין צ"ה ע"א דמכניסן זוג זוג רג"א שנים ומפרש דפליגי אי שבת זמן תפילין וכפרש"י דמשום הצלה לא מישרי טפי מן המצוה דאיכא בל תוסיף ולר"ג לאו זמן תפילין ודשרי רבנן להצלה משום דתכשיט הוא ובל תוסיף ליכא דאינו אלא מלבוש. ובד"ח וחידותם ג"כ היכי תמצא דיתחייב בשבת בתפילין לתה"ד בכתבים סק"ח בערל שמתו אחיו מחמת מילה לסמ"ג שכ"א מישראל צריך שיהיו לו ב' עדים מילה ושבת. שהן אות ובשבת שהוא אות פטור מתפילין. ולכן מי שאין לו אות דמילה מחוייב תמיד בתפילין ובמה שלא העיר עליו כלום נתן לקוראים לטעות שהיא הלכה פסוקה ואם שתה"ד בעצמו כתב דאין נראה לחלק כלל דמדרש הסמ"ג אגדה בעלמא כהא דהמפלת ל"א מפני מה אמרה תורה מילה לח' וכו' וכי אם ילדה זובה יהיה נימול לי"ד וכן לדידן שהחמירו חומרא דר"ז לא יהיה המילה כ"א לאחר שתטהר. ובשו"ת ר"ב מאורלא בחידות שבראש הס' בסי' ז' כתב ג"כ ולדידן תיקשי דאיתא הנודר בערלים מותר בערלי ישראל כו' יעיש. וכבר הרגיש בשו"ת רדב"ז חלק ששי שני אלפים סשל"ד דמ"מ בעל אות הוא אלא שמצד אונסו נתבטל ממנו האות תדע שהנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל כו' ושאני קרבן פסח דגלי קרא כו' עכ"ל. גם במאורי אור חלק בן נון במה"ב לא"ח סל"א שנדפס לאחר חידושי ברכות בדה"ס קמ"ה ע"ב שדחה ג"כ דבלא"ה בששת ימים הולך בעד אחד [כשאין עליו תפילין] וע' בתפארת אריה הלכות תפילין פי"ד אות ג' בסי' ל' על קושית התה"ד לפי דרכו והוא ג"כ בדרך דרש. ובתנא דבי אלי' שלכן ניתן להם מצות ציצית שנוהג גם בשבת. והיא סתירה מפורשת לתה"ז. ואף די"ל דלדידן אין חיוב לילך בהם וכקידושין ל"ב וע' בפמ"ג סו"ס כ"ט וסל"א ס"ק א' ורוקח הלכות שבת ס"ל ובית הלל עיו"ד סרס"ו ואכמ"ל יותר בפרט זה.
י ה"מ שאין רשאי לעסוק במצוה אף כשעוסק בדבר הרשות ברכות ט"ז א' האומנין קורין בראש האילן אפילו בזמן שעסוקין במלאכתן אמר רב ששת והוא שבטלין ממלאכתן וקורין לא קשיא הא בפרק ראשון דרשאין לבטל ממלאכתן דפרשת שמע בעי כוונה והא בפרק שני:
וכה"ג בבעלי אומנות שאין רשאין לעמוד מפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתן כחולין נ"ד ב':
יא ה"מ דבמטבע דרבנן חוזר וקורא מספק ובדאורייתא אינו חוזר מספק. ברכות כ"א ע"א דספק קרא ק"ש אינו חוזר וקורא ובספק אמר אמת ויציב חוזר וקורא. ובפי' הרא"ה והא דלא נקט ויאמר לרבותא נקטה דאע"ג דק"ש פרשה דאורייתא אינו חוזר וקורא ואע"ג דאמת ויציב דרבנן זימנין דהוה דאורייתא בספק לו אם הזכיר כלל יצ"מ יעש"ב ובהגהות המפרש:
יב ה"מ שמגיע זמן עשיית המצוה ומ"מ יוכל לעשות בה מצוה של זמן העבר ואף שאינו של תשלומין. בק"ש קודם הנץ שיוצא בה של שחרית ושל ערבית דהוה זמן קימה. וע' בתו' ברכות ט' א' סוה"ד לעולם א"נ יממא הוא אפילו גבי ק"ש וכו':
יג ה"מ שצריך טבילה אף שאינו נטהר. שם סופ"ג כ"ו א' במתני' זב שראה קרי כו' שאף שטמא טומאת ז' צריך טבילה לד"ת:
יד
ה"מ שיש היתר לקרות במים עכורין ולא בצלולין. שם כ"ב ע"ב במתני' ירד לטבול אם אינו יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שיעלה עהש"ח יתכסה במים כו' וע"ש כ"ה ב' במים עכורין שנו כו':
סוף הספר