אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן צח

סימן צז

ג' לסדר חיי תרח"ם לפ"ק להרב דקראסובאזאר ר"ח חזקיה מדיני. בדבר שאלתו בענין השו"ב שכפי המסופר מהמשכת מחלתו שלא הועילו הרופאים ושגורם כאב הראש ומחלת לב ומניעת השינה וכחותיו יפלו מעט מעט ושמוכרח לעמוד על הקור בבית המטבחיים ושאין להשיג יין כשר המועיל לרפואתו:

הנה כבודו מבפנים שמכיר את טיבו ואף שריב"ש בתשובה סרנ"ה החליט בשם רמב"ן לאסור בכל גווני מ"מ בסוף התשובה כתב ואפשר ובתשובת זקיני רמ"א סו"ס קכ"ד הביא היתר מדינא לחולה שאין בו סכנה אפילו בשתיה ושריב"ש כתב דוקא לדעת חכמי הספרדים שרמב"ן נמשך אחריהם אבל לחכמי צרפת בזה יש לתקן לפי צורך הענין כראות עיני הב"ד ולא עדיף משאר גזירות. ואם שמסיים וכל זה לשוכב על מטתו וצריך יין לרפואתו אך מי שהולך ע"י משענתו רק שיש לו איזה מיחוש לא מיקרי חולה. וכמו שהזכירו הפוסקים באמירת שבות לנכרי במקום חולי שאין בו סכנה וכש"כ למי שהורה היתר בעצמו למען ספות הרוה וכו' והמחמיר תע"ב עכ"ל. ומ"מ לפי ענין השאלה יש להקל גם כשהולך בשוק וגם המפקפקים בהיתר רמ"א מודים בכה"ג וכנשמת אדם כלל ס"ט בתשובתו שמסיק דאדם שיש לו מיחוש גדול ורגיל בו והרופא אומר שע"י חולי זה אפשר שתכבד עליו חליו שיהיה בו סכנה מותר. ובשו"ת בשמים ראש סר"פ בעלול לנזילות ויש לו מיחוש גדול מזה שכל אבריו כבדים עליו כו' ויעצוהו לקחת גבינה ישינה ושמינה ולשתות יין חזק וטוב ושניהם לא נמצא בעירך כשרים דפשוט דלא גזרו במקום חולי אפילו אין בו סכנה שפטור מהתענית בט"ב והתירו מלאכה שאצל"ג בשבת כי ההיא דמפיס מורסא משום צערא ושבותי שבת חמירי ולא העמידו דבריהם במקום חולה וצערא וכל שאינו נמצא מפורש לאיסור בסתם נידון בזה להיתר יע"ש בכסא דהרסנא עוד ראיות. ובסוף תשובה הנ"ל מרמ"א מביא מהסמ"ג שר"י לא היה לו פעם אחד יין ושלח לאלצירא ושמע שלא היו נזהרים יפה מניגוב ואעפ"כ שתה ממנו כל ימות הקיץ מפני שלא היה בריא ואח"כ ציוה להכשיר החבית. ואע"ג דשאני התם דלא הוה אלא חשש בעלמא מ"מ הוא לא היה חולה רק שלא היה בריא קצת עכ"ל. ונראה דבעובדא דר"י אפשר שהיה חשש שלא יכבד החולי במניעת שתייתו וכמו שיזדמן ביש בהם חלישות הלב ועומדים להסתכן אם לא ישתו יין אף שאינם חולים וכעובדא דידן מהשו"ב ולכן שתה ממנו עד שחזר לבוריו לגמרי ושלא היה עוד חשש שיבא לכלל סכנה:

והנה המ"א סשכ"ח ס"ק ט' הביא שבתשובת רמ"א מתיר לחולה שאין בו סכנה ובמחצית השקל כתב אך לא קיי"ל הכי כיו"ד סו"ס קנ"ה דדוקא לעשות מרחץ מסתם יינם ורק לענין שבת עשאו לסניף. וכ"כ בפמ"ג במש"ז אות ו' שבתשובה מתיר בשתיה אבל משמע שדברי הג"ה עיקר וכמ"ש בפריי ליו"ד בכללי או"ה ושם כתב דהגהות חיבר באחרונה וכב"ח טויו"ד סו"ס קכ"ב. ודלא כמ"ש בת"ח כו' ובש"ע כאן חזר בו ממקצת דבריו בת"ח. אבל בשה"ג מערכת ספרים אות ת' ציון מ' ס"כ בהוצאת בן יעקב תורת חטאת חיבר רמ"א קודם שחיבר ההגהות על הש"ע ודלא כשמועת הלחם חמודות אות צ"ד וגם הוא עצמו כתב איפכא כ"כ השיורי כה"ג סוף כללי הפוסקים ותמה על מטה יוסף ח"ב י"ד סי' י"ט דת"ח חיבר באחרונה ע"פ הל"ח וליתא עכ"ל. ובשה"ג ח"א אות כ' סי' ת' דזימנין כתב הלכות ושוב כתב הב"י וזימנין איפכא. ועכ"פ אינו ענין לחבור התשובות שנכתב בזמן שבא השואל בשאלתו או כשבא מעשה לידו ואין בידי לברר זמן הדפסת תשובת רמ"א שכנראה נדפס אחר ההגהות ואם כי בנוסח הגט סוף הלכות גיטין שינו המדפיסים הש"ע עם הגהות רמ"א וכתבו ש"מ שזה היה זמן הדפסתו כמה שנים לאחר סילוקו כי הרמ"א נפטר בשנת של"ג ורק בנוסח הגט בד"מ סקכ"ו כתוב ש"כ וע' בט"ג בלק"ש עיירות ונהרות אות כ"ו. ועכ"פ ידוע מתשובת מהרי"ל סע"ו דיותר יש לסמוך על פסק התשובות מפסקי הפוסקים דהראשונים פסקו בשעת הוראה דמעשה רב וכ"כ בשבות יעקב ח"ג סמ"ה וחוט השני סי' י"ח וע' בברכת דוד לא"ח סל"ב סו"ס כ"ו. ומכש"כ במחבר אחד שמסתמא כשעיין בה לעשות מעשה חזר בו ובפרט שבהג"ה לא הביא שום דעה חדשה שלא נזכר בתשובתו שמתוך כך נאמר שחזר מתשובתו משא"כ בפסקים שמביא דעת זולתו שמסתמא לא עיין בכל שאלה להכריע ביניהם רק עפ"י כללי ההוראה להכריע בין דעות הפוסקים. ומה גם שבהגהותיו בש"ע לא ראה לפרסם ההיתר הזכיר רק דעת הפוסקים שהעתיק מבלי הודיע הכרעת דעתו בתשובה שלא יפרצו להקל לגמרי ובלא"ה אין דרכו רק להעתיק דעתם:

ובשו"ת תורת נתנאל סי' ח' השיב לבנו הרר"ט במה שהעולם סומכין לשתות סתם יינם בחולה שאב"ס על המ"א בסשכ"ח. הדין עמו שאין לסמוך עליו שהוא נגד הרמ"א ביו"ד סי' קנ"ה ואותה תשובה היא פלאי ובשו"ת רמ"א לא זכר מזה שום רמז ובמ"א נדפס בלא סידור שמ"ש בשם ד"מ ושם קאי אחולה שיב"ס וזה שחולק על הב"י כי הוא סבר שהגמ"ר קאי אחולה שיב"ס. וכן בהגהותיו לא"ח בנתיב חיים כתב שהוא ט"ס כי לא נמצא בתשובה. ואחריו נמשך גם בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' ק"ס. גם בנתיבות השלום על תק"ע בסוה"ס כתב שחפש בתשובת רמ"א ולא מצא ובשו"ת השיב משה חיו"ד סו"ס ל"א הנה אם שואל על מנהגי בעצמו אני מחמיר מאד כשאירע איזה חולה [צ"ל חולי. והיינו שהחמיר רק לגבי עצמו וכש"כ יו"ד סקנ"ז ס"ק ב' דאדם חסיד רשאי להחמיר על עצמו בכה"ג וע' בכ"מ ומל"מ פ"ה מיסודי תורה ה"ד ומהרי"ק שורש קל"ז וט"ז סי' ס"ו ס"ק א' ומ"א ר"ס קי"ד וס"ח סת"צ. ובזה ניחא ג"כ בחסיד אחד ברכות ל"ב ע"ב דאין זה מעשה לסתור ועי' בשבות יעקב סי' ק"ו וארעא דרבנן מערכת ק' סתקמ"ה ותיבת גומא פרשה וישב אות ב' ודברי שאול בדרוש לשה"ג תרכ"ה בדה"ס כ"ט ע"ד ומקור מים חיים סקנ"ז ס"א] וכדעת הסוברים דהוה כעצי אשירה דיש בה לתא דע"ג [ואינו כן דהר"נ אמתני' דאלו אסורין ע"ל בתשובתי סצ"ט סד"ה ובמשנת חכמים] אבל ח"ו להחמיר לאחרים דזקיני רמ"א בתשובה עמוד גדול לסמוך עליו ומכש"כ בשעה"ד דחולה, אם אין יין כשר שמועיל ובדרבנן הלך אחר המקיל. ואולם אח"כ חזר בו אחר שחפש בתשובת רמ"א ולא מצא כלום ושכמדומה שבטעות נתפשט ההיתר וי"א שהיא תשובת רמ"מ עכ"ד. [ע' בתשובתי לעיל סי' ג' אות א']. ועכ"פ ראינו עתה בבירור שהיה לפני המ"א תשובת רמ"א שנשמט באמ"ד וכמ"ש בעקרי דינים חיו"ד סו"ס ט"ו אות ט' דמ"ש המ"א הוא בדפוס הענווא סי' קכ"ד וכמו שהוא ג"כ לפנינו בדפוס ווארשא. ובתפארת ישראל פ"ו דברכות משנה א' שהוא בדפוס המבורג ונשמטה באמ"ד מטעם כמוס ואין מגלין אותו אלא לצנועים עכ"ל:

והנה למעיין בגוף התשובה המתחלת אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר שהיה ירא בעצמו לפרסם ההיתר שלא ימצאו עוברי עבירה מקום לסמוך ויקילו עוד יותר כו'. ועיקר תשובתו למצוא קצת טעם על מקומות שנהגו להקל בו שא"כ היינו צריכין ליזהר בבני המדינות אלו ששותין כמו בדין החשודים שלא דנו ולא מעידו. אבל ע"י שסוברים שמותרים הם ואינם חשודים להכשיל אחרים הנוהגין איסור כו' ועכ"פ יש להאמינם על זה בשבועה יע"ש באריכות. וע' בתשובת רלב"ח סי' קכ"א ופר"ח ושמלת בנימין בדיני מנהגי איסור סי' י"ב אי רשאי האוסר לאכול אצל חבירו המתיר וא"צ לישאל על אותו דבר שלא יאכילנו שפלפל בהא דחולין קי"א ב' ויבמות י"ד ב' וע' בשאילת יעב"ץ ח"ב סכ"א ותפארת ישראל עדיות פ"ד מ"ח אות נ"ד וכתב סופר חיו"ד סע"ו בדה"ס נ"ט סוע"א ושם אריה בהוספות סי' ו' והארכתי בתשובה. ועכ"פ מה שהסכימו הגדולים להשמיטה בדפוס אמ"ד שראו שיותר טוב בדורינו להעלימה לבל יפרצו להקל ביותר מי שבריא לגמרי מצד שלמד קצת זכות על המקילים. ומה שטוען הנשמת אדם מצד שלא נרשם חתימתו כמו בכל התשובות. מלבד שאין מזה ראיה שדרך בעלי התשובות לחתום רק כשמשיב לזולתו ולא כשמסדר ענין לעצמו לבאר החקירות בזה. ובלאו הכי הא גם בסי' אב"ה י"א י"ז כ"ב כ"ד כ"ו כ"ז ל"ג ל"ד מ"ג מ"ה מ"ו נ' נ"ד ס"ב ס"ג ס"ד ס"ו פ"ה פ"ח פ"ט צ"א צ"ה ק"ז קט"ז קי"ט ק"כ קכ"א לא חתם שמו עליהם. ולענין שיהיה מותר לקדש עליו גם בחולה שהותר לשתותו הארכתי מזה בתשובה (ע"ל סצ"ט) ושלום לכל יראי ה' ואין למו מכשול:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה