אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן סו

סימן סה

תרנ"א להרה"ח ר' מענדל ראסטאווסקי מחבר מורה צדק.

מכתבו בצירוף מחברתו בכת"י על ח"א מס' הי"ד לרמב"ם הגיעני בעתו, ועתה יוסיף לשנות בקשתו להודיעו מקבלת ספרו ואם שמתי עיני על דבריו, ומלבד שהקשה לשאול לבקר חוברת שלימה והוא מדברים שאין להם שיעור וגם נגד רצוני להשיב בפלפולים והויות במה שאין נוגע למעשה זולת לעתים רחוקות להפצרת מיודעי בהיותם חפצים להשתעשע בד"ת ולהראות להם אות לטובה, ובפרט כי ע"פ בקשתו שלא להדר פני ראשונים והכרתי אשר כל מה שאשיב לקיים דברי חכמים יהיה בעיניו להכרת פנים והטיית דין ובהיותו מתנהג בכל דבור למהר משפטו לדחות בזרוע דברי הראשונים גם מבלי התהוות שום חידוש נוסף שיהיה נותן לחשוב שלא נתעוררו עליו הראשונים וע' בנוב"י קמא חא"ח בסי' ל"ח ובסוף הסימן מש"ש ובשו"ת רע"א סי' נ"ה אשר דבריהם נאותים למי שאמרם:

ואזכיר לדוגמא מ"ש מעלתו בריש הלכות מילה על הכ"מ שלא ראה במ"ש למעלה שהיא מצוה אחת, ואני תמה הלא זאת השגתו של הכ"מ למה מנה מצות הרב למול את בנו למצוה אחת, והרי גם בלשון הרמב"ם בספרו ומצוה על האב למול בנו ועל הרב למול את עבדו, ורק שהביא שגם במנין המצות לא מנה רק המצוה שימול את בנו, ומה מקום לשאול במה שאינו מציין הקושיא על הציון בראש הפרק שמצוה אחת למול הזכרים ביום השמיני, והיה צריך להביא שם מ"ש להלן שמצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול את עבדיו, ואח"כ יבא לשאול למה לא מנה מצות הרב למול את בנו למצוה אחרת, ומלבד שלא נמצא בשום מקום אפילו במפרשים האחרונים שיציינו דבריהם על סימני הפרק גם בהיותו מבואר שם יותר בפרטות כמו במל"מ ריש הלכות ק"ש. פעמים בכל יום קורא ק"ש וע"ש במגיה הנה מנה קריאות אלו למצוה אחת כו', ומלשונו זה אינו מפורש רק מסתימת הלשון וכמו בהלכות מילה למול את בנו ולמול את עבדו, ואף שבסימני ראש הפרק מבואר מ"ע אחת לקרות ק"ש פעמים ביום כו', האם יתכן לשאול למה לא ציין המל"מ השאלה על הציון שבראש הפרק שמבואר בפירוש ולא ממשמעות הלשון לבד וע"ש בהגהותי מש"ש על המל"מ:

ובמעין החכמה בסדר א"ב אות ג' ס"ק י"ג ועל מצוה זו שמנאה למ"ע אחת הקשה בכ"מ שהיה לו למנות מילת עבדיו למצוה בפ"ע ונלה"ר מסנהדרין נ"ט הני איתנו מיהת לשום מלתא בעלמא כו' יעש"ב להוכיח מזה דאינו רק כדין מדיני המצוה ואין לחשבו למ"ע בפ"ע ובנחל איתן פ"א ממילה סוף הלכה א' במוסגר בד"ה וע' בכ"מ דצריך טעם שלא מנה רבינו מ"ע בפ"ע ונ"ל להוכיח מיבמות מ"ו ע"ב (ט"ס וצ"ל מ"ח) מפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע כו' יעש"ב, הרי שכולם טרחו בהבנת הרמב"ם למצוא מקור לדבריו שהבינו ג"כ בב"מ שמקשה על מקור הדין שמאין יצא להרמב"ם שהיא מצוה אחת, וגם להבנתו שמקשה רק על ס' מנין המצות לבד מ"מ היה מקום לדקדק שלא הזכיר ג"כ בס' המצות ושימול את עבדיו וכמו שהזכיר בספרו את שניהם ואף שהם מצוה אחת למול כל הזכרים מ"מ היה לו לחשוב ג"כ מצות האדון למול את עבדו ושיכלול זה בציווי אחד דהמצוה חלה גם במי שאין לו בן רק עבד יליד ביתו, עכ"פ ראינו שהמפרשים העתיקו ג"כ כהוגן דהכ"מ שבא להקשות על גוף הדין מנין לו ואשל כן היה מהראוי לכבודו שינהג כן בחבורו רק בהוספת איזה תיבות בבירור כונתם בשומו את לבבו על הבנת דבריהם ואשר ממילא תסור השגתו מעליהם, וראיתי להזכיר מה שרשמתי על דבריו בהתחלת ספרו בדף הראשון למען יוכח לעיניו לבלי למהר לבוא כמשיג על דברי הראשונים בטרם ישקול דבריהם בפלס:

מה שהשיג על הכ"מ פ"א מק"ש הלכה ב' לגירסת הספרים שלנו ואחריו והיה שיש בה ציווי על זכירת שאר כל המצות ואח"כ פרשה ציצית שגם היא יש בה ציווי על זכירת כל המצות, שמצא בספר מדוייק ואחריו והיה שיש בה ציווי על שאר כל המצות וראוי להקדים הציווי על המעשה לויאמר שאין בה ציווי אלא על זכירתן וכתב ואין דבריו נכונים הלא כתיב שם ועשיתם אותם וכברכות י"ד ב' ויאמר אין בה אלא עשייה בלבד.

הנה כונת הכ"מ שויאמר אין בה ציווי על העשיה רק על הזכירה שיבא לידי עשייה וטעם הכתוב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם שתזכרו אותם בעבור הראיה כדי שיגרום עשייתם ע"י הזכירה שהכתוב אינו מדבר רק על הפעולה שבאה בעת הראיה שתזכרו אותם כדי לעשותם כשיבאו המצות לידכם, משא"כ והיה אם תשמעו אל מצותי שמדבר על הפעולה מהעשיה שבעת השמיעה, והגמ' דקאמר שזה יש בה ללמוד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד היינו שלא הוזכר בה ללמד כלל, אבל גם הציווי על העשייה לא הוזכר בויאמר רק מהתכלית שיבא ע"י הזכירה לקיים ג"כ עשייתם אח"כ:

ומה ששאל למה לא הזכיר מוראיתם שבפרשה ציצית שהרי הראיה קודמת לזכירה כמ"ש [במנחות מ"ג] ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשייה, ואם היה נכון שלא לגרוס ברמב"ם לשון זכירה בוהיה כן היה צריך למחוק גם ממה שאמר בפרשה ציצית:

ואינו כלום שכאן הודיע לנו מה שיתקיים תיכף בראיה שע"י זה יזכור כל המצות שממילא יבא אח"כ לעשותם והעשייה היא המסתבבת לאח"כ ולא בעת הזכירה, אבל הראיה הוא רק בציצית לבד שיתקיים תיכף בראיה זו שיזכור כל המצות בעת הראיה, וא"כ אין טעם להקדים קריאתה מפני ראייתה בלבד רק מצד הזכירה שבכל המצות, וגם אין טעם להקדים והיה לויאמר מצד הזכירה אף אם נאמר ששימה על הלב הוא זכירת כל המצות מ"מ אין להקדים לויאמר שמפורש זכירת כל המצות ורק מצד שראוי להקדים הציווי על המעשה לציווי על הזכירה:

ומה שכתב שצריך לגרוס בשניהם זכירה והכונה על זכירת שאר כל המצות שיעשה אותם, ולפי טעם זה מה טעם הקדימה לויאמר שהרי גם בפרשה ציצית הזכיר על זכירת שאר כל המצות לעשותם, וגם משמעות לשון הרמב"ם ואחריו והיה שיש בה ציווי על זכירת שאר כל המצות אינו מורה לזה, שהיה לו לאחוז לשון הכתוב שיש בה שימת כל המצות על הלב, מאחר שבוהיה לא נזכר כלל הלשון זכירה, ועכ"פ אין להעמיס בלשון זכירת כל המצות שמכוון על הקדימה ג"כ מצד העשייה שלא נרמז כלל בדבריו, או על עיקר הטעם שבגמ' שזה יש בה ללמד ולעשות כו', אבל לגירסת הכ"מ שקדימת שמע שיש בה ציווי על מעשה כל המצות, שלפירושו מכוון בלשון המתני' לפי שמעשה המצות שנזכר בו היה נוהג ביום ובלילה וזכירת המצות שע"י ציצית אינו נוהג אלא בלילה:

ומה שכתב על הכ"מ דלמה לי טעם שוש בה זכירת המצות ת"ל משום זכירת יצ"מ, שעשה עצמו כמו שלא ראה ההלכה שלאחר זה בהלכה ג' מפני שיש בה זכרון יצ"מ וכברכות י"ב ע"ב מפני שיש בה כו' ואמר זה הטעם מפני שלא היה ראוי לקבוע פרשה זו מחמת שאינה נוהגת בלילה וק"ש נוהגת בלילה עכ"ל:

הנה זאת היא עיקר שאלת הכ"מ שהיה לו להזכיר הטעם שכתב בהלכה שלאחר זה במה שקוראין פרשה ציצית בלילה ולמה לו להזכיר משום זכירת שאר כל המצות שהתקנה לא היתה בשביל זה, ולכך הוצרך לתרץ שמפני זה נצטרפה עם פרשיות אלו שהיא ג"כ מענינם וכו':

ומ"ש על קושית הלח"מ שבברייתא נתנו הטעם לקדימת והיה שזה יש בה ללמוד ולעשות, וכתב שמ"ש שמקדימין פרשת שמע כו' ותלמודו דהיינו ללמוד וללמד ואח"כ והיה בהציווי על זכירת שאר כל המצות שהוא ללמוד ואח"כ פרשת ציצית שיש בה ציווי זכירת כל המצות והוא הזכירה לעשות, ולזה לא אמר על זכירת המצות:

ודבריו א"צ תשובה שאין שום רמז בלשון הרמב"ם שתלמודו היינו ללמוד וללמד ובמה שאמר על זכירת שאר כל המצות היינו ללמד וכמ"ש בויאמר שגם היא יש בה ציווי זכירת כל המצות שהמכוון בזכירת המצות לעשות, והיכן נרמז באמרו על זכירת שאר כל המצות שהוא ללמד, וממה שאמר אח"כ שגם היא יש בה זכירת כו' משמעותו כמו בפרשת והיה רק מזכירת המצות, והאמת כגירסת הכ"מ שבוהיה נאמר ציווי על שאר כל המצות דהיינו לעשות ולא הזכירה, ומה שכ' עמ"ש הלח"מ בהלכה ג' שקורין פרשה ציצית בלילה מפני שיש בה זכרון יצ"מ ולא אמר מפני זכירת כל המצות, והרי כבר אמר והיה שנכלל בה יותר, ובגמ' אמרו מפני מה קבעוה משמע שלא היה לקבוע כלל רק משום הששה דברים ולא משום זכירת כל המצות:

ואין לזה טעם שא"כ גם פרשת והיה לא היה לו לומר שכבר נכלל יותר בפרשת שמע שיש בה ללמוד וללמד ולעשות, וקושית הלח"מ רק שלמה הוצרך לחדש עוד טעם מפני יצ"מ ולא סגי ליה במה שאמר מקודם שגם היא יש בה זכירת כל המצות:

ומה שכתב בהלכה ד' בבאור המאמר בפסחים נ"ו בקש לגלות קץ הימין שהוא תכלית ההשגה ביחוד השי"ת וכמ"ש ומלאה הארץ דעה כו' שנאמר על הימים אשר יהיה בהם הקץ ונסתלקה ממנו ההשפעה ברוה"ק מזו הדאגה שהיה א ספק בבניו שמא אין מטתו שלמה והכ"מ נבוך בזה מאד עכ"ל:

וכל דבריו בדרך דרש שהקץ הוא על ההשגה כמו שיהיה לקץ הימין ולמה נסתלקה ממנו ההשפעה שהיה צריך לתלות שמא יש פסול בבניו, אבל עיקר הכונה שרצה לידע מגמר מפלת אדום ונסתלקה ממנו שכינה ולא השיג קץ הימין ועד"ש שבת ל' ע"ב אין השכינה שורה מתוך צער כו' וכמ"ש במדרש ופרקי דר"א פרק ל"ד והראו הקב"ה ארבע מלכיות והראהו שר בבל עולה ע' עוקים ויורד והראהו כו' ושר אדום עולה ואינו יורד כו' השכים יעקב בפחד כו' וע"ש בהגהותי לפסחים:

שם הלכה ז' עמ"ש הכ"מ בשם רמ"ך שראה האי עובדא דמנימין ולא ראה מש"ש בגמ' דאמרה בלשון חול ופסקו הרמב"ם פ"א מברכות הלכה ו' (ט"ס וצ"ל בהלכה ה'), ומ"ש בזה כל המשנה ממטבע הוא על מש"ל בהלכה זו והוא שחתם במקום שלא התקינו או לא חתם במקום שהתקינו ותמה על הרמ"ך שאמר זה הא פסקינן כר' יוסי בברכות מ' ע"ב כל המשנה ממטבע כו' עכ"ל:

ולא עיין שם בכ"מ דהרמב"ם שינה הלשון וכתב שאינו אלא טועה יעש"ב ולדבריו אדרבא פסקינן כר"מ, ומה שכתב שלא ראה הגמ' במקומה אף דאמרה בלשון חול, אינו ענין לזה דהגמ' לא נחית מצד משנה ממטבע כו' רק מצד כל ברכה שאין בה הזכרת השם וכו' יע"ש, ואולם דעיקר בהכ"מ כבר העיר בנחל איתן עפמ"ש בעצמו בריש הלכות ברכות דלא אמר דחוזר ומברך אלא כששינה המטבע בפתיחה או בחתימה אבל כששינה רק באמצע הברכה יצא י"ח, וכ"ה דהרשב"א הובא בב"י סי' קפ"ז, אבל בפר"ח סי' נ"ט כתב דהא במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר מ"מ אם קיצר יצא והביא ראיה ממנימין רעיא דאיירי שלא חתם ודלא כרשב"א יע"ש ובנש"א הלכות ברכות כלל ה' סי' ג':

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה