אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קכד

סימן קכג

והנה במה שהבאתי להקשות דהוא אסור באכילה ליומא מצד שבת. וכתב אלי הרב ר' יוסף יפה בהרב ר' משה בגארזד בראותו זאת בבית הרב דראסיין בתשובתי אליו והא כבשי עצרת אף ששחטן שלא לשמן דלא עלו לבעלים לשם חובת צבור מ"מ איכא מ"ע באכילתן דהם כשרים לשלמים וי"ל דאין שבות במקדש כסוף עירובין ובכ"מ:

והשבתי לו דליתא דלא שייך באיסורי אכילה ורק במלאכה דכהנים זריזין וכגון חותכין יבלת בסוף עירובין וכדומה וע' ביומא ל"ד ורמב"ם פ"ב מעיו"כ הלכה ד' וע"ש בלח"מ. אבל במה דאסור מדרבנן לאכול אסור גם במקדש דאטו שמנו של גיד שנהגו איסור כפרק גה"נ וכי מותרין הכהנים לאכלו בקדשים וכן במידי דעבודה שדוחה שבת ולרמב"ם פ"א מק"פ אפילו בדבר שא"צ לעבודה דשבות במקדש היתר הוא וכפסחים פ"ה דר"נ סבר שבות צריכה התירו ושא"צ לא התירו. דמשמע לרמב"ם דחכמים פליגי עליה ובפסחים מ"ז שבות קרובה התירו כו' וע' בנוב"י מה"ת חא"ח סי' מ"ד וזבחים ע"ט א' מר סבר גוזרין גזירה במקדש כו' ובביצה י"א ב' דכהן דלאו בר עבודה גזרו אף במקדש:

וגם דהא דכהנים זריזין היינו רק במידי דשייך להקרבה ובהלכות שופר פ"ב שהיו תוקעין ג"כ בפני ב"ד הגדול דזריזין הן. ובודאי לא שייך רק לענין העברה מד"א בתקיעת שופר ורק במידי דעבודה דאטו יהיו הכהנים מותרים לאכול סמוך לזמן ק"ש וכה"ג ולרמב"ם סוף הלכות בית הבחירה פ"ח הלכה י"ב דאף דאין שבות במקדש ש"ה דאפשר בנרות הדולקות מבערב וככ"מ בדלא אפשר בענין אחר לא אמרינן אין שבות במקדש. וע' בשמן רוקח ר"פ משילין בדפי הס' ל"ו ב' ד"ה ואמנם מ"ש עפ"ד הר"מ הנ"ל וע' בתוספת שבת סי' של"ט ס"ק ג'. וע"ש במל"מ שחולק דאף היכא דאפשר בענין אחר לא חששו לאיסור שבות במקדש וע' בבאר אברהם ליומא י"ג ובנחל איתן בכ"א משבת הכ"ז בדהרמב"ם דאף שבות שא"צ התירו. [וע' בפסחים ס"ד א' ושבת קכ"ד מקלות אפשר בדר"א וע' רמב"ם פ"א מק"פ הי"ד] וע' תויו"ט תמיד פ"ה משנה ב' ופ"א מ"ג ומש"ש דמצינו הרבה שבות שהן במקדש ותו' עירובין ק"ב ע"ב ד"ה והעליון דשבות קטן התירו וע"ש בד"ה הא כלתה ושו"מ קמא ח"ב סי' קמ"ג דף פ' ע"א ובתו' שבת קכ"ג ב' ד"ה, לא סידור קנים דכמה שבותין אשכחן במקדש שגזרו פעמים לצורך וע"ש קכ"ו א' בד"ה והמונח [וע' בתו' מגילה ד' סוע"ב וצ"ע לרא"ש ריש מגילה הטעם שעיניהם של עניים כו'. וסוכה מ"א ב' כל שתגיע לידו היא במתנה ושם קאמר מוליכין את לולביהן להר הבית וליכא משום שבות במקדש אף דאסור ליתן מתנה בשבת ויו"ט כמ"א סי' ש"ו ולכן לעיל י"א ב' דמוליכין לבהכ"נ כל אחד מכיר את שלו ונוטלו] וע' בתו' ר"פ החליל. ורש"א שבת מ"ב ד"ה אפילו דאין שבות במקדש רק באיסורי שבת. ותמוה דכמה שבותין במקדש כתוס' לקמן קכ"ג ב' וסוכה מ"ג ומנחות צ"ט וגם דלשיטתו תיקשי לעיל כ' אצל כהנים זריזין רק אין שבות במקדש דהא באיסור שבת קאי וע"כ דזה וזה אחת היא שלא גזרו הרבה במקדש משום זריזין הן וכפרש"י שם. והכ"נ בכל גזירות כביצה י"ח וב"ב צ' וע' במאורי אור בחלק בן נון במהד"ב בדף קנ"ג א' לשבת קכ"ג ב' על רש"א דאין שבות במקדש בכל מילי ובחלק עוד למועד בתקונים בדף קס"ה א' דאדרבא בכולם נקט זריזין ובשבת נקט שבות ובפעם ראשון זריזין להורות מה"ט ליכא גזירות במקדש הקרובים למאד עכ"ל. ובש"מ תנינא ח"א סו"ס צ' השיג ג"כ על רש"א דדוקא בשבת שייך אין שבות במקדש מרש"י מעילה י"א. וביומא ס"ט א' אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן ובהגהות הרצה"ח מכאן ראי' דרק שבותי שבת הותרו במקדש דאל"כ ל"ק אף דאסרו הצעה בכלאים מ"מ כהנים זריזין וע' בי"מ ח"ג סי' צ"ו. ואפשר דכאן החשש שבשעת השינה שתכרך נימא דבשינה אין מועיל זריזות. ובמנחות קנאות בהערה דף ה' ע"ב דלא הותרו במקדש כל השבותין רק אלו שמנו חכמים ע' בירו' פסחים סו"פ ת"נ וסוף עירובין ובתו' סוכה נ' ע"א דמפ"ז אין החליל דוחה שבת דאינו רק מעילה בעלמא ולא נאמר אין שבות במקדש רק במלאכה המעכבת בדיעבד אבל בכלי שיר במקדש היה עיקר השירה בקול כו' ועוד דרק שבותי שבת ולא שאר איסד"ר. והיינו כיון דקרבנות קרבין בשבת ונאמר במועדו אפילו בשבת ולענין עבודה בשבת כחול לכל דבר ובכ"ז בדבר דלאו עבודה כל חומר שבת נוהג במקדש ומפ"ז צריכין הכהנים שלא להחליף בין אלו שאין להם יחס לעבודת היום משא"כ בשאר איסד"ר דלא מצינו להם היתר במקדש וא"צ להיות זריזין כ"כ ושוב מקדש ומחנה שוים בזה וע' בשו"ת ריב"ש סי' קמ"ג. וכן יש לכוון בדהרמב"ם פה"מ סוף עירובין וע' בכ"מ בסוף הלכות כלי מקדש. וכ"ז במקדש שהותרה בקרבנות צבור במלאכה דאורייתא ג"כ וע' רש"י עירובין ק"ג א' ד"ה גוללו דכל שבות התירו. וע' בשלמי נדבה פסחים מ"ו לחה"פ נאכל לי"א בישוב קושית התו' הא י"א יו"כ הוא דיוכלו לאכול כ"א כזית בסוף יוה"כ דמקיים אכילת קדשים ודיו"כ בגרוגרות ואז מותר מה"ת דליכא חזי לאיצטרופי לצל"ח ורק מדרבנן אין שבות במקדש ולא העיר כלל אי שייך באכילה:

ובשו"ת כתב סופר חא"ח סי' קט"ו במתני' מנחות צ"ט ב' החלות היו מתחלקות לערב דלר"ת דח"ש מותר מה"ת היה אפשר שיאכל כל אחד כזית בבת אחת שהוא ח"ש לענין איסור יו"כ והא אין שבות במקדש למה נדחה עד הערב וכתב שנעלם מהשואל הרש"א דשבת מ"ב א' תו' ד"ה אפילו של עץ נמי דדוקא מה שעשוי משום מלאכה לא התירו במקדש. ולכן לא אמר אין איסד"ר במקדש ופ' רמב"ם פ"א מק"פ הי"ו וי"ח דאין שבות במקדש כלל. והיינו כל שהוא משום שביתת מלאכה וע"ש בלח"מ ואשתמיט מיניה סוגיא דעירובין ק"ג דמסקנת ר"י שבות דמקדש במדינה לא התירו וע"ש בתו' דיש שבות שאסרו במקדש. ובשמ"ק ביצה כ' ע"ב דהא זריקה רק שבות והעלה דכיון שעבר ועשה שלא כדין העמידו דברים אפילו במקדש וע"ש עוד על פרש"י ואם היה שבת לא יזרוק כיון שאינו ראוי לבשל ואין בו צורך הדיוט. ולא נהיר דהא חזי לאכול באומצא והנכון דהכא העמידו שבות דזריקה מפני שעבר ושחט שלא כדין וכיון שלא ניתן להכשיר שום אוכל נפש בשבת לא מזרקינן הדם להכשירו באכילה. וממילא נדחה קושיתו גם לפי סברתו דהכא ממילא העמידו דבריהם לאסור חי באכילה גם אם היה שייך בזה דאין שבות במקדש. ובשו"ת ברכת יוסף חא"ח סי' כ"א האריך בפרש"י דמנחות שם בד"ה ואם היתה שבת אשלא לשמן קאי ומנ"ל לרש"י' ודלמא קאי אלפניו או לאחר זמנו והביא ג"כ דהשמ"ק הנ"ל. ובשו"מ רביעאה ח"ב סי' פ' האריך ג"כ בכונת רש"י בפלפול והביא ג"כ מהפ"י שהקשה דהא זריקה אינו רק שבות דלא גזרו במקדש והשיג דהא דאין שבות במקדש דכהנים זריזין וכשבת כ' ודוקא בשבות דאסור משום גזירה כמו התם דחיישינן שמא יחתה אבל בשבות מצד עצמו כזריקה גזרו גם במקדש יעש"ב ובלא"ה י"ל כרע"ב בשבות בהש"מ דהיכא דאיכא שני שבותין גזרו והכ"נ איכא שבות דזריקה ודמוקצה דכל דעבר ושחטן אידחי לה וע' באבן העוזר לעירובין ל"ה. ובשו"ת שער אפרים סי' כ"ו ול"ג שכתב להיפך דאם השני שבותים באים ביחד גזרו שלא יעשה בהש"מ וע' בשו"מ תליתאה ח"א סי' תס"א ובמשפט שלום סי' כ"ח בסופו ושער נפתלי סי' ד' שבסוף שו"ת אורין תליתאי בד"ה ומה שנ"ל. וע' בשו"מ תנינא ח"ד סי' קפ"ה שכתב ג"כ דהא דאין שבות במקדש דכהנים זריזין וכ"כ הכ"מ סוף הלכות בית הבחירה ותמה על הטו"א ברה"ש וביותר שלא זכר הש"ס דשבת כ' גבי כהנים זריזין וע"ש ברש"י ובח"א סי' צ' ותליתאה ח"א סי' שס"ט ובקמא ח"ב סי' קמ"ו ד"ה והנה בענין שבות במקדש. ובשיורי קרבן פסחים פ"ח הלכה ד' ד"ה המקדיש בעזרה דסובר דוקא שבות דקדש במקדש כו' אבל בקבוע להם זמן מותר במקדש יעש"ב. ובשו"ת תפארת צבי חא"ח סי' ז' דאי נימא כר"נ דריבוי מלאכה מדאורייתא אסור ריבוי גברא אינו אסור מדאורייתא דמ"ש אם זה עושה החילול כמה פעמים או שיעשה זה פ"א וזה פ"א ולא דמי לריבוי מלאכה שנתבשל יותר מהצורך לחולה הרי נגמרה מלאכה בשבת והא דמדמה בפר"י ריבוי אנשים לריבוי מלאכות שיהיו ע"י כמה אנשים וכתשו' רמ"א והשאג"א דחה דאין שבות במקדש וע' בפסחים מ"ז ובעירובין דלא כל שבות שרי וכו' עכ"ל:

ומה שנסתייע מעלתו ממ"ש בשו"ת רע"א סי' ה' דלמאי דקיי"ל ביו"ד סי' קנ"ה דחולה שאין בו סכנה אסור לאכול איסור דרבנן אבל שבות דשבת מותר כא"ח סי' שכ"ח דאפילו ישראל בעצמו ואם מותר מדרבנן לאכול האסורין בשבת בפירות הנושרין או מוקצה דהוה מצד איסור מלאכה ושבות וכיון דהמאכל בעצמותו הותר רק איסור שבת גרם דהוה בגדר שבות. וכבר הארכתי בתשובה בהיו"ט מה שיש לדון על דבריו וע' בבשמים ראש סי' ר"פ ובכסא דהרסנא ובישועות יעקב א"ח סי' ש"ט בד"ה יש לי מקום ובשו"ת אורין חליתאי סי' קנ"ט משש"ב. אבל אין זה נוגע כלל לכאן דהתם משום דיומא גרים דהרי המאכל בעצמו היתר וא"כ קיל משאר איסור דבריהם להאכילו לחולה שאין בו סכנה כיון דרק הזמן גורם שלא יהנה מאיסור שבת הואיל ואיתעבד איסורא. אבל מה מהני זה לענין דנימא דאין שבות במקדש שלא יבא להתיר לשחוט במזיד דהטעם רק משום דכהנים זריזין דשייך רק במידי דעבודה. וע' בקהלת יעקב מדות חכמים אות כ' בסי' קמ"ח כהנים זריזין משש"ב. ובתויו"ט מנחות פי"א לענין מה דמדרבנן אסור למלוח דבקדשים לא גזרו משום שבות ובבאר יעקב ליו"ד סי' ס"ט והגהות הרי"ש נט"ז לתשובת מהר"ם בר' ברוך סי' שמ"ח דיש חילוק בין שבות דהוא מצד עצמו דנוהג אף במקדש ובשבות מצד גזירה במה ששייך במקדש דכהנים זריזין ולא יבאו לגדר איסור ומצאתי און לי בתשובות תב"ש עכ"ל:

ומה שהביא מעלתו שהיה דרכם לאכול בשר חי מפסחים ע"א א' בשבת שבתוך החל בשעירי הרגלים בבשר חי ואף דדחו דבשר שנאכל חי ולא צלי אינו דרך שמחה מ"מ שלא כד"א לא מיקרי. ותו דדחו ועוד דכהנים אכלי בעלים לא אכלי ומשמע דכהנים יוצאין י"ח בשלמי שמחה. עי' בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קכ"א שהרגיש ג"כ מה שלא אמר טפי ואכילה בחי ליכא. ובבאר אברהם פסחים ל"ז על הא דיוצאין במצה הינא. והרמב"ם פי"ד ממא"ס הלכה ס' מנה בהך דשלא כד"א חלב חי של שוהנ"ס מ"מ י"ל דבשר חי דרכן לאכול באומצא כמ"ש בכ"מ. וגם דיש חילוק אם אכלו מתובל בתבלין או מלח ופלפלין ואף בכבוש בציר ומי מלח מצדד הנוב"י תנינא חיו"ד סי' מ"ג דמותר לבשל בשבת כגון מליח כרותח וכבוש כמבושל משום שאינו תולדות האור וע' בשו"ת שמן רוקח ח"א חא"ח סי' י"ב ואכמ"ל. וע' בזכרון יצחק סי' ס' שהרגיש ג"כ דאי אין יוצאין במ"ע שלא כד"א לא הוול"מ שמחה בחי ליכא ולא אמר אכילה בחי ליכא. ודחה דאכילת בשר חי אף שהוא שלא כד"א הוה בכלל שמחה ולא גרע מבגדי צבעונין ופשתן כפסחים קי"ט א' ובתו' ד"ה וזבחת יע"ש. ואף דעיקר המצוה כשבהמ"ק קיים היה באכילת שלמים כמ"ש וזבחת שלמים ואכלת ושמחת דברים כ"ז דבעינן זביחה בשעת שמחה. וע' סופ"ז דמנחות רע"ב ותויו"ט אכילה שיש בו שמחה בעינן. ומ"מ היה לו להביא. דנהי דאינו יוצא במ"ע שלא כד"א דחשיב לאכילה ע"י הדחק מאחר שאין רוב ב"א רגילין באכילה כזו וע' רש"י חולין ק"ט א' גבי חלב דלאו בר אכילה הוא אפילו לא"י אלא ע"י הדחק וע' בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סו"ס ס"ה אי בשר חי ראוי לאכילה. מ"מ מסתבר לקרות עליו שם שמחה שאינו אלא בבשר כיון דאפי' בבגדי צבעונין מקיים מצות שמחה היכא דליכא שלמים ואמנם הדבר פשוט בכ"מ שהיו רגילין לאכול באומצא וכן בהא דמנחות צ"ט בחל יוה"כ בע"ש דכהנים אוכלין בערב משער החיצון בשר חי וע' בדברי צבי סי' תע"ה מש"ש. וע' במזבח חדש ח"ד סו"פ ד' משש"ב:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה