אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן פט

סימן פח

א' מטות תרנ"ב להרב הנ"ל: הגיעני היום מכתבו ומ"ש מעלתו שלפי דעתו עיקר הטעם כמ"ש הט"ז וכמבואר בטור על אמירת במה מדליקין משום דיש בו הדליקו את הנר וכו' ודלא כמ"א וא"כ לא בטל הטעם כלל:

ותמהני איך עלה בדעתו שהמג"א העלים עין מדברי הטור ולא הזכיר שחולק עליו והרי המג"א לא כתב רק מה שאין חוששין להזכירו מקודם כיון דבמדינות הללו לא נהגו להדליק בשמנים ופתילות אלו. וגם בטור מבואר כן מדבריו שכתב לפי שיש בו דין הדליקה וג' דברים שצריך לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה. והא אף הסוברים לנהוג אמירתו קודם קבלת שבת מ"מ לא מהני בזה לצאת ידי חובת אמירתו לבני ביתו במה שאומרן בבהכ"נ. וע"כ דעיקר התקנה לאמרו בבהכ"נ הוא על דיני הדליקה בשמנים ופתילות האסורין שידעו במה מדליקין ומדלא מזכיר ג"כ מה שעשה כתקנת חכמים ששנו זה הפרק להזכיר הג' דברים לומר לבני ביתו עם חשיכה קודם זמן עשייתם וכמתני' דפב"מ ל"ד א' ומבואר בא"ח (סי' ר"ס ס"ב) וכמש"ש בט"ז ס"ק ג' דיאמר להן הדליקו בפתח לשון ציווי כו'. וכ"כ בס"ח אות קנ"ד במנהגי האומרים אחר תפלה כלומר סיימתי מה שבזאת המשנה. ומ"ש הט"ז בבאור דהב"י שבעיו"ט הנכנס לשבת לא נהגו לאמרו כדי שירגיש לשאול וממילא יודע להם הדין שאסור לעשר ביו"ט. ואכתי לא היה זה טעם למנוע אמירתו אם היה החיוב לאמרו מקודם כדי שידעו במה מדליקין. וע"כ כיון דעיקר חיוב התקנה לאמרו גם להנוהגין אחר תפלת ערבית כדי שיהא רגיל בדיני ההדלקה שיצטרך בכל ע"ש להזהיר עם חשיכה לבני ביתו ושממילא מסיים ג"כ כל הפרק שנזכר מג' דברים שצריך לאמרן. ולא ידעתי לאיזה ענין הביא במכתבו הלזה דלרמב"ם במנהג שנתפשט בכל ישראל אפילו בטל הטעם בעי ב"ד גדול לבטלו. והרי כבר ביארתי דלהמג"א לא שייך דבר שבמנין להאי טעמא כיון שהוא רק משום חששא וגזירה וכמו שהארכתי בבאור מספיק. ומ"ש דמתו' ע"ג ל"ה ונ"ז אין ראיה דבהדיא כתבו כשאסרו תחלה לא אסרו אלא במקום כו'. וכבר מבואר כל זה באריכות במכתבי מדהפר"ח החילוק בתקנת דברים שלא נתפשטו בזמן התלמוד בכל המקומות גם בימיהם כגון שיבתא ונחשים ומלח סדומית שלא היה אלא לאותן המקומות:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה