אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן סב

סימן סא

להרב דוואלקניק ר' אברהם אבא במ' עוזר טריווש הכהן.

הגיעני מכתבו מיום ועש"ק שופטים במה שהקשה לשיטת הרשב"ם בר"נ פ"ג דרה"ש דבמכוון בפירוש שלא לצאת לא יצא, ומאי פריך שם אביי לרבה דהישן בשמיני בסוכה ילקה והא הוה התראת ספק שמכוון שלא לצאת:

וליתא לתו' כתובות ל"ג א' דכיון דלמותרה אין ספק לאו התראת ספק וכ"כ התו' בפסחים ס"ג ב' ותו' שבועות ל"ז א', והכא המותרה יודע בשעת מעשה אם מכוון שלא לצאת, ורק להשאג"א סי' ע"ז וע"ח דבדבר שאינו עומד להתברר לעולם אי עביד איסורא כגון בשוחט הפסח על החמץ דאם ביטלו אינו עובר עליו והכא אפשר לו לעולם להתנצל דבהתירא קא שחיט שביטלו קודם זמן איסורו דלכ"ע לאו שמיה התראה וע' בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' מ"ב ואכמ"ל. ובעיקר קושיתו קדמהו בשו"ת חמדת שלמה חא"ח סי' כ"ד אלא דשם מקשה בפשיטות דהא התם בודאי מכוון שלא לצאת יע"ש, וכן בפרש"י שם הישן בשמיני שלא לשם מצוה, וע"ש שהאריך ליישב לרמב"ן דכל היכא דיוצא בלא כוונה ה"ה בל תוסיף בלא כוונה, וכיון דבזמנו לא מהני כוונה שלח לצאת וממילא אף לעבור מהני כוונה שלא לצאת, ומיושבת ג"כ קושית הטו"א מעירובין צ"ה דלמ"ד לעבור א"צ כוונה דע"כ בתפילין מכניסן זוג זוג, די"ל דבתפילין ג"כ לא שייך טעם שלא לצאת כיון דבזמנו מצותן כל היום וממילא עובר על בל תוסיף יעש"ב ובשו"ת מהריא"ז ענזיל בחידוש הלכה ואגדה דף צ"ח ע"א, וע' בישועות יעקב א"ח סי' ס' ס"ד בתשובה משש"ב בישוב קושית הטו"א, וברש"א עירובין צ"ו דהברכה עומדת במקום כוונה ובישועות יעקב א"ח סי' י"ז ס"ק א' משש"ב ובלחמי תודה בדף כ"ג ע"א מ"ש לפלפל בסוגיא זו ובספרי זכ"י בהשמטה לפתיחה:

ולכאורה יתכן בפשיטות דהא למ"ד דלעבור לא בעי כוונה לא מהני גם מכוון שלא לצאת דלא שייך רק בעשיית המצוה דהוה סתמא לשמה אבל לעבור דהאיסור משום בל תוסיף ואף דבסתמא אינו עומד ג"כ לעבור דהא אפילו בכל מ"ע כשאינו רוצה לקיים כופין ופשיטא דלא מהני כוונתו להיפך, וממילא לא מהני ג"כ בסוכה בשמיני וכן לגבי תפילין שלא לצאת דהתורה אסרה בבל תוסיף רק מצד העשייה בלחוד:

גם י"ל דהא דאמרינן דבמכוון שלא לצאת דלא יצא היינו למסקנא דלעבור בעי כוונה וע"כ משום דבסתמא לשמה קאי משא"כ לעבור וכמו לר"ש דלא אמרינן כל העומד להעשות וכו' רק היכא דאיכא מצוה ובתו' סוטה כ"ה ב' בד"ה לאו דגזוז, אבל ברה"ש דפריך מהישן בשמיני דקאי להס"ד דלעבור לא בעי כוונה וא"כ אין נפ"מ כלל בין מכוון שלא לצאת:

ומה שהקשה מעלתו על הלח"מ פ"א מהק"פ הלכה ה' דהיכי פסק הכא כר"י דאפילו אין עמו בעזרה, ובהלכות סנהדרין פוסק דלא שמיה התראה, והא אדרבא שם פוסק דשמיה התראה וכן תפסו כל רבוותא בדהרמב"ם פט"ז מסנהדרין, והיה לו להלח"מ להעיר מדברי הרמב"ם פ"ה משבועות הלכה כ', כבר קדמהו במספר צבאם בחידושיו לפסחים ס"ג שלכאורה הוא ט"ס שבמקום הלכות סנהדרין צ"ל בהלכות שבועות בפ"א הלכה א' והלכה ב' וע"ש בכ"מ ולח"מ פ"ד הלכה י"ז וי"ח, וא"כ הכא לגבי השוחט שיתחייב אם יש חמץ לאחד מבני החבורה ברשותו הוה דומיא דגבי שבועה שזרק פלוני כו' שעובר על הלאו מי יודע אם יש שם חמץ, וזהו קושית הלח"מ על הרמב"ם שפוסק כר"י דאף שאין עמו בעזרה יע"ש שהאריך לפלפל ולדון בישוב דהרמב"ם בסוגיא זו, וכן הרגיש בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ט יע"ש באריכות ובתפארת ישראל לפסחים פ"ה משנה ד' יע"ש בהלכתא גבורתאי ובשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי'. צ"ד בד"ה ומה שנתעורר דכונתו הואיל ומשכחת לעבור על הלאו בהתראת ודאי כשהוא עמו בעזרה וכו' וכרמב"ם פ"ה משבועות, וכן הבין בנוב"י תנינא חאה"ע סי' ע"ז, ובעטרת צבי במטבע הברכות סי' ז' דף ח' ע"ב בד"ה ועפ"ז הבנתי קושית הלח"מ כו' ואף שהגיהו כולם שט"ס בהלח"מ וצ"ל בפ"ה משבועות הלכה ב' בנשבע שיזרוק פלוני צרור לים, אולם לא ביארו איך הוה כאן לאו שאינו מפורש והעלה דבלא היה החמץ עמו בעזרה דהוה ספק דלמא יבער החמץ לבסוף כו' דבאגלי מלתא למפרע דלא נעשה שום איסור לכ"ע לאו, שמיה התראה יע"ש באורך, ולא זכר שכן מפורש בתו' יבמות פ' ע"א בד"ה נעשה דלא חשיב התראת ספק דהשתא מיהא איגלאי למפרע וכו' יע"ש בספרי זכ"י שהארכתי על קושית המל"מ פי"ו מסנהדרין, והארכתי במקום אחר בדהנוב"י תנינא חאה"ע סו"ס ע"ז שלא מצינו שפסק דשמיה התראה כ"א במלקות:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה