אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן נה

סימן נד

ה' סיון בשנת ולאין אונים עצמה ירבה לפ"ק להרב ר' יהודה ליב מקעלים.

בדבר שאלתו בה' מיני דגן שהיו עם שאר מינים והן עומדים בפ"ע ואינם מעורבים אם אמרינן כל שיש בו כו', ובחי"א הלכות בומ"מ כלל נ"ד אות ט' הניח בנ"ע אם מברך גם על השאר מינים ומסיים ונ"ל שצריך לברך:

ואינני רואה שום ספק דכיון שדרכן להיות נאכל ביחד ובישלן יחד ועירבן כדי ליתן טעם בתערובות מהני לפטור בברכת מזונות את כל התבשיל ואפילו לא נימוח ולא ניתן לשיעורין ואין נפ"מ במה שעומד בפ"ע דכללא כיילו כל שיש בו מה' המינין דמברכין בוממ"ז ואפילו רובו ממין אחר וכסי' ר"ח ס"ב יע"ש בט"ז ס"ק ג' וכמו בשאר דברים דאזלינן בתר הרוב וכמש"ש בס"ז ור"ס ר"ב וע' בסי' ד"ר סי"ב ובמ"א ס"ק כ"ה, וכן מבואר מלשון הרב מלאדייא בברכת הנהנין בפ"ג תערובות שני מינים שהשני אין נותנין כ"א לתקנו ולהכשירו הרי העיקר פוטר את הטפל בברכתו כו' מין דגן הואיל ונקרא מזון ולא חשיב עיקר לעולם שאפילו רוב התבשיל כו' והדגן דאינו אלא להטעימו ולהכשירו הוא נעשה עיקר ומברך עליו במ"מ כו', וא"כ פשוט שהוא כמו בכל עיקר פוטר את הטפל, וכדמות ראיה מהצריכותא ברכות ל"ז א' ואי אשמעינן כל שיש בו כו', ולא מוקי בפשיטות דתנן כל שהוא לדיוקי בכה"ג לברך על המין האחד, וכן מפורש בפמ"ג בפתיחה כוללת להלכות ברכות אות י"א כלל אמרו בברכת הנהנין דאזלינן בתר רובא כמבואר בר"ב ס"א בהג"ה שאם נתערב כו' ול"ד שאי אפשר להכיר אפילו כל אחד עומד בפ"ע נמי בתר רוב אזלינן שהוא העיקר כמש"ש הט"ז והר"ב ס"א מבואר בין טפילה מעורבת או בפ"ע וכן לשון הרמב"ם כו' יע"ש בהתנאי השני בחמשת מיני דגן לא שנא עיקר וטפל אדרבא הם העיקר אף שהם המעט כל שאין לדבק כמבואר בר"ח ס"ב ומברך עליהן במ"מ ונפטר התערובות הרוב וניתן להם החשיבות כאלו הם הרוב וכו' ואם צריך שיהא נרגש טעם חמשת המינים לכאורה במחלוקת שנויה בט"ז ר"ח ג' ומ"א ר"ד אות כ"ה יע"ש בפריי עכ"ל, גם במעשה נסים מהחו"ד בדיני ברכת הנהנין בדברים המטוגנין אות י"ח (כפי שהוא לפני משנת תקס"ח בדפוס זאלקווא מבואר בפשיטות בזה"ל) אם אוכל שני מאכלים שהם מעורבים בקערה אחת אם עיקר כונתו על אחד מברך עליו ופוטר השני אפילו הוא המעט, ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר ולא השני שהעיקר פוטר טפל אבל אם יש בתערובות אפילו מעט מה' מינים שעירב בתוכו כדי לאכול מברך במ"מ ופוטר השני עכ"ל, העתקתיו אם שהוא פשוט מחמת שהחי"א נסתפק ודעתו נוטה להיפך, וע' בעמק ברכה על ברכות בסוגיא דכל שיש בו מה' המינין בד"ה הנה יש לחקור כו' בהא דאין בטלין מחמת חשיבות או מטעם עיקר וטפל, ובסוגיא דתאנים וענבים בד"ה הנה יש כו' ובשו"ת דברי נחמיה חא"ח סי' י"ג בדין קטניות ופירות שנתמעך ע"י בישול ונשתנה מש"ש בדמהרי"ק ותה"ד שהובא בב"י סי' ד"ר בנימוח לגמרי:

[ואחר כמה שנים בא לידי קצור שו"ע מהר"ש גאנץ פריד וראיתי בסי' מ"ח אות י' שנמשך אחר החי"א דאפילו הוא הרוב כיון שכ"א מובדל בפ"ע צריך לברך שתי ברכות שמברך תחלה על קצת פירורי עיסה בומ"מ ואוכלין כו' וע"ש בהערה שרצה להחזיק דבריו ושאין סתירה מהפמ"ג דשם מיירי שנדבקו יחד ונעשה גוש אחד וכטבו"י פ"ב מהלכות מע"ק בקטניות בזמן שהן פרודין אינן חיבור לענין נגיעת טבו"י באחד מהן, וטרח ג"כ לדייק מהלשון כל שיש בו כו' דמשמע מעורב ומדובק, וכן להלן סי' נ"ד אות ה' שני מינים שנתבשלו יחד אם כל מין מובדל לעצמו מברך על כל מין בפ"ע ברכה הראויה לו אבל אם נתמעכו ונדבקו מה שהוא הרוב זהו העיקר לברך עליו והשני נפטר אך אם הוא אחד מחמשת מיני דגן אע"פ שהוא המיעוט הוא העיקר עכ"ל, ומלבד שהוא נגד פשטות הפמ"ג בפתיחה שכתב מפורש שאפילו כל אחד עומד בפ"ע אזלינן בתר רובא, וגם נגד דעת כל הפוסקים דבשאר מינים אזלינן בתר רובא אפילו לא נתדבקו וכמ"ש בסי' ר"ח ט"ז ע"ש במ"א ס"ק י' ובפמ"ג ובש"ע הרב מלאדייא ר"ס רב"י, ובפמ"ג סי' ר"ח ס"ק ז' במש"ז בגרעינים שלמים אזלי החשיבות דה' מיני דגן ותו אזלינן בתר הרוב, והרי בשלימים לא שייך שיתדבקו כיון שהם בקליפתן וגם דנתמעך יפה אף בקליפתן בומ"מ וכמ"ש בעצמו באש"א ס"ק ב']:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה