זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן עד
ועש"ק חוקת תרל"ז להרב דפאנוויעז ר' אלי' דוד ראבינאוויץ.
מכתבו הגיע לידי ברגע זו ומה שהעיר על פרש"י ברכות מ' ע"א ביבש המעין ונקצץ האילן כשקצר ממנו ואח"כ יבש שהוא נגד הירו' בכורים פרק א' על המשנה והשליח כו' מביאין ולא קורין דמיירי ביבש המעיין ונקצץ האילן מקודם הפרשה דאי לאחר הפרשה היה ראוי להביא ונדחה אח"כ אינו חוזר ונראה:
יעיין בתוס' ב"ב פ"ב א' ד"ה בצרן ותוס' גיטין מ"ז סוע"ב, ובתבנית אות יוסף למכות י"ח ב' שהאריך, ובעיקר קושיתו י"ל דכונת רש"י כמ"ש מהרא"פ בבאורי על הירו' עוד היא ביבש משעה הראשונה דמיירי שיבש ונקצץ קודם הפרשה ולא נודע עד בין הפרשה להבאה ונראה דלא משני אלא על יבש אבל על קציצת האילן מיירי ג"כ שהיה דעתו לקוצצן קודם שהפרישן, והכ"נ יש לכוון בפרש"י שנודע אח"כ שיבש המעיין ולא דקדק לפרש שנודע אח"כ כיון דבנקצץ האילן שהפריש בכורים ממנו ע"כ מוכרח לפרש משום שהיה דעתו לקוצצן קודם שהפרישן ולזה נקט רק על מעין עוד היא ביבש משעה ראשונה, ואפשר דלהירו' אין הכרח ג"כ לפרש שלא נודע ליבש המעין עד לאח"כ אלא שכבר היה עומד להתייבש משעה ראשונה שהתחיל לפסוק ממנו דלא חשיב ג"כ נראה לכתחלה לקרוא:
וע' ברמב"ם פ"ד דבכורים הלכה י"ג ובכ"מ, ואולם התו' בהשולח שם ניחא להו להשוות הסוגיות ע"פ הירו' דמיירי שהיה דעתו מתחלה לשגרן ביד שליח דאינו נראה לקריאה וכן פוסק ברמב"ם פ"ב הלכה כ"א והארכתי עוד בתי' לרמב"ם פ"ח מברכות בדהכ"מ, ובאה"ח הלכות תפילין סי' כ"ו אות ב' דף ט"ז ע"ב האריך ליישב דהרמב"ם שהוציא דינו מהירו' עצמו ועיקר יסוד דבריו מדאמר ר' יוסי בר"ח אדר' הושעיא שכל הביכורים שנראו לייתי' בקריאה אינן ניתרין אלא בקרייה מתני' פליגא הפריש בכורין ואח"כ מכר שדהו מביא ואינו קורא וקיימינה ר"ז ור' יסא הא מתני' דלא תיקשי אדר"ה בשנתן דעתו למחר משעה הראשונה וכן במתני' דיבש האילן כו' וע"כ דריב"ח פליג אדר' הושעיא, ולפ"ז לרמב"ם גם אם נראה לקריאה לא אמרינן כאן כל שאינו ראוי לבילה כיון שעתה פטור מקריאה ולא אמרן זה רק בקונה שתי אילנות שיש ספק שמא גם עתה חייב בקריאה, ווה אינו מספיק כלל ליישב שיטת הרמב"ם נגד אמוראי בתראי ר' זעירא ור' יסא דמשני להאי קושיא דריב"ח אדר' הושעיא, ויתר דבריו בנוים בדרך פלפול על יסוד קלוש במ"ש ר' יסא רשב"ל בשם ר' יוחנן דאם לקטם להביא הוא לא ישלחם ביד אחר ולא מחסל לה ר' יונה מחסל לה ר' זעירא ר' אימי רשב"ל בשם ר' הושעיא כו' לכל הבכורים שנראה ליתור בקרייה אינן ניתורין אלא בקרייה שמה שלא סיים הטעם שר' הושעיא שאמר כן בשם ר' יוחנן שלפי הסיום של ר' הושעיה הדין הוא שאם שלחם ביד אחר ירקבו ור' יסא ס"ל כריב"ח בגיטין שחולק על ר' הושעיא וכמ"ש בכ"מ ומה שאמר לא ישלחנו ביד אחר הוא רק לכתחלה כדי לקיים מצות קריאה וא"כ מבואר בירו' שר' יוחנן חולק עם ר' הושעיא ועם כל הטורח בזה לא הועיל כלום שהרי כל ההוכחה רק ממה דר' יסא רשב"ל בשם ר' יוחנן לא מחסל לה ור' יונה מחסל לה וקאמר א"ר מנא אע"ג דלא אמר ר"י הדא מלתא אמר דכוותה דמשני לקושית ריב"ח על ר' הושעיא דמיירי שנתן דעתו מתחלה, וא"כ אין הוכחה מדר' יוסי ממה דלא מחסל לה כיון דלכולהו אמוראי רשב"ל ר' זעירא ר' אמי ור' יוסי גופיה בירו' ס"ל בהדיא כר' הושעיא בהכי, וכן להלן על המשנה הקונה שני אילנות כו' חברייא בשם ריב"ל כו' וכי לית להו לחבריא הדא דר"ז דכל הבכורים שנראו להתירן בקריאה אינן ניתורין אלא בקרייה ומשני לה, דמפורש דליכא דפליגי ואפשר נמי דר' יוסי שמיעא ליה מדר"ל בשם ר' יוחנן שאמר הדין בסתם ולא פירש הטעם ור"ז ור' אמי רשב"ל בשם ר' הושעיא שמעו ממנו להדיא הטעם שכל הבכורים שנראו כו':
ומה שכתב עוד ברמב"ם סופ"ב שאם לקטם מתחלה ע"מ לשלחם ביד שליח מותר לשלחם, ולא מביא הירו' דקאמר התם ליקטן לשלחן ביד אחר לא ישלחם. שמא ימלך הוא להביאן, משום שזה דוקא לר' אושעיא שלדידיה אם חשב להביאם בעצמו ושלחם ביד אחר ירקבו לכן חושש גם אם לקטם להביאם ביד שליח אבל לריב"ח שפוסק הרמב"ם כוותיה אין לחוש לזה כיון שכשר בדיעבד עכ"ל, והגם שהרא"ש ריש חולין וכן בכ"מ דכל היכי דכשר בדיעבד כשר לא שייך מיגדר מלתא, אבל מה שהמציא גם לפי דרכו דבחשב להביאם בעצמו ושילחם ביד אחר ירקבו ולכן חושש גם בלקטם להביא ביד שליח שמא ימלך כו', זה לא ניתן להאמר דהרי החשש רק לכתחלה שמא ימלך אח"כ לקיים מצוה מן המובחר, וא"כ הכ"נ אף דע"י שליח המצוה כשר חששו להמתין שמא יבא למצוה מן המובחר ומאי נפ"מ גם אם היה כשר בדיעבד ע"י שליח אם חישב להביאם ש בעצמו דלמה לא ימתין על מצוה מן המובחר, ורק דתליא במ"ש המג"א סי' כ"ה ס"ק ב' דשהויי מצוה לא משהינן אע"פ שיעשה אח"כ מן המובחר וע' בשו"ת ח"צ סי' ק"ו שהאריך ובתשובה (לעיל סו"ס ל"ה) הארכתי ואכ"מ:
ב ומה שהעיר ברה"ש ז' ב' דמשני רב פפא כי קא חשיב מידי דחייל מאורתא מידי דלא חל מאורתא לא קא חשיב, והרי רב פפא משני נמי לר"נ בר יצחק ולקמן ח' סוע"א מוקי כר"א בתשרי רה"ש לדין, והא אין מקדשין את החודש בלילה וגם הדין אינו מתחיל מאורתא ואף למ"ד דאו"ה דנין בלילה מ"מ לתוס' לקמן ח' א' דלמלכי עובדי ככבים לא מיירי:
ולי נראה בפשטות דרב פפא לשיטתיה לקמן ח' א' לשטרות אלא דקשה ליה רב חסדא מתני' אתא לאשמעינן ולהכי מוקי דקראי אתא לאשמעינן או דכר' זירא מתני לה לתקופה וכר"א דבתשרי נברא העולם ורנבי"צ אמר דאיכא נפ"מ לדין, ועכ"פ אמתני' גופא לא תיקשי כלום בלא הך שנויא דרנבי"צ גם לדידיה וכמבואר שם: