אור ברסלב

זכר יהוסף חלק ב· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן פא

סימן פ

בענין היתר לישראלים המחזיקים חכירת סוסים והכנתם מבית שרי הממשלה. ומדד"מ להיותם מוכנים יומם ולילה לעוברי דרכים והרצים עושים בהם כל מלאכתם ומוציאים אותם מחוץ לתחום שיש כאן משום שביתת בהמה. וכל ההיתרים שבא"ח סרמ"ו אין שייך אצלם. ובשבות יעקב ח"ב סל"ט דיוכל למכרו למושל המכירו כל זמן שצריך לו כמו בחמץ בפסח ואם אח"כ יחזיר לו הסוס וגם השכירות לפי רצונו מתנה בעלמא יהיב ליה. ומשיג על הצ"צ סל"ה וגם המחמיר רק ליום או יומים לעבדו בשביל יום השבת. אבל אין נוגע לנידון דידן למחזיקי הפאצט. ובשו"ת טוב טעם ודעת תנינא (סי' קס"ג) הזכיר ג"כ בענין מכירת בהמה למלאכה בשבת דלא מהני הערמה דמוכח בשל תורה וכתכ"ש והוא עיקר וכו'. ואם כבר עשו ויחדו סוסים של א"י לכל שבת ושבת אי שכירות קניא הוה של א"י הנוסע בהם ואי לא קניא אין הבהמות שלהם ומה שישלחו אגרת יסמכו על הדעה דשכירות לא קניא ואם ישלח הסוסים בחול ויתעכבו עד השבת אז יפקירו אותם כסרמ"ו עכ"ד. ובשו"ת ראשי בשמים חא"ח (סי' ח'). אי מהני קנין אגב קרקע שמכר הישראל לא"י הסוסים להפקיע איסור תורה לתוס' ב"ק (י"ב א') דקנין אגב דרבנן וגם לענין התקנה לקנות הסוסים לאח"כ הוה דבר שאינו ברשותו וע"ש באורך ובשו"ת עולת יצחק סי' י"ג. וע' בשו"ת צ"צ החדש חא"ח סל"ד שהתקנה ע"י שותפות שיקחנו ביחד עם א"י ויתנו ביניהן בשעת עשיית השותפות שיטול הא"י ימי השבתות ויו"ט בחלקו וגם כל השכירות מן הנוסעים יעש"ב בפרטי הענין. והיה נראה ללמד זכות על המנהג עפ"ד התו' ב"ב (נ"ה א') ד"ה אם כן בטלת ירושת בנו כו' אבל למס המלך אפילו קרקע שוה אלף זוז משועבדת לדבר מועט והקרקעות עיקר הן של מלך וכבר היא מוחזקת ולא מחסרי גוביינא. וכ"כ הרשב"ם דשיעבוד המלך כגבוי דמי. וע' בתו' קידושין (ל"ו ב') ד"ה כל מצוה שאין הקרקעות שלנו שהן משועבדות כו' וכתו' ע"ג (נ"ט א') ד"ה בצר כו' ואומר ר"ת כו'. ועכ"פ בהא כ"ע מודי דטקסי לקרקע וכרגא ששיעבדו בעצמו משועבד וכגבוי דמי. וכן הסוסים נותנים מבית המלך וכל שלא בא סוף הזמן שהתחייב עצמו לצאת ידי חובתו עיקרו משועבד למלך ולא דמי למכירת חמץ דכל שחייב באחריותו מחוייב לבערו דהתם בבל יראה ובל ימצא לחמירא דבני חילותיו. ויש לחלק למס שחיובו דבר קצוב ושאם לא יקיים הכל למלך ומחוייב עוד להשלים ואף שנתן ערבות אחרת גמורה לתוקף ועוז אבל מ"מ הסוסים בעצמם עומדים ברשות המלך והשכר מתקבל לתשלומין ונחשב בהבלעה. וע' ביד שאול (סי' רצ"ג ס"ג) ושו"מ קמא ח"א סו"ס כ"א. ובחוסן ישועות לב"ב נ"ה שיש מדקדקים מדבריהם דאפילו לר"ה בריה דר"י לא חל השיעבוד על מטלטלין מפני שיכול להבריחם ודלא כמו שמשמע מפי' הרשב"ם. ומיהו לדינא אין נפ"מ דהא אנן לא קיי"ל כר"ה ואפילו במקום שנהגו לגבות כרגא אפילו מטלטלין אין מנהגו מנהג כיון שלא נהגו הקדמונים כך וכמ"ש רמב"ן עכ"ל. אבל אין ענינו לכאן שבעצמן הן של המלך אין נפ"מ בין מטלטלין. ובשו"ת קהלת יעקב חח"מ (סי' ה') במי שהניח בכור ופשוט ובית חומה שעומדת בזאלאג עבור אדון א' ששכר כמה כפרים לפרעון בזמנים. והעיר מהשמ"ק ב"מ (פ"ג ב') בשם עליות רבינו יונה ואינו דומה לבע"ח וכתובת אשה שהנכסים של לוה אלא שמשועבדים לבע"ח אבל מי שנתחייב לשלם טקסא אין לו כלום בהקרקע עד שיפרענה. הרי שהבע"ח יצטרך שומת ב"ד והכרזה והמלך א"צ לכל זה יע"ש באורך:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה