אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן צד

סימן צג

ובנדון אזכרת נשמות על יא"צ בימים שאין מזכירים שעלה בדעתו לתקן בבהמ"ד של הנפטר להזכירו ביום פטירתו כשמברכין החודש. אין דעתי נוחה לתקן חדשות להוסיף על המנהג שכל עיקר האזכרה, רק ביא"צ ושלפ"ז היו צריכין להזכיר בבהכ"נ לכמה אנשים כשמברכין החודש והרי באו"ח סו"ס רפ"ד דמ"מ מזכירין למי שנקבר באותו שבוע כמהרי"ל ורמ"א כתב שכל אלה הולכין אחר המנהג. וע"כ שהתיקון היה רק באותו שבוע שמה"ד מתוחה עליו ולא ביא"צ שנשמתו מתעלה לפ"ד המקובלים. וע' בא"ח סתקמ"ז ס"ה יע"ש בישועות יעקב ס"ק ב' שמלשון השו"ע דדוקא בתשלום השנה שנפסק האבילות כב"י והובא בט"ז וזה שלא כדברי הלבוש אמנם הב"ה כתב דענין אזכרת נשמות אינו בכלל הספד אלא שנהגו לדרוש בתשלום השנה ומזכירין שבחו. ובשב יעקב חא"ח סו"ס י"ב מי שבנה בהמ"ד שראוי להזכירו בכל שבת ואף שהשאר אין מזכירין בכל שבת.

ובשו"ת בנין עולם חיו"ד ר"ס ס"ב שמותר לבן להזכיר נשמת אביו בשבת ואף דלט"ז סו"ס ש"ז מס"ח שאסור להזכיר בשבת מאוהב שמת שאני הזכרת נשמות שאומרים דרך תפלה ע"י זכות הצדקה בעבורם ע' בטור וב"י הלכות יו"כ וכירו' מו"ק שהובא ברא"ש במלקט עצמות אביו במועד. ולא גרע מאמירת אב הרחמים שאומרים הצבור והרי ת"ח הכל כקרוביו. ועדיף שיזכיר הבן בעצמו מאזכרת הש"ץ דברא מזכה אבא עכ"ל. וע' בתנחומא האזינו מהזכרת נשמות ביו"כ מהמתים וע' במרדכי סוף סוטה ובלבוש מספרי סו"פ שופטים ובחיי בפסוק כפר לעמך ישראל דברים כ"א ח' ופסקתא דרב כהנא ובמבא מהחר"ש באבער בהערה כ"ד ובס"ח אות תרי"א ובס' החשמונאים ב' בסופו אז לקח יהודה המכבי תרומה לה' וישלח ירושלימה להקריב קרבן אשם לכפר על נפשות המתים ויחשב לו לצדקה וכו' וע' בבכורים משנת תרכ"ו ברגלא דאמוראי מה שהעיר בזה:

והנה לפי טעות השואל שאסור לאחר להזכירו שלא לגרום מניעת עונג ושמחת יו"ט יהיה מוטל ג"כ על הבן שלא להביא דבר המזכירו להצטער במיתת אביו באמירת קדיש ולהתפלל ביא"צ שחל בשבת ויו"ט. אבל זה טעות שאין שום איסור רק שלא להודיעו ביו"ט ולא שיאסר לגרום לזוכרו ומחמת שהט"ז לא ציין מקומו בס"ח טעה בהבנתו ולא הוצרך כלל לטרוח ולחלק להזכרת נשמות בתפלה. ואטו אף בסתמא לא יהיה רשאי להזכיר לברכה בשבת ויו"ט שם אביו או אוהבו שהלכו לעולמם וז"ל הס"ח אות תת"א באחד שהיה מתפלל על אוהב שיחיה ובא אחד משם בעיו"ט ושאל מה עושה פלוני. אמר אם לא אומר שמת הרי יתענה ויתפלל תפלת שוא ואמר לאחר יו"ט לעבד וכו' שיאמר לו ומפני שמחת יו"ט לא הגיד לו עתה עכ"ל והיינו שאף שאין בזה משום מוציא דיבה כיון שהוא כדי שלא יתענה וע' ביו"ד סת"ב סי"ב בהג"ה מ"מ לא יודיע לו ביו"ט. ומה זה ענין לאזכרה בשבת לברכו במי שנודע לו כבר ממיתתו. ואמנם בזה צדקו דברי הבנין עולם שמוטב שיזכיר הבן לעצמו שזה מביא יותר להתעוררות בתשובה ויהיה לזכות לאביו ורק שנתפשט המנהג מהש"ץ לפסוק אז צדקה על צרכי בהכ"נ ושמצד הפירסום ברבים יפזרו הרבה וכמורגל. ובמשנת חסידים במסכת גמ"ח סעיף ג' ההשכבות שמזכירים את המתים (והוא נוסח מלא רחמים המכונה לספרדים בשם השכבה וכמובא במ"א סרפ"ד) מנהג שטות הוא ואין מועילין כלל ואפשר שמזיקים למי שאינו ראוי להם. ואף האומרם יזהר מלומר הלשון של תחת כנפי השכינה ואם יאמר כן מורידים אותו מגדולתו עכ"ל. ובהקדמת הלל בן שחר מתרעם על קול ענות צעקת המשוררים בבהכ"נ ועל חצר מות יעירו בקול את נשמת מורינו הרב וכו' כלום יש לנו בושת פנים מאבותינו הקדושים אשר בארץ המה. ולהרא"ש נמצא בתשובת הגאונים שלום להר"ר אשר בהר"ר יחיאל. ולא יותר כו' יע"ש בדברים היוצאים מהלב. ועל הלשון תחת כנפי השכינה שהורגלו להשתמש בו מצד מליצתם בסוטה י"ג ב' מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה ע"ש בפרש"י וכן בספרי פרשה הברכה פסקא שנ"ה בפסוק כי שם חלקת מחוקק ספון ובילקוט וראוי להזכיר בזה מ"ש בס"ח אות ת"ת אדם שמתפלל על אביו לא יאמר אבא מרי או אדוני אבא כי שלמה אמר בתפלתו דוד אבי וכן אלישע אמר איה אלקי אליהו ולא אמר אדוני כו' יע"ש וברכי יוסף יו"ד סרמ"ב בשיורי ברכה אות י' ומה שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך ויהי עם לבב דוד אבי וכמ"ש בס"ח דאין גבהות לפני המקום וכשמדבר עם ה' אין לומר אדוני אבי וכיוצא ומש"ה לא דקדק לומר אבי מקודם כו'. וכן אוריה נתחייב על שאמר בפני דוד אדוני יואב. וע' בזכור לאברהם חיו"ד אות ב' כבוד רבו. ובמע"י תמה מה שאומרים בבהמ"ז אבי מורי כי בתפלה ראוי לומר בסתם. וכבר כתבתי בהזכרת שמות בני רב פפא בסיום המסכת למ"ש בס' הכריתות בדורות אמוראים שער ב' שרבא בר יוסף בר חמא היה בשנת תרס"ג ובו ביום שמת נהרגו בניו של רב פפא. ולכן אפשר שהיו נוהגין להזכיר בעת סיום למודם שמות ההרוגים ע"ד מלא רחמים הנהוג בימינו ולזכרון טוב כי מימיהם אנו שותים ושמפאת זה לא נזכר אביהם בכינוי רב כי אין גבהות לפני המקום. ואם כי בשו"ת דברי יעקב סו"ס ע"ט שתיבת בר כינוי לרב או רבי והסופרים קצרו הלשון. וע' ביוחסין מאמר ב' בסדר אמוראים דור הרביעי ובסה"ד נזכר ד"א קי"א. ובשה"ק שרב פפא סבא היו לו בנים שמתו בחייו. וע' בנחל אשכול הס"ת צד מ"ט נשאל רב האי בעסק עשרה בני ר"פ שמסדרין כד מסיימי פרקין לאו כולם בני ר"פ תלמידו דרבא הן כו' ור"פ גופא לא היה באותו זמן אלא מאוחר יעש"ב:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה