זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קל
ב' כ' אלול תרל"ט. להר"ר מרדכי פישל מ"ץ דיאנישאק. בדבר קושיתו במכתבו בעירובין ע"ח ב' עשאו סולם לאשירה מהו כו' פתחא הוא ואריה דרביע עלה ע' רש"י. והא כיון דמטלטל ע"י העירוב א"כ הוה רוצה בקיומו של האשירה דאסור בהנאה ותלה זה במחלוקת הרמב"ם והמחבר בסי' שע"ד ס"א גבי נסתם הפתח או החלון דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה ומותר באותו שבת גם מחצר לחצר אחרת. וכיון שאחר שקנה עירוב שוב א"צ עוד בקיום האשירה והוה כנסתם הפתח דא"צ לטלטל העירוב גם בלא רוצה בקיומי של האשירה:
וזה אינו כלום דמ"מ בשעת קניית העירוב אנו דנין דהיה רוצה בקיומו שהרי גם בנותן עירובו לקבר בתר דקנה עירוב לא ניחא ליה דלינטר מ"מ לא מהני אלא למ"ד קניית עירוב לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו. ולמאן דמוקי לעיל ל"א ע"א דאף דקנה ליה עירוב ניחא ליה דמינטרי דאי אצטריך אכיל ליה. וא"כ אף דבהש"מ דקני ליה אי נמי ניחא ליה לאו הנאה היא דמצוות ללהנ"נ. מ"מ כיון דניחא ליה אח"כ דמינטרי אסור דהוה כקונה בית באיסורי הנאה. וכן מפורש בא"ח סי' ת"ט ס"א הנותן עירובו בביה"ק אינו עירוב לפי לפי שביה"ק אסור בהנאה וכיון שרוצה שם בקיום העירוב אחר קנייה הרי נהנה בו:
ומה שתלה זה במחלוקת הרמב"ם גבי נסתם הפתח דלא מהני הואיל והותרה רק לענין לטלטל בכל חצר בפני עצמו. אינו ענין כלל לכאן גבי נאבד העירוב דמפורש במתני' עירובין ל"ה א' משחשיכה הרי זה עירוב וכפרש"י שכבר קנה עירוב ביהש"מ ושבת הואיל והותרה הותרה. ומה חילוק יש כאן בין אותו חצר לחצר אחרת דלא שייך לגבי נסתם הפתח וכו' וכמבואר:
וכן מ"ש מע"ג ס"ג בשכרו לשבור ביי"נ דכל דהוה רוצה בקיומי למעוטי תפלה שפיר דמי. והכ"נ כיון דיחדו להאשירה לעשות סולם בחצירו ש"ד אף דרוצה בקיומו. וגם זה אינו כלום דהתם הוה לשבור היי"נ ולבטלו אבל הכא אף שעשאו לסולם מ"מ הרי לא מהני ביטול הישראל לע"ג דמ"מ הוה כדרך שנעבדין. ורק דעיקר קושיתו לק"מ דהא כיון דהוה פתחא א"כ אף דאסור בהנאה מ"מ אריה הוא דרביעא עלה ומאי מועיל דאסור משום דרוצה בקיומו דהא גם משום איסה"נ לחוד היה אסור לערב מ"מ כיון דהוא לא משתמש הוה פתחא שמיה. ובלאו הכי הא רוצה בקיומו מהני בדיעבד וע' בפר"ח א"ח סי' ת"נ ובנש"א בהלכות פסח כלל ו' ובאחרונים ובשו"ת הר הכרמל חא"ח סי' י"ג מ"ש בדהפר"ח ומ"ש עוד לפלפל ולחלק בענין רוצה בקיומו ובשו"ת ר"ח כהן חיו"ד סי' נ"ט מנכד המחבר בדף י"ז ע"ב ובח"ס חיו"ד סו"ס ק"ג ושו"ת רדב"ז ח"א סי' ר"מ ושו"מ קמא ח"א סי' פ"ד ושו"מ תנינא ח"ב סי' ס"ז דף נ"ג ע"ד ואכ"מ להרחיב הדברים בפרט זה:
עוד יש להעיר למ"ד לעיל ל"א לימא כתנאי אמרה רבא לשמעתיה דהא י"ל בשופר דרבנן נמי ס"ל כרבא אבל בתחומין דרבנן לא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו דמצות עירוב בדרבנן ואיסה"נ מדאורייתא. אבל לר"י בעירובין ל"ה ב' דתחומין דאורייתא אמרינן מצות ללהנ"נ. ואולם י"ל לרש"י בכריתות ז' א' ובכ"מ דסתם חכמים דר"י היינו ר"מ ואיהו ס"ל ג"כ התם דתחומין דאורייתא. וע' בשו"ת נוב"י מה"ת חא"ח סי' מ"ג וע"ש סי' נ"ח מחמאה שנתבשלה בקדירה של בשר ב"י ונסתפק אולי איסור ע"ג חמיר טפי וכתב שזה מפורש בא"ח סי' תרמ"ט ס"ג דבשל אשירה דמיום ראשון ואילך הוה ג"כ מצוה דרבנן ומ"מ יוצא בה רק לכתחלה לא יטול משום דמאיס יע"ש בנוב"י סי' קל"ב וקל"ד וע' בפמ"ג במשב"ז א"ח סו"ס תרצ"א ובשבות יעקב ח"א סי' ל"ח בענין בישול בב"ח בנרות שנעשו מחמאה שבשלו בקדירה של בשר לענין הדלקת נר חנוכה ובשו"ת יד אלעזר סו"ס נ"ח. וע' בפמ"ג יו"ד סי' פ"ז ס"ק ב' מ"ש על השטא"פ ובסי' צ"ט סוס"ק י"א בש"ד תשובה בקצרה ובמעון הברכות לברכות נ"ג א' ד"ה גזירה משום כו' בדה"ס קי"ח ע"א וע"ב ובפרדס דוד בחילוק לסוכות דף רכ"ט ע"ג במחודש שמ"ט. וכבר מפורש ברז"ה פ"ג דרה"ש כי שרי דוקא בתענית דרה"ש אבל בתעניות לא וע"ש בר"נ וע' בשעה"מ פ"ח מלולב הלכה א' ופ"ז מלולב הלכה כ"ה בדפי הס' ע"ט ע"ב ובשו"ת כסא דהרסנא סי' ק"ח בד"ה ורציתי כו' מ"ש ע"ד הרז"ה ובשו"ת אמרי שפר סי' ו' בדברי השער אפרים שאלה ל"ח שצידד להתיר בחמאה בקדירה של בשר ב"י לגבי נר חנוכה דמללהנ"נ ובשב יעקב חיו"ד סי' ו' שהאריך לפלפל בדהרז"ה ובמחא"פ הל' נדרים סי' כ"ד מפרח בכל מערבין דאפילו בדרבנן וביד שאול סי' רכ"א ס"ק כ"ז ווי זליתאה ח"א סי' שמ"ע ורביעאה ח"א סי' מ"א וסי' קה"ח וח"ב סי' כ"ה בענין מללהנ"נ בדרבנן שירי מצוה יע"ש סי' קכ"ח ושו"ת יוסף דעת סי' מ"ה וחסד לאברהם חא"ח סי' ס"ו ושו"ת רמ"ץ חא"ח סי' י' אות ע' וי"ג ושו"ת ר"ח הכהן חא"ח סי' כ"ד דף ט' ע"ג ושו"ת גברי סי' ל"א ובנחלת יעקב לרה"ש כ"ח בדפי הס' י"ז ע"ד בהג"ה א' בסופו מנכד המחבר מה שפלפל בישוב קושית דהר"נ לשיטת רז"ה. ובטו"א באבני מלואים לרה"ש ט"ו ב' ד"ה בנות שוח יע"ש בדה"ס מ"ו ע"א וקרבן ראשית כ"ה כ"ח בד"ה המודר הנאה מחבירו וסו"ס עמק הברכה על ברכות בדה"ס כ"ו ע"א בד"ה ובזה אברר דהרז"ה כו' ושו"ת זית רענן ח"ב סי' ג' אות א"ב דגם לרז"ה רק בהני שמצאו אסמכתא מה"ת ותפארת יוסף חיו"ד סי' א' בהערה ב' ובח"א סי' ל"ג בדה"ס ל"ח ע"ד ושם אריה חיו"ד סי' ס"ד ובצמח השדה ליו"ד סי' רכ"א בט"ז ס"ק מ"ג. ובפמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח ג' אות כ"ט וח"ד אות ה' וסי' י"א ס"ק י"ב וסי' שמ"ה ס"ק א' במש"ז וסי' שס"ג ס"ק ה' וכ"ח במש"ז שהאריך בדרז"ה והעלה דקיי"ל מללהנ"נ אף בדרבנן וע' בסי' תרע"ג ס"ק א' באש"א והארכתי עוד בהגהותי לא"ח סו"ס תרע"ז. וע' בשו"ת נחלת אבות סי' ג' באתרוג שתלה לנוי סוכה למ"ד דאסור מדרבנן דמ"מ לא שייך מללהנ"נ כו'. וע' ב"ח א"ח סי' תרמ"ט ס"ק ב' מללהנ"נ ודוקא מיום ראשון ואילך כו' והא בשאר הימים הוה דרבנן דל"ל מללהנ"נ וע' בונגש הכהן כלל ב' פרט יוד. וכבר השבתי לענין שחפר א"י מרור ביוט"ר לענין להמתין בכדי שיעשו דלרש"י משום דלא לימטי ליה הנאה וליכא משום מללהנ"נ דהרי מרור הוה דרבנן דלא אמרינן מללהנ"נ ובלא"ה יש לפקפק מכ"מ. ובמ"ש הכו"פ סימן י' ס"ק ג' בסכין של א"י במסוכנת משום מללהנ"נ ובזכרון יצחק סי' ע"ה כיון דמדאורייתא סגי רוב שנים בבהמה ורוב א' בעוף ובלא"ה דחו דבריו בשו"ת פני ארי' ודרך חיים עיו"ד ומנחת עני דף כ"א ע"ב וגליון רע"א יו"ד סי' יוד ואכמ"ל. ונראה דבסוכה משמע דהיינו רק בדיעבד וע' במל"מ פ"ה מאישות דהא דמללהנ"נ דוקא בדיעבד והאריכו שאר אחרונים מכ"מ והכא באין לו סכין אחר הוי כדיעבד. והא דלא אמר דמיכתת שיעורי' כמ"ש בכ"מ וע' בשער אפרים ובאחרונים ורק דכאן א"צ רק שיהיה מקום לשחוט ושלא לעשות שהיה. וע' באגודת אזוב מדברי לעירובין פ' ע"ב בדה"ס קל"ג ב' בישוב קושית השעא"פ סי' כ"ח וטו"א באבני מלואים ר"ה כ"ח על רז"ה מעירובין ל"א דהא עירובין דרבנן ואמרינן דלא ניתן ליהנות וגם בישוב קושית התו' ד"ה אבל קורה דלמה פסול של אשירה ביו"ט שני. וביומא ל' ע"א דמהדר למצוא נ"מ בין בן זומא וכו' דטבילה מדרבנן ולא משכח במודר הנאה ממעיין דלר"י דהוה מדרבנן אסור לטבול אף בימות הגשמים וע"כ דלר"י אף בדר מללהנ"נ וע"ש שדחה זה. ובס' מאיל המלואים הס"ת סי' ער"א אות ד' לענין דיו הנעשה מסתם יינם לענין מללהנ"נ. ובחי' לא"ח סי' תנ"ה הארכתי להוכיח דע"כ המחבר סובר דאפילו בדרבנן אמרינן מללהנ"נ ונסתר גם הפר"ח בא"ח סי' תקפ"ו סכ"א שהביא המחבר דהג"א בשופר שהובא מחוץ לתחום תוקעין בו ונדחק דמי שהובא בשבילו אסור לתקוע בעצמו. ולפ"ז יש לחלק בין מודר הנאה משופר דאסור לתקוע בעצמו בר"ה משום מללהנ"נ. אבל בחוץ לתחום אם הוא חול אין כאן איסור כלל. וע' בבית מאיר א"ח סי' תט"ו ס"א הג"ה מעירובין ל"א דזה לא מיקרי הנאה הואיל ועיקר העירוב לא בשביל זה נעשה ולכאורה יהיה תלוי באיבעא דלצורכו או לצורכה ואכמ"ל. ותו' פסחים כ"ג ד"ה מערבין למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה ל"ד דמללהנ"נ. וי"ל דהמצוה שמערב בשבילה הוא דאורייתא ובישועות יעקב א"ח סי' שס"ג אות ו' האריך לפלפל אמאי יכולין לעשות לחי מעצי אשירה הא חשיב הנאה מה דשרי לטלטל שם. והרי לענין סולם שבין החצירות ולענין הנחת עירובי תחומין בביה"ק קאמר משום דאין מערבין רק לדבר מצוה ומללהנ"נ וע"ש דכיון דעשיית לחי הוא מחיצה ממש וכעת הוא רה"י ואלו נעשה מאליו מועיל ג"כ וכתו' תמורה בצורם אוזן בכור: