זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קלא
ה' ד' שבט תרל"א. להרד"ט אפרתי במאהליב. הגיעני מכתבו מיום ד' חנוכה במה שנשאל מהגביר מ' נתן טריווש משקלאוו בתו' עירובין ל"ט ב' ד"ה לא בהפסק שכתב ושמעינן מדר"נ ור"ח כו' ומדרבא בביצה י"ז א' מניח עירובי תבשילין ותחומין מיו"ט לחבירו ומתנה:
ואיך תלה בדרבא דמניח גם עירובי תחומין מיו"ט לחבירו בב' יו"ט של גליות שזה היפך דעתו שמפורש במקומו דמ"ד עירובי תבשילין אבל עירובי תחומין לא. וכבר קדמהו הגרי"ב בחדושי הש"ס שהרגיש בזה והניח בצע"ג ובפרש"י ברי"ף נשמט ראיה זו מדרבא וכ"מ מהמרדכי שם סי' רצ"א. ומה שהאריך מעלתו דרש"י מפרש אבל עירובי תחומין לא היינו דלא מוכח לדידן ולא הוה כש"כ. ומלבד דברי"ף ורא"ש מבואר דרבא פליג אדרב. אין לדבריו שום מובן כיון דמ"מ מדרבא דנקט עירובי תבשילין אינו מוכח עירובי תחומין למה מייתי רש"י כלל הא דרבא בעירובי תבשילין דלא ידעינן מיניה עירובי תחומין והו"ל טפי להביא מדרב דאמר להדיא עירובי תחומין. וגם דלמה לו למינקט עירובי תבשילין ולא נקט הרבותא טפי בתחומין אי הוה ס"ל דמהני תנאי. אך בפשוטו לק"מ כיון דמבואר להדיא דמותר להניח עירובי תחומין מיום א' לחבירו ולהתנות והא דאוסר רבא רק משום מיקני שביתה בשבת ובלאו הכי היה מותר לערב גם כן בתנאי וע"כ דגם באיסור תחומין ס"ל נמי לרבא דב' קדושת הוי. וגם להצל"ח שם בפרש"י ד"ה מיו"ט לחבירו כו' וחלו שני יו"ט חמישי וע"ש כו' דגם לענין תחומין בדוקא כתב כן דגם טעם למיקני שביתה בשבתא לא שייך כאן דהוה רק ספק קנין בשני יו"ט ש"ג שחלו באמצע השבוע וממ"נ או שא"צ קנין כלל או שהקנין ביום חול דלא שייך מכין לחבירו וביצה תוכיח שנולדה בזה מותרת בזה וא"כ בסתם יו"ט שאינו סמוך לשבת ע"כ דמודה רבא ג"כ בתחומין דמניח מיו"ט לחביר' וכדמייתי אח"כ מלתיה דרב בביצה שנולדה בזו מותרת בזה דפוסק רבא ג"כ כוותיה. וע"ש בצל"ח בתו' ד"ה מ"ט כו' הואיל ויש שם ספק שמא חול הוא לגמרי שתמה על רש"א שמפורש בשני יו"ט ש"ג שאינן סמוכין לשבת דמה הכריחו לזה והלא בשני יו"ט הסמוכין לשבת ג"כ שייך לומר האחד מהם חול כו'. והרי למה שפירשו התו' בסוה"ד דמיקני שביתה היינו איסור הכנה וכי יש שום הכנה לאסור בשני יו"ט מאחד לחבירו משום הכנה יעש"ב. ובאמת מלשונו וממ"נ העירוב מונח ביום שהוא חול לגמרי ולא שייך כאן הכנה מורה דלא מיירי דוקא בשני ימים הסמוכין לשבת ומה דנקיט דהכא מיירי במניח מיו"ט לחבירו על תנאי י"ל ג"כ דמיירי בשני יו"ט הסמוכין לשבת וכמו דנקט הש"ס ג"כ האי לישנא מניח ע"ת מיו"ט לחבירו ומתנה. אך מלשון מהרמ"ל בתוס' שם נוטה המשמעות כדבריו יע"ש. ובנוב"י מהד"ת חא"ח סי' מ"ח ובשו"מ מהד"ת ח"ב סי' ע"ב בדפי הס' כ"ד ע"א משש"ב. ובשו"ת מר דרור ח"ב סי' ל"ז דהא דאסור לרבא להניח עירובי תחומין על תנאי לשיטתו לעיל דטעם עירובי תבשילין שיברור מנה יפה לשבת ויו"ט דלשיטת רבא אף לכתחלה מותר להניח עירוב תבשילין ביו"ט אם שבת מעיו"ט וכ"כ המרדכי שם בשם הר"ש מבומבורג ולכך ס"ל לרבא דדוקא עירוב תבשילין מותר להניח ביו"ט על תנאי אבל עירובי תחומין אסור כיון דבקיאין בקביעא דירחא לא מהני שום תנאי ביו"ט כו' לכך פסק הרמב"ם בזמן הזה אין מניחין תחומין וחצרות ולא שיתופי מבואות אבל עירוב תבשילין אפשר דמותר ע"י תנאי כשיטת רבא ומ"מ צריך רבא תנאי בעירוב תבשילין כמו שהכריע הב"י סי' תקכ"ו. וע' בטא"ח סי' תקכ"ח שמביא הב"י דהרמב"ם דדוקא כשמקדשין ע"פ הראיה מהני תנאי ותמה הר"נ מהא דאמר מניח עירובו ומתנה לדבריו קאמר דהיה בקי וע' באותות השמים לא"ח סי' תקכ"ח ס"ב במ"ש הרא"ש וכן הלכתא כרבא שהוא בתראה ומסתברא לן דה"מ בעירובי תחומין דמיקני שביתה אבל עירובי חצירות דביטול רשות מניח מיו"ט לחבירו ומתנה. ובאור דבריו הא דאמר אבל תחומין לא דלמיקני שביתה בשבתא לא דאיסור זה אינו אלא בעירובי תחומין ולכן כיון דבעירובי חצירות נמי ליכא איסור דמיקני שביתה נמי מתנה כמו בעירובי תבשילין אבל בפרש"י בד"ה דלמיקני שביתה נראה דה"ד אבל תחומין לא מאי צד איסור יש כו' יעש"ב ותמה על הב"י שלא הביא דרש"י כלל אבל נראה הא דכתב הטור בשם הרמב"ם דמערבין בתנאי דוקא בזמן שמקדשין ע"פ הראיה ובני גליות עושין ב' ימים מספק וכתב הטור דרוה"פ חולקים עליו נראה דכ"ז בעירובי תבשילין אבל בעירובי חצירות דבלא"ה לרש"י לא היו מערבין בתנאי אפילו כשהיו מקדשין ע"פ הראיה א"כ עכ"פ האידנא דבקיאין בקביעא דירחא יש להחמיר עכת"ד:
ב ומה שנשאל מהר"נ על הר"נ פ"ה דע"ג בת תיוהא כו' שכתב על ראיית התוס' שהוכיחו מהא דהמבשל בשבת בשוגג יאכל דבהיתר הנאה לא אמרינן דיש שבח עצים בפת וכתב והא לא מוכח לו שלא שמענו שבח עצים בתבשיל והרי משנה מפורשת בערלה פ"ג מ"ד תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק וכן פסק הרמב"ם משום דיש שבח עצים בתבשיל וא"כ אף דממתני' דהמבשל היה לדחות כן מ"מ היה לו להביא ממתני' דערלה דיש שבח עצים בתבשיל. וביותר תמהני דבסופ"ג דע"ג מביא הר"נ משנה דערלה ומפלפל בה. [והנה הרב דראסיין רא"מ לפידות כתב דיש לדחות בתבשיל שנאכל כמו שהוא חי. ומלבד דסתמא קתני בתבשיל שבישלו בקליפי ערלה יקשה דא"כ גבי המבשל בשבת נמי נימא הכי ואדרבא בחולין ט"ו ב' אמר דהמבשל בשבת מותר לחולה דראוי לכוס חי יע"ש]:
ובברכי יוסף יו"ד סי' קמ"ב הרגיש ג"כ בקושיא זו ונדחק בבישרא אגומרי או דאיסור הנאה שאני. וכל זה דחוק לכוון בלשון הר"נ דמסתימת דבריו משמע דלא ק"ל ממשנה דערלה כלל ובשו"ת חת"ס בחדושיו לע"ג ס"ו ב' ד"ה תנור שהסיקוהו הרגיש ג"כ ונדחק דאין כונת הר"נ דבבישול ליכא שבח עצים דמנין לו זה אך הא מסקינן דלמ"ד זה וזה גורם מותר ליכא שבח עצים אלא באבוקה כנגדו וכתו' פסחים ע"ה א' בשם ירו' דהו"ל חד גורם וס"ל דבבישול שהאבוקה מבחוץ והתבשיל מתבשל מרתיחת חרסי הקדירה בזה הו"ל זז"ג אף שהאבוקה כנגדו וא"כ מתני' דערלה כמ"ד זוז"ג אסור ודמבשל בשבת כהלכתא דזוז"ג מותר עכ"ל. וע' במגן האלף סי' תמ"ו ס"ק ז' משש"ב. וע' בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ק"ט שנשאל ג"כ בזה וע"ש בישובו גם בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' קל"ג נשאל ג"כ וכתב ששני תשובות בדבר יעש"ב:
ומלבד דיש לדחות שכונתו דמה ראיה מהמבשל בשבת דבשוגג יאכל דלא אמרינן שבח עצים בפת בעצי מוקצה הלא משכחת במקום שאין שבח עצי איסור מוקצה בפת שבישל בקש ותבן או בתולדות האיר או בתנור שהסיקוהו מע"ש. גם י"ל דמ"ש הר"נ ולא אשכחן שבח עצים היינו שלא נאמר בהדיא בשום דוכתא כמו לענין פת די"ל דהא דהמבשל בקליפי ערלה אסור אינו משום שבח עצים כמ"ש הרמב"ם ור"ש ורע"ב ורק משום דבשעה שנהנה באכילה נהנה מהאיסור ובשבת התירה התורה מעשה שבת בשוגג. והא דפריך בפסחים כ"ז ב' לרבנן דרבי דלית להו שבח עצים בפת דמתירין גם כשאבוקה כנגדו היכי משכחת עצים דאיסורא די"ל דנהנה מהאיסור וכפרש"י דבמקום הדליקה כלה לגמרי וליכא איסורא. אבל לר' באבוקה כנגדו אסור וגם האי מתני' דערלה מיירי בכך כשאבוקה כנגדו וע"ש בתוי"ט וכמ"ש הר"נ שנהנה מהאיסור בשעה שהאיסור בעין. ומ"מ כיון דמוכח דיש שבח עצים בתבשיל כדמסיק הר"נ מתרומה ממילא אמרינן גם בערלה דאסור התבשיל בהנאה משום שבח עצים. והכ"נ יש לדחות דהוי כאלו האיסור בעין ולא בתבשיל שאינו ניכר האיסור. וע' בש"ך יו"ד סי' קמ"ב ס"ק י' ובמג"א סי' תמ"ה ס"ק ה' וע' במעיין גנים ח"ב מע"ל בהשמטות להלכות פסח סי' תמ"ד משש"ב וע"ש בדה"ס נ"ו ע"א. וע' בשעה"מ החומ"צ פ"ג הי"א ובסוף הענין. ומתני' דערלה י"ל דמתוקמי כר"א דזה וזה גורם אסור. וע"ש שהקשה במ"ש התוס' דלר' דיש שבח עצים בפת א"כ המבשל בשבת יהיה אסור התבשיל משום דיש בו שבת עצי מוקצה ודלמא מיירי בדאיכא עוד גורם היתר ור' ס"ל דזה וזה גורם מותר לפמ"ש רש"א דהך דאפה בו את הפת מיירי באפה בקרקע אבל בתנור הוה זוז"ג ושרי. וע' בשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' כ"ז שהאריך לפלפל בישוב קושית השעה"מ. וע' בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' קל"ד. וע' בכרם לשלמה שבסו"ס תפארת הצבי דף כ"ב ע"ד בחידושיו ליו"ד סי' קמ"ב ס"ו שהאריך לפלפל בקושיות הש"כ וט"ז ומג"ש על תשובת הב"ח ודעתם דגם גחלת ע"ג אסורה בדיעבד יעש"ב ובש"כ יו"ד סי' קכ"ג ס"ק כ"ו ובאור חדש לפסחים ע"ה א' ד"ה בעא מיניה ובמשכנות יעקב חיו"ד סי' ל"ז בהסיק התנור בעצי אשירה או בחמץ בפסח ואפה בהן את הפת. ובארבע שיטות למהרי"ש לפסחים כ"ז בד"ה עד שיהא בו כדי להחמיץ וע"ש עוד בד"ה אלמא זו"ז גורם אסור ובד"ה תנור שהסיקו בקליפי ערלה יעש"ה כל הענין וע"ש בדפי הס' מ"ד רע"ב וע"ג ובסוגיא דזה וזה גורם וע"ש בחדושי שמן רוקח באות ב' ה' ו' ולקמן ע"ו ב' בדה"ס מ"ג פ"ב בד"ה והנראה וע"ש כ"ז א' אלמא זו"ז גורם שהוכיח דהוא דרבנן ובזכרון יוסף בחדושים ודרשות דף ק"ח ע"ב ובמקמ"ח יו"ד סי' קמ"א ס"ח וישועות יעקב א"ח סי' תמ"ה ס"ק ד' ושו"מ רביעאה ח"א סו"ס נ"ג ואבני מלואים בשו"ת סי' ו' ועמק הלכה חא"ח סי' קל"א בהתו' דב"ק ק"א ד"ה מנין שלא יצבע בו דכל היכא דאסור בהנאה אפילו דיעבד אסור הנעשה ממנו יעש"ב לפלפל בזה:
ולכאורה היה מקום לדחות דהר"נ מפרש המשנה תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק שנתן קליפי ערלה לתוך התבשיל לצבעו דאסור משום חזותא כמו מהא דלעיל בבגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק והא קליפי ערלה לתוך התבשיל לצבעו דהאיסור משום חזותא כמו הא דלעיל בבגד שצבעו בקליפי ערלה וכדמייתי מהכא בב"ק ק"א דחזותא מלתא. ולהכי לא כייל יחד בהא דתנור שהסיקו בקליפי ערלה. דבתנור שהסיקו מיירי לענין שבח עצים מדלא תני התם נמי בהאי לישנא בפת שאפאה בקליפי ערלה דהוה משמע ג"כ בפת שצבעה. ומזה הוכיח הר"נ דאיסור שבח עצים אינו אלא בפת ולא בתבשיל. והרמב"ם בפכ"ו ממא"ס הלכה כ' דכייל בגד שצבעו ותבשיל ופת ידלק שהרי הנייתו ניכרת בהן ובתנור שהסיקו בקליפי ערלה דיש שבח עצים בפת או בתבשיל דלסברתו אין חילוק בין פת לתבשיל וברישא הוא משום חזותא ואח"כ מיירי מדיני שבח עצים וס"ל דהמשנה נקיט חזותא בתבשיל וכן בפת דנקט שבח עצים בפת וה"ה לתבשיל ואם שבפהמ"ש לא כתב כן וכמורגל ברמב"ם שחזר בחבורו. ואמנם בר"נ פרק כל הצלמים מבואר דעתו דמיירי גם במשנה ד' לענין שבח עצים בתבשיל כפי' הר"ש ורמב"ם בפהמ"ש ודלא ביאר דין התבשיל לענין חזותא. ועכ"פ היה לו לבאר כאן דעתו אלו היה מפרש כן לענין חזותא וכן בירו' פ"ג דערלה הניית ערלה בטילה ברוב וקאמר מתני' פליגא דתבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק פתר לה קדירה בקדירות שנתערב הקדירה עם התבשיל בקדירות אחרות ואלו היה מיירי לענין שצבע התבשיל בקליפי ערלה הוה מינכר התערובות בסתמא. ובזבחים ע"ט א' דאמר רבא אמור רבנן בחזותא ופרש"י לענין טבילת מקוה. ולא ניחא ליה לפרש ג"כ לענין תבשיל שבישלו בקליפי ערלה כשהיה התבשיל יותר ממאתים ואחד נגד הקליפין וגם אין הקליפין נו"ט בתבשיל כדדייק רבא בב"ק מהא דבגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דחזותא מלתא. וע' בתוס' סוטה ט"ז ב' וע' במנח"י על התו"ח כלל ע"ד ס"ק ה' שהוכיח ג"כ מדרש"י דבאיסורין לא אזלינן בתר חזותא ולא בעינן שיעורא נגד הטעם וכשיש שיעור זה אף שעדיין המראה ניכר מותר. וע' בשבות יעקב ח"ב ר"ס כ"ח וע' בט"ז סי' ק' ס"ק א' וע' בשו"מ קמא ח"ג סי' נ"ג ותנינא ח"ד סי' קט"ז ויד שאול סי' רכ"א ס"ק ב'. ונוב"י מה"ת חא"ח סי' ג' ושיבת ציון סי' ב' על הרמב"ם שהשמיט הדין דבגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק וארץ צבי חא"ח סי' י"ד וחומת ירושלים סו"ס ט"ו ומאיל המלואים על הס"ת סי' ער"א דף ל' ע"ג ושו"ת שער נפתלי סי' ו' ועץ החיים למהר"ח באלופיא בסוה"ס דף ח' ע"ג בחזותא מלתא וע' במקואות פ"ז מ"ג וברע"ב דצבעא לית ביה מששא וש"ך ח"מ סי' שצ"א ס"ק ב' ותו' מנחות פ"ח סוע"א ואפי' חזותא כו' בנחלת צבי בשו"ת מהגרי"ש נט"ז בדה"ס כ"ח ע"ב בד"ה והנה מ"ש כו'. וע' בא"ח סי' תקי"ג ס"ג וביו"ד סי' ק"ב ס"א בהג"ה וע"ש בפר"ח ס"ק ה' שהאריך בהא דב"ק ק"א ע"א דרבא הכ"ק למאי דאבע"ל לקמאי ולא פשיט להו לשתמצא לומר חזותא מלתא תיקשי ההיא דקליפי ערלה ותפשוט דחזותא מלתא ושאני ערלה דגלי קרא ודחי דהא דם תבוסה דרבנן ובדרבנן חזותא מלתא והביא ג"כ מהא דרבא בפרק התערובות לענין מקוה אלמא דבמידי דאית ליה טעמא חזותא לאו מלתא דל"ל טעמא שריא דאל"כ ולימני נמי חזותא דאיסורא דומיא דאינך. וניחא ליה דרבא נמי מספק"ל אי חזותא מלתא ובספיקא מיירי כו' או. במידי דאסור מה"ת חזותא לאו מלתא ובר"נ סו"פ כל הצלמים זנו רואים הצבע וממשו של איסור מעורב בהבגד יעש"ב ובפרי ת"ר ס"ק ג' מה שפלפל בדבריו וע"ש בפליתי ס"ק ג' וע' בכנפי יונה ליו"ד סי' ק"י בד"ה ונחזור לנ"ד מ"ש בדברי תשובת הר"נ סי' ע' אי אמרינן חזותא מלתא דוקא באיסה"נ והביא ג"כ מהתערובות דחזותא אסור במקום דליכא משום טעמא יעש"ב ובדהר"נ בתשובה בכ"מ שנתבטל לא משגיחין במראה. וזה ג"כ שלא כדברינו הנ"ל בהבנת דהר"נ. וע' בחמד משה סי' תקי"ג ס"ק ג' ובשעה"מ פ"ג מחומ"צ הי"א בסוף הענין דאף דהוה זו"ז גורם אפ"ה אסור דחזותא מלתא והביא מתשובת הר"נ סי' ע' יעש"ב ובנש"א בהלכות פסח סי' כ"ו ובמשכנות יעקב חא"ח סי' צ"ו אם מקדשין על יין לבן דבב"ק משמע דלרבא חזותא מלתא כו' וע"ש בחיו"ד סי' כ"ט בדשיל"מ בטעמא בעלמא ובעצי לבונה סי' ק"ב סוס"ב וסי' ר"פ דף ס"ד ע"א ובמחנה אפרים הלכות מא"ס פט"ז דין כ' בבגד שצבעו בקליפת ערלה כו' עד וכן תבשיל שבישלו בקליפת ערלה מש"ש בפת שנאפה באיסור חמץ וע"ש בדין כ"ב מ"ש על הכ"מ. ובשו"ת פרי תבואה סי' י"ב וארבע שיטות למהרי"ש לפסחים כ"ב ע"ב ד"ה מנין שלא יהנה כו' שכתבו התו' ב"ק ק"א דצריך הכא קרא לאסור צביעה והדלקה שלא כדה"נ והקשו על ר"ת דהא משמע דהתם עיקר הרבותא שלא יצבע דלא תימא דחזותא מלתא וע"ש לקיים דר"ת ולקמן כ"ז ב' מה שתמה על הפ"י מתוס' ב"ק הנ"ל ובשו"ת תפארת צבי חא"ח סי' ו' אות ב' מהא דבגד שצבעו בקליפי ערלה ובר"ס כ"ו בענין חזותא. וע' ריטב"א רפ"ק דמכות בהא דפסקו הפוסקים כר"ת יע"ש ובכנסת ישראל ערלה פ"ג מ"א ובאהלות פי"ח מ"ד בסוף הענין ובתפארת ישראל בפתיחה לסדר מועד בקופת הרוכלים בכלכלת שבת בדיני תולעת השני בסופו בצד ק"ח בדין חזותא מלתא משש"ב. ובשו"מ תליתאה ח"א סי' ל"ט בענין התולעים שצובעין בהן היי"ש שהביא ראיה להמנח"י משבת ע"ז התם משום חזותא אבל טעמא בעי טפי ומזה סתירה גם להכו"פ שחזותא הוה כטעמא וע' רמב"ם פ"ה מאיס"ב ה"י כיין המזוג כיצד וע' רש"א סו"פ כל היד וצ"ע על הה"מ ורש"א שלא הזכירו מכאן משום חזותא. והארכתי ג"כ בתשובה ע"ד הנוב"י בענין התולעים ואכמ"ל וע' בשאילות שלום תנינא סו"ס קע"ז ואין רצוני כאן להרחיב הדבור בכל זה שאינו נוגע לעיקר הענין
:
ג ומה שהקשה בעירובין צ"ז א' הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים של יד כו' היכי דמי כו'. והלא גם אצל תפילין אמרינן רוב מצויין מומחין הן ע' בתו' מנחות מ"ב א' ד"ה, ואין ניקחין. [וזה טעות דהתוס' לא כתבו רק דרוב מצויין אצל תכלת מומחין הן כו'. אבל הוא מפורש בתוס' לקמן מ"ג א' דרוב מצויין אצל תפילין מומחין הן]. וא"כ לרא"ש בכל מה דאפשר לברורי מבררינן והא אכל חד וחד שייכא כל מה דאפשר כו' ואי משום חזקה הא רובא וחזקה רובא עדיף. ולרש"י דר"מ אשמ"ה ואפילו לכתחלה סמכינן עליו וכמובא בב"י וא"כ אפילו לכתחלה לא שייך למיבדק עכ"ד:
הנה מש"כ דרובא עדיף והיינו משום דאתחזק בתלתא זמני ולסברתו לא שייך עדיף מחזקה דהא ג"כ תרווייהו רוב מצויין וחזקה נמי. אבל זה טעות דכיון דאתחזק בתלתא זימני למומחה אינו ענין לחזקה דמעידין על מה שהיה מקודם דהוה בירור גמור שהוא מומחה. ובחולין י"ב א' דמיירי לענין דלא גמיר בהלכות שחיטה קאמר לא צריכא דשחט תרי ותלתא זימני שפיר דאמרינן דלמא אתרמי אבל לא לענין היכי דלא ידעינן אם הוא מומחה וגם דלא אמרינן רק בשחיטה דאפשר דמיתרמי ולא בתפילין כיון דאתחזק למומחה בתלתא זימנין לבדוק כהוגן דהרי חזינן שהוא רגיל לבדוק כהוגן בחסירות ויתירות ולא שייך רק בשחיטה דאפשר שיתרמי ג"כ במקרה ששחט כהוגן במקום הסימנין. ורק לשיטת רש"י דגם לכתחלה א"צ לבדוק ברוב מצויין אצל שחיטה ובזה היה להעיר מחולין י"ב א' דמוקי אליבא דרב דס"ל נמי גבי שחיטה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. והכא בעירובין בהלוקח תפילין קאי נמי לרב. ועכ"פ אין להקשות לתי' א' שכתבו התוס' דרוב מצויין אצל תפילין מומחין הן מהא דאין תפילין נקחין אלא מן המומחה דאינהו מפרשי כשיטת הגאונים דמ"מ צריכין לברורי כל מה דאפשר לברורי כאן קושיא על שיטת רש"י כיון שאין הכרח לסברא זו גם לשיטת התוס' וכנ"ל. וע' בשו"מ קמא ח"א סי' ז' מ"ש בשם אביו דאף דאמרינן בתפילין רוב מצויין מומחין הן היינו בכה"ג דמצא תפילין דמניחן ומכניסן דכיון דאין האיש לפנינו ואנו חוקרים על התפילין אמרינן שהולכין אחרי רוב תפילין שכתובים מן המומחה ולא שייך העמד הכותב על החזקה שלא למד עדיין שהרי אנו דנין רק על התפילין שלפנינו משא"כ אם קונה תפילין והמוכר לפנינו דיש להעמידו על חזקתו יעש"ב ובשו"מ תנינא ח"ג סי' צ"ג מש"ש בזה:
ד
ומה שהאריך במ"ש בזכ"י ברכות כ"ז ויבמות ס"ב במ"ש התוס' דהלכתא כר' יוחנן דהא אפילו לגבי דרב קי"ל כוותיה וכש"כ לגבי ר"ה תלמידו דרב. וכתבתי דלהתו' בכ"מ דהיה ר"ה קמא ומדהקדים דר"ה לדר' יוחנן ע"כ דהי' ר"ה הראשון וכמ"ש התו' בכ"מ וכו' וכתב מעלתו דר"ה תלמידו של רב כיון דפליג עם ר"י ע"כ דר"ה היה סליק ג"כ לא"י ושפיר כתבו דהלכה כר"י משום דהאי ר"ה שהי' בא"י הי' תלמידו של רב ומלבד שגם לפי דרכו אין הכרח דפלוגתייהו הוי בהדדי רק שהש"ס סידר דעותיהם ביחד כמ"ש בכ"מ. וכבר העליתי דבמקום דלא איפלגו אמוראי חד עם חברי' בהדיא אלא דהש"ס מייתי שיטת כ"א ביחד בזה אינו מקפיד בסדר גדולתן ודרכו להקדים בזה מי שהי' במקומו של בעל הש"ס. וא"כ י"ל דלזה ניחא להו להתוס' דהיינו ר"ה סתמא תלמידו של רב ושלכן מקדים ר"ה דבבלאה לר' יוחנן. ובזה ניחא ג"כ שלא יסתור להתו' ר"פ אין מעמידין דאע"ג דרבינא שהיה סוף הוראה פליג עליו מ"מ נראין דברי ר' פדת עיקר מדהקדים דברי רבינא לר' פדת שהיה מוקדם לו יע"ש ובבאר יעקב לא"ח סי' תל"ג ס"ח משש"ב. והכ"נ היה לפסוק כרב הונא מדהקדימו לר"י דקדים מיני' לר"ה סתמא לכ"ע ובפרט לתו' כתובות ח' סוע"א שהי' ג"כ ר"י סתמא שהיה תנא. אך לפ"מ שביארנו בסברת התו' דכאן לא שייך האי כללא:
ואמנם דברי מעלתו נסתרים מכ"מ בש"ס שר"ה היה ר"מ בסוריא מ' שנה ונעשה לר"מ אחר פטירתו שהי' שם וע' רש"י ברכות מ"ו א' ד"ה דמן בבל וכה"ג. ומסנהדרין ה' הראי' ממ"ש ור"ח מר' וא"כ הי' תחלת הסמיכה מא"י על בבל וקצת צ"ע בתו' מ"ק כ"ה א'. ובזה נדחה כל מה שהאריך על התוס' חולין י"ט א' ד"ה אמר שהוכיחו דר"ה דקרא בכהנא הי' תלמידו של רב דאי הוה ר"ה הקדמון דבעא שמואל מיני' בגיטין ה' וחולין י"ג מאי קאמר במגילה כ"ב א' בשלמא ר"ה דקרא בכהנא כו' אלא רב האיכא שמואל כו' ואשמעינן רבותא טפי דאפי' שמואל דהוה גדול מרב אסי ורב אמי כדמוכח בגמ' להדיא מ"מ הוה כייף לי' ועוד דשמואל הי' בנהרדעא ור"ה בא"י וע"כ דר"ה שהי' בא"י הי' תלמידו דרב. ולפ"ז נסתר כל זה וע' בירו' סוף כלאים ד"ה ר"ג שהי' בבבל:
גם מ"ש דר"ה המוקדם שכתבו התוס' ע"כ היינו שמת בבבל קודם רבי. ור"ה תלמידו דרב הי' בזמן א' עם ר' יוחנן מהא דא"ר אסי א"ר יוחנן. וכן בשבת קכ"ו ומ"ק י"ד י"ח ותענית כ"ט ב' וכ"מ ולהיפ"מ דכלאים שהיו ב' ר"ה ר"ג כדמוכח מסתירת הירו' ודלא כשיטת התוס'. ומתו' בכורות י"ד א' ורא"ש ב"מ מ"ז ור"ה הי' גדול אף משמואל נראה דלא ס"ל האי דתרי ר"ה הוה וע' בזבחים י"ד ב' ודוק. וע' בתוס' קידושין מ"ו א' ד"ה נראין דתרי ר' ירמי' הוה ולא ניחא להו שהי' תלמיד ר"ה הראשון. דראייתם מחולין י"ג אינו מוכרח. כדאשכחן בהוריות י"א ב' בעא מיני' ר' מר' חייא וב"מ כ"ד ב' ר' אמי לקמי' דרב אסי ורא"ס קמי' דר' יוחנן. ובפרק הנזקין אמר לפניו ר' אסי רבי אתה אומר כן ופסחים ק"ב בעא ר"ה מר"ח וכה"ג בכ"מ. וע' בח"י סי' קצ"ד שנשאר בצ"ע על הרא"ש פרק המניח דהלכה כר' יוחנן לגבי ריב"ח תלמודו ובפרק הכותב דהלכה כריב"ח לגבי ריו"ח דקשיש מיניה. אך למ"ש, התוס' בכ"מ דהיכי שמקדים דברי האמורא שהי' מוקדם ובתו' נזיר כ"ט א' דתרי ריב"ח הוה יע"ש בהגהות הרי"ב והאחד בדורו של ר"ל והי' תלמיד ר' יוחנן ובזה ניחא הא דיבמות צ' ע"א וקא הדר מעייל חולין בעזרה אמר ריב"ח מאי לא הורצה כו' ולא משני בפשטות דלשיטתו בנזיר כ"ט א' דריב"ח אמר ר"ל דחב"ע לאו דאורייתא. ובכתובות שהקדים דריב"ח לדר' יוחנן וע' בתו' חולין י"ד א' ד"ה אר"ה דבכ"ד ר"ה גדול מחייא כו' צ"ל דלא מסתבר להו דהוא ר"ה הקדמון שהוא מת בימי רבי:
ה) ומה שהקשה על התוס' שבת צ"ה א' סוה"ד והרודה כו' דנימא מתוך שהותר בנין לצורך כו' וי"ל דאסור מדרבנן. וע' רש"י ותו' ביצה י"ב א' ד"ה אלא מעתה ובשבועות ט"ו ב' דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ומוכח דאסור מה"ת והלא אין שבות במקדש. וכבר הקדימו בבאר יצחק חא"ח סי' י"ג ורק דקושיתו מאין שבות במקדש ובגמ' מפורש דהוא משום איסור בנין, (וע' בעין יצחק חא"ח סי' כ"ח אות ח') ובמכלתא פרשה ויקהל למה נאמר והדין נותן ומה אם עבודה שאינה באה אלא מכח מכשירין הרי היא דוחה שבת כו' אך לתו' עבודת כוכבים ל"ד ב' דכל ימי המלואים הי' משה מעמיד ומפרק המשכן ולהכי איצטריך שלא ידחו שאר מלאכות לבנין בהמ"ק בשבת ולא צריך להך ק"ו ורק ביבמות ו' א' איצטריך ומקדשי תיראו לעשה דוחה ל"ת והא י"ל דאיצטריך קרא כיון דמשה הי' מעמיד ומפרק והארכתי לפלפל ואכמ"ל מענין לענין ויתר קושיות מעלתו נראה שכתבם בדרך העברה ושלא בעיון כלל במקומו ולא ראיתי מהצורך להשיב עליהם בכתב: