אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קכג

סימן קכב

תרל"א. להרב דראסיין ר' אלכסנדר משה לפידות.

הגיעני מכתבו ע"ד קושיתו בחולין ט"ו בהשוחט לחולה בשבת דמותר לבריא באומצא דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. והא איכא חששא דשמא ירבה שישחוט עוף גדול בכדי שיהיה להבריא וכמנחת ס"ד בצריך ב' גרוגרות אסור לקוץ עוקץ בעל ג' גרוגרות ואף דהכל תלישה אחת וכ"ה בא"ח סי' שכ"ח סט"ז ואף דזה שירבה הוא מדרבנן והא מרבה בבישול נמי דרבנן כמש"ש בתוס' ד"ה שתים. וכתב דבדוחק י"ל דשמא יניח חתיכה לאחר שהעמיד חתיכה אחת על האש בכה"ג הוה מה"ת וע' במ"א סי' שכ"ח סכ"ח ס"ק ו' עכ"ל:

הנה ברש"י שם ט"ו ב' ד"ה אדעתא דחולה קא שחיט וליכא למיגזר שמא ירבה בשחיטה בשביל בריא דהא משום ההוא זית דחולה בעי למישחט כולה. הרי דנשמר מזה דבשחיטה לא שייך שמא ירבה כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וכביצה כ"א וא"כ אותה שחיטה עושה בהיתר ולכאורה ע"כ דס"ל לרש"י דבשביל שממילא ירבה באוכל ליכא למיחש אף כשישחוט גסה ואיבעת הגמ' דמנחות רק אי נימא דיוכל לקצור שתים בשתי עוקצין שצריך להחולה ואף בדאיכא חד שיש בו שלש עוקצין ועל זה קאמר דפשיטא דשלש כיון דאי ממעט באכילה מפשא קצירה דר' ישמעאל לא קאמר אלא לגבי עומר דבא בשבת אלא משלש סאין למעט בקצירה וא"כ השקלא וטריא לא הוה אי מביא משלש בעוקץ אחד משום דמרבה באוכלין אלא לאידך גיסא אי מותר לבריא משתים כיון דבשעה שקצץ הא' מותר עדיין לקוץ השני. אלא שמדעת הפוסקים לא נראה כן דהיכא דממילא מרבה באוכל אסור וכפשטות הסוגיא ורק דהוה מדרבנן וכמ"ש התוס' במנחות סוה"ד שתים כו' ומ' בשו"ת רמ"א סי' ע"ו ובשאג"א סי' נ"ט ואכמ"ל:

אמנם בחידושי רשב"א לחולין ט"ו ב' המבשל לחולה בשבת אסור לבריא כתב פי' הרב גזירה שמא אחר שיניח הקדירה על האש ירבה שם חתיכה בשבילו ומש"ה גזרינן שמא יעשה כך לפי שיבא בכך לידי איסור סקילה אבל אין לפרש שמא ירבה חתיכות בקדירה קודם שיתן אותה על האש דאפי' עביד הכי לית כאן אלא איסורא דרבנן שהרי ביו"ט מותר לכתחילה בכה"ג כו' ובשם ר"י אע"פ שהתירו ביו"ט למלאות חבית מים אע"פ שא"צ אלא לקיתון א' בשבת לא התירו להרבות בשביל הבריא אע"פ שמבשל לחולה משום חומרא דשבת והיינו דאבע"ל בפרק רי"ש אמדוהו לב' גרוגרות וכו' מכלל דפשיטא לן שאם יש ב' בעוקץ זה וג' בעוקץ זה שאסור להביא את הג' והא דעירובין ס"ח ניחמי' ליה אגב אמיה דשרי אפילו בשבת להרבות בשיעור י"ל ע"י א"י קאמר וכן פרש"י ור"ח עכ"ל בקצרה וע"ש בתו' ורש"א. ועכ"פ מבואר בפשיטות מדהרשב"א דהחשש שמא ירבה בשבילו איננו רק שיוסיף בשיעור רק גם על עשיית איסור להרבות בחתיכה לאחר שיניח הקדירה על האש. ואולם הר"נ פ"ב דביצה גבי ממלאה אשה ביו"ט קדירה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה אחת הביא מהרשב"א שהוסיף עוד דאפילו למאן דמפרש התם דע"י ישראל קאמר לא קשיא כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן כו' והשיג עליו ש"א מהא דפרק רי"ש והעלה דלרבויא שיעורא בשבת מדאורייתא מיתסר כו'. וע' בס' דרך חיים על יו"ד בסוה"ס בדפי הס' פ"ד ע"ד שהאריך בזה שדבריו תמוהים בראייתו לדמות ריבוי אוכל שלא לצורך לריבוי בצירה שלא לצורך והרגיש ג"כ בקושית מעלתו דגם בשחיטה יש מקום לומר שירבה בשביל הבריא לשחוט גסה דמרבה באוכל כמו בהא דגרוגרות. וע' בדברי חיים בחלק מים חיים סי' ט"ו לסלק קושית הר"נ עפ"ד הרמב"ן והמאור בפר"א דמילה יעש"ב. וע' בתשובת הרא"ש כלל כ"ה אות ג' שהעיר ג"כ מהא דמנחות דאסור להרבות אפילו במקום שאינו מרבה במלאכה. וע' בשאג"א סי' נ"ט מה שהשיג על תשובת רמ"א סי' ע' מהר"נ פ"ב דביצה כ' ע"ב ובקונטרס פני אריה מש"ש בדחיית דבריו:

ואולם בשו"ת זכרון יצחק סו"ס ס' העיר להתוס' מנחות מ"ח א' ד"ה חטא בשבת כדי שתזכה בשבת דאכתי למה לא יזרוק בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן אם היתה בשבת ואמאי לא נימא שיזכה בשבת גופא ע"מ לאכול בשר חי בשבת כפרק שתי הלחם. והא אי שוחט בשבת אפילו שוגג אסור אכתי יהא אסור לאכול מצד שחיטת שבת למ"ד דאסורה באכילה ליומא:

ורק למ"ד בגיטין נ"ה במעשר פירותיו בשוגג פירותיו מתוקנים דהאי גברא דלתקוני קא מכוון ואנן ניקום וניקנסוה. והכא דאסור ליומא וליכא שחיטת מומר ע"כ בשוגג והיינו דקנסינן שוגג אטו מזיד וליכא קנסא בכה"ג גם לר"י דאוקמינן אליביה דבשוגג לא יאכל:

ואולם בזכ"צ הנ"ל העלה דהכא בברייתא דכבשי עצרת ששחטן בשוגג בשבת שלא לשמן וא"כ הוה פסח ביום ו' וע"כ דאתיא כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים שלא היו נזהרין לעשות בד"ו פסח וכתוס' פסחים נ"א ב' ד"ה כאלו. והרי סתם אחרים היינו ר"מ דלדידי' במבשל בשבת בשוגג יאכל אף בשבת ויוכל לאכלן חי אף בשבת והא דשוחט בשבת גם לר"מ אין ראוי לכוס היינו בבהמת חולין אבל לא בכבשי עצרת שהיו עומדים לשחיטה לשמן:

ואם שזה איננו מוכרח כ"כ כתוס' ברכות ט' ב' ובכ"מ דההיא כללא דאחרים ר"מ לאו כללא הוא בכ"מ. ועכ"פ לר"מ הא דאין זורקין ע"מ לאכלן חי משום דאין יוצאין באכילתן מצות קדשים ולמל"מ פ"ה מיס"ת אי מ"ע דאכילה מתקיים שלא כד"א מדלא איתקצי על אכילת בשר חי וממילא משום דאין יוצאין במ"ע שלא כד"א וע' בשו"ת תפארת יוסף חא"ח סי' ט"ז משש"ב ובספרי זכ"י לפסחים י"ג ובתשובה לסוכה ט' ובאו"ח לפסחים ע"ד ב' בתו' ד"ה נחתך כו' מ"ש בדהמל"מ וע' בשו"מ רביעאה ח"ג סו"ס קכ"ב על הקושיא בנזיר כ"ט דאמר שאוכל נבילה כו' דבקדשים ודאי לא יוכל לאכול שלא כד"א דבעינן למשחה ולגדולה וע' בזבחים צ' וע"ו ושם ע"ה ב' בתוס' ד"ה לשביעית עכ"ל. וכה"ג העיר במשכיל לאיתן במנחות ק במ"ש התוס' אע"ג דמצוה קעביד שלא יבואו לידי נותר דעדיפא הול"מ דבעי למשחה דדרך שהמלכים אוכלין בצלי כחולין קל"ב וכש"כ לרש"י יומא י"ד ומל"מ פ"ג מאבל בפי' הירו' דטרדה אוסרת לאכול בקדשים דבעינן שמחה והא ליתא בחי כפסחים ע' ולזה כתבו התוס' לעיל מ"ח דאין זה זכות עכ"ל. ובראש המזבח לזבחים כ"ח ד"ה ורב חסדא העיר ג"כ כדבריו והאריך בזה וע' ביהגה חכמה סו"ס ט"ו. ובבאר אבר לפסחים ל"ז יוצאין במצה הינא ופרש"י שאינה אפויה כל צרכה וכן מפסחים ע"א בשערי הרגלים נאכלין חיים. והרי לא הוה דרך אכילה רק לבבליים כמנחות צ"ט ב' ולכל אדם לא עדיפא מאכילה ע"י הדחק שאינו יוצא בקדשים כב"ק ק"י יע"ש בישוב זה. וע' בנופת צופים פרשה וילך בסוגיא דביצה כ"א ואם היתה שבת שהקשה רש"א דה"ה אם נטמא הבשר שמיישב דבכיוון תנא שבת עפ"ד התוס' מנחות מ"ח א' שאין זה זכות לאכול חי יעש"ב. ובצמח השדה לא"ח סי' תרי"א ס"ב מיישב קושית התוס' יזרוק כדי לאכלו חי דלר"נ הטעם משום מתקן וע' במ"א סי' שכ"א ס"ק ז' וכיון דביו"כ התירו קניבת ירק שרי אף המליחה אבל בשבת דאי אפשר לאכלו בלא מליחה ותיקון אסור בשבת יעש"ב. ובתויו"ט מנחות פרק י"א מ"ז בהא דהבבליים היו אוכלין אותו כשהוא חי ואפילו לרמב"ם דאסור לאכול חי בלא מליחה יפה יפה בפ"ו ממא"ס הכא דאין איסור במליחה ביו"כ כו' ואף לתוס' שבת ע"ה דמדרבנן אסור למלוח אפילו למ"ד אין עיבוד באוכלין הכא בקדשים לא גזרו משום שבות. ובבאר יעקב ליו"ד סי' ס"ט ס"ב בדף מ"ח ע"א דמה שנראה מהתויו"ט שביו"כ היו מולחין אותו והיינו בשבת אבל ביו"כ שאסור לאכלו אסור למלחו אם לא שנאמר כיון דשבות מותר במקדש וכמ"ש בתויו"ט וע' בשבת קי"ד ב' גבי שבות קרובה התירו יע"ש בישוב קושית התוס' מנחות מ"ח א' דהאי מ"ד סובר יש עיבוד באוכלין ואסור עכ"פ המליחה מדרבנן יעש"ב. ובמל"מ פי"א דשבת ה"ה תמה פרש"י מנחות כ"א ע"א תקריב בשבת אם ק"צ הוא ואשמועינן דמליחתו עבודה היא ודחי שבת. דלרמב"ם דאין עיבוד באוכלין וכשבת ע"ה ולמה איצטריך במנחות כ"א תקריב במלח ואפילו בשבת הא ליתא איסור תורה וע' בפ"א מתומ"ס ה"ז ד"ה ודע לך י"ל משום מליחת האימורין ע' בפ"א מק"ה הי"ד ובכ"מ ופ"ג מיו"ט ה"ה וע' בשו"מ תליתאה ח"א סי' של"ה ובשעה"מ וברוך טעם בשער הואיל ומתוך דין ח' בד"ה שוב ראיתי בשעה"מ שדחה דברי האס"ז וע' במל"מ סי"א משבת ה"ה בשם בה"ב ותו' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין ונוב"י מהד"ת חא"ח סי' כ"ג ומוצל מאש סי' ט"ו ובמפתחות והערות ושו"ת אבני קדש סי' כ"ו ושו"ת בן יהודה חא"ח סי' ס"ה ועפרא דארעא אות ט' סי' נ' וישועות יעקב א"ח סי' ש"כ ס"ק ט' ודברי שאול בדרוש לשובה שנת תרב"י דף ב' ע"ב וזבחים פ"ט מ"ה הצמר שבראשי כבשים ובלשון הזהב ובתוספת שבת סימן שכ"א ס"ק י':

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה