אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן פז

סימן פו

ג' אייר תרל"ח להרב דפאלאנגען רגמ"כ:

בדבר שאלתו במכתבו מבנין בהכ"נ שכל בנין הכתלים נעשה ע"י שכיר שבוע שלא ידעו שאין היתר בכה"ג וגמר הבנין נעשה בשכירת א"י בקבלנות אם להחמיר שלא ליכנס לבהכ"נ שנבנה באיסור. וכתב אף דלא שייך זה לגבי בני העיר רק על המשגיחים מבהמ"ד שהוטל כל העבודה עליהם בבחירת העדה עכ"ל. ודבריו נכתבו אגב שיטפא בלי עיון במקומו בא"ח סרמ"ד ס"ג וכמש"ש בב"י וט"ז ס"ק ג' מהא דמו"ק דאיקלע כו' ולא עלו בגויה כו' וע"כ דלהחמיר ליכנס בבית שנבנה באיסור הוא על כל אדם. וע"ש במ"א וט"ז דבקבלנות יש לסמוך על ר"ת ומותר בדיעבד וע"ש במ"א ס"ק י"א דמ"ש המחבר נכון להחמיר שלא יכנסו בו אפילו אחרים כו' וע' בשו"מ תנינא ח"ב סי' י"ב להתיר בספק קבולת וגם דלא קנסו בנו אחריו ובא"ר מקיל במכרו לא"י ודעתו דאף במכרו לישראל מותר. ובשו"ת אמרי נועם סי' ו' דלשון המחבר דנכון להחמיר משמע שאין זה כשאר איסורים שהמורה אוסר בהחלט אלא יאמר אם בעל נפש אתה נכון לך להחמיר כמ"ש ג"כ הט"ז בסרמ"ד וסי' תקמ"ג ולא משכחת בשום ענין שיאסר הבנין מדינא בדיעבד והני אמוראי הוא שהחמירו על עצמן יע"ש. ועכ"פ עיקר החומרא בנבנה באיסור רק משום קנסא דלא ליהנו מעשיהם ובפרט למי שנבנה הבית בשבילם וכיו"ד סצ"ט דכל היכי דקנסינן לדידיה שלא יועילו מעשיו ה"ה דקנסינן למי שנעשה בשבילו ומה גם שידעו כל אנשי העיר מזה ולא מיחו:

והנה מה שהביא שהנוב"י התיר בפראג בבנין בקבלנות שרובם נהגו כך. ולא נתברר לו במקומו אם הרוב נוהגין כן לבנות בקבלנות. וכנראה ממכתבו לא ראה רק בשערי תשובה שהביאו. אבל למעיין בנוב"י קמא חא"ח סי' י"ב שהיה הענין מהשאלה בחוה"מ ואסר במוחלט וכשהגידו לו כל האמתלאות והדחק הגדול ואולי דמיקרי דבר האבד שאח"כ ילקחו כל הבע"מ לבנין המבצר ושבני העיר יודעים במנהגם שכל הגגים נעשים בקבולת ולאורחים הבאים ליכא למיחש שהבית וכל סביבותיו בתי נכרים ולא ידעו שהיא מלאכת ישראל ויש להתיר לצדד בחוה"מ ושלא יעמוד שום יהודי ע"ג הבעלי מלאכה ובאופן שיסכימו שנים או שלשה מבדה"ג מו"ש. ובנידון דידן ליכא לכל הטעמים. ובתשובה מאהבה ח"ב תשובה רל"ח שגם הנוב"י לא מלאו לבו להתיר בחה"מ בבנין הגג אחר כל צדדי ההיתר ומכש"כ בשבת שלכמה גדולי ראשונים שמלאכת ישראל ע"י א"י הוא דאורייתא. ובשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז בסי' י' האריך להחמיר דבבנין בתים אף אם רגילין באיזה עיר דוקא בקבלנות ע"י א"י אסור בשבת. וע' בנוב"י תנינא חא"ח סי' ל"ח וע"ש עוד בסכ"ט. ובשאילת יעבץ ח"ב סי' ס' במה שהעתיק תשובת בעל כנסת יחזקאל ומה שפקפק בפסק זה לאחר פטירתו וכל זה כבר נתבאר בנוב"י תנינא הנ"ל שאין שום חשש. ורק מצד שהקים לו עסק פאבריק עצום סמוך לנהר עלב. ואם כי גם בפסק ההיתר נאמר וק"ו שעושה הא"י בביתו. וע' בשו"ת דברי יוסף סי' ט' שהעלה ג"כ להתיר בכה"ג כיון שהבית שעושים מלאכת העיבוד היא דירה בפני עצמה ואין שם בני ביתו שיחשדוהו ולדעתו לא אסרו בצנעא אף במלאכת תלוש בביתו של ישראל. וע' בשו"ת מים רבים חא"ח סט"ו עד סי' י"ח מה שנתוכח אתו בזה. וע' בשו"ת חמדת שלמה חא"ח סי' ט' וי' בענין הפאבריקין שהאריך בזה. וע' בתשובה מאהבה ח"א סע"ג. והנה בשאילת יעב"ץ הנ"ל מעדותו בעצמו נראה שגם הג"ר יונתן זצ"ל גם הוא נתן היתר על זה ואחריו גם הגרי"צ הורוויץ לא מיחה בו. וע"ש עוד בסי' ס"א שמסיים בברכה השגורה בפיו שלא עשני אב"ד לעם הזה ושאין בידו למחות. וכ"כ במליצה זו בסי' קנ"ג וקס"ח. ואם כי כפי הספור אולי הפריז להקל בעצמו יותר ממה שהתירו לו או שהפריזו לפניו בספור פרטי הענין. ואיך שיהיה לא ראינו שום חדשות בתשובתו בזה. [והחובה להעיר לב המדפיסים בבואם לעסוק בהדפסת ספרו מחדש אשר ראוי להם להשגיח על כל דברי קטטה וקנטור שבספרו נגד הרבנים שבעירו וכנודע דרכו בכל חבוריו ולהשמיטם לגמרי אשר לא לבד על כבוד תורתם אני חרד כי לא יזיז אותם ממקומם כחוט השערה ורק שהיה להם לחוש בהדפסת חבוריו על כבודו של המחבר אשר די לפניו מה שכתב בעת ריתחא בהדפסה הראשונה בחייו אשר מסתמא נתחרט על זה וכברכות י"ט א' אם ראית ת"ח כו' ובפרט בהיותם כולם במקום שאין בו לא קנאה ולא שנאה ותחרות וכמאמרם שם י"ז א' ומה יוסיפו עוד להביא עליהם תרעומות המחבר אשר יקצוף על קולם להזכיר ראשונות ואשר שנאתם גם קנאתם כבר אבדה]:

ומה שהעיר על הנוב"י דכיון דרובם נוהגין בקבולת והרי גם בשקולין יש לתלות בהיתר כע"ג י"א ב' אם יכול להלך בה למקום אחר מותר. ורואה אני שנמשך בזה ממה שראה בבאורי לרות בסוף הפתיחה בשם ראנ"ח שלמד מזה דאין לחוש בכה"ג מפני הרואים. ויותר היה לו להעיר מפהמ"ש לרמב"ם פ"א דאבות על משנת הוה דן את כל אדם לכף זכות שאפילו במציאות רחוקה. ולא היה לו להסב לחקירת הנוב"י והיה לו לשאול על הש"ע סרמ"ג ס"ב דאם דרך רוב אנשי העיר להשכיר כו' דלא סגי בשקולין. אבל אינו ענין לזה הא פלוגתא דר"מ וחכמים דע"ג כיון דהכא הפעולה בעצמה ע"י א"י אסור בשבת במלאכת ישראל ורק לתלות שעשה הפעולה בהיתר בקבולת וכמו שהארכתי מכבר בתשובה בישוב קושית המג"א סרמ"ד ס"ק ח' (ע' לעיל סי' פ"ה אות א' בד"ה ואני רגיל). ובלאו הכי העלה בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סכ"א דבקבולת אין החשש משום חשדא רק משום מראית עין שיסברו מזה שגם בשכיר יום מותר וכביצה י"ד ע"ב (וע"ש בתשובתי באות ב" שהארכתי):

ומ"ש עוד מנדרים ס"ב ע"ב גבי רב אשי דזבין אבא לבי נורא ולא חש משום לפני עור כיון דרוב עצים להסקה. ואינו ענין לכאן לענין חשדא אף דלאיסור לפני עור אין להחזיק מספק שידליקו באותן עציס דוקא לע"ג וכמש"ש בתו' ורא"ש ושמ"ק דאף בדליכא רובא תלינן בספק להיתירא וכע"ג ט"ו סוע"א אימור לשחיטה זבנה. ורב אשי גופיה דמסיק שם כל היכא דאיכא למיתלי תלינן ואע"ג דמצווה. וע' בשו"ת בית שלמה א"ח ח"א סל"ח וע' בחידושי רשב"א לגיטין ס"א במתני' משאלת אשה לחברתה דהכ"נ איכא למיתלי בטהור וע' ר"ש סופ"ה דשביעית מירו'. ומש"ש בתו' סוע"ב ד"ה רהיט כו' דבישראל החשוד לא תלינן שכך ימכור לזה כמו לזה ואף דלעיל סוד"ה רבה כתבו דליכא למיתלי התם כ"כ בשחיטה דרובא לרדיא זבניה. י"ל כמש"ש בר"נ וריטב"א דכי תלינן ה"מ במידי דאפשר דבשעת המקח הוברר דלהיתירא בעיא לה כגון הרוצה בהמה בשחיטה ובחדושי רמב"ן כתב ע"ד רב האי בס' המק"ח שאם הנכרי לוקח אותה אלא כדי לשחיטה מותר ואין דבריו ברורים אלא בסתם אינשי אסור דמסתמא לרדיא זביני וכי זבין ר"ה לטבח זבין כיון דזבין לנכסתא לא אזלינן בתר רובא דעלמא דלרדיא. ומפורש דלא כמו שהבין הט"ז ביו"ד סי' קנ"א ס"ק ו' בכונת הרמב"ן שהביא בקצרה הרא"ש והטור דלעולם אזלינן בתר דידיה דאדרבא מפורש בחידושי רמב"ן כמ"ש הפרישה דדוקא לטבח. וגם לא כמ"ש רי"ו נתיב י"ו חלק ו' שהעתיק בשם רמב"ן להיפך דבאדם שאין ידוע תולין להקל. ולרמב"ם הלכות שבת פרק כ' ה"ד ושוחט אותה בפניו ולא ימכור סתם כו'. ונראה שמפרש הא דר"ה אימור לשחיטה זבנה שהוא במקום ודאי כחולין נ"ג ע"ש בר"נ ותו' בכורות ל"ה א' ד"ה איכא דאמרי. ובזה נדחה ג"כ מ"ש התו' ע"ג י"ז בע"א ד"ה אבל האי לאו דוקא האי דהא בסתם שוורים גופייהו אמרינן אימור לשחיטה כו':

ובלאו הכי יעויין ביד מלאכי כללי ה"ל אות שס"א שהקשה בנדרים ס"ב דמה פריך רבינא לרב אשי והא מסקינן בפ"ק דע"ג דהא דאסור להושיט משום לפני עור מיירי דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל דודאי דוחק לומר שלא היה להם בכל הישוב רק אותו יער דרב אשי ואינני רואה מקום לקושיתו למה שהביא בעצמו להלן באות שס"ג מפר"ח א"ח סתצ"ו בכללי מנהגי איסור כלל כ"ג ומשפטי שמואל סי' קל"ד דלאו דוקא בהאי גוונא שאינו יכול ליטלו מעצמו בשום אופן אלא כל שאין האיסור מזומן לפניו והוא מביאו לביתו ומזמין לפניו האיסור כדקאי בתרי עברי דנהרא חשבינן ליה וע' בשו"ת חו"י סי' קפ"ה נפ"מ דאית ליה בהמה לדידיה וכו' ומשמע דאי אית ליה לדידיה אסור משום לפני עור אע"פ דמצי לקנות מאחרים ומשום דצריך לטרוח אחריה יע"ש באורך. וע' עוד ביד מלאכי להלן אות שס"ז שנסתפק היכא דהנזיר לא שתה אותו כוס של יין והב"נ לא אכל אותו אבר מן החי שהושיט לו אי נימא כיון דסוף סוף הוא נתן המכשול לפניהם עובר בלאו דלפני עור דאנתינת מכשול קפיד רחמנא אף דלא נכשלו בו והביא ראיה מקידושין ל"ב א' דפריך ארב הונא ודלמא רתח וקעבר משום לפני עור. ודחה דכונת המקשה נמי דמשום האי חששא שמא יבא לידי מכשול קא עבר אביו השתא בשעת קריעה כיון שנתן לחבירו המכשול ומשום דלא ידעינן מאי מכשול איכא לקרוע שיראי לפני בנו מפרש למלתיה דהמכשול דלמא קאמר לאבוהי מידי בריתחיה. וניחא אידך סוגיא דמ"ק י"ז א' דמכה לבנו גדול דעובר אע"ג דאפשר דבריה לא ירתח ולא יחטא יעש"ב ובשו"ת ברכת משה סכ"א אות י'. ועכ"פ מבואר דאף בספק אם יבא כלל לידי איסור עובר מי שמושיט לו האיסור ומכש"כ כשמזמין לו האיסור ומשתמש בו וכנ"ל. ולכן משני שפיר כיון דרוב עצים להסקה נינהו דתלינן דשקלינהו להיתירא להסקה. וא"צ למה שנדחק היד מלאכי דמדקאמר והאיכא לפני עור היינו איסור דרבנן וכתו' ורא"ש ור"נ רפ"ק דשבת דהיכא שהנזיר עצמו יכול ליטלם מ"מ איסורא דרבנן איכא. והשיב לו רב אשי דלא אסרו אף ביכול ליטלו מעצמו רק משום דמושיט ליה איסורא להדיא אבל הכא דרוב עצים להסקה אית לן למיתלי טפי בהיתירא. ולא הוצרך לזה דכאן שהזמין לו האיסור י"ל דעבר מדאורייתא אלפני עור ובפרט דליכא רובא דלהסקה דמשעה שמושיט לו עובר אף בספק וכנ"ל. וגם דבתו' קידושין נ"ו א' ד"ה אבל כתבו בפשטות דמאי לפני עור לת"מ איכא הכא דאם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר וע"כ דס"ל דאפילו איסור דרבנן ליכא וגם נראה דלא סבירא להו לחלק להיכי שהזמין לו האיסור ומביאו לביתו.

והנה בשנת תרנ"ו כ"ד אדר נשאלתי מאדעסא מהרב המ"ץ ר' יהושע בריסקין מחבר תו יהושע באחד שהוכרח לקבל השגחת הנהגת בית המסחור מאחד אשר בית מסחרו פתוח גם ביום השבת לעשות צרכי המסחור בכתיבה וחתימה וקבלת המעות ובדעפעש' וצריך ליתן לו כח הדאוויערינעס מע"ש ושאם לא יעשה מסחר השותפות עמו לא יוכל לעשות החילול שבת. והשואל כתב לצדד דאף כדקא בתרי עברי דנהרא מ"מ שמא לא יזדמן ביום השבת צרכי חילול שבת. וכבר נתבאר ממ"ש למעלה שאין בזה שום צד היתר בכה"ג. ובפרט לפמש"ל מהיד מלאכי דאנתינת מכשול קפיד רחמנא אף שלא נכשל בו. וכן מצאתי אח"כ בס' עין יצחק שנדפס לאחר זמן רב שכתבתי התשובה הנ"ל ושנשאל ג"כ שאלה כזאת ושהעיר ג"כ מדהט"ז ר"ס קנ"א ס"ק א' מהא דנדרים ס"ב אשר כל מעיין בדברי יראה סתירת דבריו ובפרט מ"ש בסוף תשובתו לצדד בדברים דחויין מעצמן למתבונן קצת בזה אשר לא רציתי לבוא באריכות דברים בזה מענין לענין וכאשר יראה כל מעיין בצדק]:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה