אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קז

סימן קו

תרמ"ב להרב דפאניוויעז רא"ד ראבינאוויץ. בדבר שאלתו שלא מל מעולם ורוצה למול את בנו הנולד לו כיון שגם להתב"ש שחולק על הש"כ מ"מ מצוה שימול האב בעצמו ובשמלת בנימין מהג"ר וואלף המבורג כתב לאיסור עפ"ד רא"ה שאין לאבי הבן למול כלל בשבת ובתה"ד דל"ד לקציצת בהרת דליעבד אחר כשבת קל"ג א' דהכא גם האב מכוון התיקון ורק דהוה פס"ר לענין חבורה ולתו' שבת ק"ו א' דמשום תיקון המצוה חשיב תיקון וגם לרש"י דהוה תיקון גברא מ"מ קיי'ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב. והעלה דבלא מל האב מעולם אסור ואפילו בדליכא אחר. ודחאו בשו"ת הר המור סכ"ד ולפ"מ שראה להרי"ע בסידור שלו דאבי הבן רשאי למול בשבת בפעם ראשונה. ואינו רוצה לסמוך למעשה עד שיראה הסכמת דעתי בזה:

הנה מפשטות לשון הש"ע א"ח סו"ס של"א ויו"ד רס"ו ס"ז דאם מל פעם אחד מותר למול בשבת ואפילו אבי הבן ואינני מוצא מקום לפרש שיש חילוק באב בלא מל מעולם דלא מייתי ההיתר רק בשכבר מל פעם אחד שהכריע דלא כרא"ה שהובא בטויו"ד דבאב הוה פס"ר דניחא ליה שמכוון לתקן בנו אבל בלא מל מעולם שהחשש שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת דבעינן חד זימנא לראות שמאמן את ידיו דבזה לא מייתי שום חילוק לאבי הבן. וכן במקור הדין מהמרדכי סו"פ כיסוי (ובבאה"ג בא"ח שם בפ"ג דחולין ט"ס וכן בבאה"ג ביו"ד שם ר"פ כיסוי ט"ס). דמייתי בשם רבינו שמחה והר"ר משלם ותה"ד במי שלא מל מעולם לא ימול בשבת וכביצה ל"ד א' בקדירה חדשה שצריך לבדקן. וממילא אין נפ"מ כלל באביו גם בב"י טא"ח סשל"א ויו"ד רס"ו דההיתר לאב למול בשבת אף דלא מל רק פעם אחד ותה"ד סרס"ה מיירי בשכבר מל פעם א' דבזה נוהגין שלא להזהר ביש מוהל אחר ובחו"י סקנ"ח וקנ"ט האריך בקושית עה"ג על הש"ע. ובשו"ת משיבת נפש תנינא חא"ח סי' י"ד מחלק למילה שלא הותרה בשבת כ"א שתתקיים המצוה בפועל אבל בשחיטה שהותר לצורך אוכל נפש בשעת העשייה ואפילו לא יאכל אח"כ כלל וכ"כ בשבות יעקב ח"א סכ"ג וע"ש בח"ג סכ"ה דבשעה"ד דאין מוהל אחר מותר למול ביודע בעצמו שיכול למול ושלא לדחות מצות מילה בזמנו דאל"כ היאך מניחין למול בפעם הראשון הא אפילו ספק סכ"נ דוחה שבת. ובבינה לעתים פ"ב מיו"ט הלכה ד' העלה דבמוהל חדש ביו"ט שני ש"ג הבו דלא להוסיף דיש כמה סברות להתיר אי לבודקן או לחוסמן תנן ומתוך שהותרה חבלה לצורך ואי מקלקל הרי מקלקל בחבורה והוה מלאכה שא"צ לגופה. וע' בשו"מ תליתאה ח"ב סי' קפ"א בדף כ"ד ע"ב וע"ד על סתירת עה"ג הנ"ל. ובשו"ת חיים שאל ח"א סנ"ח בתשובת בנו שאין אחד שאומר דכשלא מל מעולם ימול בלי מומחה עומד על גביו ובשבת אפי' כמה מומחים כיון שעדיין לא מל פעם אחד ובסנ"ט להרחיד"א שחיזק דבריו דחיובא על האב להשהות עד עת בוא מוהל מומחה. ובעקרי דינים חא"ח סי' י"ד אות ו' שבסוף שו"ת חיים שאל מסיק להחמיר ביו"ט א'. ולא מצאתי רק בסי' הנ"ל שהשאלה היה בשבת ומ"מ נראה מדבריו שאין להקל בשום פעם מחשש סכנה כשאין מוהל אחר עע"ג. וע"ש מהפחד יצחק אות ו' דחכמי ליורנו התירו ביו"ט. ובברכ"י א"ח סרס"ו בשיורי ברכה אות ב' העלה להקל כשיש שם מוהל מומחה וביו"ט שני כ"ע מודי. ובלקוטי ח"ס סי' ק' מסיק דבדאיכא מוהל אחר חיישינן אפילו לאיסור דרבנן דשמא יתעלף באמצע החיתוך דמקלקל בחבורה ולא עביד מצוה. ובשמן רוקח לביצה ל"ד האריך לפלפל בדהרמב"ם ועה"ג וע' רא"ש פרק המביא אות ט"ו ובק"נ ס"ק מ' מ"ז. וברמזי או"ח סי' של"א האריך דמנ"ל דשרי למול בשבת בהוחזק פעם אחד כו'. ובשו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סל"ח משבת קל"ה תיתי לי דעברי אדרב וע"כ הא דאהדר אי"ג מהולאי כיון דהיה בשבת לא אלים העשה דמוטל על אבי האב לדחות שבת ביש אחר למולו:

ובלאו הכי רבו המחמירים במילה בשבת ע"י שני מוהלים וכפי שאלתו שהפריעה יהיה ע"י אחר ובנוב"י תנינא חא"ח סכ"ב שאינו מוהל בשבת מצד שאינו פורע וכן בשאג"א סנ"ט האריך לחוש לאיסור תורה למול ע"י שנים וגם בישועות יעקב. ובלקוטי ח"ס סצ"ט דבמקום שנוהגין גם בחול בשנים יש לסמוך על התרומות למול גם. בשבת ומ"מ שומר נפשו ירחק עכ"ל ובשו"ת חמדת שלמה חיו"ד סי' י"ב בד"ה ומסוגיא ושו"ת ספר יהושע חוו"ד סנ"ד ובסו"ס דרך חיים עיו"ד האריכו לפלפל בדהש"א הנ"ל. וע' במ"א סי' תקכ"ו ס"ק ט' וע"ש במחצית השקל בד"ה גבי מילה ושו"מ תנינא ח"ד סי' ז' ובשמים ראש החדש סל"ז וחסד לאברהם חיו"ד ספ"ב וקרן אורה לשבת קל"ז וגדולי טהרה בשו"ת סמ"א ומאורי אור בחלק עוד למועד בדה"ס ק"ע ע"ב במה"ב לא"ח סשל"א ובחלק בן נון בדה"ס מ"ז ע"ב במאורים ליו"ד סרס"ו ד"ה ושם בהג"ה ובפני אריה שבסו"ס מרפא לשון בהדפסה שניה משש"ב. ובסו"ס לב"ש בחידושי דינים ליו"ד אות קל"ב הביא דהר"י עמדין בלא מל לעולם דאף אם מל אסור לפרוע. וא"כ בכל גווני אם לא מל ופרע גם פעם אחד אין כדאי להקל בשום אופן:

ומה שהביא בשם הרי"ע מצד שהמצוה מוטל על האב כשיודע למול. ומלבד מה שהאריכו האחרונים ע"ד התב"ש וע' בשו"ת יד אלי' סנ"א ובינת אדם בשער או"ה סי' ז' ובנין עולם חיו"ד ס' נ"א. וע' בשו"ת מהר"ח או"ז סי' י"א שהחיוב על האב רק שיהיה נימול כמו שמוטל עליו ללמדו לשוט וכדומה אבל פשטות הדברים גם לש"ך רק שהוא קודם לכולן וכמו ישראל גדול וקטן כו' כיו"ד ר"ס רס"ד. וממילא אף דשלוחו כמותו הוה כמבטל מ"ע שמצוה בו יותר מבשלוחו אבל אין עדיפות בגוף עשיית המצוה וצדקו דרא"ה דלגבי דידיה הוה פס"ר דמתכוון לתקן ולגבי מ"ע דאבי הבן לא אלים לדחות ולא דמי לפ"ב דיבמות דחליצה במקום יבום לאו מצוה כיון שהחליצה רק להפקיע מצות יבום באינו רוצה לייבם והכ"נ בקטן במקום דאיכא גדול שאין מוטל עליו חיוב המצוה משא"כ ביש שום חששא ואיכא אחר והוה כדליכא אב. וע' בברוך טעם דין עשה דוחה ל"ח בפ"א בדין עשיית שליח לדבר מצוה ויש בו ל"ת (וע"ל סי' ס"ז אות ג'). ובתוס' שבת קל"ב סע"ב די"ל מה נמילה שכן כו'. וזה לא שייך רק היכי שהמצוה יודחה לגמרי ולא רק מצד קדימת האב דפשיטא דהוה עשה ול"ת. וע' בכתב סופר חא"ח סמ"ט במוהל שכיבדו אב והשחיז סכינו בשבת ע"י א"י שלא רצו להשאיל לו שאר המוהלים את סכינם דלא שפיר עביד דלא ניתן לדחות בשביל הרשאת האב יעש"ב. ולשון בהרשאת האב אינו מדוקדק דתיקשי לדידיה ג"כ דשלוחו שאכ"מ דהוה כאלו עשה האב הקציצה. ורק דלא הוה כחוטף מצוה ממנו כיון שהעיכוב מחמת האיסור או דמ"מ ביד האב להרשות למי שירצה ורש"י שבת קל"ג א' מדוקדת ולא ליקע אב להתם וע' במל"מ פ"ז מטומ"צ. אך א"צ לשום אריכות דהא כיון שלא מל מעולם אינו מוטל עליו המצוה ולא הוה בכלל מי שיודע למול גם בחול אף למה שהבינו בדהש"ך דמבטל העשה ובפרט להשבות יעקב דספק מילה אינו דוחה שבת כיון שהספק אם נימל כהוגן ולכן פוסק התה"ד וכן מסתימת הפוסקים דאפילו בדליכא אחר לא ימול האב כשלא מל מעולם:

ובנחלה לישראל בקונטרס הלכה למשה הלכה ה' שציוה לחתנו למול בעצמו את בנו ואף שלא מל מימיו והיה בשבת וסמך ע"ד יעב"ץ דאבי הבן יכול למול בראשונה דהוה כלא אפשר עכ"ל. וכ"כ בסו"ס ל"א ד"ה והנה מקודם. ועיינתי במגדל עוז להרי"ע בבריכה עליונה נחל ז' וראיתי שלא ירד למכוון וז"ל באות נ"ז אדם שלא מל מעולם לא ימול בתחלה בשבת היכא דאפשר במוחזק כו' ובחד זימנא סגי ליה לאתמחויי וע"ש באות ט' אפילו אבוה דינוקא שרי למימהליה בשבתא ונ"ל להקל בו אף בפעם ראשונה אע"פ שי"א שלא למול בשבת לעולם משום דחשיב אצלו מתקן בפס"ר מיהו אנן דלא קיי"ל הכי לדידן איהו עדיף דאפילו בפעם אחד. ימול אע"ג דאפשר באחר כיון דמצוה אאב רמיא הוה ליה כלא אפשר עכ"ל. ונשתוממתי איך עלה על דעתו להעמיס בדבריו מה שאין שום מקום לכוון בדבריו שלא נאמר רק דרשאי האב למול אף בדאיתמחי למול רק פעם אחד ולא בעינן תלתא זימני וכמש"ל מתה"ד דאפילו בדאיכא אחר שמל כמה זימני מ"מ ימול האב ואף דיש מי שסובר דאף בדאיכא אחר שמל כמה זימני מ"מ ימול האב. ואף דיש מי שסובר דהאב לא ימול לעולם בשבת דאצלו חשיב מתקן מ"מ לדידן דלא קיי"ל כוותיה יוכל ממילא למול אף בדלא איתמחי רק פעם ראשונה ואף שיש אחר דאיתמחי למול דמיחשב לגביה כלא אפשר כיון דמדינא חשיב במילה מוחזק בכך ואף דלגבי אחרים עדיף יותר לבקש מי שאיתמחי טפי אבל אם לא מל אפילו פעם אחד ודאי דאינו רשאי למול בשבת אף בדליכא מוהל אחר כלל. ואני תמה איך עלה בדעתו לטעות בכוונתו ולסמוך על דברים דחויים כאלו מצד עצמן. ומ"מ שלא לתלות בו בוקי סריקי שחולק על כל הפוסקים ראשונים ואחרונים אמרתי להזכיר מ"ש המגדל עוז בעצמו יותר מפורש לעיל אות כ' אדם שלא מל או לא פרע מעולם לא ימול בשפת (כא) ואם כבר מל פעם אחד מותר (כב) ואפילו הוא אביו של תנוק וע' לקמן. וכוונתו עמ"ש להלן אם מל פעם ראשונה מותר אע"פ שי"א שלא למול בשבת לעולם משום דחשיב מתקן כו':

ומ"ש מעלתו מנדה מ"ב ע"ב בהא דרבא ס"ד דלא ידע דשרי למימהל בשבתא אזל בתריה כו' וכתב שי"ל ע"ד הפלפול דרבא לשיטתו לקמן קמ"א ע"ב. וכוונתו לדקדק אמאי לא עלה על דעתו להסתפק ששואל אם מותר למול בעצמו בשבת או ע"י אחר לדרא"ה הנ"ל. ואף שזה דקדוק קלוש דאדרבא משום שעלה ספק זה בדעתו דאי אפשר דלא ידע דשרי למימהל בשבת ולזה אזיל בתריה לשאול אותו. ורק לרש"י שבת ק"ו א' דלר"ש דפוטר בא"צ לגופה דחייב במקלקל ורבא לשיטתו בשבת קמ"א ב' דבא"צ לגופה פטור. וכבר הקדימו בזה בזכרון יצחק סכ"ח. וע' בתו' לעיל ג' א' סוד"ה הצד נחש וע' בשו"ת בגדי כהונה חא"ח סי' ז' לפלפל בהא דר"פ משמיה דרבא לשיטתו דס"ל כר"ש. ואולם מצאנו כה"ג בחולין קמ"א ב' אמר רבא לא ידע האי גברא כו'. וע' בנוב"י תנינא חיו"ד סי' ק"כ מ"ש בסוגיא דנדה:

וע"ש עוד בזכרון יצחק ברוצה למול את בנו בשבת ובא אחר וקדם ומלו להרא"ש פרק כיסוי ובחו"מ סשפ"ב בהג"ה דחייב ליתן לו עשרה זהובים אבל נתנו לאחר למולו ובא אחר ומלו פטור. ובנ"ד יכול לומר קים לי כרא"ה וטור דאין לאב למול את בנו בשבת ביש אחר למול. וליתא וכש"ך בכמה מקומות דאין לומר קים לי כיחיד במקום שכל חכמי ישראל חלוקים עליו ורדב"ז הוסיף דאף בשנים (וע"ל סי' ז' אות ז'). וגם הרא"ה הלוי לא כתב רק לחומרא ביש אחר שיודע למול. ויש לדון בעיקר הסברא אי שייך קים לי היכי שמדינא מוטל החיוב על האב למולו ואף שהטור הביאו מ"מ נדחה דעתו מהמרדכי ותה"ד וב"י וכל הפוסקים. וע' בשער נפתלי אה"ע סי' ה' דף י"ד ע"ג לפלפל בדהרא"ה. וע' במחא"פ הלכות שלוחין סכ"ה במ"ש נהי דבידו לשויה שליח למי שירצה מיהו זה השליח עדיין לא זכה דמ"ש מהר"ם דלא גרע ממכירי כהונה דזכה בדבור לרש"י וכ"נ שם סו"פ כל הגט וכו' יעש"ב:

ומ"ש עוד מעלתו מהא דיליף דמצוה למול את בנו מוימל אברהם ובירו' פ"ק דקידושין מביום השמיני ימול. וי"ל דתליא דאי קאי קרא על האב ולמאי דדרשינן מהך קרא דאפילו בשבת. ולפ"ז להבבלי דהמצוה על האב מוימל אברהם י"ל דבשבת אסור למול לבנו ולהירו' מקרא דביום השמיני ימול ולר"י שבת קל"ב ביום ואפילו בשבת וי"ל דאף בשבת המצוה על האב ובזה י"ל קושית הת"ש על הש"ך משבת קל"ג א' דליעבד אחר והא האב עובר בעשה. וי"ל ג"כ לירו' שהביאו התו' במ"ק כ' ע"א ד"ה מה חג דאין למדין מקודם מת"ת ומה שהעיר הח"ס בסתירת התו' דלעיל ח' הארכתי במק"א וע' בספרי זכ"י בחידושי למו"ק. וגם י"ל דתליא בהא דאין דנין אפשר משאי אפשר והרי באברהם כיון שנצטוה על המילה ממילא זולתו לא היה בכלל בן ברית ומיושב ג"כ מה שלא נימול מקודם שנצטוה למ"ש שקיים כה"ת מעצמו וכמו שהקשו התו'. דרב לשיטתו בע"ג כ"ז א' דמילה בא"י פסולה וביומא כ"ח ב' אנן מאברהם כו' והיינו די"ל דזה לא היה מעיקר המצוה שימול האב בעצמו.

שוב ראיתי בכתב סופר חא"ח סנ"ד מענין מילת בנו בשבת במי שלא מל מעולם דכיון דאיכא חשש איסור דאורייתא שמא יקלקל דגם לל"ב חוששין לריעותא בחשש איסור דאורייתא ואין לזוז מפסק המחבר שמי שלא מל מעולם לא ימול בשבת ואין חילוק בין אב לאחר ובין איכא מוהל אחר מומחה. וסוף דבריו בדליכא מוהל אחר מומחה הוא נגד השבות יעקב ח"ג ושאר אחרונים. וע' בשו"ת יהודה יעלה חיו"ד סת"ג במוהל שבא למול בשבת באמרו שכבר מל פ"א בחול ואין מכירין אותו דנאמן וכ"כ הברכ"י סרס"ו בשם נאמן שמואל [והביאו ג"כ בעקרי דינים חא"ח הנ"ל] וע"ש עוד דאי ליכא מוהל אחר שלא לדחות המילה בזמנה ודאי אף שלא מל רק פ"א שפיר מהיל בשבת דחביבה מצוה בשעתה:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה