זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קיב
ובענין שאלתו בפת שנילוש בחלב המבואר ביו"ד סצ"ז אם אירע כן בשבוע שחל ט"ב שאין לחוש שמא יאכלנו עם בשר כחולין צ"ה האידנא דהיתירא שכיח טפי. ולא אסרו משום לא פלוג בחשש איסור דרבנן וכ"נ מהב"ח. ולא הוצרך להסתפק דלא גרע היכי שהוא לכבוד שבת כיון דאין דרך לאכלו כולו מיד דליכא למיגזר. ובשבת קי"ט א' מי עדיפא לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג יע"ש ובהגהותי למכות כ"ד א' מהא דחולין צ"ד ב' כה"ג. אך לפרש"י בד"ה טחיי רקיקין טחין פניהם בשומן אליה ובפכ"ש ויו"ד סצ"ז אין לשין בחלב ואין טשין באליה ורק משום אורח או שבת דמיחשב כדבר מועט ושרי דכבוד אורחים כעין פנים חדשות כתו' כתובות ז' סע"ב בד"ה והוא וטעם שהקיל רמ"א לכבוד שבת מפני שמרבין בשבילו וגם דבר מרובה הוה כמועט אם נאכל בשבת. והכ"נ כבוד אורחים וכאה"ע סי' ס"ב ובמקנה דפנים חדשות תליא בסעודה מרובה גם בשבת. ולזה שאל מי ידעיתו דאתינן דזה שרי כשיש לו אורח בביתו והשיבו לו דלכבוד שבת נמי מותר. שוב מצאתי בפר"ח יו"ד סצ"ז ס"ק ב' בהא דנוהגין ללוש בשומן לכבוד שבת ויש סמך בפכ"ש דקריבו ליה תלת סאוי מחיי כו' עכ"ל. ואכתי קשה כיון דלא ידע דעשו לכבוד שבת והיה לו לשאול דאיכא חשש שמא יאכל עם בשר וכדמשמע שבא אז מהדרך קודם שבת וכמו שהבין גם הפר"ח ולא מהני לחלק להרבה ב"א שמגיע לכ"א דבר מועט כיון שכבר נאסר חנ"נ וגם שינוי בצורת הפת לא מהני רק בשעת האפייה דלא היה עליו איסור כלל כחו"ד בבאורים ס"ק ג' ודמש"א. וע"כ דלכבוד שבת ג"כ מותר דמחשב כדבר מועט כדי אכילה בבת אחת וכתורת חטאת כלל ל"ז דכל ליומא מיקרי בת אחת וע' בשאילת שמואל חיו"ד סי' ס"ז ובפמ"ג יו"ד סצ"ז בש"ד ס"ק א' וע"ש ס"ק כ"ט ובכלל הנהגת או"ה. ובמהרי"ט סי' י"ח דאם החלב בעיסה נתבטל בס' דמותר ודלא כצ"ל סי' פ' דהוה כמבטל איסור. וכן בבלח"י ס"ק ב' בשם הכנה"ג וע"ש בפרי תואר ס"ק ב' בשם הכנה"נ וע"ש בפרי תואר ס"ק ד' שאם טחין פניהם בשומן האליה וניכר בפת מותר וע"ש בכו"פ שהקשה על מהרי"ט ובכתב סופר חיו"ד סו"ס ס"א. אך באמת טעם המהרי"ט דבתנור שטחו החשש שמא תלך הבליעה למקום א' ונשאר שם וכמ"ש הפוסקים בצלי כיון דליכא רוטב לפעפע חיישינן שמא הלך האיסור למקום אחר ואף דלא קיי"ל כן מ"מ שומן בפת דודאי אין דרכו לפעפע אפשר דלכ"ע אפילו ס' לא מהני וכ"כ המנח"י כלל ס' ומהרי"ט דמיירי שנילוש ביחד ונתערב בלישה. ואפ"ל בהיפך למהרי"ט חיו"ד סי' י"ח במקום שנהגו ללוש בשומן אם מותר מפני אורחים דאתי מעלמא. ור"ה ששאלם אי ידעיתון דאתינא ומ"מ לא נזהרתם בזה וע"ז אמר דלכבוד שבת בלאו הכי שרי ואין מראית עין בפני אורחים. והראשון קרוב יותר בלשון הגמ' וע' בשו"ת נפש חיה חיו"ד ל"ו והשיב משה חיו"ד סל"ד ול"ה ושו"מ תנינא ח"ד סו"ס קפ"ט ושו"ת באר שבע סל"ב ובית יהודה עיו"ד סי' ס"ט סי"ד ושאילת יעב"ץ ח"א סי' ס"ב ואורין תליתאי סצ"א:
ולענין שאלתו אם נשאר מפת לאחר זמן אם יחזור לאיסורו וכרא"ש חולין י"ז וע' בנוב"י תנינא חיו"ד סי' ס"ד והביא מהשדי חמד בקונטרס הכללים מערכת ה' אות קי"א שתמה מהיש"ש ועוד כמה פוסקים. ואף דכל תיקו דאיסורא בדרבנן להקל מ"מ שמא יאכלנו עם בשר הוא חשש איסור תורה. אלא די"ל דהאיבעיא רק בלא היה מקודם שום איסור אבל כשהותר לזמן מיעט י"ל דחוזר לאיסורו וכבר העיר בזה הברכי יוסף א"ח סתקנ"א והובא ג"כ בשע"ת ס"ק י"א לענין בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת והארכתי בחידושי לחולין י"ז. וע' בפמ"ג יו"ד סצ"ד במש"ז דבהותר לכבוד שבת גם הנותר לחול כיון דאישתרי אישתרי. וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חאה"ע סי' י"ד ובית אפרים חיו"ד סל"ט ובשיבת ציון סנ"א מחלק לחמץ בפסח דהימים עצמם סיבת האיסור וע' במי נפתוח בקדם לעין סל"ה ועמק הלכה חיו"ד סנ"ד ובדורש לציון דרוש י"ב ושו"ת בגדי כהונה חיו"ד סו"ס ז' ושו"ת רמ"ץ חיו"ד סט"ל: