אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן קב

סימן קא

ובענין השאלה מעירוי על טייא בשבת שנותנין החמין בהסענץ. אין מקום להאריך בדברים מבוארים וכבר צוח היערות דבש ח"ב דרוש י' (דף נ"ו ע"א בדפוס זולצבאך) בד"ה ולכן כו' בענין שמבשלין קצת מע"ש והוה בישול אחר בישול אל ירד בני עמכם והרי זה מחלל שבת מכמה טעמים עכ"ל ובנתיבות השלום על אה"ע בסוף ספרו בקצור הלכות שהיה והטמנה באות כ"ב הפליג להחמיר ע"ש באות ח' דף ו' ע"ד שאף בכלי שני כתבו הפוסקים שיש הרבה דברים שמתבשלין ובטייא עומד זמן רב בכ"ש רותח ופולט הרבה ואפשר שזהו בשולו ולא גרע מקולית האיספנין שהדחתן זהו גמר מלאכתן וע' במ"א שי"ח ס"ק ט"ו עכ"ל. וע' בפמ"ג סשי"ח במשבצות ס"ק י"ד בד"ה ולענין ובאשל ס"ק ל"ה. ובפמ"א ח"א סי' פ"ד התיר לערות מי הטייא לרותחים על הצוקר כיון שכבר נתבשל בבית האומן ואף שנימוח יש לו דין יבש כו' וכ"כ המ"א סשי"ח ס"ק ל"א יעש"ב ובשו"מ קמא ח"ב סי' קמ"ח ובעקרי דינים חא"ח סי' י"ד אות ל"ו בשם הזרע אמת שבשבת יערה תחלה הקאווי בכוסות ואח"כ ישים הצוקער ומשיג על הפמ"א משום דלא הוה אלא כעין אפיה ועוד שדרך אכילתו מחוי במים והוה כאלו לא נתבשל כל צרכו וע"ש בשם המור וקציעה דאין למחות ביד העושים כן שכבר נתפשט המנהג להתיר. ובשו"ת מקור ברוך מהרב ר' בענדיט סי' ב' הפליג להחמיר דמ"ש בסי' שי"ח סי"ב דאם הצוננין מרובין בכ"ר מותר דהכא דומה לתבלין ואף שמתערבים עם הצונן דאי אפשר לבא לידי בישול כמ"ש המ"א מ"מ העלין של טייא מפליטין עוד ונותנים טעם במים וגס דניתן לשיעורין דצוננין צריכין להיות מרובים. וע' במעין גנים לא"ח סשי"ח ס"ו בדף מ"ה ע"ד בד"ה ולפ"ז ובדף מ"ג ע"ד בד"ה ומ"ש המ"א. ובשו"ת חת"ס חא"ח סע"ד התיר בקאווא שבמדינותיהם נאכלים כך. ובשו"ת יהודה יעלה חא"ח סל"ד שבמדינתינו שאין הקאפע נאכל בעין כשהוא קלוי וכחוש יש בישול אחר בישול לכ"ע וגם מלאכת צביעה שנעשה בהמים בשמא וטעמא כו'. ובמאורי אור בחלק באר שבע בהלכות לא"ח סשי"ח דף קי"ב ע"א) דאם נתן מעט מים בעשבי קאפא וטייא כיון דגם המשקה עיקרו מים ומדרבנן החמירו בלח במב"מ משום לתא דטעם איסור משא"כ הנעשה ע"י א"י קודם יעש"ב. ובבית מאיר א"ח סשי"ח סי"א בד"ה תו כתב הב"י דמסיק כרש"י דבלח שנצטנן יש בישול אחר בישול כו' מ"מ מסיק בהג"ה דדוקא במצטנן ויפה לו לכן אין למחות ביד אחרים העושים [לשפוך עליהם מים חמין ע"י א"י].

ובמאורי אור בחלק עוד למועד בקו"א לא"ח סשי"ח בט"ז ס"ק ע"ז דקיי"ל עירוי ככ"ר וטעה דעירוי כדי קליפה כיו"ד סי' ס"ח ס"ו ובהג"ה סצ"ב עכ"ל. וע' בש"ך יו"ד סי' ק"ה ס"ק ה' ונקה"כ. ובב"י א"ח סי' תנ"א בד"ה ומ"ש ועירוי שיערה מכ"ר כו' לאו למימרא דמשוה ככ"ר ממש אלא דלא סגי ליה בהכשר דכלי שני יע"ש ובמ"א סשי"ח ס"ק ל"ב ובתוספת שבת שהניח בצ"ע דבתו' שבת מ"ב ע"ב דממתני' דהכא ליכא למידק מרישא וסיפא וכ"כ הרא"ש. וע' בפליתי סי' ס"ט ס"ק ז' ויתדות אוהלים בדרוש לשבת בראשית ודרך אניה לשבת מ"ב בתו' ד"ה אבל שהאריכו בישוב דבריו. ובשו"ת בנין ציון קמא סי' י"ז בעירוי מים רותחין בש"ק מכ"ר שהיה טמון בתנור על טעהה שלא נתבשל כו' דיש היתר אם יערה עליו בכ"ר מע"ש ויוריקו המים עד שישאר העלים יבש ואז יוכל לערות עליהם חמין בשבת וטוב יותר לבשל העלים מע"ש בישול ממש בכ"ר ולייבשם. וכעין זה בתפארת ישראל בכלכלת שבת כללי הטמנה ובשולי שבת סוף אות א':

והנה כעת בשנת תרנ"ז הגיע אלי מכתב מהרב רא"ד ראבינאוויץ אבד"ק מיר באיזה שאלות בעניני פסח ולבסוף הביא מדרושי הצל"ח שנדפסו בווארשא תרמ"ו בדרוש ל"ז שהזהיר למוכרי הקאפפע שלא לתת בכ"ר ולא לערות מכ"ר בשבת על צוקר של פסח לפי שלא נתבשל עדיין. וכתב שאינו יודע ההפרש בין של פסח ושל חמץ ובמה תלוי ההכשר בפסח בכלל ואם גם בצוקר שלנו הוא כן עכ"ל:

והנה יעויין בט"ז א"ח תס"ז ס"ק ח' שאותו שקורין הוט צוקר בודאי אין בו חמץ ולא נעשה בו שום בישול אלא כתולדתו מביאין אותו זהו שאוכלין אותו ביו"ט האחרון ובתשובה מאהבה ח"א סי' קכ"ט בעסק מלאכת צוקר מגדולי האחרונים דברו בזה לפי המדומה ולא ידעו בעשייתו מאומה ולכך נשאר הדבר במבוכה שהט"ז היה ערוך לפניו מה שקורין הוט צוקר אין בו בישול כלל וחשב בדעתו שהוא גדל על האילן כמות שהוא בצלמו וכדמותו כמו שמביאין אותו כמין כובע רחב למטה וקצר ומשופע למעלה וכנראה מלשונו. ואולם הוא ראה מלאכת הצוקר וכל עסקיו שאי אפשר לעשותו דרך בישול מפודר צוקר ואפילו הפודר עצמו אחר שלקחוהו מן הקנים במקום שגדלים מבשלין אותו וכו' ואין בהוט צוקר חשש תערובות כלל זולת קפידא אחת שהאומנים בשעה שעוסקין במלאכתן טובלין פתם בבישולו בעודנו רותח כו'. וע' בשו"ת בית שלמה חא"ח סצ"ו עכשיו כמעט מבורר שאין דרך בשול צוקר פאבריק לערב קמח ודי בשמירה מעולה בעת עשיית הצוקר לפסח לחשש פרורי חמץ מהפועלים כו':

ובשאילת יעבץ ח"ב סי' ס"ה שהוט צוקר כשר יותר מכל מצות שלנו כו' וע"ש עוד בסי' קכ"ו דלית מאן דחש בה להחמיר והביא בשם המני"ח שהוא בעצמו הלך כמה פעמים במקום אשר יבשלו שם הציקער וראה שאין בו חשש כלל ובנוב"י קמא חא"ח סכ"ג שעדיף טפי להתירו מלהשתמש בהפודר כמות שהיא ששם אם יש בו חשש הרי הוא יבש ביבש וחוזר וניעור. משא"כ זה שנתבשל וכו' יעש"ב ובנוב"י תנינא חא"ח סע"ב. ועכ"פ מבואר שכוונת הצל"ח הנ"ל כמו שהבין הט"ז שהוט צוקר לא נעשה בו שום בישול וכפי שנתברר בזמנינו מאופן עשייתן אין חילוק בין הוט צוקר לשאר כל מיני צוקר וכנזכר לעיל. הבאתי דעת הרבה מהאחרונים שהיתר זה מהא דאין בישול אחר בישול לגבי צוקר רפוי מאד וכנ"ל:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה