אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן צ

סימן פט

ד' וישלח תרנ"ה. להר"ר עזרא אלטשולער

בדבר שאלתו במכתבו הגלוי אם לכרוע בברכת מעין ז' מתחלתו כיון דלא שייך כריעה לבסוף. ושחפש בכל הספרים וגם שאל לרבים ולא מצאו זכר אם לכרוע או לא ושכבר שאל בכמה מקומות ולא השיבו לו דבר ברור ולגודל הפצרתו להשיבו תיכף מחמת שנעשה מחלוקת מצד זה במקומו ומחמת שבש"ע לא נזכר כלל מזה לענין כריעה בברכה אחת מעין שבע ולכן אני ממהר להשיבו תיכף מה שדעתי נוטה בזה:

הנה מצד שאין שייך כריעה לאחרונה לא גרע ממי שאינו יכול לכוון בכולן יכוון באחת ובאבות וכברכות (ל"ד ע"ב) דהתקנה רק להראות הכנעה בהזכרת שמו וכמש"ש י"ב ע"א המתפלל כשהוא כורע כו' דכתיב מפני שמי נחת הוא. והא דכורע תחלה וסוף ע"כ דמיירי בעיקר התפלה דבעינן ג"כ לאחריה. ועכ"פ לא מיגרע במקום דלא שייך כריעה לבסוף וכמנחות (מ"ד ב') אלא מאן דלית ליה תרי מצות חדא נמי לא ליעבד. ובערכין ג' דכהנים שאין יכולין להניח תפילין של יד משום חציצה מ"מ חייבין בשל ראש וכהירושלמי ברכות פ"ב ד"ה ר' יוחנן בסיתווא לא הוה לביש אלא דדרעיה והכ"נ יכול לכרוע בתחלה וכמו שנוהגין בין ישתבח ליוצר. ומסברא י"ל דברכת מעין שבע שנתקנה לש"ץ לא להוציא מי שאינו בקי רק מפני הסכנה וכשבת (כ"ד ב') וכפר"ש שחשו שיש שמאחרין לבוא ושוהין לאחר התפלה לכך האריכו תפלת הצבור ולא שייך לחשבה להתחלת התפלה בחזרת הש"ץ כיון שאינו רק מעין ז' שכבר התפללו ולא היה להוציא אחרים. די"ל דחשיב כתפלה אריכתא וכברכות (ד' ב') לגבי ה' שפתי תפתח דחשיב לסמיכת גאולה לתפילה מהאי טעמא. ואפשר דלא הוה בכלל התקנה לכרוע כמו בתחלת ברכה ראשונה. דאין למדין תקנה מתקנה וכידים פ"ג מ"ב. וכמ"ש התוס' לענין יראו עינינו דלא חשיב הפסק והוה כגאולה אריכתא דתקון רבנן רק להאריך בתפלה מפני המאחרין וכדאמרינן דבדין הוא דאפילו בשבת לא בעי למימרא ולכן ביו"ט שחל בשבת אינו מזכיר של יו"ט וכטור (סי' רס"ח) שאין להוסיף על זה דתקון שלא נתקן אלא לש"ץ ולא ליחיד וע"ש סו"ס במ"א ובסמ"ו (ס"ק ח'). ולא דמי לשאר תפלות שכורעין בחזרת הש"ץ כשבאין לפני המלך. דכאן לא היה התקנה להתפלל תפלה אחרת להוציאן ורק להאריך התפלה מפני המאחרין. (וע' בפרדס הגדול לרש"י סו"ס ג' וע"ש בלקוטי דינים ושו"ת בד"ה ולמה מתפללין מעין שבע ברכות וכו'). ובפרט להירוש' ברכות רפ"ח דעיקר התקנה היה בשביל קידוש להוציא מי שאין לו יין והתקינו נוסח מעין שבע בקידוש משום המאחרים. (ובתוספתא ברכות סופ"ו ובירו' ברכות פרק הרואה הפותח ביוד והא הרי זה חכם באלף למ"ד וחותם בי' וה' וכו'. אך דשם ע"כ דמיירי בזמן המקדש שהיו אומרים הברכות בשם המפורש וע' בתענית ט"ז ב' ובסוטה ל"ח ב'. דהא בכל הברכות מזכירין ה' אלקינו וכן מה העדות וגו' אשר צוה ה' אלקינו וע' בנה"ח שער ג' פ"ט ואכ"מ להאריך) ולהנ"ל ממילא הוה כמו הבא לכרוע בכל ברכה דמלמדין שלא לשחות כמ"ש התוס' שלא יאמרו כל אחד מחמיר כשהוא רוצה ושלא יבאו לעקור תקנת חז"ל. וגם דמיחזי כיוהרא וכמ"ש כה"ג בהכורע בכל ברכה. ואף דלגבי ברכת הש"ץ לא שייך כ"כ מיחזי כיוהרא שמחזיק עצמו יותר משאר הצבור מ"מ חששו בכה"ג גם ביחיד כמו בחתן שרצה לקרות ק"ש ודלא כשו"ת דברי יוסף סמ"ה דמחלק דלא חשיב יהורא אלא אם מחמיר במידי דאיכא איסורא לגבי אחרים כמו לאכול עראי חוץ לסוכה דליכא זלזול למי שאינו מחמיר כמוהו. וגם ליכא הוראה שמדקדק במצות שהרי גם מי שאינו מחמיר בכך לא הוה כמי שאינו מדקדק כדמוכח ממעשה דר' צדוק שלא החמיר בכך וע"ש באריכות

. ומה שהעיר מדברי התר"י פרק אין עומדין לד' תחלה וסוף יש נותנים סמך לדבר מדכתיב ואקוד ואשתחוה לה' ואברך לה' אלקי אדני אברהם. דמשמע כשאברך אליו אקוד ואשתחוה ב' פעמים. ומשמע דכל שיש כריעה בתחלתה יש כריעה גם בסופה. ואלו בברכות שלפני יוצר אור ששוחין וכמ"ש האחרונים מקרא דדה"י א' סכ"ט כ' ברכו נא את ה' אלקיכם ויקדו וישתחוו לה' ולמלך. והתם ליכא רק שחיה אחת. ואמנם נראה דודאי פשוט דטעם הכריעה כמ"ש בתוספת ר"י חסיד ותוספת הרא"ש ברכות (ל"ד א') שכן דרך ארץ של בני אדם כשבאין לפני המלך שמשתחוין ויש, דורשין רמז מן הפסוק ואקדה ואשתחוה לה' ואברך את אלקי אדוני אברהם. ומבואר מדבריהם שלא סמכו על הקריאה שני פעמים ורק לרמז שמנהג דרך ארץ הוא להשתחוות כשבאין לפני המלך. דודאי לא גרע במקום דלא שייך כריעה לבסוף דמ"מ כורע בתחלה כמנהג דרך ארץ. ואף דהתוס' נקיט הכי על תחילה וסוף משום דקאי על המימרא בברכות י"ח דקושטא הכי הוא דכורעין תחלה וסוף וקרא דאקוד ואשתחוה רמיזא בעלמא ועד"ש השבות יעקב ח"א (סי' כ"ו) דבכל מקום למדין מקודם מת"ת ואף דלא נאמר למצוה כיון דהוה מלתא דמסתבר וכמ"ש בת"ח להר"י חאגיז כלל א' ונסתייע להביא ראיה דבחולה מותר לחלוק כבוד לגדול ממנו ממ"ש וישתחוו ישראל על ראש המטה שהחולה צריך לחלוק כבוד למלכות וע' בספרי זכ"י (מ"ק ח') בתו' ד"ה מפני:

ומה ששאל מה דנקט הדין רק בברכות ל"ד שצריך לכרוע תחלה וסוף ולא הוזכר בשום מקום לענין מעין שבעה ומלבד שגם זה אינו שאלה כלל דשם מדבר רק מעיקר התקנה דשייך כריעה תחלה וסוף וכן נזכר בתוספתא שם פ"א ובירושלמי שם, ובלאו הכי הוא טעות גמור דהרי ברכת מעין ד' תקנוה רק בדורות האמוראים האחרונים כשבת כ"ד ב' ולא היה התקנה עדיין בזמן הברייתא. ובתשובה צידדתי דבמקום שיש ב' מנינים קבועים משום מעריב בזמנו שלא יאמר מעין ז' רק פעם אחד במנין השני דבמנין הראשון לא שייך טעמא דמאחרין גם בזמן התקנה שאפילו בימיהם אי איתרמי כה"ג לא היו אומרים וע' בצל"ח לברכות ה' ב' בתו' ד"ה המתפלל. והארכתי בזה בתשובה לרב אחד מלאנדאן. וגם לענין אם יש חיוב לומר במה מדליקין בבית חתנות ובבית האבל ובכל מקום שאין מנין קבוע כמו במעין שבע. וציינתי ג"כ בתשובתי להשואל הנ"ל על התוספות שבת סי' ע"ד דלפ"ז אין לאמרו בבית האבל כמו מגן אבות וכ"כ הב"י סי' שצ"ג. ואם שבגור אריה יהודה לענין אבל בברכת ז' לענין אמירת במה מדליקין אשר לא ראיתי להאריך בזה ביתר דברי תשובתי:

ושוב נודעתי כאשר חקרתי על מנהג העולם שכן המנהג בפשיטות בכל מקום לכרוע בתחלת ברכה אחת מעין ז' ופתחתי ס' המנהגים מר"י אייזיק מטירנא שהובא תמיד בד"מ רמ"א ולבוש והוא רבו של מהרי"ל ושם בתחלת ספרו במנהגי אגד"ו כתוב ושוחין במגן אבות תחלה וסוף. ואין ספק שיש כאן חסרון הניכר תיבה אחת וכצ"ל ושוחין במגן אבות [ובאבות] תחלה וסוף וכן במודים תחלה וסוף ולא ישחה יותר מדאי עכ"ל. ומהשתוות התיבות ובאבות השמיטוהו בדפוס ואשר מסידור כל דבריו נראה דע"כ האי תחלה וסוף לא קאי על מגן אבות. דודאי אין להשתבש בכונתו מצד שמדבר בכל הענין מתפלה של חול שקורא לברכת אבות מגן אבות על שם הברכה מגן אברהם. שלא נמצא כן בשום מקום רק ברכת מעין ז' וע' רש"י עירובין ס"ה א' ד"ה המפיק מגן המעביר תפלת מגן אברהם וע"ש בתו' בשם ר"ח. וכן ממה שאמר מקודם מהאו"ז דבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה וכו' דע"כ דמיירי לענין שבת. ולהלן במנהגי שבת הזכיר ויכולו כו' מגן אבות רצה במנוחתינו ויחיד האומרו כו' ושם לא הוצרך להזכיר כלל מענין השחיה שכבר הזכירו למעלה בדיני השחיה בכל הברכות במגן אבות ובאבות כו' וכנ"ל ומכש"כ שאין לשבש ולמחות תיבה ובמגן אבות ולהגיה ובאבות וכרש"י בסנהדרין י' ע"ב בד"ה והא עיבור קתני דרך תנא טועה בגירסא ומחסר תיבה ע"י שכחה אבל אין נחלף לתנא בין גירסת קידוש לגירסת עיבור ורש"י יומא מ"א ד"ה לא תימא כו' דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת ע"י שכחה כו'. ובפרט בהיות שבא מפאת כופל התיבה בהשתוות שהחסירו, אח"כ המדפיסים התיבה שחשבוהו ליתיר. ועי' רש"י ב"מ קי"ד ב' ד"ה ורבא אמר ובגיטין י' ע"ב וע' בשבת ק"ז א' דהשיב רבא לאביי הא למה שמנו חכמים קתני ומפרש דהרי קאמר כו' והיינו דבין שמנו לשלא מנו אין לטעות. וכה"ג בכתובות י"ב א' ונדרים כ"ג ב' ובכ"מ לאין מספר.

ויתכן ג"כ שבא בחסרון שני תיבות וכצ"ל ושוחין במגן אבות תחלה ובאבות תחלה וסוף. והשמיט המדפיס מתחלה הראשון עד תחלה השני וכמורגל מנהג כזה בדפוס בתיבות הדומות או מצד שדימה שהכל ענין אחד ואין בידי מדפוסים היותר קדומים ולברר מאיזה הדפסה הותחל הטעות אשר ממילא נמשכו אחריו בשאר הדפסות מחמת שלא נדפס עליו שום הגהות ובאורים ממי שיהיה לתקן במקום ההכרחי ועכ"פ פשוט שמנהג העולם לשחות במגן אבות הוא מחמת שראו מדבריו בס' המנהגים ששוחין במגן אבות תחלה וסוף. ושמקודם אמר ושבת א"צ לסמיכת גאולה לתפלה. ומזה הבינו שמדבר על רעין ג' דשבת. ולפ"ז ממילא אין לחוש להחמיר ללמדו שלא ישחה כמו הבא לשחות בסוף כל ברכה וברכה דשם שייך יהורא. וכיון שכבר נהגו כן מכבר לשחות כמו בתחלת י"ח ברכות דליכא בזה משום יהורא. וכן במנהג העולם לכרוע בברכו כיון שכולם עושים כן אף שאינו מדינא ובפרט להשמ"ק ברכות ל"ד וחדושי רא"ה שם דבמודים דנשמת רשאי לשחות כיון שאין חיוב לאמרו כמו הלל ובהמ"ז רק מנהג הגאונים שאנו מוסיפין שבחים לכבוד השבת. והט"ז בסי' קי"ג ס"ק ד' בשם התר"י שלא היה עוד בזמנו בדפוס השמ"ק ורא"ה לברכות:

והנה לאחר שהשבתי להנ"ל מדברי המנהגים במשך זמן קצר לאחר זה הדפיס קונטרס אחד והכניס תוכן מכתבי אליו ובהשמטת איזה הערות קצרות שרשמתי לו עמ"ש מהתר"י שהוציא מדבריו דהסמך על כריעה תחלה וסוף שהערותי מתוספת רי"ח ותוספת הרא"ש שלא נזכר שם רק עיקר ענין הכריעה וכן מה שהערותי בסוף מכתבי הראשון ועי' בצל"לח ברכות וכו'. והקדים לזה מאמר נידון ברכת מעין ז' שלא לאמרו במנין קבוע רק פעם אחת ואם כי רמז שם לעיין במכתבי שכבר נכלל שם בדברי. ובגמר מכתבו מגמגם במה שכתבתי בשם המנהגים שאינו רואה כל דוחק דברכת אבות הוא קורא מגן אבות כמו לברכת מעין ז' מצד שסיום הברכה הראשונה מגן אברהם וכי מצא אח"כ גם בסידור הכל בו שנעתק שם המנהגים בראש הסידור אם כי לא נדפס שם שום הגה ממי שיהי' על ס' המנהגים להתבונן על דבריו שאין כאן רק חסרון תיבה אחת שנשמט מצד כופל התיבה. גם ממה שהביא זה במנהגי אגד"ו ולא במנהגי שבת. ואף שכבר ראה שהבאתי ממ"ש מקודם מהאו"ז דבשבת א"צ לסמוך כו' דסליק מיניה בדיני שבת. וכאן דמיירי לענין שחיה באבות תחלה וסוף כתב ג"כ ושוחין במגן אבות תחלה ובאבות תחלה וסוף. ושכן במנהגי שבת הזכיר לברכת מעין שבעה מגן אבות. ועל מה שכתבתי הא דלא הזכיר בברייתא דשוחין מעין שבע. שלא שם על לבו הסוגיא דשבת כ"ד ב' דתקנת ברכה זו נראה שנתחדשה בימי רבא ואמוראים אחרונים וכתב דהיא תקנה קדומה וכדמשמע בירו' ערבי פסחים סוף ה"ב א"ר יוסי בר' בון נהיגין תמן מקום כו' ואומר להם ברכה אחת מעין שבע כו'. והנה חשב שר' יוסי בר' בון היה בזמן הברייתא אשר מי שפתח רק הדף הראשון מהירו' יראה שהיה מהאמוראים היותר מאוחרים אחר רבא שנתקן בימיו ונזכר גם בבבלי כמה פעמים. ובמבא הירושלמי להרז"ה בערך ר' יוסי בר בון בדור החמישי כו' הוא סוף גדולי האמוראים דירו' ועמו שקעה החמה דבני א"י ואף שקמו גם אחריו איזה חכמים והוא בתלמוד ירו' כערך רב אשי בתלמוד בבלי כו' ואמר גם בשם רבא חבירו דאביי ביצה פ"א הלכה א' ר' יוסה בי ר' בון אמר איתפלגין ר' זירא ר' אבא בר יוסף וכו' והוא רבא יע"ש באורך. ובירו' ברכות פ"ח הלכה א' אמר ר' יוסי בר' נהיגין תמן במקום שאין יין ש"ץ עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וכו' ובתוס' פסחים ק"ו ב' ד"ה יקדש אריפתא וכאן קראו סתם ברבי וכמורגל בכ"מ מלשון חשיבות על אדם גדול. ובמבא הירושלמי פרק ב' דף י"ג ע"א שכן בא תמן על מאמר אמורא במסכת או פרק אחר כו' ולפעמים גם על ארצות אחרות חוץ מבבל כו' והמאמר נהיגין תמן בברכות פ"ח ולית מאן דאמר כזה בבבלי וע"ש בערך כהנא וערך רבנן דתמן ובפירושו לירו' ברכות פ"ח שכן יש להוכיח דהכא משמע שהוא משום קידוש במקום שאין לו יין ובבלי שבת כ"ד דרבנן תקנוהו משום סכנה וגם מה דאיתא מקדש ישראל והשבת ליתא לפי הבבלי ברכות מ"ט ביצה י"ז ועי' בהג"א שבת כ"ג עכ"ל. וע' במאורי אור בחלק קן טהור במה"ב לא"ח סי' רס"ט בד"ה ואתעורר עוד שטעו במנהגם דמקור הדין מהירו' פ"ח דברכות כו' ופשוט שאין כונתו בלא כוס שאינו כלום רק שא"צ לפרש שנוטל הכוס ואומר תחלה בפה"ג וגם כונת הגמ' לעשות כזה ולקדש שנית וגם הנוסח אינו מעכב כלום ואי איישר חילי אוקימנא כזאת וע"ש עוד בדה"ס קס"ה ע"ב:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה