אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן נח

סימן נז

ובדבר שאלתו על הברכה באוגערקס חיים בלתי כבושים:

במ"א סי' ר"ה ס"ק ג' דכשהן טובים חיין אע"פ שהן יותר טובים כשהן מבושלים מברך בפה"א וכ"מ בסי' רי"ב סי"ב, וע"ש בחמד משה שהמחבר לא כיון לזה מדלא ביאר כאן במקור הדין ורק כתב ע"פ התוס' ברכות ל"ח ב' ד"ה משכחת וברא"ש דאף שראויין לאכול כמו שהוא חי מברך שהכל הואיל דמבושלים משובחים יותר וחשיב אין דרכן לאכול חיים ועיקר זריעתן לאכלם מבושלים וע"כ דגם התר"י בכה"ג דאלו בראוי לאכילה אינו מברך כלל עכ"ד, וע' בברכות ל"ו א', ובעטרת זקנים סי' ר"ב סי"ב ס"ק ה' בשם הטור דפירות שהן טובים יותר מבושלים דדרך בני אדם לאכול ג"כ חיין דמברך בפה"ע בין חיין בין מבושלין, אבל אין זה מוכרח דהטור כתב רק דערמונים שלנו ראויין חיים ומבושלין, ובעטרת ראש לברכות האריך בדברי התוס' ומסיק לדינא דירקות שנאכלין חיים ומבושלים אלא דאשתני ע"י בישול לעלויא דומיא דפת מברכין בפה"א בין חיין בין מבושלין כו', אבל מהש"ע בסי' ר"ה משמע כפי' התוס' דדוקא אותן פירות שטובין חיין כמו מבושלין מברך בפה"א אבל אותן שהם יותר טובים מבושלים אף שנאכלין ג"כ חיים אין מברכין על חיין בפה"א אלא שהכל כו':

ואולם במנחת שמואל בהלכה ברורה לברכות ל"ט בד"ה הני גרגידי דלפתא כו' דבאוגערקעס וכיוצא שראויין חיין כמו כבושין אלא שעיקר הכבישה להתקיים זמן מרובה אף שיהיה משביח יותר דעתו לברך בין חיין ובין כבושים ומלוחים בפה"א יע"ש באורך, וכהאי גוונא בירושלמי סופ"ב דתרומות והובא בר"ש דיין שאינו מבושל יפה לשתיה אלא דלכהן במבושל שמשביחו דמתקיים לו, משא"כ בעלים צריכין לתרום מן היפה ולא חיישינן במתקיים, והכי נמי לענין ברכה לא חשיב צד מעליותא מה שמתקיים ע"י הבישול, ובישועות יעקב, סי' ר"ב ס"ק ג' תמה על התויו"ט ר"פ י"א דתרומות דהרי ר' יוחנן הוא דאמר מחלפא שיטתיה דר' יהודה וא"ר אלעזר לא מחלפא ואיך העתיק דר"א שאין הלכה כמותו לגבי ר' יוחנן רבו ושוב הרגיש מדהרמב"ם ה"ה מתרומות הלכה י"א ובפי"א דפוסק כשיטת ר"א וע"כ דר' יוחנן לא אמר כן אלא דרך קושיא ומשני ר"א דאין כאן קושיא דיש חילוק בין כשהוא ביד כהן יע"ש, ולא זכר מדהר"ש שנראה שמפרש כן בפשיטות וכן סוגיית הירושלמי בכל מקום כמו בביצה פ"ק הלכה א' רב חסדא בעי מחלפא שיטתיה דרב כו' ושם הלכה ד' מחלפה שיטהון דרבנן וכן בכ"מ, וע' בשו"ת משכנות יעקב חא"ח סי' ק"ט בתשובתו השניה להבית אפרים בדף מ"ו ע"ב בהא דאין הלכה כר"א לגבי ר' יוחנן שהיה תלמיד גמור ולא תלמיד חבר כמו שדחה הב"א יעש"ב:

ובברכת ראש לברכות ל"ח ע"ב בתוס' ד"ה משכחת שכל שהוא טוב מבושל כמו חי וחי כמו מבושל כו' ולכן מברכין על היין בפה"ג שטוב אחר הבישול כמו קודם [ולא כמו שהעתיק בשמם דתלוי במה שטוב יותר לאכילה ולכן כתב שסותרים דבריהם דביין טוב אחר הבישול כמקודם], וע"ש שהעלה שדעתם שמה שדרך בני אדם לאוכלן הוא עיקר שם הפרי ולכן בירקות שנזרעים ע"ד לבשל או לכבוש כאוגירקעס וכרוב ולפת וכי"ב מברכין כחי אבל פירות שעיקרן לחיין עשויין מברך בפה"ע אף שמבושל טוב יותר, וע"ש שהעיר ג"כ מתרומות פרק ה' (וצ"ל פ"ב משנה ו') דיין חי טוב יותר לשתיה ממבושל, וכבר הרגישו האחרונים בזה וכמו שהזכרתי למעלה וגם י"ל דאפשר דאף דאין הכל רגילין לשתות מבושל כשהוא חזק אבל מ"מ היין משובח למי ששותה אותו קודם הבישול, ובשו"ת מהרי"ל סי' רי"א אם לברך זמן שני על יין חדש כו' כיון שהוא טעם אחר וברכה אחרת הוה תרי שמחות כו' ולא דמי לשלקות דאינו טוב חי כמבושל ואין זה עיקר הנאתו וכו':

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה