אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן ע

סימן סט

להנ"ל יום א' דסליחות בהברי"ת לפ"ק:

הגיעני מכתבו ואם כי ידי נלאה כהיום מעבודת הכתיבה בתשובות נחוצות למעשה, לא רציתי לעכב מענה מכתבי על דבריו בטרם יפסיקוני עוד ענינים שונים המוטלים עלי להשיב ואני עושה שתי מלאכות כאחת לקרות מכתבו ולהשיב על סדר דבריו:

א מה שהאריך עמש"כ מקידושין ל"ד ב' בהשתוות מורא לכיבוד ובכ"מ מפורש שיש הבדל בהמורא הוא שב וא"ת וכיבוד על קום ועשה שעל חיוב הנשים אין רמז בתורה כ"א במורא ואיך נלמד חיובן בעניני קום ועשה שלא הז"ג שיש בהן טורח שפטורין להיות חלשות מחיובן בעניני שוא"ת ואולי היתה להם ראיה על השתוות מורא וכיבוד וצע"ג עכ"ל, וכבר נתבאר במורווח בתשובתי סתירת דבריו אשר אם ישים עיניו בהם אין עוד שום מקום עיון בזה ואין מהצורך לכפול הדברים, ומה שמחזיק בדעתו בטעם פטור הנשים ממ"ע שהז"ג ואף דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא היכי שיש נפ"מ לדינא וכמ"ש בתשובתי ובפרט בדליכא שום משמעות מלשון הפסוק:

ובמה שהשבתי על קושיתו בדהר"נ בענין לא תחנם שכבר קדמהו בחדושי רשב"א וכמו שהעליתי בהסברת הענין, ועל זה הוסיף כעת להשיא לדבר אחר שלדעתו טעם השביתה מהעבודה שלא יהא בטל ממלאכתו וכמתני' דסנהדרין ע"א ב' שקט לרשעים רע להם ורע לעולם וע"ש נ"ח ב' ואפילו שני בשבת ופרש"י מנוחה בעלמא שלא יבטלו ממלאכתם כו' ומה שאסרו גם בכשר כטבי עד"ש בירו' הוריות פ"ג ה"ח אל תאמין בעבד עד ט"ו דור, ומאד כלתה נפשו לדעת משפטי על זה עכ"ל, ומלבד שלא תחנם שייך בכל ענין וגם בכלל רחוק שיהיה האיסור תורה משום לא פלוג גם בהכשר שבעבדים מצד הטבע שברובם, ובשאילת יעבץ ח"ב סי' קע"ז במ"ש הש"ך יו"ד סי' א' דסתם עבדים יש להם כו' וכנראה שרומז למ"ש אין טבי כשאר כל העבדים כו' ובערבי פסחים ששה דברים צוה כנען את בניו כו', ובגיטין י"ג א' וכן אמרו סמפון בעבדים, ור"פ מי שאחזו דחשידי אאמה"ח ובפכ"ש מ' ע"ב מי איכא דדריש כהאי מלתא באתרא דשכיחי עבדי יע"ש:

ובמפרש דהי"א סי' ב' ל"ה ויתן ששן את בתו לירחע עבדו מכאן אמרו בירו' יבמות אל תאמין בגר כו', ולפנינו בירו' לא נמצא הראיה מששן וע' בפדר"א פרק כ"ט, ובאו"ז הלכות תפילין אות תקל"א אל תאמין בגר עד כ"ב דורות, ואפשר עד"ש ביבמות כ"ד ב' שאין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה אלא שנעשו גרים גרורין מעצמן וע"ש בתוס', וב"מ פ"ו ב' לית המנותא בעבדי, ורק בירו' הוריות נזכר עד ט"ו דור וקאי על זה, והוא עד"ש זרוק חוטרא אעיקרא קאי כב"ר סו"פ נ"ג וסו"פ פ"ו וילקוט רמז צ"ה ופסקתא דר' טוביה פרשה וירא סי' כ"א פכ"א וע' רש"י בחומש שם, כי על הרוב טבע הבנים דומה לאבות וכעדיות האב מזכה לבנו בחכמה כו' ואשר גם השינוייים הרגילים באו מצד מקום גידולם והתחברותם לריעים ומהחנוך בילדותם בלי השגחה פקוחה, ובמפרש לירו' הוריות שנדפס בבבלי שיש בירמיה סי' מ"א ומ"ב כ"ה ששן היה מזרע מלוכה ולכן דרשו בפ"ק דמגילה שהעביר זרעו למולך, ושם ט"ו א' לא נזכר רק שהיה רשע בן רשע, ובבאור הר"י ווייס לדה"י א' סי' ב' מ"א כי בפשטות הכתוב שמצד האב יצא מזרע מלוכה, ואולם למתבונן בכ"מ מדרכם לספר בגנות הרשעים ולתלות הקלקלה במקולקל כל מה שאפשר לתלות בהם בכל צד, ואם כי בפשוטו אין הכרח היותו אבי ישמעאל הנזכר, וע"ש במפרש בפכ"ו מהירו' יבמות שלקח נכרית להתעטר, ושם פ"ח ה"ג לא נזכר רק שאר השמות, ולהמפרש יהיה עטרה לשם התואר שלקחה להתעטר שהיתה יפ"ת ולקחה נכרית וששן נתן בתו לירחע המצרי לאחר ששיחררו, ואף שהוה מצד שאסור לבוא בקהל יצא מהם ישמעאל שהרג את גדליה לאחר כ"ד דורות לירחע וכ"ד לעטרה והארכתי בבאורי לדה"י בפשט הכתובים לפי הירו', וע' בשו"ת בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' שכ"ד, ובתשובה להלכות יו"ט הארכתי בשיטת הרמב"ם דעבד פטור מהקהל ואכמ"ל בפלפולים:

ובמה שהביא מרמב"ם שח"מ בכל אלה אך בי"ש, ע' בהלכות מלכים פ"ט ה"ט ובמל"מ ה"ז ובלקוטי שו"ת חת"ס סי' י"ד ובתו' ע"ג ס"ה ב' ובחו"י סי' ט', ובספרי זכ"י בחדושי לפסחים מ"ט ב' באמרם אפילו יו"כ שחל בשבת שנשמט ענין שלם במ"ש על הרי"ף שפי' ברץ אחר נערה המאורסה והארכתי באיזה הערות נכונות אשר בא הענין קטוע מצד הבקורת בעת ההיא ולא ארצה לטרוח בהעתקתו אשר איננו נוגע כ"כ לענינינו, ובירו' ברכות פ"ק בעובדא דר"ט שכל העובר כו' והיינו בידי שמים, ובתשובת גאונים קדמונים בדפוס ברלין משנת תר"ח סו"ס ד' בהא דמגילה כ"ה א' כל ת"ח שמברך לפניו כה"ג ע"ה שהביא ג"כ עד"ש כל העובר כו' והיינו ג"כ שמקרב אליו העונש ועד"ש עבירה גוררת עבירה עד שבטל מחיי עולם, וטד"ש בברכות ד' ע"ב בתפלת ערבית רשות שכל העובר על ד"ח ח"מ לאפוקי ממ"ד תפלת ערבית רשות, ובמאורי אור בחלק בן נון במה"ב לא"ח סי' של"ד דאף לדברי חכמים שעשו חיזוק כשל תורה אינו רק במקומות שהזכירו כו' דהא בכל הש"ס הקילו בדרבנן וגם בספיקו לקולא ואף למ"ד בכתובות נ"ו א' בספק לא עבדי חיזוק אנן קיי"ל כרבא רק בדרבנן הקילו אע"כ לאו בחדא מחתא וגם לא גזרינן בדרבנן בכל התלמוד והאי דכל העובר על ד"ח ח"מ היינו שמתחייב בנפשו לקרב מיתתו משא"כ בחומר האיסור וכו', והארכתי בתשובה בסופ"ק דר"ה כ"ב א' במשנה דזה הכלל על קושית הט"א שתירץ דר"י לשיטתו דחכמים עשו חיזוק כשל תורה ואכמ"ל, ובשו"ת בנין ציון העלה בלא טבל ומל שצריך שיכתוב בשבת כדי לעשות מלאכה וליתא דעיקר המכוון מאיסור השביתה רק שלא יבטל בשעה שצריך לעסוק בישובו של עולם ואטו אם יהיה במדבר יצטרך לחזר אחר עבודה מבלי תועלת כלל ואכמ"ל בפרט זה:

ב ומה שהאריך במאמר ר' יוחנן בשבת פ"ח ב' כל דבור נחלק לע' לשון שרומז על לימוד התורה למען יאושרו גם המה בארץ וכמאמר ר' יוחנן בסוכה נ"ה ב' שסותר למאמר ר"י בסנהדרין נ"ט א' עו"ג שעוסק בתורה ומאמר ר' אמי בחגיגה י"ג א' אין מוסרין כו' ונדחק דהא דעוסק בתורה ככה"ג על מצות השכליות ולא על השמעיות, אבל אין המכוון כדבריו בסתימת המאמר כל דבור נחלק לע' לשון, ורק שמאמר ר' יוחנן בפשוטו שעשה רושם חזק בתבל שהביא גרים על ידו שקבלו התורה ויסודות האמונה בהמשך הזמן וכדרשתם בע"ג ל"ה בפסוק על כן עלמות אהבוך וע"ד שהמליצו בזבחים קט"ז א' שנתקבצו אצל כו' אמר להם ה' עוז לעמו יתן כו' וכדרשתם בקידושין ל"א בפסוק יודוך ה' כל מלכי ארץ בתחלה סברו כו', ואף שלא ניתן להם לעסוק רק בשבע מצות דידהו ולדעת מנהגי ותהלוכות כל עם באשר הוא אדם מדיני לתועלת הישוב ואין מוטל עליהם לעסוק בתורה יומם ולילה כדי שיהיו פנוים ביותר לעסוק בישובו של עולם שהבטלה מביאה לידי עבירות חמורות, וכברכות ל"ה בזמן שעושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית כו', ומה שישראל נצטוו לעסוק במצוות של כהנים ולוים שבעבודתם עוסקים בעבורם ובפרט למ"ד כהנים שלוחי דידן וכן בשאר מצות המיוחדות לכה"ג ומלך:

ועל שאלתו שהעיר מסוטה פ"ז מ"ה שהתורה נכתבה בע' לשון וברע"ב בכתב של ע' אומות שכל הרוצה יבא וילמדה, כבר האריכו בזה בשו"ת יד אליהו סי' מ"ח ושאר מפרשים ובספרי זכ"י בחגיגה י"ג א', והארכתי בתשובותי בחיו"ד בהת"ת לרב א' ממדינת אונגרין, וע' ביע"ד ח"ב דרוש ט' במאמרם סוף ב"מ משבור מלכא לרש"י ותוס', וע' בח"א פ"ב דשבת במעשה דהלל שלמדו תורה מקודם וע' בשו"ת רע"א סי', מ"ב ותוס' יבמות כ"ד ב' וק"ט, והעיקר שלא יבואו ללמוד במה שלא ישיגו לעומקו בלימודם מקופיא וכתוס' נדרים מ"ט א', ודבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה שמלעיגים שקובעים מלתא דחוכא וטלולא וכמנחות צ"ט ב' וכ"מ שאין מפרשין בפני ע"ה וע' בבשמים ראש סי' רכ"ז ובסוף התשובה שהפליג להחמיר לפי שרובם באים רק להתלוצץ ולגדופים, ובפרט שאין זה עיקר מלאכתם מלידה והבנתם רק בקצת אגדות התמוהים מבלי השגת פנימיותם המכוסה בדבריהם ועד"ש בפסחים מ"ט ב' ואין מגלין סוד לע"ה, ואף שהותר גם כתיבת תורה שבע"פ משום עת לעשות וכן בזה בענין ההתוכחות משום ודע מה שתשיב כו' ובענין ובמקום ההכרחי להשיב למונין אותנו במאמרים מקוטעים מהעדר הבנתם לעומקו וידעתם רק מקופיא, אבל לא ניתן לשיעורין בענין כללי כזה לומר שאין זה מניעה תמידית בימינו ומכש"כ שאין דעת היחיד מכרעת לצדד בכאלה שנתפשט מכבר איסורם באומה, וע' בכנסת ישראל בידים פ"א מ"ג בסוף הענין ובתפארת ישראל למשניות ובדברי שאול לקהלת בפסוק מה שהיה הוא שיהיה ובמדרש לע"ל הקב"ה מוציא כרוז כו', יע"ש בד"ה ובזה נראה כו' ואכמ"ל יותר בפרט זה:

ג ומה שהעיר בב"מ ע"ח ב' הכא תרגימו נהוריתא רבא אמר כו', כי מלת הכא מקבלת תמיד אל א"י ואיך יתכן מלת הכא לעומת רבא שגם הוא היה בבבל, ולדעתו שצ"ל במערבא אמרי, וכן בתלמודא דמערבא והבריקה דבזק עכ"ד:

הנה גם לפי דרכו אם היות שמוקבל הכא תרגימו על בני בבל נגד מי שהיה בא"י, כמו בשבת י"ג ב' כי אתא רב דימי אמר כו' במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף וכו', ורה"ש ל' ע"ב יע"ש ברש"י ד"ה פוק, ותענית י' סוע"ב הכא תרגימו כו' במערבא אמרי כו' וע"ש בפרש"י, וכן ביבמות ע"ז א' ובגיטין ס"ח א' ונדרים ל"ח ב', מ"מ אין הכרח שמלת הכא קאי בכל מקום על בני בבל רק על מקומו ועירו של בעל המאמר, ואם שבכאן סתמא דגמ' קאמר לה הכי מ"מ יתכן הכא על מסדר הש"ס על מקום שהיה שם וכמ"ש התוס' בחולין ב' ע"ב בהא דאמר רב אשי אנא שחיטתן כשירה קשיא לי, ואף שלא הזכיר שמו מקודם רק סתמא דגמ' דמכאן הוכיחו ג"כ שרב אשי היה מסדר הש"ס, והא בפסחים מ"ב ע"ב זומן של צבעים הכא תרגימו מיא דחיורי דצבעי בהו לכא, ושם לא מייתי פי' אחר בגמ' שיהיה מוקבל למלת הכא, וכן בירו' מפרש התם ד' יתיב בגויה קוצם בגין דיקלוט צבעא, ובק"ע פירש מים של סובין, והיינו נמי כגמ' דילן, וע"ש עוד בבבלי וקילן של סופרים הכא תרגומא פרורא דאושכפי, רב שימי מחוזנאה אמר זה טיפולן כו', ורב שימי לא היה ג"כ בא"י, ובמכות ט"ז א' הקשה רב עליו ואף ששם כתב בסה"ד שצ"ע אם איננו ט"ס כו' וגם אי אפשר לומר דרב מקשה על ר"ש מחוזנאה שלא היה בדורו יעש"ב, ובירו' פרק אל ועוברין מקילן של סופרים באלכסנדריאה עבדין אמבוטאות של בצק ופי' בק"ע כמין עץ שאורגין בו הקלף שלא יתהפך, ובפ"מ דיבוקים של בצל דארבטיא שלוקחים מזה לדבק הניירות, וכמסקנא דש"ס דילן דהיינו פירורא דאושכפי, וע' זבחים צ"א ב' ובעירובין ג' א', וב"מ ס' ע"ב ובשיורי קרבן פרק כלל גדול ה"ב בד"ה שהיו משרבטין, וב"ב ס"ב א' הכא תרגימי אפתא רב יוסף אמר כו', וע"ש ס' ע"א דאמר רב הונא ומאי עליה אפתאי ויע"ש ברשב"ם, ואף דרב יוסף לא מצינו שעלה לא"י יתכן להגיה ר' יוסי לפרש"י סופ"ב דתענית י"ח ב' דר' יוסי דהכא הוא אמורא וכמורגל בירו' סתם ר' יוסי שהוא אמורא, או להגיה רבי אסי דהוה מא"י וכגיטין נ"ט וע' בתוס' חולין י"ט א', ובזה היה נדחה קושית התוס' רפ"ד דב"ב מר"י אדר"י יע"ש ובמראה הפנים לירו':

ואמנם גם לפי דרכו שמלת הכא מקביל לעומת במערבא אין הכרח להגיה במערבא במקום רבא ויותר קרוב להגיה הכי תרגמו ביוד, והיינו שכן תרגמו ולא קאי כלל על המקום, אבל א"צ לשום הג"ה דבערוך ערך אבזקת מביא הגירסא ר' אבא אמר במקום רבא, וקאי על סתם ר' אבא דסליק לא"י וכביצה ל"ט א' וכמה מקומות, ובלאו הכי להמל"מ פ"ג מגזילה הלכה ה' בשם הבא"ש שהיה תרי סתם רבא, וכמו שהארכתי בראיות בסוף ספרי זכ"י ובספרי על השתוות שמות תנאים ואמוראים, וגם דבירו' נזכר סתם רבא שע"כ שיוצא ג"כ מד"ת ר' בא, וע' רשב"ם ב"ב ע"ד א' ד"ה כל אבא ובערוך סוף ערך אביי ושו"ת מהרי"ט חאה"ע סי' י"ב וכנה"ג הלכות גיטין סי' קכ"ט אות רי"ז וט"ג בשה"נ אות מ' סי' א', ואולי שזה שאמרו ברכות ל"ח סוע"ב אמר רבא בעי במערבא והיינו ר' אבא שהיה בא"י:

[וראיתי להעתיק כאן הנוגע למ"ש למעלה מה שמצאתי בכת"י בני הנעלה המנוח כ"מ חיים נתן דוד זצ"ל מחדושיו לב"ק נ"ב א' הכא תרגימו קרקשתא כו', הלשון הכא מקביל לעומת ר' יעקב אמר למ"ש בסה"ד ערך ר' יעקב דר"י סתם דמשנה וברייתא הוא רבו של רבי ור' יעקב סתם בגמ' הוא תלמיד ר' יוחנן, וכמ"ש כאן בסלק"נ דר' יעקב שהיה מא"י שנזהרין בבהמה דקה וצריך הרועה שילך אחרי העדר שלא יניחם כרגע לרעות השדות ובוחר בעז חרי שילך במהרה להורות להם, והח' רי"ר כתב לא"א באחד ממכתביו להגיה בב"מ ע"ח ב' תחת רבא שצ"ל במערבא שמקביל לעומת הכא שהוא בבבל, (ושם על הגליון נרשם וע' בכללים בלשון הגמ' אות ל"ד, ולא נמצא זה בספרו על הכללים הנשאר אחריו), אמנם מצינו במקומות אחרים שאיננו מזכיר במערבא לעומת הכא כב"ב ס"א ע"א הכא תרגימו כו' רב יוסף אמר כו', ואף דר"י הוה בבבל, ובפסחים מ"ב הכא תרגמו כו' רב שימי מחוזנאה אמר כו', וב"מ כ' ע"א הכא תרגמו כו' ר' ירמי' אמר כו' וכאן יתכן שהיה לאחר שעלה לא"י וע"ש בלק"נ, ואולם בב"ב קס"ח הגירסא ר' ירמיה בר אבא, ובב"מ ס' ע"ב הכא תרגמו מיא דחיזרא זעירי אמר רב כהנא כו', וכאן שייך שהיה לאחר שעלו לא"י, ובגיטין ס"ח ע"א וכה"ג בנדרים ל"ח ב' הכא תרגימו כו' במערבא כו' ובב"ב ע"ד ב' הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר כו' שמקובל לעומת ר' יוחנן שהיה בא"י כנודע וע' בב"ק קי"ז ב' וברש"י ותו' ד"ה דילכון אמרי, ובב"ב ס"ח הכא תרגמו כו' שמעון בן אבטולמוס אומר כו', וע"ש ס"ק א' הכא תרגמו אבני דאכפא כו' ולעולא דאמר כו', (ויש לעיין בתשובת א"א נ"י אם לא הביאם), ובשו"ת ריב"ש סי' שפ"א בדברי השואל שלא דקדקו בלשון תמן והכא שהיה להם לומר להיפך אלא שכן דרך הירושלמי שלא לדקדק בזה, וע' בערוך ערך תם ג' ד':

ודע דבירושלמי קידושין פרק א' הלכה ד' כיון שמסר לו משכוכית קנה מהו משכוכת איכא דאמרי חוטרא ואית דאמרי שרקוקנתה וא"ז נגדתא, וקצת מקום לומר במה שנזכר מיד אחר זה ר' יעקב בר אחא שאולי היה צ"ל קודם תיבת נגדתא וכב"ק נ"ב ואף דשם ר' יעקב סתמא, וע' בירו' פרק חזקת הבתים הלכה א' מאי משכוכית אית דאמרי חוטרא א"ד פנדורה (ובפ"מ תוף בלשון יוני פנדורא וא"ד תישא רבא, וכן בירו' ב"ק פ"י הלכה ח', ויש שינוי נוסחאות בין הגמרא דבבלי להירו' דבבבלי ב"ק נ"א סוע"ב אמר ר' אלעזר המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דליו קנה כו' אמר ריב"ל המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנה כו' אמר ר"ל משום ר' ינאי המוכר עבד לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה כו', ובירו' קידושין שם רשב"ל בשם ר' ינאי המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית כו' ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בר אבא בשם ריב"ל המוכר בור לחבירו כוון שמסר לו דלייו קנה ר' אמי בשם ר' יוחנן המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנייו כו', ובירו' דב"ב הנ"ל שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן המוכר בית לחבירו כיון שמסר מפתח קנה ר' אמי בשם ר' יוחנן כיון שצבר לתוכו כו' ר' יוחנן בשם ר' ינאי המוכר בור לחבירו כיון שמסר לו דלייו קנה ריב"ל בשם ר"ל המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה כו', וא"כ מחלפי שיטתייהו עכ"ל בני המנוח בכתיבת ידו, ועל הזרות לפי הגירסא בירו' דב"ב ריב"ל בשם ר"ל אשכחן נמי במכות ב' א', אמר ריב"ל אמר רשב"ל ואף דבילקוט ליתא אמר רשב"ל כמש"ש בהגהות הרי"ב, ובשבת ט"ו ב' ר' יוחנן אמר ר"ל וכדמצינו בכמה מקומות שלפעמים אומר הרב בשם תלמידו ואף דעל הרוב מי שאמר בשמו הוא התלמיד כמ"ש התו' בכ"מ ובירו' שביעית סו"פ ז' ובסנהדרין פי"ג הלכה ו' וסוטה פ"ג ואית דאמר שמועה משמיה דזעיר מיניה וע' בספרי זכ"י לברכות י"ח, ובפרט מריב"ל דמפשטות לשון הירו' מו"ק פ"ג הלכה ה' ר' יוסי בר פיטרס חמוי דריב"ל קמייא וכמ"ש בספרי זכ"י ליבמות מ"ו ב' וע"כ דהוי תרי ריב"ל]:

ד ומ"ש על המדרש במדבר רבה סדר קרח כל התורה עה"ר פרשיות, ובירו' שבת פ"ו הלכה א' קע"ה פרשיות שכתוב בתורה וכן בסופרים פי"ו הלכה י', וכבר העיר הרד"ל ורש"ש שצ"ל במדרש קע"ה כירושלמי וסופרים, ובמג"ע על התורה בפרשת וירא כתב ולפ"ז נפל טעות בכל מדרש תנחומא פרשה קרח בית מלא ספרים מהו שיפטור מן המזוזה כל התורה קע"ה פרשיות מיבעא ליה, ובילקוט פרשה פנחס בשם ספרי זוטא רי"א קע"ה פרשיות היו קודם למשה כו', ובמה שכתב שלא ידע לכוון החשבון, וכבר דשו רבים בכמה מאמרים במכ"ע ובכה"ל סוף שנה ששית הביא מהקדמה לס' שמע שלמה להיש"ש בסוף ב"ק בחילוקים שבין בני א"י לבבל שבני א"י עושים שמחת תורה לשלש שנים ומחצה, וכן הובא בשו"ת יהודה יעלה ח"ב סי' רמ"ו וע"ש מה שהעיר עליו:

ה ומה שהזכיר מהערותיו בזמר כל מקדש שביעי ולערוב עירובו שצ"ל ולערוך עירובו, ולפי דרכו היה יותר ראוי להגיה ולערוך ערכו, והיינו שיודעים ערך קדושת השבת ואשרה בהיותו יום מנוחה שלא לעסוק בו רק בדברי תורה וכשבת י' ע"ב מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו', ואולם בזה הטיב לראות שצ"ל ירשוה בקמץ ויקדשוה בפתח ובשתי הדעות בהוראת מורשה בסנהדרין נ"ט א', ומ"ש שתחת סועדים בו לברך שצ"ל לבבם עד"ש וסעדו את לבכם עכ"ד, וכן ולחם לבב אנוש יסעד, ואם שהמכוון כפשוטו שתהיה הסעודה בשיעור שיוכלו לברך עליה לאחריה:

ועל הערתו בפיוט ארכן בהפטורה ליום ראשון דשבועות דכבש יתהון סבך כי זה יעקב אשר שר אל מלאך ויוכל, וזה רחוק מאד בלשון הפייטן דכבש יתהון שסובב על המלאך שנאבק אתו, ומ"ש שהמפרש על אברהם אינו כי אנה נמצא שכבש את המלאך עכ"ל, והפשוט מסידור לשונו שהמכוון על המ"ר יתרו פכ"ח כשעלה משה למרום לקבל התורה בקשו מה"ש לפגוע במשה צייר להם הקב"ה קליסטורין של משה דומה לפניו של אברהם ואמר להם אי אתם בושים מפני אותו זקן שאכלתם אצלו, וגם אם יפרשו על הצלת אברהם בכבשן האש יתכן עד"ש בדניאל ג' וריוא די רביעאה דמי לבר אלהין, וכענין שאמרו בפסחים קי"ח א' אמר גבריאל כו' ארד ואצנן כבשן האש ואציל את הצדיק כו' תזכה ותציל שלשה מבני בניו יע"ש:

ומ"ש באזהרת ראשית נקרא שמות שבעים ע"פ המדרש במדבר רבה פרשה י' כנגד שבעים שמות שיש להב"ה שבעים שמות וע' בעה"ט פרשה נשא עכ"ל וכן פי' גם בק"א במעשה אורג, וביוצר שני לשבועות בעשרת הדברות אמתי שמו המפורש בשבעים, ובמאורי אור בחלק עוד למועד בדף ל"ג ע"ב שכונתו עפמ"ש באותיות דר"ע שבעים שמות להקב"ה וכן בתרגום ריש שה"ש, ובחלק בן נון במהד"ב או"ח סו"ס ת"צ וכ"ה בזוהר שמות ויקם מלך ובפרשה ואתחנן עכ"ד, וע' רש"י סוכה מ"ה א' בד"ה אני והו מע"ב שמות הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין ויסע ויבא ויט כו', וכן בפסקתא דר' טוביה שמות סי' י"ד כ"א יע"ש ראב"ע סי' י"ד י"ט ובאבות דר"נ פי"ג לא פרע אלא בע"ב אותיות וב"ר פמ"ד אתה מוצא ע"ב אותיות של הב"ה ובויק"ר פרשה כ"ג שמו ע"ב אותיות כו' ובזוהר ויקרא דף קי"ח ע"א ע"ב גליפי דאתוון דאיתמסרי לאדה"ר כו', וב"י טא"ח סי' תקפ"ב בד"ה ומ"ש ובכן עולה ע"ב כו':

ולדעתי יתכן לפרש עד"ש בסנהדרין נ"ט א' אמור מה ששמעת בפירוש כו' וזהו אמרו שמו המפורש בכתיבתו בתוך ע' סנהדרין כשדנין ד"נ, ובאזהרת ראשית נקרא שמות שבעים סובב על ובני ישראל שנקראו בשמות שבעים נפש שהמה ראשי המשפחות מישראל וכמו שנזכר בתורה.

ובחתימת מכתבי אזכיר היות לפלא בעיני אשר בפתח דבריו ימצא לו לחובה להתנצל לבל ירע בעיני אשר ערך מכתבו אלי כמנהגו בשמרו את פקודת שפת עברית לדבר בלשון נוכח גם באזני רוזנים ומלכי ארץ

וכבר היו לעולמים ההתוכחות בהיפך מזה בשו"ת חוות יאיר סי' מ"ה שכתב ותמהני למה לא ידבר כמדבר אל רעהו לנוכח ומדבר בעדו כו', ונתחלף לו בין נמצא למדבר בעדו.

ואמנם לפעמים יבא התחלת הדבור למלכים ורוזני ארץ בלשון נסתר כמו ידבר נא עבדך דבר באזני אדני כו' אדני שאל את עבדיו וגו' ונאמר אל אדני בראשית סי' מ"ד י"ט, יעשה פרעה שם סי' מ"א ל"ד, וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' כו' במדבר סי' כ"ז ט"ז, וכן יקום אבי ויאכל מצד בנו בראשית סי' כ"ז. ל"א, מה אדני מדבר אל עבדו יהושע סי' ה' י"ד, אל ישים אדני את לבו ש"א סי' כ"ה כ"ה, למה זה אדני רדף אחרי עבדו וגו' ועתה ישמע נא אדני המלך שם סי' כ"ו י"ח, ילך נא המלך ועבדיו ש"ב סי' י"ג כ"ד, אל יאמר אדני כו' ועתה אל ישים אדני המלך את לבו כו' שם פל"ג, אל יאמר המלך כן מ"א סי' כ"ב ח', ויפקד המלך פקידים אסתר סי' ב' ג', יבא המלך שם סי' ה' ז', אם על המלך טוב וגו', וטובה אני בעיניו שם סי' ח' ה', וע' בתל"ע ח"ד מאמר ב' אות קל"ה בגדר שימוש הפעלים והרכבתם, ובטל אורות שער תשיעי סוף ענף ו' בדפי הס' ק"ט ע"א, ובזמנינו נתחדש כבוד מחודש בכבוד אדם עם חבירו לדבר אליו בלשון נסתר, ובימים קדמונים היה זה נהוג במדבר לפני המלך שהוא מדרך המוסר שלא יזכור המדבר שם העצם כי אם שם המלכות גם היה מדבר בלשון נסתר פרעה קצף על עבדיו וכן אדני שאל את עבדיו והוא מדרך ענוה שהמדבר רואה את עצמו שאינו כדאי שיעמוד עם המלך פא"פ ולדבר אתו בנוכח ומכנה הדבור כאלו הוא מדבר שלא בפני המלך עכ"ל:

ובברכות כ"ז א' מי בדלת ולא קאמר מי בדיל מר, וכנראה עיקר הראיה ממה שלא אמר בדיל ושממילא היה ראוי ג"כ לומר מר לסימן הגוף שמדבר בו וכנימוס בדבור הנהוג לכבוד, ובב"ב קנ"ח ב' תלמיד חבר היה דאמר לו שבאת, ונראה שעיקר הראיה ממה שלא אמר שבא ואף שלרשב"ם מדלא אמר שבא רבינו היינו דבלשון נסתר ממילא שצריך לברר ג"כ למי שאומר כן, וע' בתוס' נדה י"ד ב' ד"ה מאי לאו, ובמתני' דבכורות כ"ח ב' דאר"ע לר' טרפון בלשון אתה ואף דלחד מ"ד בכתובות פ"ד ב' דר"ט רבו הוה, מ"מ הא אשכחן בסוף כלה דאמר ר"ט לר"ע רבי בחכמה כו', וע' רש"א סנהדרין ל"ג א' בד"ה ואם איתא כו' למה שפירש הרא"ש דר"ע ושאר חכמים היו גדולים מר"ט וכו', וכן נמצא בכ"מ שסידרו גם שאלות התלמידים בלשון נוכח וקיצרו תיבת מר כמו בעירובין מ"ד סוע"ב א"ל אביי לרבה ואת לא תסברא, ושם מ"ט ב' א"ל אביי לרבה לדידך קשיא, ושם ט' ע"א א"ל רב הונא בריה דר"י לרב ואת לא תסברא, ושם י' ע"א ובכ"מ א"ל אביי לרב יוסף את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן, ושם ס"א א' א"ל אביי לרב יוסף דקה דא' אמרת לן, וכה"ג בכ"מ:

וכן דרכי מליצת לה"ק לדבר ליחיד בלשון רבים כראב"ע בתחלת התורה כל לשון יש לו דרך כבוד ובלשון לועז שיאמר הקטן לנוכח הגדול בלשון רבים ובלשון ישמעאל שמדבר הגדול בלשון רבים ובלה"ק לומר על הגדול לשון רבים כו', וכ"כ הרי"צ קארו בתולדות יצחק בפסוק נעשה אדם וכמו בעלים ואדנים קשה ולקח בעליו כו', ובאבי עזר פרשה משפטים בפסוק אם אדוניו יתן לו אשה הנה גם היום דרך לשון העמים לדבר עם אדון בפניו בלשון רבים, ורש"י בראשית סי' כ' בפסוק כאשר התעו האלקים אותי שבא בלשון רבים לתואר הכבוד, וכן וזכור את בוראיך קהלת סי' י"ב א' לרוב המפרשים כפשוטו וכמו ישמח ישראל בעושיו שהוא לדרך חשיבות וכדומה הרבה, וכן בפעלים יבא לפעמים ליחיד בלשון רבים לתפארת כמו הבו לכם עצה מה נעשה ש"ב ט"ז, תבינו ואחר נדבר איוב י"ח וזולתם ע' במסלול מסלת השמות נתיב ט' שביל ס"ו, ובפסקתא דר' טוביה בפרשה בלק אולי נוכל נכה לו ודומה לו נעשה אדם דבר אחר נכה לשון גדולה וממשלה שבו תלוי דעת הרבים, ובעזרא סי' ד' י"ח די שלחין עלינא קרי קדמי, ובמאורי אור חלק בן נון לב"ב קל"א שניתם משנתכם שלדעתו כונתו עליו שסידר המשנה ומשום כבוד נשיאות דיבר בלשון רבים כנהוג, ובסנהדרין י"א מהודעין אנחנו כו' ושפרית באנפאי וכו', ואם היות מנהגינו בדרכי הדבור למלך כל הארץ בנוכח בלשון יחיד שהוא להוראת היותו היחיד האמתי בתבל:

הארכתי מעט להפיק חפצו לחוות את משפטי בזה ואם כי לא אחפוץ אשר יעזוב הסופר את הרגילו, אבל לא יחשב לחטאת נגד חוקי הלשון גם למתהלך בארחות רוב הסופרים, ואולי הו בכלל המאמר במשנה ר"פ השוכר את הפועלים וכמש"ש פ"ו ב' אל ישנה אדם כו', ועד"ש בכתובות י"ז א' מכאן אמרו לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות יע"ש בתוס' ד"ה ישבחנו ובח"א רש"א נדחק, ואף דאשכחן כה"ג בהלל הזקן בביצה כ' סוע"א ובפרש"י מרוב ענותנותו היה משנה מפני דרכי השלום וע' בתוס' ב"מ כ"ג סוע"ב, ובירו' פ"ק דפאה שדברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום כו', ומ"מ אין כאן תשובה מספקת לב"ש על השתיקה לגמרי וכמש"ש בתוס', ויותר יתכן בפשוטו דהיכי שכולם מכירים שאומר כן מצד מנהגו של עולם אין זה בכלל מדבר שקר תרחק וכסמ"ע סי' רכ"ח ס"ק ה' לענין המנהג להזמין למי שבא בתוך הסעודה ואי זה אונאת דברים כו', והוא ג"כ לימוד זכות על הפלגת התוארים שנתפשט בימינו שלא ברצון חכמים רק ע"י הנוהגים ענוה בעצמם להיות נוחים לבריות בהפרזת התוארים הבדויים אשר הוא בכלל מאמר החכם מיניה מזויפה פסולת הגאוה, וכמ"ש בפמ"ג לא"ח בראש אגרת שניה חלילה לדבר נגד חכמי הזמן כו' כי ידעתי כי לא ניחא להו רק על הכותבים האלפים אני כועס, ואמת הדבר כי אין הדור רואה רק לפנים ואחדים מהם בימינו זכו לשם רק מצד ריבוי הפלגת התוארים ולכנות בשם גאון לכמה אשר לא ידעו צורתא דשמעתא ואם יערוך להם מי איזה מכתב בלי להתחקות אחריהם בהפרזת התוארים יתחשב בעיניהם כגוזל כבודם אשר זכה להם פלוני ואשר אחריו כל אדם ימשוך מבלי לבחון ערך מי שכותבים אליו, וע' בברית עולם להרחי"ד אזולאי לס"ח סוף סי' תקכ"ב שלא יחתום שמו אני פב"פ רבינו כו' ומי שיש לו לב יתעורר בדופי גנות בקשת התוארים כו' כי בדור יתום זה אינו ראוי לשליש ולרביע כו', ואני ממליץ עליהם כמאמרם בעירובין י"ג ב' נוח להם שלא נבראו ועכשיו שנבראו ימשמש במעשיו לאחוז הממוצע במה שהוא בהכרח למנוע התרעומות ושלא לצאת לגמרי ממנהג העולם אשר בביטולם לגמרי אי אפשר בבת אחת בלתי שיסכימו איזה גדולי הזמן הנועדים ובקבוץ יחד לפרסם שלא לכתוב עליהם שום תואר אם יחפצו להשיג מענה על מכתבם ושממילא יתבטל אח"כ לגמרי ברצות כולם להתחקות להדמות להגדולים שפרקו מעליהם הפלגות היתירות אשר כבר נסתלק מחירם בפני המכירים בתהלוכותם וכמעט נחשבו למטבע שפסלתו מדינה, ודי בזה למבינים:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה