זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קכא
להנ"ל מכתבו מיום כ' תמוז הגיעני ומש"כ להעיר על מה שכתבתי בפתיחת באורי לקהלת כי רש"י לקח דברים בפירושו עליהן מתרגומיהן ממה שנזכר ברש"י רות ד' א' פלוני אלמוני תרגם בנביאים כסי וטמיר ולא הזכיר איך מתורגם במקומו ברות שזה יוכיח שכשחיבר פירושו על המגלות לא ראה את תרגומיהן ולכן הקשה מהן בפירושו עליהם:
הנה כנראה יש כאן חסרון תיבה אחת תרגם כאן ובנביאים שהרי בחגיגה כ"ב הביא רש"י התרגום רות. ומש"ש במגילה י"ג ב' הביא רש"י תרגום אסתר ותוס' חגיגה כ"ב ד"ה ויצבט הביאו תרגום רות. כאן יש חסרון הניכר איזה תיבות כנרשם אצלי על הגליון שצ"ל ותוס' חגיגה י"א ע"א ד"ה ברום בתרגום מגלת אסתר שנסדר ע"פ המדרש ותוס' פסחים ק"ט ב' ובפרש"י ותגיגה כ"ב וכו'. (והמגיה שלא הרגיש בחסרון השורה העמיד הביאם במקום הביא). וע' בבית יהודה פרק קי"ח בהערה שחתר ג"כ לומר שלא ידע רש"י מתרגום שעל כתובים שבידינו ממה שלא הביאו בפי' לכתובים יע"ש שטרח להעמיד השערתו. ולבד זה אינני יודע ההכרח שכתבם בזמן אחד על רות ועל קהלת אשר גם פירושו על המסכתות לא נסדרו זה אחד זה שמפאת זה בא החסרון בקצת מסכתות שלא השלים פירושו וכדמוכח מכ"מ בש"ס שלא חיבר פירושו על הסדר וכמ"ש במק"א. ואפשר שעיקר כוונת מאמרו ומתרגמינן איננו על התרגום רק ששם מבואר כן גם מהכרח המקרא ואף שכאן בפסוקי רות אפשר לבארו בענין אחר ואין הכרח לפי' התרגום לדרז"ל שפלני אלמני שמו וע' בתנחומא פרשה בהר סי' ג' ובפתיחת באורי לרות בד"ה והנה המבאר כו' משש"ב:
ומה שכתב עוד לתמוה ממה שכתבתי בעצמי שרובי התרגומים האלה לקוחים מהמדרשים ויוכל להיות איפוא שרש"י לקח מהמדרשים. כוונתי רק על פרש"י בקהלת אשר למעיין שרובו לקוח מהתרגום במקומות לאין מספר שלא נזכר כלל מהתרגום וכאשר יראה כל החפץ לקחת מועד לעיין בפרש"י על קהלת ובתרגום. וע' בס' היחש לכתב אשורי שער ג' פ"ו הערה ו' צד ע"ד משש"ב בענין התרגום וע"ש בהערה ה':
והנה מעלתו הוסיף עוד איזה מקומות מפרש"י וכן מפירושו לתורה דברים ג' ד' הביא תרגום ירושלמי במגלת אסתר (והוא גם בסו"פ ג' ונתחדש אח"כ). ובתו' ב"ב ד' א' ד"ה שכל דברי תרגום של אחשורוש וכ"ה שם ק' ע"ב ושבת צ"ב א' ויומא ל"א א' ד"ה אמה ועירובין מ"ח א' וב"ב ט"ז ב' ויונתן (בל"ס ט"ס) תרגום נרד וכרכום רשקם כו' ושם י"ג א' ותו' שבת פ"ח א' ד"ה פריו וש"א י"א ח' בפרש"י (וע' ערוך ערך בזק וערך רשך). ותו' קידושין י"ב א' ד"ה הא איכא ותו' ב"ק י"ז ב' תרגום תהלים וכן בתו' ע"ג ד' א' ד"ה בניגני ובסוף מדרש תהלים כתוב מה דחילין אינון מנגנות שלך. ותו' בכורות ח' א' ד"ה תרנגולת כו' דבטנים מתרגם ירושלמי כו' יע"ש בהגהותי משש"ב. ובאה"ח סוף הלכות ציצית כי תיב"ע על התורה ועל נביאים אב אחד הולידם. ולא זכר מ"ש במוסף הערוך ערך אשן ב' שתיב"ע על התורה איננו מהמתרגם נביאים והביא ראיה שמזכיר בפרשה בלק עיר קוסטנטינו שנבנה הרבה שנים אחריו שמתחלה נקראה בוצאיץ ובימי קוסטנפניס הוסב שמה כן. ואף דאפ"ל דהמעתיק כתב כפי השם שבימיו וע' בשה"ג ערך תרגם:
והנה בתהלים סי' ע"ד י"ט בפרש"י נפש תורך יונתן תירגם לשון תורים ובני יונה ובתרגום שלפנינו מלשון תורה ובסי' פ"ג י"א היו דומן לאדמה הביא ג"כ התרגום יונתן וע"ש רש"י סי' נ"ה כ"ג לשון כלכל מסובר בתיב"ע ובסי' ס"ח כ"ח שם בנימין כו' ות"י כו'. ות"י ע"ד ו' ברש"י ת"י כו' ורש"י ב"ב ה' א' ד"ה ולאו גברא כו' וירעם ה' יונתן תירגם כו' וכן כל לשון הכרזה בתרגום יונתן. ובמל"מ ר"פ י"א מטומאת צרעת ודרור קן לה ויונתן תירגם כו'. ותוי"ט נגעים פ"א מ"ב הפתוך וכן בתיב"ע איוב כ"ה. וכל זה פלא שהרי יונתן לא תירגם על כתובים כמפורש במגילה ג' א' וכמ"ש התו' שבת קט"ו ומגילה כ"א ע"ב שמימי התנאים נעשה. וע' סופרים פ"א הלכה ט"ו שהלך לפני ר"ג ובידו תרגום של איוב כו'. ובשבת קט"ו הגירסא משונה בזה. ותורת חיים חולין קכ"א ד"ה אלא למ"ד בשר כו' רופאי אליל כולכם וכן תירגם יונתן כמסי אליל כו'. והכא מקרא דאיוב שהוא מן הכתובים שאינו מן יונתן. גם בס' מעשה אבות על אבות בדרוש ב' לר"ה להתיצב על ה' ותיב"ע והוה יומא דדינא בריש שתא כו'. וע' בזכר ישעיהו סו"ס מ"ח בענין איחור הת"י על התורה יעוין דברים כ"א בפסוק לא תלין נבלתו על העץ שתרגם נבלת גושמיה על קיסא. וידוע כי מלת גשם נתחדשה רק בימים האחרונים עכ"ל. ונמצא גם בדניאל סי' ה' כ"א גשקה יצטבע. ובתשובה מאהבה ח"ג תשובה ח' ומה ששאל על תרגום המכונה בשם יב"ע בפסוק ויהי יצחק בן ארבעים שנה כו' שבתרגומו על התורה נמצא הרבה דברים נפלאים לאו רבנא בר אשי חתום עליו ואין לי עסק בדברים כאלה עכ"ל יעש"ב. ובאגרת הבקורת להרצ"ה חיות דף ד' ע"א שתרגום שבידינו על התורה אשר נתיחס ליונתן איננו ממנו כו'. ובהקדמת נתה"ש על התורה האריך בראיות שת"י שבידינו על התורה היה זמן רב אחר חורבן הבית. וע' בח"א רש"א מגילה ג' א'. ובשה"ג ח"א אות ת' האריך ג"כ שתיב"ע שבידינו עה"ת הוא תרגום ירושלמי ואף שהתו' הזכירוהו ג"כ בסוף חגיגה ונמ"י סופ"ב דב"מ ומהר"ם ריקאנטי שהיה בדור הרשב"א ובח"א פרק הקורא עומד כ"ה הזכיר יונתן עה"ת. וכן הערוך ערך סלמנדרא כתבו בשם הירו' מה שהוא תרגום יונתן וכמש"ל מערוך ערך אשן במוסף וכן בערך גבלא בשם הירו' שעיר והתו' בע"ג נ"ט דיונתן פי' שעיר ובירו' פארן ויונתן שבידינו פי' שעיר כמ"ש התו' והוא הירו' ובירו' שם פי' פארן כמ"ש התו' יעש"ב וע' בהוצאת בן יעקב בשה"ג אות יוד סי' כ"ו ומערכת ספרים אות ת' סי' ס"ח. וע' רשב"ם שמיני סי' י"א י"ח ובתרגום ירו' נושא מסיט וכן ביונתן שבידינו וכה"ג ורשב"ם שמות ט"ו ב' וכן תירגם רב יוסף חצלב שלהי. ובהקדמה כוללת מפי' נתינה לגר אות ד' בהליכות התרגום סי' ג' בהערה ד' ממקומות, שהוזכר בש"ס תרגם רב יוסף והשערתו שהתרגום יונתן שלנו נתחבר מרב יוסף והיה כתוב בר"ת תר"י ונכתב אח"כ בטעות תרגם יונתן. וע' בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתי"ח מה שתרגם רב יוסף במגלת אסתר בלילה ההוא כו'. וע' בספרי זכ"י לברכות כ"ח א' כדמתרגם רב יוסף. בכל המקומות שנמצא בש"ס כן. וגיטין ל"ז א' ותני רב יוסף אלו בולאות כו'. וע' בשמות סי' כ"ה ה' ובנתינה לגר ובמנחם שלמה לכריתות בהקדמה. ובתשבי בהקדמה בהלצה המתרגם של תורה י"א ר' יוסי וי"א עקילס הגר וי"א ירו' שתירגם התורה ואולי היה כתוב גם בפרש"י בכל המקומות ת"י בר"ת וטעה. המדפיס ביונתן והוא ר"ת ר' יוסי. או רב יוסף וכמו שנמצא ג"כ בבבלי בכ"מ ר' יוסי על רב יוסף וכמו שהגי' בהגהות הרי"ב בכ"מ ואף שנמצא ג"כ סתם אמורא ר' יוסי וכמורגל בירו' וכנזכר ברש"י סופ"ב דתענית ואכמ"ל. וע' בתויו"ט יומא פ"ג משנה י' אשכרוע אבל בת"י ישעי' מ"א וסי' ס' ב' פעמים ברוש תדהר וכו'. ובזוהר בראשית דף ל"א סוע"א ר' יוסי שאל כו' דכתיב לך הגדולה כו' בארץ בדה"י א' כ"ט דא כנסת ישראל כתרגומו כי אחית בשמיא ובארעא. וכ"כ בהקדמת תקוני זוהר בסוד תפילין ובתיקון כ"ב ותיקון ע' וע' ובזוהר משפטים קט"ז קוצותיו תלתלים ותירגם יונתן דאחיד בשמיא ובארעא. וברע"מ פרשה פנחס רע"ז הקורא חד תרי כו' ותירגם יב"ע ובתקונים תקון י"ג ות"א וכן בתקון מ"ז בסוד ז' ברכות וסוד ויכולו וע"ש בהגהות האר"י שתיקן יונתן ותר"י ר"מ כתב בענין אחר וע' במאור עינים באמרי בינה פרק ט' שהאריך מהתרגום יונתן וירו' ומה שמביא ממדרש הנעלם לרות ר' יוסי בן קיסמא אומר לבלתי עשות עמכם נבלה צרעת דכתיב ירוק ירק בפניה ות"י מינבל ינבול באפה. ובנוסח אחר ראה תרגום רב יוסף אולם טעותו מבואר כי מי הביא ר' יוסי קדמון לראות במה שיהיה אחריו עכ"ל. ואולם יתכן שתיבת בן קסמא הוא ט"ס ויהיה מסכים לדעת התשבי שר' יוסי תירגם כתובים וכנ"ל מהזוהר שר' יוסי תרגם כתובים. וע"ש בפרק י"א מ"ש על התיב"ע בפסוק ויעש הרקיע יעש"ב. וע' רש"י שמות ותקח צפורה צור ותכרת אע"ג שזה היה אליעזר שלא נימול. ובנפש דוד תמה שבתרגום יונתן המיוחס אליו כתב בפירוש כי גרשום לא נימול ואליעזר נימול שכך התנה עמו יתרו שבן ראשון שיולד לו לא יהיה נימול. ומזה ראיה שלא היה לפני רש"י התרגום יונתן על התורה וגם לא הביאו בשום מקום בתורה הגם שבנביאים מביאו תמיד וכו' יעש"ב:
ובמגילה ג' א' דתרגום של נביאים יב"ע אמרו מפי חגי זו"מ ואין הכונה מפיהם ממש דהרי קדמו ליונתן תלמיד הלל יותר מש' שנה. רק שקבל הבאורים המקובלים מפי הנביאים וכמ"ש המפרשים וע' בר"ה י"ט ב' וקידושין מ"ב א' ובספרי זכ"י סופ"ק דיבמות משש"ב. ורמב"ם פ"ו מכמ"ק הלכה ב' ביזע פירש יונתן מפי הנביאים מקום שמזיע. ושם במגילה דתרגום של תורה אונקלוס אמרו מפי ר"א ור"י כו'. וע' בעקרים מאמר ד' פרק מ"ב אונקלוס שהיה מקובל מפי שמעיה ואבטליון ובת"א ר"פ תצא ועשתה את צפרניה ותרבי ית טופרא וכדר"ע. והרי לר"א שם בספרי ויבמות מ"ח א' דתקוץ ובהגהות הרצה"ח הרגיש ג"כ בזה. ויבמות מ"ו ב' ויזרוק את הדם על העם ואין הזאה אלא טבילה ובתרגום ויזרוק על מדבחא וכפר על עמא דת"א ע"פ ר"א ור"י ולשיטתיה דכשלא טבל הוה גר ודאבות היה רק הזאה על המזבח. ובזכרוני שכבר נתעוררו ג"כ בזה וע' רמב"ן פרשה תצא שהביא פלוגתת ר"א ור"י מספרי ולא זכר שהובא בש"ס ג"כ. וע' רש"י יומא ט"ו ב' ד"ה מקרן מזרחית כדמתרגמינן באחסנתיה יתבני מדבחא ובת"א שלפנינו באחסנתיה יתבני מקדשא כד"ה בתרגום כו'. ובזבחים נ"ד א' הוא פלוגתא דרב ולוי. וע' בס' העוין על בח"ע פ"ט אות ה' בבאור הענין מש"ש בענין תרגום רבי יוסף וע"ש סו"פ י"ד בבאור המלות.
ומ"ש מעלתו בסוף דבריו מפרש"י שבועות ב' א' ד"ה יציאות השבת ומתרגמינן לא תפיקו מרה"י לרה"ר. שרומז על באור הגמ' שבת צ"ו ב' לא תפיקו ותיתו מרה"י דיד לרה"ר ומתרגמינן ר"ל ומפרשינן כמו מאן דמתרגם לי חבית ב"מ מ"א ע"א הכא תרגימו שם ע"ח ב' ועוד הרבה ובפי' הרע"ב הלשון הוצאה מרה"י לרה"ר ילפינן מקרא ויעבירו קול וגו' לא תפיקו מרה"י לרה"ר. כבר נכלל זה במכתבי שהשבתי אשתקד למעלתו על מה שהעיר מספרי זכ"י ששם נשמט שורה אחת מהתדמות התיבות. ורמזתי שם מדברי הנתה"ש בראשית סי' י"ח במה שפרש"י ותרגומו יע"ש וע' בהגהות רי"ב גיטין ח' א' סוה"ד כל ששופע כו' ומתרגמינן כו':
ומה שהעיר על מה שכתבתי בבאורי לקהלת סי' י' י"א שמלכך בן חורים לא ממשפחת עבדים ולראב"ע ידמה הגדולים ללובן כמו חור כרפס. והיפך חורים לא יתיצב לפני חשוכים וע' בבאורי לעיל ז' א'. וכתב דלפי באורי אין זה היפך נער כ"א היפך עבד. ולדעתו הוא בן שער לבן ע"ד והשחרות שם י"א לפרש"י וזה מקביל אל אמרו מקודם אי לך ארץ שמלכך נער עכ"ד. ואם שבעצמו היה התחלת מלכותו בהיותו בן י"ב ויהיה כדברי האומר במדרש שקהלת חיבר בזקנותו וכמ"ש בזקנותו אומר הבל הבלים. ואף כי לפי פשטות הכתובים לא היה ג"כ מופלג בזקנה ביום מותו ומ"ש והארכתי את ימיך היה על תנאי אם ילך בדרכי דוד אביו. אם לא שנחזיק בדעת היוסיפון שהוסיף ארבעים שנה על שנות ממשלתו וע' בפתיחת באורי לשה"ש משש"ב ועכ"פ מצד פשטות הכתובים שגם הוא מלך בנערותו וכמו שנא' בשלמה במ"א ג' ח' ואנכי נער קטן הנמצא גם בישעי' י"א ו' נוכח יונק וגמול. וע' בדהי"ב סי' י"ב י"ג במפרש ובבאורי. ובדהי"א סי' כ"ב ה' וכ"ע א' שלמה בני נער ורך שהוצרך לכתוב רק שלא היה כ"א בן י"ב שנה כשמלך ובפי' המיוחס לרש"י שאפילו בן מ"ב שנה קרוי נער כדכתיב ויהושע כו' נער. ובעיקר שאלתו היותו מוגבל לעומת אמרו מקודם שמלכך נער ע' רד"ק יהושע סי' ו' כ"ג הנערים המרגלים כל משרת יקרא נער ואפילו הוא זקן כמו יהושע ב"נ נער כו' וראב"ע שהיה משרתו שירות נער ועראב"ע בראשית ל"ז כ"א. ובמורה ח"ב פרק ל"ב כדברי קריאת העברים ליוסף הצדיק נער והוא בן ל' שנה וע"ש בפי' האברבנאל וע' רמב"ן בראשית ל"ז ב' ובדהי"ב ל"ד ג' על יאשי' בהיותו בן ט"ז שנים והוא עודנו נער וכן על יוסף בהיותו בן י"ז שנה והוא נער ובחזקוני ויגדלו הנערים שהיו בני ט"ו לדחז"ל שא"א מת באותו היום ויצחק היה בן ששים בלדתו אותם. ובראשית ל"ז ל' הילד איננו וש"ב י"ח ה' לנער לאבשלום וכן יקרא לכל איש מלחמה נער כמו בנערי שרי המדינות מ"א כ' ט"ו וכן הנער המגיד בש"ב א' ובשופטים סי' י"ז ז' ויהי נער כו'. ובדהי"ב סי' י"ו ז' ורחבעם היה נער ורך לבב ולא אמר שהוא רך בשנים כי היה בן מ"א כשמלך ורק שהיה בו רכות הלב ולכן התאמצו לנגדו ולא התחזק לפניהם. ורלב"ג במ"א ט"ו ז' נדחק בהיות אבים רך בשנים מרחבעם במלכו:
ואולם בפשטות הכתוב שהוראת מלכך נער האמור בקהלת הוא על ענין שירות ועבדות כמו שהיה ירבעם עבד לשלמה וימרוד בו ולזה בא ההיפך בן חורין. [וכפרש"י סוטה מ"ט ב' ובני חורין מיוחסים וע"ש בתויו"ט סו"פ ט' וע' בב"ח טא"ח סו"ס תקפ"א אות ה' וכן הוראת בני חורים בכל מקום בכתובים בנחמיה ה' ובסי' י' כ"ז ובסי' י"ו י"ז ובמ"א סי' כ"א מ"ח ואל החורים וכמ"ש חוקרי הלשון שכמו שנקראו השרים בשם חורים מפני שלובשים בגדים לבנים מלשון חור כו' אסתר א' וע' בשרשים לרד"ק שורש חור וכן היו נקראים ברומא אנשים החפשים על שם בגדיהם הלבנים והמלבושים הללו היו אסורים לעבדים שילבשו במו רק אחר ששלחום לחופש שניתן להם בגד לבן לאות החירות וגם לנערים ברומא היה אסור ללבוש בגד הלבן הזה עד היותו בן ט"ז שנה כדמות הטלית אצלינו לאות שיצא מנערותיו ומזה בן חורין בתלמוד לעבד שיצא חפשי ומזה הפעל שחרר. ובקידושין ל"ב א' ת"ח שבבבל דומין למה"ש ופרש"י לבושים לבנים כמה"ש דכתיב לבוש הבדים ובפרק במה מדליקין שהיה מתעטף ויושב בסדינים המצוייצין ודומה למלאך. ובנדרים מאן מה"ש רבנן דומים כמה"ש במלבושים נאים ומזה בגדי חופש יחזקאל כ"ז שמלובשים בני חורין וכנראה היה כן הנהוג בימי שלמה שלזה נמצא התואר בן חורים עכ"ד השרשי לבנון. וע' במ"ר סדר נשא פרשה י"ג לבן פולט מנין לבנים כו' יע"ש):
שם סי' י"ב ד' ויקום לקול הצפור שאפילו צפור מנערתו משנתו. וכתב שפה שניתי את דרכי לצאת בעקבי המבארים הישנים אשר לא יתכן לפי הפשט האמתי כי מה לענין בין שפלות קול הטחנה ושחוח כל בני השיר. הנה הבאור הזה הוא בשבת קנ"ב א' וכמו שבארתי בפסוק בשפל קול הטחנה והיותר קרוב בזה כדרז"ל בשבת בשביל קורקבן שאינו טוחן ושתהיה שנתו מעטה בהעדר המאכל והעיכול המביא אל השינה. וא"כ מחובר אל הקודם וכן בפסוק וישחו בנות השיר הוא הגרון ושאר מוצאות הדבור שיתעבו בהשפל סמפונות הריאה וכו' יעש"ב. ופירושו שכתב והאמת אשר ויקום לקול הצפור ענינו הפסק ושביתה מקול רנה וזמרה כמו וישחו כל בנות השיר והלמד של לקול יתירה כמורגל ויבואו ג' פעלים נרדפים זאח"ז בשפל ויקום וישחו וכולם על שביתת דבר מה ובפרט על כל הקולות לעת זקנה ושיבה כו'. ואם היותו מחודש נוטה יותר אל הדרש היות קול הצפור לכינוי על קול רנה מהנותן זמירות בלילה מלבד הזרות והדחוקים לפירושו לחיך כל מבין:
ובמה שכתבתי בפתיחה לרות בד"ה והנה דעת הרמב"ם שב"ד של עזרא הם חגי זכריה ומלאכי כו' עד והנה המבאר לרות כתב. שלא ידע מה ענין אצל רות הכי בא שמה בעבור אשר נזכר בו והיחסים נכלל עם הכתובים כמו ס' רות שנכתב ליחס דוד:
לפלא בעיני שלא ראה דברי על הסדר שכונתי למה שכתבתי מקודם במאמרם אבצן זה בועז שהוא על השתוות מעשיהם ואף שהיו אנשים שונים ולכן מפרש הרמב"ם כן באמרם מלאכי זה עזרא. וע' בתו' יבמות פ"ו א' ד"ה מפני כו' וקיי"ל מלאכי זה עזרא וע"ש בהגהות הרצה"ח והרי אין נפ"מ לדינא ואפשר כיון דת"י שנאמר מפי הנביאים חגי זו"מ גם הוא הזכיר בתרגומו מלאכי דיתקרי שמיה עזרא ספרא וע' במאור עינים באמ"ב פרק י"ד בענין מלאכי זה עזרא משש"ב. ובזוהר תשא ק"צ ע"א פנחס הוא אליהו ודאי בדרגא חדא ובשו"ת רדב"ז חלק ו' שני אלפים ר"ג בסופו ולפי דעת חכמי נסתרות כי האומר פנחס זה אליהו שורש נשמתו של פנחס וכשא"ל ולאו כהן הוא מר לא רצה לגלות הסוד עכ"ל. וע' להלן סי' ש"א רצ"ד הבין כמשמעו שהאריך ימים הרבה יע"ש. ורש"א פסחים נ"ז א' ויכנס יוחנן כו' תלמידו של פנחס ועל שם מעלתו כאלו היה פנחס בן אלעזר רבו כו'. ותנתומא ויצא סי' י"ג ובלעם זה לבן כו' ורד"ק מ"א אמרו בדרש (סנהדרין ק"א ב') הוא נבט הוא מיכה הוא בן בכרי והנה שבע בן בכרי מבנימין ונבט מאפרים ע"ל. ופשטות הכתובים דשניהם ממשפחת אב ורק שהיו דומין בתכונתם ומעשיהם כתוס' מנחות פ"ג ב'. וסנהדרין ק"ה א' הוא בן בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן. וראב"ע בראשית ל"ו ל"ב בלע בן בעור איננו בלעם גם בלעם איננו לבן הארמי ויתכן שדרך הדרש בעבור היותו מנחש כמוהו כו' גם בלעם ארמי היה וזה בלע אדומי וע' ראב"ע במדבר סי' כ"ב ה':
ובמה שכתבתי שם בסוה"ד ונשאלתי כו' דהא גם במידי שאסור מדרבנן ולא ממדת חסידות לבד אין לחוש למראית עין כמ"א סי' ש"א ס"ק נ"ו וט"ז סו"ס רמ"ג וע' בש"ך וי"ד סי' פ"ז ס"ק ו'. ותמה דהש"ך מסיק דגם בדרבנן חיישינן למראית עין:
הנה הוצרכתי להזכיר בסוף דברי גם דעת הש"כ החולק על הרב לבלי ליתן מקום למשיג מה שהעלמתי דעת החולק ואם כי בלא"ה אין זה נוגע להא דמראית עין בדרבנן וכמו שהביא ג"כ באה"ח סי' ב' בהמל"א ס"ק נ"ד למה שהעלה בדהש"כ דגם בדרבנן חיישינן למראית עין מ"מ כיון שאין איסור אלא מצד. מדת חסידות לא חיישינן למראית עין. ובפרט דהראיה שהביא הש"כ מתוס' כתובות ח' ע"א ד"ה ממעכן וכן בחולין מ"א ודלא כסוגיא דשבת ס"ד וע' בתוס' מ"ק ח' ע"ב ד"ה ומנסרן בצנעא. ומשם מבואר דבצנעא מותר וא"כ מראיית הש"כ מתוס' כתובות מבואר ג"כ סיוע דבחדרי חדרים כי הכא מותר וע' בשו"מ קמא ח"ב סי' ע"א משש"ב בדהש"ך. וגם להמ"א סי' ש"א שרמז להר"נ בסוגיא דאין מוליכין סולם לשובך שכתבו תירוץ אחר לקושית התוס' כתובות וא"כ גם בדרבנן אסור בחדרי חדרים. וע' בתוס' פסחים נ"ב א' ד"ה בישוב כו' דלא אפשר למלאכה בצנעא. ומבואר ג"כ דעתו דבדרבנן אין לאסור בחדרי חדרים משום מראית עין. אך בתו' ע"ג י"ב א' בשם ר"נ גאון דאין הלכה כרב דאסור בחדרי חדרים. וכ"כ בהג"א וס' התרומה. וע' בתוספת שבת סי' שמ"ג סוס"ק ג' דכיון שאין בו איסור דאורייתא לא אמרינן כל מקום שאסרו מפני מראית עין כסי' שמ"ג ובכ"ד. וע' רש"י ביצה כ"ה ב' ד"ה פירי כבישי כו' ואע"ג דדמי לב"י לא חיישינן למראית עין יעש"ב וכש"כ יו"ד סי' ל"ז ס"ק כ"א בועא בשפולי כו' דמיתחזי כתרתי בועי דסמיכי ויש לחוש למראית עין. ואף דבתרי בועי דסמיכו הוה רק תל"ר דהוא מדרבנן לרוב הפוסקים ונראה לכאורה מדעתו דגם בדרבנן חיישינן למראית עין. וע' במ"א סי' תקי"ח ס"ק ז' ובשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סו"ס קע"ג וחסד לאברהם חיו"ד סו"ס ס"ד ובתפארת ישראל להלכות שבת אות ל"ד וכתובות פ"ב מ"ו אות מ"ו ושו"ת פאת השדה סי' ל"ו. וע' בשו"ת אורין תליתאי סי' צ"ה בסוגיא דע"ג כ"א דגם באמירה לא"י שבות חששו שהוא שכיר יום יעש"ב ליישב שהוא מדין שליחות להמחא"פ בהלכות שלוחין דבפועל א"י דידו כיד בעה"ב יש שליחות לאסור מה"ת אבל מצד אמירה לא"י דרבנן לית ביה משום מראית עין. וכן העלה בסי' נ"ג ובשו"ת דברי יעקב סו"ס נ"ד השיג על היד שאול בהגהות ליו"ד סי' ס"ו ס"ט יעש"ב ובסי' נ' וס"א. וע' בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי האחרון סו"ס יו"ד על הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז ולהשוות דרש"ל ובעה"מ ובשו"ת יהודה יעלה חא"ח סו"ס נ"ו משש"ב דגם בדרבנן איכא משום מראית עין. ובש"ך יו"ד סי' פ"ז משבת נ"ד ב' דלא תצא בזוג שבצוארה וי"ל דזה הוה דברי קבלה במו"מ דהוזכר בנחמיה וע' רש"י ביצה כ"ז ב' ד"ה אין פוסקין ול"ז א' ד"ה משום מו"מ ורש"י שבת קי"ג ב' ותליא בחקירת הרמב"ם ורמב"ן בסהמ"צ אי דברי קבלה כדאורייתא וע' בט"ז סי' תרפ"ז ס"ק ב'. ורז"ה פ"ק דמגילה דכד"ת דמי. ובמגילה ג' ב' דמספקא ליה בממ"צ ומקרא מגילה הי מינייהו עדיף ואף דממ"צ מד"ת וע' בשב שמעתא שער ח' לצדד דפרסומי ניסא דאורייתא לזכור יצ"מ ונפלאותיו וקשה על הפוסקים דממ"ג דרבנן יעש"ב. וממקומו מוכרע דפשוט דגדול כבוד הבריות אף דאינו דוחה רק מלתא דרבנן דאתיא מלא תסור אבל במצוה דאורייתא אמרינן אין חכמה וכו' וע' בט"ז סי' תרפ"א ס"ק א' וערש"י דמגילה ובשו"ת דברי יעקב סי' מ"ב מ"ש על הט"ז סי' תרפ"ז בענין דברי קבלה בדאורייתא והארכתי בתשובה:
ומיהו בלאו הכי העליתי שם דאין איסור בחדרי חדרים היכי שהחשד יהיה מכח זה בענין אחר שרצונו לעשות איסור וכהא דפרצופות שלא יהא נראה כמנשק לע"ג כשמניח על פיו וכן בכל הני דחשיב בע"ג י"ב. וגם בהא דחולין מ"א במתני' שלא לשחוט בגומא דהחשד יהיה באותה שחיטה עצמה שמחקה את המינין ובברכות ג' ב' דמשני דקאי בדברא דמסתבר טפי לאוקמי גם ביש עוברים ושבים שיחשדוהו וגם דנקיט דעדיפא מיניה דהוא חשש רחוק דלא שכיחא בדברא. אבל העיקר דליכא כלל מי שיחשדהו דלא אסרו משום מראית עין בכה"ג אלא דדחיק לאוקמי בדברא דליכא כלל עוברים ושבים מבני אדם:
ומה שכתב על מה שכתבתי בבאורי לרות סי' א' י' כי אתך נשוב שיובן גם בהוראת דהא ונגד אומרה שתשובנה למולדתן תאמרנה סיבת מיאונן כי בלכתנו אתך נשוב לעמך ודתך וערש"ל הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלוהיה. וכתב שאיך יתכן לומר סיבה בלא אמירת מסובב. הנה הלא מבואר בדברי שסובב על הקודם למה תלכנה עמי שיתכן אמירתן שלזאת לא נשוב למולדתנו יען כי בלכתנו אתך נשוב לעמך. וגם להתרגום שהזכיר שקרא לא באלף תחת לה לא רצה לתרגם רק הכונה לפי הפשט שהמכוון על מיאונן בשאלתה מאתן.
ומה שכתב על מש"כ שם סי' ד' י"ז שהשכנות קראו אותו שם כמו שקרא נח לבנו שם כו' ובס' הישר על התורה לאמר שמני האלקים להיות לי שארית בארץ. וכאן מפורש לאמר יולד בן לנעמי להקים בזה שם המת על נחלתו וכתב כי דברי סהי"ש הוא הבל הבלים כי מה ענין שמני בשין שמאלית אצל שם בשין ימנית. תמהני בהעמיסו בדבריו כונה זרה כזאת מתיבת שמני שאין רמוז בתיבת שם גם אם היה מבני אפרים לקרוא השמאל תחת השין ימנית. ורק שבהוראת שם בא להיותו שם ושארית בארץ ועד"ש שם טוב מבנים ובנות ומה שכתב על באורי כי הוא דרש רחוק ודחוק כי העיקר חסר ולפי הפשט האמתי היה צריך לאמר ותקראנה לו השכנות שם לאמר הוקם שם המת על נחלתו ומה לנעמי פה. ודאי שאם היה כתוב כן לא היה צריך לשום פירוש ולא היה מקום לכל הדחוקים הזרים בדברי המבארים אבל בהיות הקריאה לנשים שהסבו הוראת השם להיות תנחומים לנעמי אשר בהוראת השם מנולד שם זאת תורה לאמר כי יולד בן לנעמי שכונתם אשר בהולד לה בן יקום שם המת על נחלתו בהיות בהכרח שבן נעמי יקים שמו. ויתכן עוד בסגנון זה שיהיה לזכרון לנעמי כאלו היא הולידה אותו וכמ"ש אשר לא השבית לך גואל ויקרא שמו בישראל כי כלתך אשר היא טובה לך משבעה בנים ילדתו ולהורות שיתיחס הבן אל נעמי באשר בטובת הדרכתה הביאה את כלתה בדתה ולקרוא שם גם לבנה ולזה יתיחס גם הבן אל נעמי להיות לה לשם וזכרון עולם כאלו היא הולידה אותו:
ובמה שכתבתי באיכה סי' א' כ' חמרמרו בשם הלחם דמעה שבערבי קורין לאדום אחמר ושאולי מזה ליין האדום חמר והודיעני כי כבר נתבאר זה בשרשים להד' ג' ושם נוסף עוד אשר מזה גם חמור וחמר כי אף צבעם הוא אדום ומשובח נקרא בערבי אלחמר כמו ויין חמר בתהלים ע"ה י' כבר רשמתי עה"ג מרד"ק ישעיה כ"ז ד'. וכן הובא בתהלים ע"ה במפרשים בשם ר"ש בן מלך יעש"ב. ומזה גם פני חמרמרו איוב סי' ט"ז פט"ז לראב"ע התאדמות מרוב החום בלשון קדר וכן במפ' לישעי' שאולי מזה הטיט נקרא חומר שהיה עפר הארץ במחוזות ההם אדום שלכן נקראה הארץ אדמה. ורש"י סנהדרין נ"ב א' ד"ה וחומרת ובכורות ו' ע"א אימא חמור אודם בעלמא. וראב"ע שמות ג' ותחמרה כו' ורמב"ם פה"מ לסנהדרין פ"ז ופי' חומרת כו' וגם בשב"ע באפריקא בכלל הערה ג' הביא ג"כ שנקרא חמור על שם אודם מראהו יעש"ב:
שם סי' ב' י"ב לאמותם יאמרו כתב שיתכן ג"כ על היונקים אמירה וגם שתיית יין ואכילת דגן יש לדר"י התנוק יונק אפילו בן ד' וה' שנים בכתובות ס' ע"א עכ"ד. ובנדה ט' א' אם היתה מניקתו והולכת ד' או ה' שנים דיה שעתה דר"מ וע' בשו"ת שבות יעקב חיו"ד סי' נ"ט. ומ"מ יותר דחוק בפשוטו שיהיה מוסב רק ביונק כזה שרחוק במציאות ואם היותו על צד ההיתר:
שם שם י"ח פוגת במש"ש שהושאל לצעקה והעברת קול בתרגום ותענית י"ח ע"ש בפרש"י וכתב ששם לא נאמר כ"א פגן והנון שרשית עכ"ד. אך בתענית י"ח הלכו והפיגו וגם לגירסת רש"י ותרגום בלשון פגינה עכ"פ נראה, שנלקח מעברית ויש ללמוד מאחת על רעותה משפת סוריא אשר היא אחת מבנות לה"ק בהוראתה הקדומה. וע' בתויו"ט סופ"ק דיומא ד"ה והפג ובמדרש שמואל פרשה כ"ד מאנא פגניקא ובמפרש בגדי אבילות לשון יללה וזעקה ורש"י ב"ק קי"ד ב' מפגין צעק ועמש"ש סי' ד' ט' וע' בכתובות י' ע"ב וזה קאי על פסוק הקודם יבש כעץ שבא החילוף בזה מהכתיבה ביני שיטי:
במ"ש בפתיחה לאסתר בהוראת שם מרדכי בהעתקת מר דרור שתרגומו מרי דיכי וכמגילה י' ע"ב שהוא מור טהור. וע' ב"ק מ"ט א' וזבחים מ"ג וחולין צ'. כונתי לרמז שאם בפשוטו הפי' אדון הדבר הזה וכהוראת דכי וכפרש"י מ"מ יתכן גם לשם התואר וכנוי כבוד וכהוראת תואר, מר דרור להשם מרדכי וכפרש"י בחולין קל"ט דקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואם שיש עוד הוראה בתואר השם בהוראת רב השמועה הלזה. וכמו שפירש הש"ל וכן נמשך בשירי הנפש בסגנון המשל בפסוק נרדי נתן ריחו שהוא לסימן הקריאה דודי שהוא הנרד שלי נתן ריחו הטוב. וכמורגל לקרוא לת"ח משה סיני בר פחתי ושיננא להערוך על שהיו שניו גדולות ופתיא אוכמא ע' רש"י ע"ג ט"ז ב' ואם שאין להם ענין כלל להמאמר ובב"מ פ"ו ככרין דנרד למרי דיכי גם שם אין דוחק לפרש שיהיה מוקבל לעומת ככרין דנרד על בעל הבשמים שהוא השי"ת אשר הנרד שלו יתנו ריחם הטוב:
ועל מ"ש בבאורי לאסתר ג' ז' שהסכים ג"כ להשערתי אם שאיננו מסכים שכן פשטות הכתובים ואם שבאו הדברים מבוארים היטיב מהכתובים ואף שלא הורגלו לפרש כן בהיות באורי מחודש וכמש"ש באריכות ועד"ש ישעיה ל"ד י"ז והוא הפיל להן גורל ואשר לפי השערתי יתיישב הכל על מכונו ובמה שכתבתי שענין הגורל בעצמו הוא דבר זר וכמו שלא נמצא, שהגריל על מרדכי כו'. וכתב חילוק גדול בין איש יחידי לגוי כולו וגם נבוכדנצר שאל בקסמים יחזקאל כ"א כ"ו. ומ"מ כמו שלא היה צריך לשאול בגורלות על נקמתו במרדכי רק להפיק בזה הסכמת המלך ובהיותו יושב אתו במקומו כן אם היה שולח פתאום פקודתו על כל המפוזרים במדינות מלכותו ולא הוצרך לצאת לקראת לחשים כאלו היה מתחרה על גוי שוכן לבדד במבצרים ואם שנבוכדנצר הלך לקראת נחשים ושאל בכבד כו' בהיותו הולך במלחמה לרדד ממלכה היושבת לבדד במבצרים: