זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן ק
ב' בהר תרמ"ח
הגיעני מכתב מאחד מאצשיקאוו אם יכול הקטן להוציא חובת הקריאה במקום שאין קוראין כהוגן להבדיל בין לעיל ומלרע. ואם כי מנעתי מלהשיבו מבלי שנשאלתי מרב העיר שכבר נוכחתי מטיב השואל מכמה ענינים לפלגאה עם הרבנים ובפרט שבנה יסודו על דברים שלא ניתנו לכתוב ושאין להשחית הנייר והדיו להשיב עליהם. ומ"מ רשמתי לזכרון מה שנראה בזה מעיקר הדין וגם להיות למוסר לתלמידים הקופצים בראש בדמותם להטעות מרחוק, להבלתי מכירים אותם:
דעת המ"א סרפ"ב ס"ק ו' דלהיות הקטן מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערות וע"ש בפמ"ג באשל וט"ז ס"ק ג' ובמש"ז ובסו"ס תרפ"ה ובפתיחה כוללת לא"ח ח"ג אות כ"ח. ובברכ"י סרפ"ב דהא דקטן עולה למנין בשביעי ולא למנין הששה וע' בזכור לאברהם או"ח אות ס"ת בשבת. ובתשב"ץ ח"ג סקע"א דכשהוא מענין המאורע ביום שמוציאין שני ס"ת אני משתדל שיהיה המפטיר גדול שאין מי שאינו מחוייב בדבר מוציא את הרבים ומהדין היה לבדקו אם הביא שתי שערות אבל לא דקדקתי הרבה מפני המחלוקת וגם האב נאמן עליו לענין תפלה אבל קודם י"ג שנים ויום אחד איני מניח עכ"ל וע"ל סנ"ה ס"ק א' בהג"ה ממהרי"ק שורש מ"ט וע' במ"א (סי' קצ"ט ס"ק ז') ותשובה מאהבה ח"ב סרפ"ב תשובה רמ"ב שהשיג על המ"א לענין המקרא דכל שהוא מדרבנן אין מדקדקין בשערות ומחזקינן לגדול אע"פ שהוא תיקון משה אינו אלא מדרבנן ולא דברו הפוסקים כ"א מפרשת זכור ופרה ואף שמב"ח שמביא הט"ז סתרפ"ה ס"ק ב' שקריאת התורה בכל השבתות דאורייתא אינו כן דעת הפוסקים כרמ"א יו"ד (דל"ט ס"ז) וכ"מ פ"ג מחנוכה ופר"ח א"ח סקל"ט עכ"ל. וע' בטא"ח סרצ"ב ומ"א ר"ס קל"ה ופמ"ג סו"ס תרפ"ה במש"ז וד"ח עהרא"ש ברכות (פ"ק אות ז' ס"ק ל"א) בד"ה תיקו וירו' מגילה פ"ג סוף ה"א וע"ש בשיורי קרבן ובתשב"ץ ח"ג (סי' קס"ג ש"ץ שקורא לאחד לקרות בתורה ואינו רוצה לקרות והש"ץ עצמו מברך וקורא ומברך לאחריה כו' אסור לש"ץ לקרות עד שיעמוד אחר ויחזן עליו כתוספתא וכו' ואפילו קטן שיודע לקרות שיחזן עליו שאפילו למנין שבעה עולה. ולפלא על התשובה מאהבה שכתב שדבריו נפלאים בעיניו. והרי כדבריו מפורש בטוש"ע א"ח סקמ"א ס"ז וע"ש בעט"ז ובסקל"ט. ס"ג וע' בח"ד מתשב"ץ בחוט המשולש טור ג' סו"ס ל"א:
ובמאורי אור בחלק קן טהור מגילה כ"ג בדה"ס קפ"ו ע"ב ד"ה הכל עולין ונראה טעם למנהג שאין קורין קטן דמסתמא פי' הכל עולין בשעת הצורך דוקא שבימיהם קראו בעצמם ואם אין שם אלא ששה היודעים עולה גם קטן היודע וכו'. וסופ"ח דברכות בעידן מיפטרייהו עונין פרש"י שקוראין הפטורה ות"ל גם במנין הקרואים וע"כ שאינו רק בשעת הצורך. אבל מנהג בן י"ג שמקריא בס"ת בצבור טעות גמור שאנו מחזיקים לגדול רק לצירוף ולא להוציא תקנת נביאים בימי משה וכמו להיות ש"ץ בתפלת י"ח וכן הורה מהר"ל אב"ד דקהילתנו (וכנראה הוא בעל' שאג"א). ולא הרגישו על מנהג גרוע הזה והמרגישים לא בקשו לגבל כבודם בלא הועיל. ושני בניי ונכדיי לא הנחתים להקריא מה"ט ולא תיקשי על בהמ"ז כיון שכולם מברכים שרי עכ"ל. וזה דלא כפמ"ג הנ"ל סרפ"ב. ובתו' ברכות (ט"ו א') ומגילה (י"ט ב') דתרי דרבנן מפיק חד דרבנן. ובמ"א סו"ס קפ"ו דדוקא במגילה דינא הכי וע' בסרס"ז סוס"ק א' ותרפ"ט ס"ק ד'. ובט"א מגילה (י"ט ב') ד"ה ר"י מתיר בקטן האריך דכל בדרבנן אין זה אלים מזה ולרש"י ברכות מ"ח א' דהגיע לחינוך אפילו מדרבנן לא מחייב ולתו' דקטן גופיה חייב מדרבנן ובירו' סו"פ ראוהו ב"ד הי' בן מברך לאביו הא רק לחנכו תפתר בעונה אחריהן. ובפמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח ח"ג סוף אות כ"ח שלהירו' מטעם דשומע כעונה חולק על הבבלי דקטן בר חיובא מדרבנן ורא"מ אמור ולמדתם את בניכם אין בניכם המצוין אלא אביהם. ומה שהחליט הפמ"ג דהירו' פליג והא לתוס' ערכין (צ"ו ב' ור"ה ל"ג א') דאפילו רשות מוציא בר חיובא דרבנן כקטן דמברך לאביו. וע"כ דמפרשי הא דרבנן מפיק דרבנן רק אאשה ועבד ולסברתם הכ"נ דמצות חינוך רק על אביו. ומיהו למסקנא דמחלקי בין ראה מאורות דברשות אינו מוציא רק באיכא חיובא דרבנן גם לר"נ סופ"ק דקידושין בבהמ"ז דחיובא דחינוך רק על אביו דהא אינו פורס על שמע אף דהוא דרבנן וכן ברמב"ן פרק הקורא המגילה למפרע ומלחמות ברכות פ"ק ומייתי ממגילה שאין הקטן מוציא אחרים. ועי' בתוס' מגילה כ"ד א' ד"ה אבל וטו"א ד"ה אינו פורס דדוקא במגילה שהיה באותו הנס וע' לח"מ רפ"ד מק"ש דלרמב"ם מחנכין קטנים אף שמהדין פטורים נמי מדרבנן ואכמ"ל יותר במה שאינו נוגע לעיקר הענין:
והנה השואל כתב כיון דהעולה צריך לקרות עם הש"ץ כסקמ"א ס"כ. ואין בזה ממש דמה יועיל להוציא אחרים שאין הצבור שומעים רק מהקורא. ומ"ש מהדו"ח ברכות כ' ע"א ושו"ת רע"א סו"ס ה' על הדגמ"ר כיון דגדול כה"ג שיצא בתפלה יכול להוציא למי שלא התפלל ושאני במגילה דלא משכחת חיובו אלא בתרי דרבנן וכו'. ומסתמא שנסתייע שכנגדו מזה שלא להניח לקטן לקרות דכאן דמי למגילה ותפלה ולא משכחת חיובו אלא בתרי דרבנן ולא דמי לקידוש דהוא בעצם דאורייתא. אבל הכותב הוכיח מזה להיפך דהכ"נ דאם לא יצא הקטן עדיין חובת לימוד ת"ת חייב לקרות מדאורייתא וא"כ אפילו יצא כבר בבה"ת מצד פטור דקטנות לא הוה רק חד דרבנן. ואסף רוח בחפניו שלא ידע בעצמו מה הוא שח ושדבריו מבולבלין וסותרין זא"ז שקטן חייב בלימוד תורה מדאורייתא ושוב כותב שאפילו יצא כבר כיון דגדול כה"ג יכול להוציא. גם מ"ש שקטן בר חיובא ללמוד הוא דבר בטל דחינוך מדרבנן שהטילו על אביו. ובפרט מ"ש דגם נשים חייבות כמ"א סמ"ז ס"ק ו'. ועוצם את עיניו ששם מבואר שפטורות ורק ללמוד הדינין שמוטל עליהם וכמפורש בעירובין כ"ו וקידושין ל"ד וכתו' ד"ה ל"ג. ומלבד מה שברכת התורה גופא מחלוקת ראשונים אי הוה מה"ת. והמה דברי רוח שכאן אין דנין מצד חיוב דאורייתא דלימוד תורה וכתו' ר"ה ל"ג א' דבה"ת לפניה ולאחריה לאו משום ת"ת. ודי בזה להיות למוסר לתלמידים הקופצים בראש בדמותם להטעות מרחוק להבלתי מכירים אותם].