אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קח

סימן קז

ד' במדבר תרנ"ד להרב ר' אברהם מענדיל שטיינבערג אבד"ק סענטין בגאליציא. מה שהעיר עמ"ש בספרי זכ"י ברכות כ' ע"ב במ"ש התו' שבועות כ' ע"ב דאיפכא ל"ל והרי מפורש למען ינוח בנך ובתך. דמ"מ הו"א דמצות שביתה אינה מוטלת על האשה רק על אביו. שלא ציינתי להצל"ח במקומו בד"ה ועוד א"כ כל מ"ע נחייבינהו מדרבנן דלכך הוצרך לומר דבר תורה שהיה מקום לומר דחכמים חייבינהו לנשים בקה"י שאינו דומה לשאר היקשי שכתובים יחד וחששו שמא יטעו דאיתקש שמירה לזכירה וליתני' בשמירה ואף דכתיב אתה ובנך ובתך י"ל שהאב מוזהר על הקטנים כמו על שביתת בהמתו. האמת שלא ראיתי דבריו בזה שבאו בדרך העברה באמצע הענין על יסוד קלוש וכנראה דאשתמיטיה התו' שבועות כ' ע"ב שלא הזכיר כלל מדבריהם. ובפרט שבספרי באו הדברים מבוארים יותר לדמות למצות ושמחת בחגך לאביי דבעלה משמחה. וראב"ע שמות סי' כ' פ"ח שטעם בנך ובתך הקטנים שביתתן עליך ואתה חייב לשמרם שלא יעשו דבר שהוא אסור לך לעשותו וככה עבדך ואמתך כו' ומכילתא פרשה ויקהל דבנך ובתך להזהיר גדולים על הקטנים ורא"מ ובהרטב"א ר"פ מי שהחשיך בד"ה כשהיא מהלכת ורמב"ן בפסוק בנך ובתך הקטנים הזהיר שלא יעשו מלאכה לדעתינו. ובפירוש עבדך ואמתך כתב על עבדים שמלו וטבלו רק שהזהירה על האדון מפני שהוא ברשותו. והרי בעבד אוכל נבילות אין אחריות רבו עליו ובשבת מוזהר על שביתתו. ובגליון הש"ס יבמות קי"ד א' רמז להמכילתא יע"ש ות' מוצל מאש סי' ד'. וכנראה הוא ספר אחר שאינו מחבירו של המל"מ וגם בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ב בד"ה וראיתי לרשב"א הביאו בשם קונטרס מוצל מאש. (וכי"ב הזכרתי למעלה בסק"ד עמ"ש העק"ד בשמו שלא נמצא וע' בא"פ חא"ח סכ"ז ובמה"ר אות קטן או"נ ס"ק י"ג. וע' במחא"פ המא"ס פי"ז דין ז"ך בסופו ועמש"ל סו"ס ק"א ע"ד המ"א סש"ה י"ב). וע' בתוי"ט שבת פט"ז מ"ו ובזרע יצחק דגבי שבת כתיב לא תעשה מלאכה אתה ובנך ול"ל דקאי אבנו גדול דהוא בעצמו מצווה על שבת. וכל זה אינו מספיק בישוב קושיתם על התו' לרש"י יבמות מ"ז ב' ד"ה אבל עבד דמשעה שטבל חייב במצוות דכתיב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך דכמו שאתה מצווה על השבת כמו כן העבד. ולהכי לא מייתי מרישא דקרא וגם בדברות הראשונות לת"מ אתה ובנך ועבדך דשם כתיב ובהמתך וע"כ דקאי על הבעלים שמצווין על שביתת בהמה וא"כ ע"כ מוכח דנשים חייבות בשמירת שבת דכתיב עבדך ואמתך כמוך:

ומה שפלפל כ"ת מהתו' שבת שהביא המחהש"ק דבאיסור דרבנן מותר לעשות ע"י עבדו כמו בהמה. אך מפרש"י שבת קכ"א ע"א במשנה ד"ה שאין שביתתן של א"י עליהן דישראל אינו מוזהר על שביתתו של א"י שאינו עבדו ומשמע דבעבדו אסור ואף דכיבוי דרבנן למאן דפוטר מלאכה שאצל"ג והתו' ד"ה ש"מ לחד תירוצא דמוקי מתני' כר"י היינו לפי ההו"א אבל למסקנא דאדעתא דאביו עביד י"ל דאתיא כר"ש:

ובעיקר הדין שהעיר מעלתו בענין טלטול הסידור לבהכ"נ ע"י קטנים במקום שאין עירוב הדבר פשוט כמו שהעלו האחרונים דכל שעושה לדעת אביו שיש בהן לאו מפורש לא תעשה מלאכה להזהיר גדולים על הקטנים מלבד מה שבכל האיסורין שלא להאכילן בידים ואף בכרמלית דרבנן לא גרע מאמירה לא"י דכל הבאה שיש בה הנאת אביו אסור אף בלא אמירה דבפרק חרש לא נקט מניחו מביא רק מניחו תולש ומניחו זורק דבעי למידק מיניה דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו וכחילוק הירו' בפרק כל כתבי ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין זקוק לו תמן יש לו צורך בעשבים (פי' לשחוק) הכא אין לו צורך בכיבוי. ובהרשב"א דזה דלא כש"ס דילן שמחלק בין עושה לדעת אביו (ועשו"ת בית אפרים חא"ח סכ"ג וכ"ד ושו"ת בן יהודה סכ"ד) וזה לרש"י שבת קכ"א ע"א ויבמות קי"ד א' שהתנוק צופה באביו שנוח לו כך ואביו עומד עליו. ומשמע שדעתו כמו בשאר איסורין דלא ליספי בידים אבל לב"י בשל"ד ורי"ף ורא"ש שהשמיטו הא דעושה על דעת אביו דלקטן שמכבה ואין לעצמו הנאה ודאי עושה על דעת אביו וכטעם המפורש במשנה ששביתתו עליו וכמ"ש במשכנות יעקב חא"ח סק"ז וע' בח"ס חא"ח סו"ס פ"ג ובית אפרים חיו"ד סו"ס ס"א וס"ב ומהר"י הכהן תנינא חיו"ד סו"ס ל"ט:

ומה שהעיר כ"ת מהט"ז סשנ"ז סוס"ק ו' יעיין בלקוטי ח"ס סי' י"ג שהט"ז לא אמרה אלא לדבר מצוה להביא מפתח בהכ"נ דע"י בן עם אחר מותר דהוה שבות דשבות במקום מצוה והכ"נ היכא דאי אפשר בא"י כגון שיעבור זמן תפלה אבל באפשר יהיב ע"י, א"י ולא ע"י קטן דאתיא לכלל חיוב וכר"פ מי שהחשיך וא"ח רס"ו ואף באי אפשר לא הותר אלא משום דזמנו בהול. ומ"מ הניח בצע"ג אם לא שהוא באקראי כמילה בט"ב ולצורך מצוה וצ"ל דמיירי שהקטן בעצמו נכנס להתפלל בבהכ"נ וכתו' פסחים פ"ח א' יעש"ב ובמה"ר בקטן אוכל נבילות ס"ק י"ח. ובשו"ת רע"א סט"ו הא להר"נ פרק כל כתבי דאף לרשב"א רק לצרכו ומ"מ מסיק שמותר ליתן להתנוק חומש וסידור להביא לבהכ"נ לצורך עצמו וממילא מצטרף עמו הגדול להתפלל יחד. ובתפארת ישראל בפתיחה לעירובין מחזיק בדעתו דאישתמיטתיה דהט"ז דמשמע במרדכי כו' ואף דאין התנוק רוצה לילך עתה לבהכ"נ וע"ש והרי מטעימים כוס מילה בת"ב לקטן כסתקנ"ט במ"א ס"ק ט' אף שאינו רק לתקנתינו שלא לברך ברכה לבטלה עכ"ל. וכן ביבמות ר"ד קי"ט דאירכס מפתח מבהמ"ד בשבת וממילא לדידן שאין לנו דין רה"ר ולרשב"א דבדרבנן נחית חד דרגא להושיט לקטן אפילו לצרכינו. וכן מרשב"א שם דברישא לא נקט תולש דהו"א משום דא"ל לעבור ממש אדאורייתא אבל בהבאה אפשר בפחות מד"א וסיפא לרבותא דאפילו תולש דעביד איסורא מיד ואלו היה חילוק לרשב"א דלא ספינן בידים רק לצרכו אין מקום לקושיתו דממילא בדאו' הא דאין מציוין להפרישו רק לצורך התנוק ולא מצי למיתני אבל מניחו מביא. וע' במה"ר בקונטרס קטן או"נ סוף אות כ"ב. וע"כ דאין חילוק מה שעושה לצרכינו כיון דאין מוטל להפרישו כשעושה איסור מצד עצמו כההיא דשבת קל"ט. וממילא היה כצבי ניצוד בבית וכשה"ג סו"פ האורג כשעושה ג"כ דבר היתר. ואף למאי דדחו בכרמלית דרבנן וע"כ דלרשב"א נקט ג"כ הרבותא שאינו בבירור שיבא גם לאיסור דרבנן היינו למ"ד דמצווין להפרישו בדאורייתא וכחי' הרשב"א ד"ה ר' יוחנן דהא למ"ד של דבריהם אין מצווין להפרישו וכדמתרץ בעציץ שאינו נקוב מדרבנן. וכיון דקיי"ל דאף בשל תורה אין מצוין להפרישו בשל דבריהם מתירין דרגא יותר. מ"מ כיון שלא נדחה הסברא דבעי לאוקמי נשאר כן גם למסקנא וכש"ך יו"ד סל"ג סוס"ק ד' וע' בתו' יבמות מ"ב סע"א ותוספת שבת סשל"ח ס"ק ז' ושו"ת השיב משה חאה"ע סי' ס"א. ממילא כיון שלא נדחה רק הא דקטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו ומ"מ הסברא נשארה דבדרבנן נחתינן חד דרגא להאכילו בידים. ובשו"ת יד מאיר סי' י"ב האריך ג"כ בדהט"ז והעלה דאתי למיסרך שייך רק בקטן שהגיע לחינוך ובלא הגיע לחינוך מותר אפי' לצוות לו להביא דרך רה"ר:

והנה הח"ס בלקוטיו סי' י"ג כפי שאלתו במקום שאין עירוב שסמך המורה ע"ד הט"ז שיבא בכל פעם לעשות ע"י קטן וגם התפא"י לא התיר רק כשנפסקו חוטי העירוב באקראי וכעובדא דט"ז שנאבד המפתח וכה"ג מדטעימין הכוס לתנוק בט"ב לצרכינו וכסתקנ"ט וע"ש במ"א ס"ק ט'. וע' במה"ר ערך קטן או"נ ס"ק ט"ו דאפ"ל דבדרבנן נחתינן חד דרגא דאפילו בקביעות אין מפרישין וכו'. וע' בתוספת שב ר"ס רס"ט במה שנדחק הט"ז בסתרי"ט לחלק בין קידוש דיו"כ לאכילה שנעלם ממנו דרשב"א ור"נ דברביתא דתנוק ולאו קביעותא מאכילין אותן ובשו"ת ארץ צבי חא"ח סו"ס ט"ז הא דאסור להחזירו לתנוק לאחר שגמלוהו דבקביעות אפילו איסור דרבנן אסור להאכילן בידים. ורק בשו"מ רביעאה ח"ג סי' קמ"ח דף ע"ה ע"ב דשאני התם שנתפשם באיסור יזיק גם בגדלותו. ובמה שהעמיס הח"ס בדעת המורה לעשות ע"י קטן גם מלאכה דאורייתא דא"כ יהיה מותר להחם התנור בחורף ע"י קטן. והרי בדברי השואל לא נזכר רק בכרמלית שהוא איסור דרבנן. ובשו"מ תליתאה ח"ג סי' קי"ז מסיק לתת ס"ת לתנוק לטלטל בשבת דאינו קבוע שיצטרך להביאם בכל שבת שאפשר להניחם מקודם בבה"מ וגם לצרף דלצורך מצוה מותר. ואולם בשו"ת רע"א סט"ו דמ"מ י"ל דוקא בזמן דיו"כ דהשתיה מהקטן לצורך עצמו אלא דאנן עושין בשבילנו לברך שהחיינו אבל על דעת הגדול אסור. ובזה נדחה גם מ"ש בשו"ת דברי יעקב בסי' ס"ב דדוקא בהא דעירובין מ' ע"ב שיטעה גם כשיגדיל וכן בשבת קל"ט סע"א בכשותא בכרמא משא"כ בטלטול והוצאה מרשות לרשות שרואה שאין גדול מוציא ואפילו ר"י דגזר לענין שכחה שמא יאכל לא גזר ביו"כ כיון דכ"ע לא אכלי וכיומא י"ד א'. ובשו"ת יהודה יעלה חא"ח ספ"ד מצדד דלדידן דקיי"ל אין מצווין להפרישו ולדידיה ס"ל לרשב"א דמותר לגמרי אף שאינו לצורך הקטן ומ"מ מסיק שהמ"א בסשמ"ג כתב דהר"ל תופס דרשב"א להלכה אבל בתשובת ריב"ש שאין לסמוך על זה דאתי למיסרך וכשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"א וס"ב. והר"נ פ"ג דר"ה ל"ג סע"א כ"מ במלתא דלא מפרסמא כו'. ולכן אין לעשות מעשה לכתחלה אלא ע"י א"י או להניח ע"ש בבהכ"נ. וע' בשו"ת הרי"מ חא"ח סו"ס ג' בדף ב' ע"ד ובח"ס א"ח סו"ס פ"ג בדהרשב"א שבת קנ"ג ובשיבת ציון סי' ד' ובהשמטות בסוה"ס ואותות השמים הלכות שבת סשמ"ג ס"א ובישועות יעקב שם ס"ק א' ובמל"מ פי"ז ממא"ס הכ"ז וע"ש בס"ק י"ג ואישי ישראל לשבת קנ"ג א' ד"ה אבע"ל חרש וקטן ובענ"י שבת קכ"ח ב'. וע' בשו"ת רמ"ץ חא"ח סכ"ג דמ"מ בהגיע לחינוך צריך האב להפרישו משבותין כסו"ס שמ"ג ואף במה שתנוקות רגילים להוציא חפצים שלהם דהוי ריבתייהו אבל מה שאבותיהם שולחים אותם להביא מרה"י לרה"ר שייך חינוך אף לרשב"א ומכש"כ לסתימת הש"ע דגם איסור דרבנן לא ספינן להו בידים ואף דלא הגיע לחינוך. ובשו"ת דברי יעקב סי' ס"ב דכמו שהטילו על האב מצות חינוך בק"ש שאינו מצוי אצלו כברכות כ' הכ"נ לגבי טלטול בשבת:

ובשו"ת יד אלעזר סי' קכ"ב נשאל מרב שהורה היתר בעת חליו להביא לו ס"ת בשבת ע"י תנוק קטן מחצר בהכ"נ אשר שם ביתו ואינו מוקף רק מג' מחיצות יעש"ב ובסנ"ח. וע' בארחות חיים ברמזי א"ח הלכות שבת סש"ח וע"ש בסי' ש"מ ושמ"ב על המ"א סרנ"ג. ואולם בכתב סופר חא"ח סמ"ז מצדד בזכות המורה וע"ש במ"ש ליתן טעם שאסרו אמירה לא"י ולא עשו הרחקה אצל ישראל קטן יע"ש ובספר המקנה. ובשעה"מ פ"א משביתת עשור ה"ג לחלק דבטבל דבידו לתקוני לא ספינן בידים. אך לרשב"א פרק חרש דטבל טבול דרבנן מאכילין בידים אע"ג דאיתא בתקנתא. ולפ"ז אין חילוק לענין זה ואף דאפשר שיהיה בהיתר להזמינם בבהמ"ד וגם למה שעלה בדעתו לחלק לא מסתבר שיהיה אסור גם בשבת גם כשלא הזמין ואי אפשר עכשיו להיות בהיתר לגמרי אלא לענין אם לסמוך ע"ז מקודם. ומ"ש השעה"מ שכעין זה חילק הפר"ח א"ח סתרי"א ס"ק א' התם רק לענין להושיט מאכל לקטנים בתענית שלא ראו להחמיר אלא במידי דאיסורא אבל הכא שהמאכל מותר והשעה אסורה ראו להקל כיון דרביתי' בהכי והתורה מסרה הדבר להם. וא"כ לא הזכיר כלל משום שאפשר לתקנו אלא דאיסורא דיומא לבד גרם להם האיסור וכמ"א סרס"ט ס"ק א' ובתו' פסחים ק"ו ב' וכ"מ יע"ש במחה"ש וע' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סכ"ב. וע' במ"א סשמ"ג ס"ק ב' ד"ה כתב ותוספת שבת ס"ק ג' ברשב"א יבמות קי"ד בהא דאין מערבין בטבל דרבנן ואף דמערבין לגדול ביו"כ ובס' המקנה על כללים כלל ל' סוף פרט ב'. ועשו"ת זכרון יוסף חא"ח סי' ו' ד"ה והנ"ל ובנחלת איתן פכ"ט משבת ה"ח:

ובספרי זכ"י ליבמות קי"ד הבאתי לצדד שיהא מותר לבטל איסור ולהוסיף בעבור הקטן וע' בשעה"מ פט"ו ממא"ס הכ"ה ובשמן רוקח לפסחים ל' ע"א ד"ה לשהינהו דלרוה"פ דהא דאין מבטלין לכתחלה אפילו בדאורייתא לא הוה כ"א מדבריהם ולרשב"א דאיסור דרבנן ספינן להו בידים. ואף לר"נ פרק כל כתבי דדוקא לצרכו מ"מ כיון דעי"ז יהיה מתר מהתבשיל בשביל הקטן ושממילא מותר ג"כ לגדול לאכול ממנו כמו בהדליקו נר לצורך חולה דמותר ג"כ להשתמש לאורה וכיו"ד ספ"ד סי"ג דאם כוונתו לתקן הדבש וכן בשוגג בסי' קי"ט ס"ה. ואף דגם להרשב"א לא ספינן באיסור דרבנן רק אם אין לו דבר היתר וכמ"ש הדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' י"א. ורק היכי דלא סגי בלאו הכי שלא יספיק בשביל הקטן רק ע"י ביטול איסורין ומיהו בב"י א"ח סשמ"ג שהרשב"א לא כתבו רק להלכה ולא למעשה וע' בישועות יעקב א"ח סשמ"ג ס"ק ג' וד' משש"ב ובמאורי אור בחלק קן טהור במה"ב להלכות שבת סשמ"ג בדה"ס קס"ו ב'. ובשו"מ רביעאה ח"ג סקמ"ח בדף קס"ה ע"א דכיון שאסור בהנאה מדרבנן אסור לספות בידים דהא יש לו בזה גופא הנאה מה שמאכיל לקטן ולא שרי לספות בידים רק איסורי אכילה. וע"ש ח"ב סכ"ב דלרמ"א דפורע חובו אסור מאיסה"נ וכיון שאוכלים הקטנים משתכר שא"צ לתת להם לאכול. וכעין זה בשו"מ תנינא ח"ב סי' י' בד"ה והנה אי מותר ליתן לקטן מה שנתבשל באיסור דאין בו רק איסור דרבנן למ"א דטלטול מוקצה אסור בהנאה. וע' במל"מ פ"ג מהלכות תרומה דטבל אסיר בהנאה של כילוי מה"ת ובישועות יעקב א"ח סו"ס שכ"מ ד"ה והנה בהא שפלפל מיומא פ"ג אי מאכילין אותו טבל או תרומה. ובשו"ת יהודה יעלה חא"ח ספ"ו על הצ"ע של השעה"מ בשביתת עשור על הרשב"א מר"פ מפנין אבל לא את הטבל אפילו טבול מדרבנן והרי אסור בהנאה של כילוי דלא עדיף מאכילת בהמתו דמישתרשי ליה. וכן העיר בבית אפרים חיו"ד סי' ס"ב וחסד לאברהם חא"ח סכ"ט ועונג יו"ט חיו"ד סצ"ו:

ומה שהזכיר בסוף מכתבו בסמיכת המאמרים במנחות ס"ה יעיין בספרי זכ"י לחגיגה י"ז ד"ה מקיש לחג הסוכות ובאו"ח קידושין ל"ז ב' תו' ד"ה הואיל ובד"ה ואמרתי ליישב בזה ובד"ה ועדיין יש לשאול שהעיר ג"כ מהרמב"ם פ"ז מתומ"ס ובפלוגתא דר"ע ור"י במושבות אם לאחר ירושה וישיבה ודורש לציון דרוש ה' בד"ה ולכאורה יש להקשות אדברי ר"ש ובד"ה ודבריו כדאים ובפרדס דוד פרשה במדבר אות כ"ב וכ"ג ושו"ת ראשית בכורים דף ס"ה ע"א בחלוקא דרבנן בסוגיא דעצרת אחר השבת. ואין רצוני להרחיב הדברים במה שדשו בהם רבים:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה