זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קכט
להרב ר' ראובן יצחק בן הרב דקלקאל וכעת הוא מ"מ ומ"ץ בריגא. מה שכתב לתמוה על מ"ש המגד"ע בפרק כ"ט משבת ראיה לרמב"ם דהבדלה דאורייתא מנזיר ד' א' הרי מושבע ועומד כו' והרי הרמב"ם שם הלכה ו' דעל היין אינו אלא מדברי סופרים וע"כ דמפרש הסוגיא כמש"ש התוס' ד"ה מאי כו' בשם ר"ח דגריס בתמיה וכי מושבע ועומד כו'. ואינני רואה השגה בזה על המ"ע שהרי בעצמו רומז לזה שכ"כ הסמ"ג סכ"ט אלא שפירשו כר"ת כו' וע"ש בסוה"ד שסיים אך הכוס מד"ת כמו שיתבאר כו' ומצאתי לר"מ בפ"ז מנזירות כו' ע"ש בסוף הלכה י"א ואצ"ל שהוא אסור ביין קידוש והבדלה שאינו אלא מד"ס יע"ש בכ"מ ורבינו נראה שמפרש כפר"ת וכו'. וצ"ל דכונתו דכיון דקאמר דמבע"ל לאסור יין מצוה כיין רשות מאי היא קדושה ואבדלתא וע"ז פריך לגירסת ר"ת וכי מושבע ועומד. מהר סיני הוא וע"כ מדבעי לאוקמי בקדושה ואבדלתא דהוה של מצוה ומשום דפשיטא ליה דקידוש בלא כוס הוה דאורייתא וכמש"ש בתוס' דנהי דקה"י דאורייתא על היין לאו דאורייתא דזכרהו על היין אסמכתא והרי עיקר הדין הביא שמפורש כמ"ש במכלתא זכור לקדשו בברכה וע"ש בהה"מ שהביא סמך משבועות מדכתיב ולהבדיל כו' וכמו שהוכיח הה"מ לקמן מהש"ס דיין הוה מד"ס. וע' בשו"ת תפארת יוסף חא"ח סי' ט"ו:
וראיתי בחדות יעקב לברכות כ"ט בד"ה ועוד יש חקירה כמו שכתב ראיה לשיטת הרמב"ם דהבדלה מה"ת משבועות י"ח ב' דנפיק מקרא ולהבדיל ולהורות כו' ופרש"י בשתויי יין כתיב. וכבר הקדימו בזה הה"מ ר"פ כ"ט משבת וע"כ שהוא רק אסמכתא בעלמא וכמו שהוכיח הה"מ לקמן בהלכה ו' מהש"ס דעל היין הוא מד"ס. ומה שהוכיח עוד בחדות יעקב הנ"ל דע"כ הרמב"ם אינו מפרש הך דנזיר כפי' ר"ת וכי מושבע כו' דאכתי איצטריך לאסור יין מצוה בקה"י דלכ"ע הוה דאורייתא. וממילא מוכרח ג"כ מסוגיא דהתם כשיטת הרמב"ם דגם הבדלה מה"ת. וכתב זה שלא בעיון דהא דקידוש היום מה"ת מ"מ גם להרמב"ם הא דמקדש על היין הוה מד"ס וכמ"ש להדיא בפכ"ט משבת הלכה ו' ובפ"ז מנזירות הלכה י"א וכנ"ל. וע' בתו' סוכה ל"ח ב' ד"ה מאי ותו' פסחים ק"ו א' ד"ה זכרהו ושבועות כ' ע"ב ד"ה נשים שכתבו עוד תירוץ דקידוש על היין ד"ת אבל הא דמברך צריך שיטעום זהו מדרבנן. וע' בט"ז א"ח סי' רע"א ס"ק י"ט וע"ש במ"מ ס"ק א' דמ"ש התוס' דלר"ת מי שאין לו יין לא יקדש כלל וכי יעקור מ"ע דאורייתא אע"כ דדי בתפלה וכו'. וע' בחו"י סי' יוד וי"א וע' בישועות יעקב א"ח סי' רע"ב ס"ק א' מה שהעיר בזה וע"ש בס"ק ו' ובכפ"ת לסוכה ל"ח ב' הרבה לתמוה על פי' המיוחס לרש"י נזיר מ"ד א' דהבדלה. על היין ולטועמו הוי דאורייתא והנזיר יכול לשתותו והלא מפורש ברכות ל"ג דאנשי כנה"ג תקנו הבדלה בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעו על הכוס וגם בקידוש ס"ל לרש"י גופיה בפרק ע"פ קי"ד אמתני' דמזגו כוס כו' כדעת רוב הפוסקים דיכול לקדש על הפת שהביא ג"כ הב"י בשמו סי' רע"ב וגם דהלא בכל מ"ע חייל בכולל אם לא שסובר כהמאור לדחות הירושלמי הזה מהלכה. ואולם הקשה על הפוסקים דבכולל חייל א"כ אמאי אצטריך קרא לאסור יין מצוה כיין הרשות בנשבע עליו לשתות היום יע"ש באורך והניח בצ"ע. ובשו"ת חו"י סי' י"א במ"ש התוס' בפרק ע"פ מצינו למימר דקידוש על היין ד"ת כו' וכן בריש נזיר דמקשה על קדושה ואבדלתא מושבע מהר סיני שדחה ר"ת אותו פי' רק דמשם ראיה להיפך ממש וכ"כ בסמ"ג וכתב שבלי ספק תלמידי תרביצאה הוסיפוהו וכה"ג נמצא בדוכתא טובא. ונ"ל שאין פי' מסכת נזיר מרש"י [וכ"כ ביד מלאכי ושה"ג] או הוא משובש מאד ומוטעה כו' ואחד מן התלמידים כתב על הגליון והכניסו בפנים דהא בלאו הכי נדר אינו חל על כל דבר שאינו מפורש בקרא ואף שנדרש מקרא ע' בש"ך סי' רט"ו בס"ק י"א וסי' רי"ו ס"ק ג' ובש"ע סי' רל"ט ס"ו. וע"ש עוד בחו"י סי' י"ב שהקשה דהא קי"ל דשבועה חלה על דבר מצוה בכולל הכ"נ דאסר עליה יין הרשות ובסו"ס י"ד העלה בפשיטות דר"ש לשיטתיה בשבועות כ"ד דלית ליה כולל יעש"ב ובא"ס סי' תפ"ה ובזה יתיישב ג"כ קושית הלחמי תודה בראש ספרו דף ב' ע"א בדבר הלכה דלפרש"י דלא חלה הנזירות על יין מצוה דקידוש מעירובין כ"ח דאין מערבין לנזיר ביין ורק מדחזי לאחרינא וסומכוס לא פליג לנזיר ביין דאפשר לאתשולי ות"ל דהא בשעת קניית העירוב שהוא בהש"מ הוי זמן קידוש על היין יהא מותר לשתות יין דלא חלה עליו נזירות כלל יע"ש שהאריך בפלפולו. ולפ"ז י"ל בפשוטו דמ"מ חייל בכולל והכא קאי לר"ש לשיטתו דלית ליה כולל. ובשאג"א סי' ס' האריך לפלפל בסוגיא דנזיר ד' וכתב ג"כ דמ"מ לא פליג גמ' דידן אירו' דהכא אר"ש קיימינן דלית ליה כולל והאריך הרבה ומסיק בפשיטות כדר"ת דקידוש על היין לאו דאורייתא וע"ש בקו"א שהביא מהפלאה בפי' על התורה שהביא ג"כ ראיה דקידוש על היין לאו דאורייתא מהא דפריך אהא דמערבין לנזיר ביין והא לא חזי ליה ואף דחזי ליה לקידוש ואף דלעירוב בעינן רביעית משכחת שיש לו פת למזון סעודה אחת ורביעית אחד יין והכא שפיר טפי דהוי קידוש במקום סעודה ולפמש"ל דר"ש לשיטתו דלית ליה כולל נדחה ראיה זו. וע' בשו"ת תפארת יוסף חא"ח סי' ט"ו שהאריך לפלפל בדהש"א. ובזוהר הרקיע לתשב"ץ על מנין המצות תמה על סברת הרמב"ם בשורש הראשון שהעובר על מצות דרבנן עובר על לאו דלא תסור שזה היפך הסוגיא דריש נזיר לפר"ת דגריס וכי מושבע ועומד מה"ס כו'. ובמגלת אסתר דחה שמאחר שלא נאמר בפירוש בה"ס אף דהוי בכלל לא תסור מ"מ כיון דלא הוי בבירור רק כפי שיסכימו רוב החכמים לחדש אח"כ אין לומר עליו מושבע מה"ס. ולכאורה לא ידעתי ההכרח לדחוק בסוגיא זו להרמב"ם דנהי דלרמב"ם על היין הוי מד"ס מ"מ כיון דמוקי קרא בקידוש והבדלה לאסור יין מצוה דהוי רק דרבנן ולהכי ניחא שפיר כגירסת ש"ס דילן דדחי דהא מושבע ועומד מה"ס הוא לשיטת הרמב"ם שהעובר על מצוה דרבנן בלא תסור וא"כ לא חייל עליו נזירות ואי משום דע"כ לא קאי קרא על מה שאסור רק מדרבנן וע' בספרי זכ"י בשבת קל"ג משש"ב ואף שאין זה נוגע כ"כ לכאן דמ"מ אצטריך קרא לאשמעינן דאסור גם ביין מצוה ואף דלא היה אז עדיין המצוה. והרי גם לפר"ת נמי תיקשי הכי דל"ל למיפרך וכי הוי מושבע ועומד ולא פריך משום דלא מצי קאי קרא יתירה למה שאסור רק מדרבנן וע"כ דמ"מ עדיפא ליה למיפרך שאינו מוזהר עליו כלל מה"ס ול"ל קרא מיותר לזה והכ"נ אי נימא דהקרא קאי לאסור בדרבנן. וע' בבאור הגר"א ח"מ סי' ע"ג ס"ק כ"ב: