זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן צז
ו' עש"ק לסדר צו תרמ"ז. להרב דזוימעל ר' שלום אלחנן הלוי יפה:
בדבר שאלתו במה שהעלה בבכור שור ב"ב צ"ז ב' שעכ"פ צריך לזהר שלא ליתן כ"כ מים בצמוקין אחד מששה במים אחר שנתמדו שהם מתגדלים בכופל או יותר וכדמסיק במנחות נ"ה הואיל ויכול לשלקן ולהחזירן לכמות שהיה קודם שנתיבשו. והרי שם עיקר הרבותא שלאחר השליקה יחזר לכמות שהיה א"כ רואין שלא נתיבש חלק הפרי רק הליחות. אבל כאן שהמים נבלעים בתוכם ועי"ז מתגדלין הצמוקין וגם לאחר הכבישה ישארו הצמוקים כמעט חלק מחצה ממה שהיה בתחלה:
הנה בשיורי לקט מהס"ט לסתס"ב ס"ק ו' דחה דהת"ש והעלה דהעיקר דתליא בתסיסה שעל ידו נהפך המים ליין כמ"ש המ"א בשם כנה"ג ופ"ח סו"ס תס"ז וכבר האריך בשו"ת תפארת יוסף חא"ח סי' י"ד דמאי ראיה מהא דיין בטל בששה חלקים כו' יעש"ב ובחסד לאברהם חאו"ח סט"ז דלכאורה להמבי"ט שהמים תוססין הצמוקים וחשיב כולו כיין ורק שהח"צ חולק דלא נשתנה כולו ליין ע"י תסיסה. וגם למבי"ט בשיש בו ששה חלקים מים כבר נתבטל טעם הצמוקים במים ולא מהני אח"כ התסיסה להפך כולו ליין והאריך לפלפל בזה. וע' בשערי תשובה וביד אפרים או"ח סד"ר ובאו"ה לרבינו יונה סכ"ב אות ט"ו ובסכ"ג אות ט"ז. ובשו"ת צ"צ החדשות חא"ח סו"ס כ"ח שדברי הבכ"ש אין מוכרחים דהתם אוכל הגרוגרות כמו שהן אבל הכא שנסחטין הצמוקים במים אין לשער רק נגד מיץ הצמוקים עצמן וע' ביומא פ' ע"ב גבי ציר שעל גבי הירק. וא"כ י"ל לכאורה שאין לשער רק ששה פעמים נגד מיץ היוצא מן הצמוקים ולא אפילו ששה פעמים נגד הצמוקים כמו שהן קודם שנשרו במים וכו'. יע"ש ע"ד התוספת שבת סער"ב ס"ק ט' שמפקפק דאפשר דטעם היוצא מצמוקים עדיף מיין גמור היוצא ע"י סחיטה ולא בטל בששה וכסר"ב ור"ה דבמשקה היוצא ע"י סחיטה מברך שהכל ובמשקה של הפירות השרויים בתוכו דלרא"ש מברך כברכת הפרי עצמו דיותר נכנס טעם הפרי ע"י כבישה מע"י סחיטה. ויש מקום לומר דטעם היוצא מהצמוקים ע"י שריה חזק מאד ואינו בטל במים ובפרט דבכל התורה משערין בששים וטכ"ע דאורייתא כתשובת מהרי"ל שהביא ב"י בסד"ר והבו דלא להוסיף וע' בשו"ת מהרי"ל סי' קנ"ג. וע' בשו"ת ריב"ש סי' ט' ובשאילת יעב"ץ ח"א סע"ג. וע' בפמ"ג א"ח סתס"ב ס"ק ו' באשל ושו"ת אגודת אזוב המדברי חא"ח סט"ו ומים חיים חא"ח סי' ג' ובמאורי אור בחלק באר שבע בהלכות שבת הער"ב בדה"ס ק"ד סע"ב (ובתשובותי לעיל סו"ס נ"ב) ובמשכנות יעקב חא"ח סצ"ו שאין לסמוך על הנראה מהאחרונים שנמשכו אחר התשב"ץ ח"א [סנ"ז וח"ג סרמ"ו] להקל ולהתבונן למעט בנתינת מים והצמוקים יהיו שמנים בלחלוחית הרבה ולסוחטן עד שישער שיש רובע יין. ובאגודת אזוב הנ"ל דהא דמקדשים. על יין צמוקים רק כשהוא בן מ' יום וכבר בא לכלל שכר אבל יין בן יומו מגתו של צמוקים דהא גופא קולא היא להכשירו לקידוש דהא יין לנסכים לכתחלה לא יביא ותרי קולי לא מקלינן וכיו"ד סי' קצ"ט ס"ז עכ"ד. ובברכי יוסף או"ח סער"ב בהיו לפניו יינות וקידש על אחת ואח"כ אמרו לו שהיתה מגולה לצדד דצריך לקדש פעם אחרת אף אי נימא דביין מגולה בדיעבד יצא וכמנחות ס"ד בשתי חטאות ושחט כחושה אומרים לו לכתחלה הבא שמנה ושחוט ואף דלא דמי איסור הקריבהו לפחתך לדהתם וגם קידוש על היין דרבנן מ"מ הכא ברכה שא"צ למ"ד דהוא דרבנן והתם עביד מלאכות בשבת (וע"ל סל"ה אות ב'). ובשו"ת ציוני סוף ח"ב הביא ג"כ מהא דמנחות דמותר להחליף יריעה במהודרת ולגנוז הישנה. וכבר הובא בס"ח סתתע"ט שפוסק כזה ובשו"ת ח"צ סמ"ה העיר ג"כ בראיה זו. ובבית שלמה ח"א סו"ס כ"ה שאיך מותר להורידו מקדושתו שאסור מה"ת ובשבועות י"א מצא אחרת נאה הימינה שחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיה עולמית וע"כ דהס"ח מיירי דעדיין לא תפר היריעה להס"ת יעש"ב. ובלא"ה הרי הרמב"ם פ"ג משגגות דקדק היו לפניו שתי בהמות של צבור ובפ"ד מפסוהמ"ק ה"ג המפריש חטאתו וכתו' מנחות ט"ו ומעילה י"ד א' דבקדשי יחיד לא אמרינן לב ב"ד מתנה וכן מוכרח מתו' תמורה כ"ג דהלכה כרבי וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חא"ח סי' ה' ושו"מ קמא ח"ב סקכ"ג: