אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן סא

סימן ס

יום ג' צום הרביעי תרו"ם לפ"ק להרב דפאלאטא והגליל במדינת אונגרין ר' אברהם זינגער.

מה שהעיר בסוף מכתבו על הר"נ רה"ש ל"ב ע"ב גבי מתעסק דאפילו למ"ד מצות אין צריכות כוונה אם מתכוון למצוה אחרת כגון לחנך התנוקות לא יצא וכהא דזבחים ב' א' דמינה מחריב בה, דלפ"ז מאי מקשה ברפ"ב דברכות היה קורא בתורה אם כיוון לבו יצא ש"מ מצות צריכות כוונה, ודלמא הכא שאני דעשה מצוה אחרת דקרא בתורה ומינה מחריב בה.

כבר הרגיש בזה בטו"א ר"ה ל"ב ד"ה והמתעסק דמהיה קורא בתורה מוכח דאין כוונת מצוה אחרת מפסיד, ובדברי ירמיה פ"ב משופר בדף קי"א סע"ב וע"ג מחלק דבמצוה אחרת לא הוה גילוי דעת שתהיה הכוונה להיפך שלא לצאת דלא נחית על מצות ק"ש והוי כלא כיוון לבד ואם כיוון לבו וכוונתו על שתיהם יצא דהוה כוונתו לצאת ממש יעש"ב, ובשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' י' אות ה' האריך ג"כ דהא גם בהך דמתעסק בתקיעת שופר לחנך התנוקות דלא יצא דכתב הר"נ משום דכיוון למצוה אחרת אטו בעינן שיכוון למצוה המוטלת עליו לחנך הא סתמא אמר המתעסק לא יצא כו', וצ"ל כיון דסתמא קתני היה קורא בתורה ומשמע אף בלי הבנת שום ענין דבזה אין שום מצות לימוד דעכ"פ בעינן שמבין מעט והא באופן זה לא בעינן כוונה לק"ש יע"ש שהאריך ובשו"ת פאת השדה חא"ח סי' י"ח בהערותיו בדף ח' ע"ב וכתב שקדמהו בזה ג"כ בהגהות הרצ"ה חיות ר"פ היה קורא והניח בצ"ע והוא כתב לחלק דגבי תקיעת שופר ומתעסק לתנוקות הם שתי מצוות דלא שייכי אהדדי, וכן גבי חטאת ושלמים י"ל דמינה מחריב דאם לא יקיים זה יקיים זה אבל בלימוד תורה ומצות ק"ש שהן תמיד חלות כאחת וכמנחות צ"ט ב' דבק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש, ואי אמרינן דמצות א"צ כוונה בודאי יצא י"ח שתי מצות כאחת ואיך נאמר דאם כיוון לדבר אחר יגרע כחו ולכן אמרינן כאן דמינה מחריב בה עכ"ד, ובשו"ת חמדת שלמה חא"ח סי' כ"ד האריך בישוב קושית הטו"א ר"ה כ"ח ב' דמכוון שלא לצאת לכ"ע לא יצא וע' בספרי זכ"י בהשמטה לפתיחה בדפי הס' י"ט ע"ג ובקושית האחרונים מהכא על התר"י דבמצות התלויות באמירה לכ"ע צריך כוונה והארכתי במהדורא תנינא בכמה מילי מעליותא ואין רצוני להאריך ביותר במה שדשו בהם רבים:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה