אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן נג

סימן נב

א' ד' כסלו תרנ"ה להרב דקאמינקי בוואלין ר' משה נחום ירושלימסקי מחבר שו"ת מנחת משה וכו':

א על דבר שאלתו שנתוכח עם אחד מגדולי זמנינו ביי"ג הנעשה מצמוקים קטנים הנקראים קארינקעס הגדלים בגרעציא על אי קרעטא והיי"ג טוב מאד לשתיה ובמקומו אינו שכיח כ"כ יי"ג אחר ולדעתו מהראוי לברך עליו ודעת שכנגדו לברך עליו שהכל ועיקר טעמו שהענבים קטנים מאד ואינם כפול הלבן, ודעת כבודו כיון דאינם גדלים יותר לא נקרא בוסר, ומבקש להכריע דעת תורה וכן נעשה להלכה עכ"ל:

ואינני רואה מקום ספק שלא יחשב פרי מצד קטנו כשנגמר בישולו, דאף דלענין ברכת בפה"ע בעינן שיהיה עיקר פרי ושנטיעת האילן בשבילו וכברכות ל"ו דמדמה ברכה למעשר וערלה, אבל כשכל הפרי אינו גדל לעולם ביותר משיעור זה והוא ראוי לזריעה פשוט דחשיב פרי גם בקוטנו, ור"ש דפוטר גם באתרוג בקוטנו כסוכה ל"ו א' משום דאין ראוי לזריעה וכדמפרש התם, והכי נמי לענין ענבים לא בעינן שיעור כפול הלבן כשאינו בוסר וחשיב פרי גם בקוטנו, והרא"ש פרק כיצד מברכין אות ג' שהשיג על הבה"ג לענין שקדים המרים הקטנים דמברך בפה"ע ומדמה למעשר, והרי בכל הני דרפ"א דמעשרות דיהיב שיעורא דבעינן שיהיה הפרי ראוי לזריעה וכרמב"ם פ"ח ממעשר:

ובס' עוללות אפרים מהגר"ז מרגליות מבראד בדין ז' וז"ל ונ"ל דאם הענבים ראויין לאכילה היטיב וראויין לדרוך להוציא מהן יין יצא מכלל בוסר דמסתמא דרך גידולן הוא כו' ומפורש יותר שם בד"ה וע' ב"ח כו',, ונראה דבגמר בישולם אפילו ודאי לא הגיע לפול הלבן מברך עליו בפה"ע וכמ"ש המ"א דלפמ"ש בי"ד דבזמניהם היו ענבים גדולים ועתה כפול גדול מענבה ואפשר ג"כ פיל הלבן גדול מענבה דידן עכ"ל, ובפרט בדבר שהוא כברייתו ונגמר גידולו מה"ת לחוש להחמיר לענין ברכה כשאין ידוע אם יש בו כפול הלבן, כיון דלהירו' שהובא בתוס' ברכות ר"ד ל"ט ולכמה פוסקים לענין ברכה אחרונה דבעי שיעור שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רמון שמברכין לאחריו אע"פ שאין בו כזית, וע' ביד אפרים סי' כ"ב ס"ק ד' ומבואר יותר בעוללות אפרים הנ"ל דין ז' שכתב ע"ד האבן עוזר דענבים שמסופק אם הגיע כפול הלבן לא יאכל אלא בתוך הסעודה דשמא כבר גמר פרי וצריך לברך אחריה מעין ג' ואני מסופק לפ"ז בפרידה א' של ענב אם יכול לאכלו שלא בתוך הסעודה דאף דבסי' ר"י שלא לאכול דשמא קיי"ל כהירו' דהוא בריה וצריך לברך עליו מ"מ שמא היינו דוקא היכי שהוא גדול ביותר שידוע שגמר פירא אבל הכא דיש להסתפק שמא עדיין לא גמר פרי ולא הגיע לפול הלבן ובתרי ספיקא אזלינן להקל ואפילו לכתחלה, וע"ש שהוכיח דאף אם לא גמר הפרי לגמרי רק שהגיע לפול הלבן דחשיב בריה לברך אחריו מעין ג' ממ"ש הירו' דאפילו פרידה של רמון הוה בריה, ותמה בעטרת ראש דרמון הוא גדול מכזית כו' וא"כ בלאו הכי איכא שעורא ברמון אחד בלבד ובלא בריה נמי והניח בצ"ע, ולפ"ד לק"מ דכשמגיעים הרמונים לתכלית שלימותם בודאי הם גדולים מזית אלא דלענין ברכה משהגיעו לעונת המעשרות סגי ואז הם קטנים מזית ואפילו הכי משום בריה מברך עלייהו ברכה אחרונה עכ"ל:

וכבר הארכתי בתשובה לשואלי בענין מקוה שכיוון בראייתו להעט"ר ממ"ש רש"י גבי כלי בע"ב שעורם כרמונים שאם ניקב כמוציא זית מצניעו לאגוז ואם ניקב כאגוז מצניעו לרמונים, וכבר הרגישו בזה ג"כ שאר אחרונים ואכ"מ להאריך מה שאינו נוגע לנידון דידן שיצא מכלל בוסר דלא בעי כלל שיעור פיל הלבן:

ומ"ש עוד בענין ס"ס ע' בסו"ס בית מאיר על א"ח בתשובתו מאתרוגי קארפו שלא מצא בשום מקום היתר ס"ס לכתחלה כעושה הס"ס בידים והשיג על הפר"ח והארכתי בתשובה (לעיל סי' א' אות ו' והעליתי דלא מהני אלא בדיעבד, וגם במה שפלפלו לחלק בין ספק מציאות לספיקא דדינא, ואי סמכינן אס"ס לענין ברכה וע' בלח"מ פ"ד מברכות הלכה ו' ובפמ"ג יו"ד סי' כ"ח וראש יוסף שבת כ"ח בד"ה לא פירש, אך שא"צ לזה שאין מקום ספק כשיצא מכלל בוסר שמצד קטנותו לא יחשב למין אחר לענין ברכה או לענין יי"נ וכמו לענין הננס דמברך משנה הבריות כברכות נ"ח ב' ומ"מ לא יצא משאר אדם בכל חיובו ולא מצינו שום חילוק בפרי כל שהוא שיהיה בא מפרי גדול רק לגבי חביצא לענין ברכת המוציא לחם שמחובר ע"י דבש למאי דבעי לאוקמי בברכות ל"ח ב' שבא מלחם גדול שאינו ענין לזה, ובשו"ת צ"צ החדש חא"ח סי' כ"ו האריך להשיב על חומרת הב"ח שלא לברך על הענבים כ"א בפה"א משום דלא ידעינן שיעורא דפול הלבן וגם מפקפק על חומרת הרא"ש לברך מספק בפה"א וכתב שאם בירך על הענבים שהם פחות מפול הלבן ג"כ יצא כמ"א ר"ס ר"ו כל שראויים לאכילה והתו' ורשב"א לא אמרו אלא אם ידוע שהם פחות מפול הלבן דאז הדין לכתחלה לברך בפה"א יעוש"ב בכמה ראיות להמ"א, וע' בטא"ח סי' כ"ב בדהרא"ש במי בוסר דמברך בפה"ע וע"ש בב"ח אות ז', ובפמ"א ח"א סי' ס"ה בד"ה וילה"ר דאותן שאין מתבשלין על האילן אף דכשמכניסן בתבן מתבשלין לא חשיב פרי ואכמ"ל יותר בזה:

ב ומה שהביא עוד לפקפק לברך שהכל לפי שאין להם גרעינים מה דאמרו בענבים משיגרעו וכתב מעלתו דבזה יש הרבה פירושים עכ"ד, הא ודאי דלא תיקשי ליה מה שנאמר בפרשה נזיר מחרצנים ועד זג, דמ"מ הוצרך להזהיר גם על אותם שבמינם שיש להם חרצנים, ובאמת דלפרש"י ברכות ל"ח ב' ופסחים ר"ד נ"ג ור"ש שביעית פ"ד שיהיו גסים כגריע דהיינו כפול הלבן ובירושלמי דשביעית משיזחלו מים, ומשמע דלא ניחא להו לפרש משיעשו גרעינין דאפילו אין לו גרעין חשיב פרי, ובפירוש הרמב"ם למשניות משיעשו גרעינין, ואף דבחבורו נקט סתמא משיגרעו ואפשר דבפי' המשנה ניחא ליה להשמיענו ממילא שיעורא דפול הלבן שהוא כשיעור אותו הפרי שיש להם גרעינין, ועכ"פ באותן שאין להם גרעינין והענבים ראויין היטיב לאכילה ולדרוך להוציא מהן יין שיצאו מכלל בוסר דמסתמא דרך גידולן הוא וכדלעיל דלא בעי לגבייהו שיעור כפול הלבן וממילא דלא בעינן הכ"נ שיעור שיוציאו הגרעינין, ובערוך ערך גרע פירש הא דתנן משיגרעו ושיעורו כפול הלבן יש לו גרעינא ומייתי מירו' הנ"ל דשביעית ומשבת ע"ז ב' גרעינין ונגרע מערכך [וכה"ג בירו' ברכות פרק הרואה הלכה ג' ובירו' תענית פ"א הלכה ג' שאת ממנימען זו מזו כי יגרע נטפי מים כד"א ונגרע מערכך] פי' גריע שבפרי פי' אחר שהגרעינין גורעין את האוכלין פ"א גלעינין כו',, והרע"ב העתיק פי' הרמב"ם. והר"ש והשיגו התויו"ט דהיינו הך, ובקול הרמז דאין ב' הפירושים סותרים זא"ז אלא דהפירוש הא' מלשון גרעין ולפי' הב' הוא שם העצם לבוסר דוקא וכדמפרש בירו' משיזחילו מלשון כי יגרע נטפי מים.

וי"ל במורווח יותר דלפרש"י בפסחים הא דרב אסי הוא בוסר הוא גירוע נקט הכא משום דלא תימא גירוע היינו סמדר ור' יוסי היא אבל אי מלשון זחילה ע"כ דהיינו בוסר ואתיא אליבא דרבנן וכשביעית פ"ד משנה ח' הבוסר משיבואו מים, ולכן הרמב"ם שפוסק בפ"ט ממע"ש הלכה י"ג כרבנן ולכן העתיק בחבורו פ"ה משמיטה הלכה י"ח והגפנים משיגרעו וכלשון המתני' כדי שיוכל לאוקמי מלשון זחילה וכנ"ל, ובגליון הש"ס מרע"א לברכות בסתירת דרש"י פסחים נ"ב ע"ב ושאר כל האילנות משיוציאו לאו כדרישא אלא כשיוציא בוסר וכ"כ הרמב"ם פ"ה משמיטה והכי מוכח במתני' דדוקא הני תלת בעי שיעור לפירותיהן ועוד דאל"כ לשתוק ב"ה מיניה ולא לימרו אלא הני תלת, ולפ"ז י"ל ג"כ דדרש"י כפסחים מקומן אחר ד"ה משיניצו וקאי על דברי ב"ש, שוב מצאתי בחזות קשות לברכות ל"ו שהביא כן בשם היד דוד לפסחים, וע' רמב"ם שביעית פ"ד משנה י', וא"כ י"ל נמי כן בכונת רש"י משיוציא את הפרי ר"ל שיתחיל להוציא פרח ושגם האלין מיקרי תחלה הוצאת הפרי, וע"ש עוד בחזות קשות לפסחים נ"ב בדהרמב"ם פ"ה משמיטה הלכה י"ח דשאר כל האילנות משיוציאו בוסר והאריך בישוב דבריו, וע' בחדושי הרא"ל בסו"ס דברי שלמה לברכות ל"ו בדפי הס' ל"ט סוע"א רש"י ד"ה הוא בוסר וכן ברש"י גיטין ל"א ד"ה ובשעת כו' יע"ש באריכות בדהרמב"ם פ"ה משמיטה דמשמע שסובר דפליגי רבנן על ר"י אף בשאר פרי נגד מסקנת הסוגיא, ובעדות ביהוסף החדש בסי' ל' ענף ה' הניח דהרמב"ם בצ"ע והגיה סמדר במקום בוסר וכמ"ש בפירושו למשניות פ"ד משנה י' וכמ"ש פ"ק דערלה וסמדר הוא הפרח שממנו יצא הפרי יעש"ב ובענף ב' שכל דבריו דחויין למעיין ואכמ"ל במה שהרגישו האחרונים ובפרט שאינו נוגע לעיקר שאלתו, עכ"פ מוכרח לפרש משיגרעו כפי שיטת הבבלי והירו' לדידן דקיי"ל כרבנן דר' יוסי וגם לר"י דיש לפרש גם לענין הגרעינין מ"מ אין הכרח מזה דבלא גרעינין לא חשיב פרי וכנ"ל בהני דחזו לאכילה ולהוציא מהן יין דהוה גמר פרי שיצא מכלל בוסר ואין מקום לחוש כלל, ובצ"צ החדש חא"ח סי' כ"ו דלהירו' דשיעורא דהבוסר משהביא מים אבל לש"ס דילן השיעור משיגרעו קודם משיזחלו מים ומשעה שסוחטין הענבים ומוציאין מים ודאי יש לברך עליהו בפה"ע:

וכל זה נמשכתי אחר דברי מעלתו לפ"ד שאלתו, ואמנם הרד"ק בשרשים שורש שרק הביא בשם אבן גיאות כי שורק שהוא מין הטוב מהגפנים שהענבים שלהם לא ימצא בהם חרצן, ורד"ק לירמיה סי' ב' כ"א ואנכי נטעתיך שורק כו' הוא הגפן המשובח במיני הגפן כי בענביו לא מצא חרצן ואמר זה על אברהם, ובישעיה סי' י"ז ח' אומלל גפן שבמה כו' הלמו שרוקיו כו', ובראשית סי' מ"ט י"א ולשרקה כו' ולמפרשים הוא הטוב במין הגפנים כו' ולרש"י שם זמורה ארוכה, ובאהל מועד מרשב"א מאורבינו בשורש גפן בשם רב האי ו גאון כי שרק הם הגפנים שהענבים שלהם לא ימצא בהם חרצן, ועכ"פ נראה שהיין המובחר הוא בלי חרצנים ולא יתכן שהיין המשובח שהוא בכלל שורק לא יהיה בכלל יין לפי שיש לו שם לווי ולומר דקרא משתבח בא"י רק בסתם יין, כי בהיותו מדבר מהארץ בכלל לא יתכן לשבח אותה שהיא כולה יין שורק וכמו שלא יתכן על גפן רוגליות וכמתני' מנחות פ"ו ב' אין מביאין יין אלא מן הרוגליות וכפרש"י יין שגדל בגפנים נמוכים שהוא יפה, ונמצא ג"כ ביחזקאל סי' י"ז ו' לגפן סורחת שפלת קומה, שאין לחשבו לשם לווי בהיותו בא ליין המשובח:

ואמנם לעמוד יותר על הבירור בזה אין לנו למנוע בכאלה לקבל בזה עדותן של חכמי האומות וכמאמרם במגלה ט"ו כל האומר דבר חכמה אפילו באו"ה נקרא חכם, וע' במו"נ ח"ג פרק נ"ד ובתשובה מאהבה ח"ב סי' רכ"ד, ובח"ס חא"ח סי' ר"ח בד"ה ובזה יש להבין כו', ובשבת פ"ה א' גבול שגבלו ראשונים דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ כו' שהיו בקיאין בישובה של ארץ כו' מלא קנה זה לגפנים כו', ופסחים צ"ד ב' ונראים דבריהם מדברינו כו', והרמב"ם פי"ז מקדוש החדש הלכה כ"ה ומאחר שכל אלו הם בראיות ברורות שאין בהם דופי אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם נכרים שכל דבר שנתגלה טעמו כו', וכ"כ באגרותיו וכלל אומר לך שכל מה שלמעלה מן הטבע לא יוכל חכם ופלסוף להעמיד ראיה ברורה עליו אבל מה שבטבע לא יסתר מהם, ובשו"ת א"ז רמ"א סי' ז' האריך בהתנצלותו בתשובתו לרש"ל בענין טינרא שבנה יסוד בטבעית על מ"ש אריסטו, (ובשאילת יעבץ ח"ב סו"ס קמ"ו הטיח דברים כדרכו על הגאון ר' יונתן זצ"ל מפראג בדין ניטול הלב אשר כל הרואה בספרו כריתי ופליתי סי' מ' שצוה לעשות בשמו שאלה אצל כל רופאים בהאלי ע"פ יסודות חכמת הרפואה וניתוח ושם הוא להיפך נגד מה שהפריז החכ"צ על המדה דאפילו נפתח התרנגולת בעדים כשרים שהשגיחו ולא נמצא לב שפוסק דעדים כשרים המה ונשען על רשב"א שאמר כן להחמיר גבי ודאי טריפה דאין לסמוך על עדותן לבטל ד"ת אף שהעידו שחי' יותר מי"ב חודש יע"ש באריכות דבריו הראויין למי שאמרן, ואכמ"ל מה שאינו נוגע לעניננו וע' בשו"ת ר"ח או"ז סי' קמ"ו וגם פעמים רבות נשאלתי כו' ובשו"מ תנינא ח"ד סו"ס ק"ח) והנה הקדמתי כל האמור למגן בעדי אשר אני מביא דברי חכם האומות בענין הנוגע לדינא אשר נתעוררתי בזה על ידו ובהיות החובה לומר דבר בשם אומרו ולכן לא אכחד מה שראיתי בבאור לישעיה סי' ה' ב' ויטעהו שורק כו' שאין כונת הרד"ק שיעדר מהם החרצן מכל וכל כי אין ספק שגם בגפן זה זרעו בו כמו כל הפירות, אבל ענינו שהחרצנים קטנים מאוד ולא ניכרו היטיב וכ"כ החכם גיזעניוס בספר המלים שלו עכ"ל, ומלבד שאין לנו למנוע לקבל עדותן בכאלה אבל לא נצרכתי עתה כלל לעדותם כי אחרי שנתעוררתי על ידו ובחנתי וראיתי כי יש בהקארינקעס בתוכם לובן וניכרים החרצנים שבתוכם היטיב כאשר הראיתי לכמה אנשים שהיו אז בביתי וראו בעין פקוחה שהכירו החרצנים כאשר פתחתי אותם שניכר היטיב החרצנים גם בלי זכוכית מגדלת, ולכן למותר לדבר כלל מהקארינקעס נידון החרצנים שהוא דבר שאפשר לברר לכל במציאות שיש להם חרצנים כאשר יבחין כל אחד כשיפתח את הפרי בצפרניו, ורק בצמוקים ראזינקעס לא ניכר רק במין הצמוקים הגדולים אבל בהקטנים לא ניכר עדיין, וכפי עדות המתפארים ליודעים בטיב גידולם אומרים שהגדולים איננו מין הקטנים שכן דרך גידולם בלא גרעינין שלולא כן לא היו משחיתים אותם ללוקטם מכרם לעשות יין קודם שהגיע זמן בישולם ואם שאיננו מחליט שהוא כדבריהם שאפשר להתברר ממקום גידולם בלי חשש ספק, עכ"פ על הקארינקעס אין שום חשש ספק בעולם ועל הראזינקעס הלבנים הקטנים אני מניח מקום לאחרים להתגדר בזה לחקור עליהם ממקום גידולם ולהסיר כל חשש פקפוק, ואם כי מעיקר הדין כבר ביארתי למעלה שאין לחוש בזה כלל כיון שנגמר בישולם ויצאו מכלל בוסר וכמ"ש מהעוללות אפרים על הלכות ברכת הפירות, ובפרט לשיטת הגמ' דילן והירו' דלא תליא כלל בגרעינין ושכ"מ מהרמב"ם בחבורו, ושהמה מין אחד והגרעינין באים כשהם מתגדלים ביותר, ורק שאני כותב כן שגם לפי הבנתו שעלה בדעתו שתלוי בגרעינין אין לו מקום להסתפק בזה על הקארינקעס גם לפי דרכו:

ג ומה שכתב לפקפק משום שיש להם שם לווי קארינקעס, ועל זה השיב דבשביל זה לא מיגרע גרע דהא כל הצמוקים קוראים ראזינקעס ולא ענבים, ומיהו י"ל שמצד זה יש מקום לדוחה לומר דמה שנשתנה שמו בלשון בני אדם לומר ראזינקעס לא בטל שם העצם שלו שהיה מתחלתו בהיותו גפן קודם שנתייבש דהא שינוי השם ראזינקעס בא לאחר שצימקן לייבשן, וכשבת מ"ה א' וביצה כ"ו ב' בענבים והעלן לגג לעשות מהן צמוקים כו' יע"ש ברש"י דענבים יבשים קרויין צמוקים וכן ברע"ב בכורים פ"ג משנה ב', ובשבת צ"א ב' כגרוגרת וצמקה וכמו צמקה הריאה בחולין נ"ד שהוא קרוב ליבשה וכיו"ד סי' ל"ו סי"ד וצימוק דדים באה"ע סי' י"ג סוסי"א והוא ג"כ מלשון מקרא בהושע סי' ט' י"ד, אבל בקארינקעס דהספק שלו דלמא היה כן שם לווי שלו מתחלת הוייתו של הפרי ולא נקרא מעולם על שם הענבים שקראה תורה:

ואמנם גם לפי דרכו מהכ"ת לחוש משום שם לווי במה שלא ידענו כלל הנחת התיבה אם הוראתו מורה על ענין אחר מהנחתו הראשונה ולהוציא אותו מכלל סתם גפן, שאפשר גם השם קארינקעס שהונח באיזה לשון שהוראתו ג"כ מורה כן בהעתקת השם גפן כמו שאנו רגילין לקרוא גפן וויינשטאק שהוראתו על הפרי שמוציא יין שפשוט שאין בו משום שם לווי כמו בכופשני שהוא שם העצם מלשון של תורים והלווי מצד קריאתם דצוצייני וכחולין ס"ב ע"ב, וכן באסא מצראה בסוכה ל"ג שאסא הוא בארמית, ואף דבכ"מ לא אשכחן רק גפן סתמא אבל גפן היין לא איקרי, ומ"מ כיון שמצינו ג"כ בנזיר כל היוצא מגפן היין וכן בשמשון וא"כ לא הוה וויינשטאק שם לווי ואף דהתם הוכרח לומר כן שמכל אשר יעשה גם מגפן של היין שנאסר לא יאכל דהא קאי אמה דסליק מיין ושכר יזיר וכל משרת שהוא על נזיר ששרה פתו ביין, [ובכפ"ת סוכה ל"ג תמה על פרש"י שגדל על המצר דא"כ היכי ס"ד לקמן לפוסלו משום שם לווי אם הוא הדס סתמא כשזורעין אותו במצר השדה מחמת שיש לו מקום פנוי שמתגדל עליו, אבל לפי' שני דהוא הדס המצרי י"ל דהוא מין אחר וכנגעים פי"ד משנה ו' ופרה פי"א מ"ז לא אזוב יון וכו' עכ"ד, וע"ש בפהמ"ש לרמב"ם וענין שם לווי שם מחובר למקום כמו שנאמר במיני העשבים הנהרי והפרדסי ומדברי או יתיחס אל מדינה או הר, ואף דבחולין ס"ב ע"ב משני רבא הני כופשני ציציינא באתריה סתמא קרי להו, היינו רק היכי דרגילין סתמא באותו מקום שגדלין בו משא"כ כשקוראין אותו גם במקומן בשם של מקומן דהוה שם לווי, ובעיקר דהכפ"ת כבר מבואר בתשב"ץ ח"ב סי' ד' שאין פירוש מצראה על שם מצרים דההוא במקומו אסא קרי ליה כמו כיבשני צוצייאני, וכן נראה שאינו הגדל על המצר דההוא אסא מיקרי והא דקרו ליה מצראה דמשתכח במצרא כמו מרריתא דאגמא ונראה שהוא מין נקרא בשם לווי ומש"ה אצטריך לרבויי כמו חילפא גיל' לערבא עכ"ל]:

ואולם להשערתי קרוב מאד שהשם קארינקעס כמו קארעני שהוא בלשון רוסיא ראשית ויסוד כל צומח, ובזה הושאל לכל יסוד והתחלה, או כמו שאנו אומרים קארליג על קטן הקומה ונשתבש קצת בלשון העם או בהברת המבטא ממי שהמציא השם להפרי לאיזה סיבה שהורגלו לומר קארינקעס במקום קארליג והרי בסוכה י"ג א' וחולין ס"ב ע"ב דכל שנשתנה שמו קודם מת"ת כו' דמה שנכתב אזוב אינו מורה על האזוב ממין אחר שהוא בשם לווי שאינו מצוי בסתם אזוב, ולכן מסתמא נקרא שם לווי רק כשאנו קורין על שם מקומו אזוב כוחלית שלפי' הערוך שיש בו מצד שקריאת העולם בשם אחר מורה שנשתנה שינוי גמור ממין אזוב סתם שקראה תורה אבל מה שקורין אותו על שם קוטנו של אותו פרי או התחלתו אין הכרח על שינוי שיש בטעם הפרי ורק שממילא קוראין אותה כן מצד שהיא קטנה משאר הפירות וא"כ מה יתן שם לווי שקורין אותה בני אדם שנוכל ללמוד מה שקראה התורה ענבים סתם ולא הזכירה השם לווי שקוראין אותה יותר ממה שהוא בעצם הענין שאנו יודעים שהפרי קטנה משאר פירות וכי בשביל שיש בה שינוי בגודל הפרי נאמר שאין זה בכלל סתם ענבים, והא מה שקורין אותה בשם לווי בא ג"כ רק מצד שנראה לעינים שקטנה משאר הפירות ואין הוכחה שקריאת השם לווי בא בהשתנות הפעולה בטעם הפרי שהוא שוה לשאר הפירות ולכן קראה התורה בכל מקום בשם ענבים סתם, ומלבד זה נמצא ביחזקאל סי' י"ז ו' שקורא לגפן בשם כזה לגפן פורחת שפלת קומה ולא הוה ג"כ בכלל שם לווי:

וי"ל עוד למ"ד בפסחים ל"ט א' דפליגו באיזה מרור יוצאין ואמר ר"י מדברי כולן נלמד ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין ואינו ירוק ככרתי, ומזה הוכיח במ"א סי' תע"ג ס"ק ו' דאין יוצאין בשאר ירקות המרים מדפליגי באיזה יוצאין ואצטריך לכללא דר"י, וכיון שבאה הקבלה דסתם מרור דקרא היינו חסא דהוא חזרת וכדמפרש רבא טעמיה ור' יונתן ולא הזכירה תורה רק מרור סתם שהוא חזרת ולא שאר מינין המרים דאפשר שהיה לו שם לווי קודם מת"ת ואין ליטול מהם דניחוש על כל מין שאין ידוע לנו שהיה לו שם לווי קודם מת"ת, ולפ"ז אין השם שאנו קורין עתה בשם לווי גורם למנוע ממנו רק היכי שידוע לנו שהוראת התיבה בסתם מורה על אחד מהמינין או שבאה הקבלה על מין אחד ושממילא יש להסתפק על שאר המינין אולי היה להם שם לווי קודם מת"ת, אבל לגבי גפן שהוא שם לכל דבר המוציא יין כמו בכל מקום שנזכר בקרא ובנזירות מפורש מכל אשר יעשה מגפן היין ואין אנו יודעים הוראה אחרת ומהכ"ח לחוש על שאר יין יותר מהמין שאנו קורין וויינשטאק שהרי בהוראת גפן לא ידענו מהפסוקים רק שהוא מוציא יין ולא לפרט על איזה מין יין שאינו בכל משמעות התיבה למעטינהו, ולא באה הקבלה לידע איזה מין יין גפן ומה נפ"מ גם אם היינו אנו אומרים שקריאת איזה מיני יינות אנו קוראים בשם לווי להוציאם מכלל פרי הגפן גם בהיותו בטעמו כיין משובח, ואולי יתכן ג"כ בהוראת גפן מלשון והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה ודליותיה שלחה לו להשקות אותה מערוגות מטעה יחזקאל י"ז ז' ובחלוף גיכ"ק שהוראתו על האסיפה לפרש"י כמו כופה מלשון כנופיא, ואולי בא גם על אסיפת היין ולפי' הא' מלשון רעבון ולת"י כפת מלשון כפיפה:

ובתשוב"ץ ח"ב סי' ד' שאיך יעלה על הדעת שהתורה תסמוך באיסוריו על קריאת בני אדם יהיו שוגגין או מוטעין כו' ובירו' דכלאים [רפ"ט] הייתי אומר אפילו פשתן שלם אפילו קנבוס ת"ל צמר ופשתים וגמר מהיקשא דצמר אף פשתים שאין לו שם לווי כו' [וע"ש ברע"ב ותויו"ט סוף משנה א' א"כ הוה דרשה גמורה יעש"ב] ויצא לנו שכל דבר שידוע ששמו צמר ופשתים הכתוב בתורה ומפני מקרה שקרה לו אין שינוי שמי נותן לו היתר שאין השם גורם לפי שהאיסור עומד בעינו כו' והא דקיי"ל כרבא דבתר שמא אזלינן שכיון ששם אחד להם הוה מב"מ אבל בנידון זה שנסמוך על לשון ב"א בקריאת שמות אין ראוי לשמוע כו' וא"כ יהיה מותר לשוכנים ביניהם ואסור לשאר מקומות שאינו נקרא בשם צמר גפן יע"ש באורך, ובשו"מ קמא ח"ג סו"ס קנ"ד האריך לקיים המנהג שנהגו היתר בהאנף קנאפלוס מצד שם לווי, ולא ראה דברי התשב"ץ הנ"ל, ובתשובת מוצל מאש סי' ז' האריך המל"מ בישוב הירו' הנ"ל דאי לאו היקישא הייתי מרבה פשתים שיש להם שם לווי ולא הייתי אומר פשתים של ים איקרי ולא פשתים סתמא דאפשר דהוה לא נשתנה שמם קודם מת"ת שנקראת בלשון תורה פשתים סתם אלא דמכח היקש למדנו דקרא לא איירי אלא באין לו שם לווי יעש"ב ובסי' ח' ובמ"ש על מהרי"ק שורש כ' כדמוכח מפרק כיסוי פ"ח דלב"ה למדין אפר דאיקרי עפר ומשום דעפר שריפה מיקרי דזהו לר"ש וכו', ולא זכר מכ"מ דמוכח כן וכדמחלקי במ"ש התם וע"כ דאין לדמות להדדי אלא במקום שהש"ס מדמה, ובשו"ת בגדי ישע סי' ט"ז אות ט"ו וכ"ה ונדפסה נמי בתשובת מהרא"ל סו"ס ו' על תמיהת התו' סוכה ר"ד ל"ג, ובעיקר דבריו כיוון לחכ"צ סו"ס קס"א וע' בבית מאיר לא"ח בסופו בתשובה בד"ה ואמנם אבא לדון, ובדורש לציון דרוש י"א העיר על המ"א סי' תע"ג ס"ק א' מחולין קל"ט ע"ב סתמא לא איקרי וע"ש בגליון רע"א מברכות ל"ה א' וכמה מקומות כעין זה, ובעירובין י' ע"ב וע"ש ב' ע"ב ובתוס' ד"ה בין וע"ש ל"ד ב' וקידה לבנה לחוד וחולין קי"ז א' ובכורות ל"ח ב' ותמורה ט' א' וברכות ר"ד מ"א ומ"א סי' קכ"ז ס"ק ג' עם סתמא לא איקרי כפרק הזרוע [)קל"ב ע"ב וע"ש קל"א ע"ב ותו' שבועות ר"ד י"ד, והא דכתב בפרשה שמיני וכפר בעדך ובעד העם דלוים לא הוצרכו כפרה וכפרש"י להודיע שמכפר לו ע"י עגל זה על העגל שעשה, וכמש"ש בבנין אריאל], עם קדושיך איקרי כפ"ד דיומא [מ"א ב' במתני' וע"ש ס"ו א' דמ"מ בכלל עמך ישראל נינהו], וע' בפסחים ל"ט א' ורש"י ד"ה אינן כלאים ותוס' ב"ב קנ"ז ב' ד"ה אבל וגיטין ר"ד ע"ח ונדרים נ"ג ובר"נ סוע"א ד"ה אסור בירקות הגינה וירו' שביעית סופ"ו ורש"י סנהדרין קי"ב סוף ע"ג ד"ה לעולם ומנחות ק"ה א' ורש"י ד"ה דלית לה שם לווי ותוס' זבחים כ"ב סוע"א מהתו"כ ור"ש ר"פ י"ד דנגעים ופרה פ"ח משנה ט' וע"ש בתויו"ט ומכשירין פ"ו מ"ד ברש"י ורא"ש והוא בתו"כ שמיני פרשה ח' ובתשב"ץ ח"ב סי' ד' וכן אמרו בספרי [צ"ל בספרא] יכול מי תותים ורמונים מה מים שאין לו שם לווי כו' ורמב"ם בפי' המשניות ורע"ב מכשירין פ"ו משנה ו' וע"ש ברע"ב מ"ד ובכורות ז' ב' ורא"ש פ"ק אות ז' ומעיו"ט ס"ק ד' וד"ח ס"ק י"ח ונדה ח' ב' ורש"י ד"ה שם לווי ובאר יעקב ליו"ד בתשובה בדף נ"ו ובשו"מ קמא ח"א סי' רמ"ג ורמ"ד ובפמ"ג א"ח סי' קנ"ח באשל ס"ק ז', וע' במשפט שלום סי' רל"ב סט"ו בדף ק"ג ע"ב וע' בפסקי מהר"ם שהעיר ג"כ בזה מאיזה סוגיות.

ובתוס' נזיר ל"ה א' בד"ה בין הבינים דלר"ת היינו ענבים קטנים שבין הגדולים שאינם רואים פני החמה ואין מתבשל כל צרכן כו' דשמא הני גריעי מבוסר שיבא לכלל ענבים גדולים, וע"ש ל"ד ב' תוס' ד"ה גוהרקי פי' בוסר, ולהמפרש ענבים דקים כו' ובערוך ערך גרק שלא בישל כל צרכו פי' אחר גרגרים, ובפי' הר"ח פסחים כ"ה ב' פירש גרגרים, וב"מ ק"ה א' בפרש"י פריצי זתים וענבים שאין מתבשלין לעולם, וע' בשמ"ק שפירש בזה הרבה פירושים:

ובס' החיים על א"ח שהובא להלכה פסוקה בקצור ש"ע סי' נ"ג ס"ו שאם בישל הצמוקים אינו נעשה יין ע"י הבישול, והוא נגד סוגיא דעלמא והר"נ ורא"ש פ"ק דכתובות וטוש"ע כמובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ג ס"ק כ"ג, ובתוספת ר"י חסיד לברכות ל"ח ב' בד"ה וכי מה ענין כו' ומטעם זה מברכין על היין המבושל בפה"ג לפי שהוא טוב מבושל כו' יע"ש ובדברי חמודות פרק כ"מ ס"ק נ"ב ובשערי תשובה מהגאונים סי' ד' ובאיי הים שהאריך ובנחלה ישראל בקונטרס הלכה למשה סי' נ' העתיק ג"כ דברי ס' החיים סי' רע"ב דהכונה דמקדשין על יין מבושל אם מבשלין יין טוב לא נגרע עי"ז אבל לא מהני לבשל צמוקים דבעינן שיהיה תוסס ג' ימים אף דכבוש כמבושל, ובתשובת רלב"ח שהובא במ"א סי' ר"ב ס"ק כ"ז וט"ז ס"ק י' דבעי שיהיה שרייה ג' ימים ואי בישול מחשיבו ליין הא בכבוש מעל"ע הוה כמבושל, וזה דלא כמרדכי בשם ר"ת דשיעור כבישה ג' ימים מעל"ע וכיו"ד ר"ס ק"ה בב"י וע' בשב יעקב חא"ח סי' כ"ז וכ"ח ורשמי שאלה סי' ח' אות ו' שהאריכו בזה, וע' בשו"מ קמא ח"א ר"ס רמ"ד על החי"א שתמה על רלב"ח שצריך לשרות ג' ימים לענין יי"נ כסי' קכ"ג דרלב"ח לשיטתו דצריך ג' ימים ולדידן סגי במעל"ע, וע"ש בח"ג סי' ס"א בד"ה והנה אחד מהתלמידים כו' יע"ש שהאריך לפלפל, ובעמ"א סי' ו' העמיס בכונת רלב"ח כסנהדרין ע' וע"ג ל"ו דכמה תסיסתו שלשה ימים, ואטעיתיה לשון המ"א שהעתיק בשמו ותוסס ולמעיין בתשובת רלב"ח סי' מ"א שכתב רק כיון שעברו עליו ג' ימים ונתנו המים בתוך הצמוקים הרי הוא כיין גמור כו' ושזה היה ביום ד' ובליל שבת שהיה היין שבחבית נשפך ע"י הרתיחה וקראו לנכרית שתנער החבית במקל כדי שלא ישפך:

[שוב מצאתי בשו"ת כנף רננה שנדפס מחדש בחא"ח סי' ל"ג שהעלה דרלב"ח מדמה מים שנותנים על צמוקים לתמד במתני' חולין כ"ה ב' דלא חשיב יין אלא משהחמיץ ופרש"י ותוסס נעשה יין, ואפשר דהתחלת התסיסה סגי להחשיב התמד ליין, ולכן אף דבנידון רלב"ח לא היה ג' ימים מ"מ כיון שדרך להניח הצמוקים עד גמר התסיסה כבר קבל טעם הצמוקים ע"י כבישה ותוסס, וע' במ"א סי' תס"ב בטעם המבי"ט ח"א סי' רנ"ב דע"י התסיסה משתנה המים ליין יעש"ב]:

ובמאורי אור בחלק קן טהור במהד"ב לא"ח בדף קס"ה סוע"ב תמה על הב"י שמביא הירו' כמבושל ולא נחית לסיפא דאחר שכתב יוצאין במבושל בשם ר' יונה סיים ר"י כדעתיה דחזיק רישיה מפסח עד עצרת פי' שהיין מזיק לו הוצרך לבשלו להחלישו ומ"מ חזיק רישיה, וא"כ מוכח דדוקא מדוחק וגרע מקונדטן שלא נקט מדוחק כו' יעש"ב, ואין רצוני להרחיב דברים בזה שאינו נוגע לעיקר שאלתו ואזכיר לו רק הערה קצרה מה שנ"ל, בפירוש הירו' פרק היה קורא הלכה ג' ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישא הוה לביש תרויהון ברם בקייטא, דלא הוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דארעיה ובשו"ת רמ"ע סי' ק"ח שפירושו כמשמעו שהקור היה מחזק אח ראשו ולא היה מזיע אבל בקיץ היה החום מחליש אותו ומזיע יותר מדאי יע"ש שמזה מקור הירושלמי שהביא תר"י [וכן ברא"ש פמ"ש ובהלכות תפילין] דלא הוה מניח תפילין אלא מפסחא לפסחא והוה מזיק לרישיה מפסחא ועד עצרת ומזה הכריח כפירושו שכל החורף היה מניח תפילין עד ערב הפסח ועד בכלל וכשאנו פוסקים מהזכרת הגשם היה פוסק מהנחת תפילין עד שובם להזכיר גבורות גשמים אחר עבור החג ואז היה מניחן יע"ש באורך, ובב"י א"ח סי' כ"ז וקצור תשובת הרשב"א שגירסתו מסתמא לא היה לבוש אלא דאדרעיה, (וע' בתשובתי לעיל סי' י' אות ג'), אבל כפי הגירסא שלפני בירו' דפוס שקלאוו בפרק היה קורא ר"י בר"ת, וי"ל דהיינו האי עובדא דר' יונה דמחמת שהיה ראשו כואב משתיית ד' כוסות עד עצרת כמבואר בירו' דערבי פסחים ופ"ג דשקלים ולכן לא היה מניח ג"כ אלא דאדרעיה:

והנה למחרת בוא מכתבו ובהשלמת העתקת מכתבי לשלחו לכבודו הגיע אלי מכתב מרב א' במחוז אומין פלך קיעוו שנסתפק על הקארינקעס אם הוא בוסר ע' במ"א סי' ר"ב ס"ק כ' ויו"ד סי' קכ"ג ס"ח ואולי הוא ממין אחר או סופי ענבים עכת"ד, והוא כמ"ש בירמיה סי' ב' כ"א סומי הגפן נכריה ופרש"י הצומחת ביערים, וכפי שביארתי למעלה אינני רואה מקום לחוש להחמיר, ומ"מ בינותי שנתחדש עתה בסביבותם שנמצאו מערערים שהוציאו קול ערעור:

ובהיותי עומד אז באותו היום בתשובה גם לאחד מחכמי זמנינו על שאלתו והודעתיו בשולי מכתבי בקצרה מתוכן השאלה ונטיית דעתי, ולאחר זמן הגיעני מכתבו דאף שנגמר גידולו ומינו כך ואינו בוסר אבל מנ"ל שהמה מין ענבים ולשער בכ"מ בכדי שיעור עניבה ודלמא בקטנים שיערו כמו בכוליא שהקטינה, והומ"ל נמי בברכות מ"א לענין שיעור עניבה בכוליא שהקטינה, ולא אדע לכוון דבריו דהא בחולין נ"ה ב' מפורש בגסה בענבה בינונית, וכה"ג ברמונים שיש ז' מינים משערים בבינונים וכתוס' עירובין ד' ב' וסוכה ו' בד"ה שיעורן כרמונים כו' והארכתי בתשובה בשיעור במוצא רמון, ולדעתו אפשר שנאכלין במסורת שהוא מין ענבים כמו בעוף עכ"ד, וע' בשו"ת מהרי"ל סו"ס ק' לענין מסורת בעוף, ושוב הגיע אלי עוד מכתבים שונים ממחוז וואלין וגם מרב א' במחוז לאדמיר ששמע ענבים הללו גדלים בתחתית הגפן אצל השרשים והעלים מחפים עליהם ואין מגיע להם השמש וע"כ לא נתבשלו כל צרכן עכ"ל, ולפי הנראה המה השערות לבד מהחותרים להמציא חדשות מסברתם נגד הנראה לעינים שנתבשלו כל צרכן, ושמעתי לאו בר סמכא שאפשר שהשומע שמע וטעה וכמ"ש החי"ע סי' תנ"ג ס"ק ח', וע' בשו"ת הב"י דיני נשואין שאלה י"ד ובשו"מ קמא ח"ג סי' קפ"ט:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה