אור ברסלב
זכר יהוסף חלק ב סימן קיז - א

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קיז - א

סימן קטז

להרב דיאנישאק ר' יחיאל מיכל מחבר ספר שפת הים. הגיעני קונטרסו בנפסקו תקוני צורת הפתח בשבת דלמ"א סי' שס"ה ס"ק ט"ו דכשנשבר בשבת שרי לטלטל ובפמ"ג דאפילו בחצירות שרחוקים מחצר שהעירוב מונח בו ומפסיק ביניהם דרך רה"ר או כרמלית. אך לט"ז סשצ"ד ס"ק ג' דגרע מנאכל העירוב שהיה קיים בהש"מ והאריך לפלפל בזה:

יעויין בנוב"י תנינא חא"ח סו"ס מ' שיש לדון בראיית המ"א ושמ"מ דבריו נכונים שהרי היתה הקורה קיים בהש"מ אלא שאם היתה רפויה שאי אפשר להתקיים כל השבת יש לדון. וע' בתו' עירובין ס"ו א' סוד"ה דאתא בהג"ה וע"ש כ' ע"א תו' ד"ה מחיצה ושו"ת רע"א סל"ה וסל"ו וישועות יעקב סשע"ד ס"ק ג' וד'. וע' במעין גנים על או"ח סשנ"ה ס"א בדברי רש"א עירובין י"ב בתו' ד"ה הכא. ובתשובה מאהבה ח"א סו"ס קי"ב בתשובת הנוב"י באם הא"י רגילין לקלקל את צוה"פ בשבת אם לדמות למ"ש בסי' שפ"ג דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה וע"ש בסי' קי"ג דהא מפורש בסשס"ח. ס"ז יעש"ב ובסקט"ו מה שהשיב לו. וע' בתו' עירובין ס"ה ב' ד"ה דאתא וע"ש ע"ח ב' בדו"ח ובחזות קשה מש"ש ורש"י עירובין ל"ה א' ד"ה משחשיכה ובשו"מ תנינא ח"א ס"ל בעירוב שנפסק בשבת לתקנו בשבת הואיל דבהש"מ היה קיים והואיל והותרה הותרה ע' סשע"ד ושצ"ד:

ובשו"ת ס' יהושע חא"ח סט"ו ד"ה ובנידון דכיון דנתקלקל בשבת והעמיד מחיצה בשבת מותר אפילו במזיד בסשס"ב ושע"ד ובא"ח סש"ו סי"ד דעוברים על איסור שבות להציל מאיסור ואף דהתם באונס דוקא מ"מ בחילול שבת כי האי דברבים שכיח הוה כמו אונס. והנכון לקצוב עם הנכרי לכל פעם שיתקלקל קודם שבת על כל השנה ולא להתנות שיתקן בשבת רק שיוכל לתקנו בכל עת ובקביעות וכא"ח סרמ"ד בבגד לארוג ובלאו הכי למ"א שם בקבלנות בשל רבים ליכא חשדא עכת"ד בקצרה. ובפמ"א ח"א סו"ס ל' דבאינה מלאכה גמורה להעמיד הקנה מעמוד זה לעמוד זה להתיר הפרצה יותר מעשר לומר לנכרי הוה שבות דשבות במקום מצוה. ולרש"י אפילו ע"י ישראל עצמו במחיצה מן הצד אף היכי שבא להתיר ובשעת הדחק יש לסמוך עליו. וכן אם נפסק בחבל מותר לומר לא"י שיקשור ע"י עניבה והוה כמחיצה הנעשית מאליה בהיתר ואף לרמב"ם דעשאה לדעת ישראל אסור לטלטל היינו שלא במקום מצוה. וע' בשו"ת פרי תבואה סט"ו בהג"ה דף כ' ע"ד מה שהעיר עליו ובתוספת שבת סרמ"ג ס"ק ד' הסכים ג"כ להפמ"א ואחריו נמשך בתפארת ישראל בפתיחה להלכות שבת בדין אמירה לא"י באות ו' ואות ט' דמותר לומר לא"י אפילו בשבת לקשור חוטי העירוב שנתנתק. ובשו"ת הר הכרמל חא"ח סי' י"ח בנפסק החבל שעל הקנים בשבת והלחיים נשארו קיימים מכאן וכאן לסמוך על שני לחייו הקיימין ולהתיר באין הפרצה יותר מעשר ע' במ"א סש"ה ס"ק ד' וע' במהרי"ט סצ"ד בתיקון העיר כולה ע"י שני לחיין משהו כו' ולכן אין כאן מתקן מנא אם יתקנו ישראל בשבת לקשור החבל כשאין הקשר של קיימא וכמ"א סשי"ז דמותר לקשור לצורך מצוה וכש"כ בנשאר קשר מצד אחד כו' ומיהו ע"י א"י שפיר יכולין לעשותו יעש"ב. ובנוב"י תנינא חא"ח סמ"ד במה שהתיר השואל לתקן ע"י א"י את הלחי ביו"ט ב' כיון שנעשה התיקון ע"י הוראתו כיון דהותר ביו"ט עצמו שוב אין לאוסרו בשבת. ובטוטו"ד תנינא בק"א לסי' י"ג תשובה ה' בסוד"ה ובנידון העירוב שהתירו ע"י א"י לתקנו אף שהיה מקולקל מע"ש דהוה כצורך גדול שיבאו כמה ב"א לחלל שבת בשוגג ובפרט דהרי קודם שבת היה יו"ט וי"ל דמה דיש להחמיר בהיה אפשר לתקנו בחיל כי'. וזה שגיאה דלתקן קלקול העירוב ביו"ט שחל בע"ש דשבות רחוקה לא התירו ואם עבר ותיקנו אסור לטלטל בשבת כמ"ש הנוב"י. ורק השאלה היה דכיון שנתקלקל התיקון מע"ש אינו מועיל הע"ח וכן השיגו בשו"ת אורין תליתאי סו"ס ס"ג וע"ש שהאריך לפלפל בדהפמ"א. וע' בתשובה מאהבה ח"א סי' קי"ב בתשובת הנוב"י יע"ש בסי' קי"ג בהא דסשס"ה ס"ז ברמ"א וכמש"ש במ"א וט"ז במקום דשכיח א"י שמקלקלים ומקורו מתה"ד סע"ג וגם לתה"ד במקום שנכרים רגילים לשכור ההכשר לא אמרינן שבת הואיל והיתרה הותרה וכן בתי' ורא"ש ומרדכי. ובשו"ת בגדי ישע חא"ח סכ"ט במ"ש התוספת שבת סשס"ג ס"ק כ"א אם לסמוך על הקנה של צוה"פ שנשאר מצד אחד מטעם לקי כיון דמה שסמכו עליו היה מטעם צוה"פ בבטל אינו מועיל עוד הקנה משום לחי כיון שלא סמכו עליו לעולם משום לחי וע"ש לסמוך על השני קנים שבצדדין שנשארו מצוה"פ כיון שלא עשאוהו רק מחמת המנהג כט"ז ס"ק ח"י מהני לטלטל מחמת שני פסין ובשו"ת רע"א סל"ה הביא ראיה שבשני פסין א"צ שיסמכו עליהם מאתמול ועדיף בזה מלחי:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה