אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קיא

סימן קי

ד' סליחות תרנ"ג

בדבר המכתב שהגיע אלי מיערדפעריל בפאדאלסק משואל א' ר' אשר זעליג לענין בתי עינים בשבת דמ"ש בסש"א סי"א דהבתי עינים עצמם נחשבין משוי שמונחין בתוך תיקן ורוצה להוציאם אגב תיקן שהוא תכשיט משא"כ כשהולכים בהם בקביעות דרך מלבוש כשש"א יע"ש בפמ"ג באשל ס"ק כ"ז דכל שיש צורך קצת לא הוה משא ורק כשאינם עשויים בהידוק יפה דאיכא חשש דאתי לאתויי ד"א ברה"ר כשאין להם בדים תחובים בשערות הראש. וכן כשאין לובשם בקביעות כסש"א ס"ז. ופ' בט"ז סשי"ג ס"ק ד' דשליף ומחוי לא שייך רק בתכשיט חידוש ורק באשה ע"ש סס"א ס"ק ו':

כבר מבואר באחרונים וכמ"ש במאורי אור בחלק בן נון במה"ב לא"ח סש"א סמ"ה בדה"ס קנ"ה תיק בתי עינים גופא משא משמע להדיא גם בב"י בתי עינים לחוד שקבועים סביב בכסף מותר לצאת כשהם על החוטם וקשורים מאחוריו דוקא שהוא דרך מלבוש ותכשיט לכל אדם עכ"ל. מבואר להדיא כדבריו ורק שאינו מתיר זולת בקבועים כסף דהוה תכשיט ולא כהשואל דאזיל בתר איפכא דאין לחוש משום שליף ומחוי רק בדבר שהוא תכשיט ומ"מ העלה להתיר גם במשובצים של זהב משאר טעמים הנ"ל. ובשו"ת בנין ציון החדשות סל"ז וז"ל לא אומר לא איסור ולא היתר כי לא כל הענינים שוים כו' ועכ"פ לא דומה לסמרטוט של מכה דזה שוה לכל אדם וכש"כ שאין לקרותו מלבוש כו' וגם לפ"י שבת נ"ח בעיר של זהב דהוה שלא כדרך הוצאה הרי נזמי אוזן מיקרי הוצאה אם אינם תכשיט ואוזן נקרא אין דרך הוצאה כדתנן המוציא באזנו. א"ו דדברים שרגילים להוציא ע"י אוזן מיקרי דרך הוצאה. ומ"מ העולם נוהגין היתר ואין לתפוס על מי שסומך לישא הברילין קשורים מאוזן לאוזן עכ"ל. ובשו"מ תליתאה ח"א סק"ט שחילק אם מוציא לשם תכשיט דמחשבתו משויא ליה מקום ובין כשעושה רק להגין מן הצער וכרמב"ן שבת ה' גבי ידו של אדם חשיב כד' על ד' וע' ביד שאול סער"ה ס"ק א' במה"ב אך בט"ז ומ"א סש"ג ס"ט חלקו על הב"ח דכל שגם בחול מוציא לא מיקרי כדרך המוציאין ובפרט ששייך בזה חשש שמא יפלו אף כשיש לו מוטות ונסרך בשערות הראש וכחי"א הלכות שבת כלל נ"ט אות ג' וע' תוספת שבת סש"א ס"ק מ"ז בנוהגין לשאת מטלית שחור כנגד העינים דאפשר דהוה רפואה ועב"ח. והסומך על זה אין מזניחין אותו עכ"ל:

ובפמ"ג יו"ד סט"ו ס"ק ג' בש"ד דאם שחט ע"מ שימצא כשר ובנטרפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה משא"כ השוחט לע"ג שמתכוון לכך ומ"מ בעי קצת תיקון וכפסחים ע"ג שחטו ונמצא טריפה ורמב"ם פ"ב משגגות הלכה י' עכ"ל. וע' בכריתות י"ט ב' ורמב"ם פ"ז משגגות הי"א לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור ובט"ז א"ח סשי"ח ס"ק ד' דמלאכת מחשבת אסרה תורה במאי דניחא ליה ובמ"א סש"כ ס"ק כ'. וכמש"ל מחי' רמב"ן שבת ה' בזרק בפי כלב שמתכוון להאכילו מחשב, פיו מקום. ותו' חולין ח' א' ד"ה מותר וכיון שיש תיקון פורתא להוציא מידי אמה"ח חשיב מלאכת מחשבת ורק שבמסקנת דהפמ"ג נראה שחזר בו דמההיא דשחט ונמצא טריפה נראה ג"כ כיון דהוה קצת תיקון להוציא מידי אמה"ח מש"ה חייב וע' בשו"מ קמא ח"ב סי' ס"א בדף כ"ו ע"ד ותליתאה ח"ב סו"ס קס"ט:

[שוב הגיע אלי מכתב מהרב דקאמינקי ר' משה נחום שהעיר על הפמ"ג מתו' חולין י"א ד"ה אבל שהקשו ממה דלא ילפינן מכל הקרבנות דדחי שבת גם מ"ש הפמ"ג מהא דפסחים ששם מבואר ההיפך וע"ש ע"ג א' תו' ד"ה שחטו. ולמה שכתבתי ניחא בפשיטות].

והנה בחוברת יגדיל תורה קונטרס ב' סי' ד' מרד"ט האריך בדבר שפתים מהיתר נשיאת בתי עינים ורק בסוף הקונטרס הזכיר מהשו"מ ובנין ציון שהראיתי לו בהיותו בביתי קודם השלמת הדפסת הקונטרס ואם ששינה בשמם שגם המה מורים להיתר וכן הביא על א' מחכמי הזמן שפלפל בזה בתשובה כפי שכתב עליו בשמי מה שלא יצא כלל מפי רק בגלגולי הדברים שכפי השמועה רגיל גם הוא לשאת בתי עינים ולא נודע לי מנהגו בשבת ועכ"פ בכל אריכות לשונו בקונטרסו אין שום חידוש דבר הראוי להעלות על הכתב.

ובענין לצאת בשבת בכסא פאטשעזא שטוענים אותו א"י בין ידיהם ע' בנוב"י קמא חא"ח סי' י"א ותנינא חא"ח סכ"ח בדהט"ז סש"א ס"ק י"ב ובבינה לעתים היו"ט פ"ה ה"ג ותשובה מאהבה ח"ב לא"ח סתקי"ב תשובה רע"ב ובתשובת גאונים קדמונים בראש ס' מעשה רוקח. ובאבן ספיר ח"ב סו"פ כ"א נעלם ממנו כל הנ"ל ומהג"מ והפוסקים שהחליט להתיר בפשיטות. וערש"י ביצה כ"ה ב' בד"ה בשבתא דריגלא ורש"י ברכות ו' ע"ב בד"ה אגרא דכלה ובהגהותי ובערוך ערך אלנקימפרש כפשוטו דלא יכלו לאפקינהו דכסא משום דוחק המקום. וע' בשו"מ תנינא ח"ג סע"ד מ"ש בדהנוב"י וע' בשו"ת רדב"ז חלק ששי שאלה ב"א קס"ג ובתוספת שבת סש"א ס"ק ל"ח:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה