זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן קט
ו' עש"ק בשלח תרנ"ד. להרב ר' שלמה אברהם רזעכטא באזארקאוו מחבר בכורי שלמה. מה שהעיר במכתבו בחקירת תשובת רע"א סקנ"ט במכר חפץ בע"ש במשיכה או בכסף ואמר תקנה לך למחר אם יש איסור כיון דבשבת נגמר הקנין ועפ"ד הש"א סנ"ג, והביא שבשו"ת תורת חסד חא"ח סי' י"ג וי"ד פשיטא ליה להיתר ושמדבריו נראה דבאם קיום התנאי בשבת מודה לאיסור אם היה המכירה בע"ש מעכשיו בתנאי שיעשה כך וכך בשבת. ותפס עליהם מדמאי פ"ז מ"ה ורמב"ם פ"ט ממעשר הלכה ח' ט' היו לו תאנים של טבל בביתו והוא בבהמ"ד או בשדה כו' ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים התנאי ואף דהוא משום מתקן מותר כיון דנגמר הקנין למפרע. והכ"נ במו"מ דהוה רק משום גזירה לחוד:
ועיין בשו"ת נפש חיה בדיני ברירה סוס"י א' וג' דלר"ש פ"ה דמעש"ש ושמ"ק ב"ק ס"ט א' דכשאומר לכשיהיה נלקט יהיה מחולל אינו ענין לברירה הואיל ואין חל החילול עד שיתלקט וא"כ חל התרומה בשעת ההפרשה למפרע בע"ש עש"ב ובתו' ד"ה כל הנלקט. וכיון לזה גם השאג"א בסצ"ב וצ"ג וע' בזכרון יצחק סי' ס"א. וכן העיר בראייתו במהרי"ט סכ"ב ד"ה איכא למידק ובישועות יעקב א"ח סשס"ז סוס"ק ד'. ובקצה"ח סי' ס"א ס"ק ב' שדהרשב"א בתשובה שהובא בב"י אה"ע סקמ"א לא משמע כן:
ובעיקר החקירה כבר העיר בדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' ו' בדה"ס ס"א ע"ד שאינו יודע מקום ספק כשנגמר הקנין בשבת וכאו"ח סרנ"ב ס"ה ומ"א ס"ק ב' וע"ש בהג"ה מהרשב"א פרק מי שאחזו מהירושלמי באומר שלא יחול הגט עד למחר ונעשה גוסס מהני אף להסוברים דגוסס אינו יכול לגרש וע' בתשובת רשב"א סשכ"ז ומחא"פ הלכות זכיה סי' ו' וב"י אה"ע סקכ"א ובג"פ. ואף דלא בעי שום כוונה למחר להקנות דממילא חל. וע"ש מנכד המחבר דמהא דנותן חטים לתוך הרחיים אין ראיה דשם אינו עושה כלל וכנגמר המלאכה מהיום ובמעכשיו י"ל דרשאי. וע"ש מעירובין ל"ו ככר זה היום חול ולמחר קודש ומיבמות צ"ג בכנתא דפירי שיחול המעשר בשבת. ומירו' פרק מפנין דיכול לומר בע"ש הרי זה תרומה למחר. דבהקדש דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט כבר התחיל הקנין לענין זה דאינו יכול לחזור. ובעמק יהושע סי' ט' כיון לקצת ראיותיו מעירובין ל"ו וירו' פרק מפנין שכבר נדחה. גם בראייתו מתה"ד דהיה יכול לפדות בשבת שיחול הפדיון אם לא בשביל הברכה. וכבר הקדימו בשו"ת רע"א הנ"ל. ובד"ח הנ"ל דחה ג"כ זה דכיון דכבר נתן לו הוה כמכירי כהונה דאינו יכול לחזור ועל ראייתו מסוכה מ"ב דמלמדין אותו לומר כל שיגיע לולבי בידו הוא לו במתנה דע"כ הכוונה שתחול להבא דהא בדאורייתא אין ברירה ואף דהקנין חל ביו"ט שיחול בשבת דאסור ליתן מתנה רק ע"מ להחזיר כמ"א סש"ו. ובעיקר דבריו בסוגיא דסוכה כבר הרגיש השאג"א סצ"ב וצ"ג דלהבא לכשיגיע לידו אפילו למ"ד אין ברירה מהני תנאי וכמש"ל שם דעת הראשונים. ומ"מ לא הזכיר זה הגרע"א שכל יסוד פלפולו מדהש"א בתשובה הנ"ל. והדין אתו דלח גרע מנותן מתנה בשבת לצורך מצוה או שבת דשרי כמ"א סש"ו ס"ק ט"ו וע' במ"א סו"ס י"ג וט"ז סשפ"ב ס"ק ז'. ומכש"כ כאן שמכוון כל אחד לזכות למי שהוחלפו בידו מאיסור גזל וכתו' עירובין ס"ו א' ד"ה יפה עשיתם ששכרתם דלא הוה אלא כמתנה בעלמא שאין עושין אלא להתיר טלטול וע"ש בברכת אברהם וישועות יעקב א"ח סשפ"ב ס"ק ג' ושמן רוקח ח"א סט"ז. וגם בעיקר דהמ"א אי הפקר ומתנה מותר בשבת השיג בשו"ת עה"ג סכ"ה ולדעתו לא דמי למקח וממכר דמיהב יהיבי מישקל לא שקיל וע' בשו"ת דברי יעקב סכ"ד שהאריך לפלפל בזה. ועכ"פ גם למ"ד במגילה כ"ו דאי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה הדר הוה מתנה כזביני וכאן דמלמדין אותו לומר כדי שלא יכשלו באיסור גזל אם הוחלפו שוב לא הוה כמקח וממכר. וע' בפר"א סתמ"ד וברכי יוסף סרמ"ו אות ד' וסשל"ט אות ה' ושעה"מ הלכות לולב ותשובה מאהבה ח"ב תשובה רל"ח סרמ"ו דבדיעבד יכול לסמוך ולהפקיר בשבת:
ומה שהעיר בדברי חיים מהנמ"י בסוגיא דאשו משום חציו ע' בספרי זכ"י לפ"ב דשבת בדה"ס כ"ו ע"ג משש"ב בדהנמ"י. ובשו"ת הר הכרמל חא"ח סי' א' בדה"ס ג' ע"ב הביא כמה ראיות דאזלינן בתר שעת המעשה לענין עריכת כלי שעות ביו"ט בשעת הלוכו (וע"ל בתשובותי סי' א' אות ב') וע' בארחות חיים ברמזי א"ח סרנ"ב. וע' בשו"מ תנינא ח"א סי' ה' בכלי שעות שמדליק מאליו נר העומד בצדו ומעריכין על איזה שעה ידליק הנר אם להעמידו בע"ש. ובשו"ת בן יהודה סקנ"א ומנחת משה חא"ח סי' ה'. ובנחלה לישראל סכ"ז דף נ' ע"ב ובתשובת השו"מ בשם הלוית חן פרשה יתרו דאם נגמר בשבת לא הוה כקונה קנין בשבת וראייתו מדברי אגדה ולא העיר שכבר האריכו האחרונים לפלפל כזה לדינא יע"ש בסל"ז ובשאילת שמואל סכ"ו מתו' תמורה כ"ט ב' סוד"ה כגון דהתנאי הוה כגוף המעשה. ובכתב סופר חא"ח סמ"ו דמסברא דבאתיא ממילא ע"י מעשה שמקודם השבת לא שייכי הטעמים דרש"י ביצה ל"ז א' באיסור מקח משום ממצוא חפציך או מגזירה דשמא יכתוב. אבל בעשו הקנין קודם השבת ושאם יתקיים התנאי יחול הקנין מכאן ולהבא ואף אם התנאי מעכשיו שאינו דומה למקח וממכר כמו שאסרו להקדיש אף דליכא שמא יכתוב. ובעיקר חקירת הגרע"א בדהש"א. ע' בשעה"מ בחופת חתנים סעיף ד' ד"ה האמנם ותשובה מאהבה ח"א סקל"ה וח"ב סרע"ד ושו"מ קמא ח"ב סו"ס ק"כ וע' ביהודה יעלה חאה"ע סקי"ט מה שהעיר על תשובת רמ"א סקכ"ה. ובתפארת מנחם בק"א למשפטי התנאים אות י"ט בד"ה ובר מן דין דלא ניחא ליה שיקדשה על תנאי שלא יחול עד שתמות אשתו ביו"כ דמה לי אם מקדשה ביו"כ או חלו הקידושין מעיקר הענין ביו"כ [וע' בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ט' שהעיר מתשובת מהר"ם שיק סר"ה ושו"מ מהדורא ו' במכירת חמץ בע"פ שיחול י"ד בשבת]. והזכרתי תוכן דברי האחרונים בקצרה אשר אין רצוני לבוא בפלפולים במה שכבר דשו בהם רבים והמה מדברים שאין להם שיעור: