זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן נד
ב' אדר תרמ"ד להרב דבאלטא ר' דוד לוי.
בדבר שאלתו במאלינעס שכל הגזע שלהם נשארת משנה לשנה והדר מפיק פירי כאילן גמור ובחי"א כלל נ"א סעיף ט' שראה בעיניו דרך גדילתם ויש להם דין אילן לברך בפה"ע ובנש"א אות ז' דהט"ז בסי' ד"ר ס"ק ח' לברך בפה"א שלא ראה דרך גדילתן ושהוא ראה בעיניו שהראו לו העצים שגדלים עליהם והם אילנות ממש ומתקיימים כמה שנים, ואם שנתפשט השמועה שבמדינת ליטא אין נוהגין בהם דין ערלה אפשר ששם משונה דרך גדילתן וכן במאלינעס שלהם היו גדלים בלי נטיעה על מיני סנה וקוצים דהוא אילן סרק כמש"ש בט"ז ס"ק א' ולכן הראה למ"ש בסי' ר"ג ס"ק א' בד"ה אילן סרק דחד ענינא הוא עם הך דהכא ולכן חשש שלא לטעות לברך עליהם שהכל וכעשבי דדברא שאינם נזרעים:
הנה הרב הגה"ח ר"ז מלאדייא בש"ע שלו בא"ח סי' כ"ג בהג"ה ובסידור כתב וסימן לידע איזהו פרי העץ ואיזהו פה"א בעצים הנמוכים כמיני סנה וכי"ב כו' אבל מיני עצים רכים שהעלין והפירות יוצאין מהעיקר עצמו אינו נקרא אילן כלל לדברי הכל לענין ברכת בפה"ע כו' ואף אם אינו כלה כלל בחורף אלא כל העיקר נשאר קיים כל החורף וחוזר ומתלחלח ומוציא אילן מפריו בשנה השניה מברכין עליהן בפה"א כגון מיני תותים שקורין במדינתנו מאלינעש וכו', וכן מבואר בספרו סדר ברכת הנהנין פ"ו אות ז' יעש"ב, והוא ידע וראה דרך גדילתן והכריע לברך עליהן בפה"א וכן בחי' ב"פ בע"ג ל"ח א' כתב על התי"א שהמראין לו לא ידעו טיב גידולו שהקנים גדלים בשנה אחת ובשניה נושאים פרי ואח"כ יבש לגמרי והפירות גדלים על הקנים שגדלו מן הקרקע בשנה השניה ואף העץ שלו ספוג ואין בו רק ממשות עשב, ובשו"ת אגודת אזוב המדברי חיו"ד סי' ל"ב בשם הרב מקויל נידון המאלינעס שבכל שנה מתקלקל ונפסד העץ ולשנה הבאה צומח מחדש ממש דרדב"ז ח"ג סי' תקל"א דפלוגתא דגאונים ורמב"ם אם יש לו דין ירק או אילן, וכתב דאינו דומה דבנידון הרדב"ז ההכרח לחדש הנטיעה או זריעת הגרעין בכל השלש שנים אבל כיון שא"צ לחדש הנטיעה נהי דלענין ברכה תליא בפלוגתא דלגאונים יש לו דין ירק ולרמב"ם דין אילן מ"מ איסור ערלה לא שייך בהו לאחר ג' שנים הראשונים כיון שמתקיימין זמן רב וא"צ לחדש נטיעתם:
ובפרט לענין ערלה בחו"ל דספיקו להקל וע' בתו' ברכות ל"ו ב' ד"ה והלכתא כו' ובט"ז סי' ד"ר ס"ק ט"ו הכריע מלשון זה לברך על קליפת פאמעראנצין שמרוקחין בדבש בפה"א, ובחדות יעקב לברכות ל"ו דחאו והעלה דעיקר כפסק המ"א וע' בישועות יעקב סי' ר"ב ס"ק ח' וע' במעשה נסים להגר"י מליסא בקו"א ובשו"ת כנף רננה א"ח סו"ס י"ט ובמנחת שמואל ובאהל יוסף בשו"ת. עמק הברכה סי' כ"ד ודחה ראיית הח"א לא"ר, ובשו"ת תפארת צבי חא"ח סי' י' אות ב' שיותר טוב לברך בפה"א, וע' בפמ"ג סי' ר"ג באש"א ס"ק ד' ומש"ש באילני סרק אין ערלה נוהג כו':
ובדין שריפת ערלה שהשמיטו הטומ"ח בסי' רצ"ד, כבר העיר הבית הלל שם ובאר יעקב א"ח סי' תמ"ב וכפ"ת סוכה ל"ה בד"ה אתרוג של ערלה שצידד מדריא"ז דערלת חו"ל אינו בשריפה וכקידושין ל"ט הכרז על פירותיהן שטעונין גניזה, ובלשון הזהב בשו"ת סי' ז' האריך ליישב מנהג העולם שמפקירין לבד ומה שלא הביאו הטוש"ע דערלה צריך שריפה כסי' רצ"ו ס"ג בכלאי הכרם: