זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן נב
להרבנים מו"צ דקארעץ דוואלין ר' יוסף ור' משה.
בדבר שאלתם בהיות הפלאץ מבהמ"ד שלהם עומד במורד ההרים וביניהם גיא גדול אשר במעלות ומורדות ירדו להעמק להתפלל שנתמעטו הבאים שמה בימי הטיט ורפש ושלג וכפור, והתנו קודם שעת הבנין שיהיה הרשות בידם למכור הבהכ"נ אשר במורד ההר ולבנות בנין אחר במקום מורווח, אם אפשר כעת לחצות הבית התחתון בכותל חציו להתפלל וחציו להקונה:
ולכאורה אף דכאן המכירה לצורך בנין בהכ"נ אחר שהקדושה חלה על המעות כסוגיא דמגילה דאפילו למישתי ביה שיכרא שרי וכסי' קנ"ג ס"ט, ואין זה ענין להכי דהתנו בשעת בנין ביהכ"נ להשתמש בו המבואר בסי' קנ"א סעיף י"א וע"ש במ"א ס"ק ד' ובמחצית השקל ובפמ"ג באש"א, מ"מ הא לענין אם מותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כי"ב יש אוסרין כסי' קנ"ט ס"ד וע"ש במ"א ס"ק ד' ובפמ"ג סי' קנ"ב ס"ק ב' באש"א דליש אוסרין י"ל דכאן הוה כדיעבד שבהכ"נ הראשונה קטן להם וכדומה דאז רשאין אח"כ אפילו למכור הראשונה, ובשו"מ קמא ח"ב סי' כ"ד האריך לחזק דהמ"א ס"ק ד' שמחלק בין ס"ת לבהכ"נ ושדעת הרמב"ם דבהכ"נ מותר לכתחלה למכור שוה בשוה וכו', ובמ"א סי קנ"א ס"ק י"ב דמשמע דוקא שהתנו בפירוש כו', ולרמב"ם פי"א מתפלה הלכה י"ז שצריכין להתנות ז' טובי העיר בפירסום במעמד אנשי העיר עם הלוקח בשעת המכירה שהרשות ללוקח שישתמש בכל דבר, והיינו לד' דברים הנזכר בסי' קנ"ג ס"ט, ואף דביחיד שנדר אינו יכול לחזור בו מ"מ לגביה הוה כלב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא וכדלקמן סי' קנ"ד ס"ח בהג"ה וע"ש במ"א סוס"ק י"ג, וכהא דשקלים פ"ד משנה ג' בכל צרכי העיר שבאין משירי הלשכה, והיינו נמי מהאי טעמא וכרא"ש ב"ב ח' לפי שהמתנדד להביא לידי צבור על דעת צבור הוא מתנדב ודמו לנדרי אשתו דעל דעת בעלה היא נודרת כנדרים ע"ג ב' ובר"נ, והכ"נ ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר חשובים בעירם כב"ד הגדול לכל ישראל וכמהרי"ק והובא בח"מ סי' ב', אלא דמצד התנאי שהתנו מעיקרא קודם הבנין י"ל דאפילו כשהקדושה מתחלל על המעות מ"מ להשתמש בתשמיש מגונה לא גרע מבחורבנו שצריך שיתנו בפירוש עם הלוקח שיהיה מותר להשתמש דלגבי' אלים כחייהו להתנות עכשיו גם בזה, משא"כ מצד התנאי שקודם הבנין דבסתמא לא מהני התנאי ג"כ לענין זה ורק אי נימא דיש להם דין בהכ"נ של כפרים וע' במ"ב סי' ל"ג בד"ה ואשר בא כו' ובמ"א סי' קנ"ג ס"ק י"ז דבעוברים ושבים דרך עראי מיקרי כפר ומצד שבאים על מקום שווקים יום או יומים לא מיקרי קביעות דירה, ומבואר יותר בגוף התשובה דבזמנינו אפילו של כרכים יש כח ביד אותם מנהיגים למכור בהכ"נ ואפילו כשאנשי העיר מוחין בידם דהא מתחלה כשבנו בהכ"נ אדעתא דמנהיגי העיר תלו וגם אותם דאתו מעלמא לא עדיפי מאנשי העיר (ע' בתשובתי לעיל סי' מ"ב), ובקובץ על הרמב"ם פי"א מתפלה פוסק כמ"ב דבהכ"נ שבזמנינו כולם דין כפרים יש להם ולא כמ"א שדחה דבריו, ובשו"ת ר"ח או"ז סי' ס"ה דאפילו קהלות שלנו חשיבו ככפרים בימי התנאים והאמוראים שיותר היו ישראל בימיהם בכפרים משל עתה בקהלה גדולה יע"ש במנוי ז' טובי העיר, ובשו"ת פ"י סי' ז' האריך דאין דין כרך שייך אלא בגדולה שבגדולות שיש הרבה ירידים בשנה ואורחים חונים כמעט חצי שנה או יותר ושברוב פעמים ימצאו בה עשרה בטלנים מעלמא, דאם הקדישו לדעת כיון שצורך להם ליכנס לבהכ"נ ושאף לפרש"י ותו' אין תלוי בנתינת מעות כ"א דבכרכים בנאום על דעת כל העולם [וע' בכ"מ פי"א מתפלה הט"ז וכן דעת רבינו ירוחם נתיב ג' ח"ד והטור וכב"ח סי' קנ"ג אות ד' וה' וע"ש בט"ז ס"ק ז' ומ"א ס"ק י"ב ול"ז ובמחצית השקל ופמ"ג] הנה בזמן הזה שיש ראשים בכל קהלה ובידם למחות מלבוא לבהכ"נ, וגם מוכרים מקומות ואין אחר רשאי שישב עליו דהוה כעובדא דבהכ"נ של טרסיים דזוטרא הוה ואינהו עבדי לנפשייהו וע"ש בבאור הגר"א ס"ק ט"ו] וכיון שז' טוה"ע המה מבוררים מהני אפילו בכרכים למכור על פיהם אפילו שלא במעמד אנשי העיר כיון שקבלום עליהם כך ואף שראבי"ה כתב במעמד אנשי העיר אבל בימינו הם כראשי גליות ואין אחד מאנשי העיר מכניס ראשו בעסקי הקהל כו' ועכ"פ שרי במעמד אנשי העיר יעש"ב, ובמאירי לפרק בני העיר שמ"מ אם נתנו הצבור מקום לכ"א לפי מה שהוציא בבנינה הרי הוא בכלל כפרים שהרי לא הוקדשה לגמרי הואיל ויש להם המקומות לפי הוצאתם, ומשמע מדבריו דכל מקום הבהכ"נ נפקע מקדושתו, ומיהו במהרי"ק שורש קכ"ג דבעינן ז' טוה"ע שהיו בעת שהתנדבו בבנינה, ומ"מ זה לרווחא דמלתא אבל בשכבר מתו אמרינן דמסתמא דעת המתנדבים היה על ז' טוה"ע שהיו אז כו', ורק שכל זה היכי שנגבה מעות יחידים אבל כשיש לא' דבר מסויים בבנין כגון שבנה כותל מזרח משלו או שהתנדב קרקע וכה"ג בזה יכול לעכב אפילו נגד ז' טוה"ע במעמד אנשי העיר [וכערכין ו' ע"ב וא"ח סי' קנ"ג סי"ד ויו"ד רנ"ט ס"ג ומרדכי פרק בני העיר], ולא ראיתי מהצורך לבוא באריכות דברים להעיר ולפלפל בזה מענין לענין:
אמנם עיקר הענין שעומד בזה מ"ש המ"א ר"ס קנ"ב ס"ק א' וס"ק ה' דבגמרא משמע דאפילו יש להם שני בהכ"נ איכא למיחש לפשיעותא שיתרשלו ולא יבנו לעולם, והמחצית השקל נדחק בדבריו דקאי אגירסתנו ב"ב ג' ב' דאיכא בהכ"נ אחריתא, ואף שלא נרמז כלל בדבריו שאינו כן לגירסת הרי"ף ורא"ש ותו' ונמ"י ורשב"א וכדעת הרב בסי' קנ"ג ס"ז בהג"ה דגרסי א"ב דאיכא דוכתא לצלויי ופירשו דלא חיישינן אלא שיתרשלו ולא יבנו מהר ולמ"ד משום פשיעותא אפילו בדאיכא דוכתא לצלויי חיישינן שיתרשלו בבנין החדשה ובנתים יתבטל אותו מקום עראי, אבל אם יש להם בהכ"נ אחרת קבוע מותר לכ"ע וע' רש"א ב"ב ג' ב' ובהג"ה דאם יש בהכ"נ אחרת אין לחוש אפילו ללישנא דפשיעותא וע"ש במהר"ם מלובלין, וכן האריך בשו"ת עולת שמואל חא"ח סי' י"ד שדעתו נוטה לדהט"ז ותמה על המ"א שאף לגירסת הרא"ש איך נשמע מהגמ' כהך לישנא משום פשיעותא דהא דעת כמה פוסקים דהלכה כלישנא בתרא ובפרט היכי דקאמר א"ד וא"ד ועוד דהא אמימר ומר זוטרא ע"כ ס"ל כהך לישנא לשיטת הרי"ף רמב"ם, אבל פשטות המ"א שכ"מ בגמ' ע"כ דמפרש כן גם לגירסת הראשונים דאיכא דוכתא לצלויי דהיינו בהכ"נ קבוע דבדליכא דוכתא לצלויי כלל תפלה בצבור לא הוצרך לאשמעינן, וגם מדקאמר עד דבני בהכ"נ אחריתא וע"כ דבהכנת מקום עראי לחוד להתפלל נמי אסור למ"ד משום פשיעותא, וכן הסכים בא"ר אפילו איכא דוכתא לצלויי ואפילו עומד באמצע הבנין אסור דחיישינן לפשיעה או אונס יע"ש במחצית השקל ופמ"ג ס"ק ה' בד"ה דהאיבעא היתה כו', ולכן אפילו התחילו לבנותו וליכא פשיעותא שמא יארע אונס:
ואולם דעת הט"ז סו"ס קנ"ב מ"ש מהנ"י דהיכא דאיכא בהכ"נ קביע לכ"ע מותר ונדחק לפרש ג"כ לגירסא שלפנינו א"ב דאיכא בהכ"נ אחריתא דאפי' אינו קבוע ולהעמיס ג"כ בסתימת הרמב"ם והטור שממילא נשמע בדאיכא בהכ"נ אחריתא, וע' בשו"ת בגדי כהונה חא"ח סוס"י ה' ובנוספות לשם אריה שאחר קונטרס הזמה בסי' ב' מה שהעירו בדהט"ז וגם בבית שלמה קמא א"ח ח"א סו"ס כ"ח האריך בראיות לט"ז ומ"מ לא מלאו לבו להקל למוכרו רק בעובדא דידיה שהיה נצרך מהמעות לקדושה חמורה לקנות ס"ת חדשה:
ועכ"פ אפילו שישכרו מקום מיוחד וקבוע להתפלל במורווח כל ימי הבנין ולכתוב בשטר שיתחייב המשכיר כל ימי משך זמן הבנין ובלי קביעות זמן ושיהיה נעשה ביתר תוקף ועוז המועיל גם בדיניהם באופן שלא יהיה לחוש שיתבטל מקום התפלה, מ"מ יש לחוש שלא יבנו כלל וכמו שדקדק בתורת חיים לב"ב ג' בד"ה ובנו בי קייטא בסיתווא שפרש"י דלמא איתרמו להם אונס ופשעי ולא בנו אחריתא וכן מסתימת הרמב"ם פי"א מתפלה הי"ב וא"כ לא יהיה להם רק חדר המושכר לזמן כלות הבנין שאין בו קדושת בהכ"נ:
ובפרט במה שכתבו לחצות הבית בכותל חציו להתפלל כל אותו הזמן וחציו להקונה החדש, זה לא מיקרי בהכ"נ קבוע כיון שמכרו לו הבית כולו, ואף דכשיתנו בשעת המכירה שיתחייב ליתן להם מקום להתפלל במחצית השניה עד כלות זמן הבנין החדש מבהכ"נ וגם שיתן להם בטחונות להניחם להתפלל כל המשך, מ"מ לא הופקעה הקדושה לגמרי מהבית כולו שיהיה חל על המעות שעדיין יש עליו קדושת בהכ"נ שמחוייב לפנות להם מקום להתקבץ ולהתפלל עד כלות הבנין החדש, ובפרט כפי הכתב בערכאותיהם כמובן שזולתו לא יתן הקונה מעות המכירה בשלימות כיון דסכום מעות המכירה יהיה בעבור כל הבית ואין לו דין קדושת בהכ"נ קבוע כמו בבהכ"נ הקהל שהוא לצמיתות, ולא שייך שהמכירה מזה המקצוע שיחד להם מקום על משך זמן שלא תחול עד לאחר גמר הבנין החדש ושישאר בקדושת בהכ"נ קבוע, ולא עדיף ממה שישכרו מקום להתפלל עד שיגמרו הבנין, דמ"מ יש לו דין בהכ"נ שאינו קבוע שאין בזה צד היתר גם להט"ז:
ואמנם כבודם מבפנים אם יהיה באפשרי לגמור עם הקונה למכור עתה רק המחצית מבהכ"נ שבזה תחול הקדושה על המעות ומחצית השניה ישאר בקדושתו עד שיגמרו הבנין כראוי באופן שלא יהיה חשש אונס ופשיעה דפשוט דכשמוכר רק חדר אחד שהשניה נשארה בקדושתה וכדין בהכ"נ קבוע ואנו ענין להאומר רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכולו, ושיעשו להקונה בטחונות לכשיהיה עומד סמוך לגמר הבנין שימכרו המחצית השניה ואולי יתרצה הקונה על סמך המכירה של אח"כ ולהשיג להם מעות מתחלה, ואף דמ"מ נשאר החשש לרשב"ם ורש"י מחמת שיצטרכו לפדיון שבויים ועי"ז יפשעו או שלא יבנו כלל, דזה לא שייך בבהכ"נ שבימינו שיש מעות מדמי קניית המקומות וכמ"ש בכתב סופר חא"ח סו"ס י"ז דכיון שכל הוצאות בהכ"נ מינה קא רבו ממכירת המקומות ליחידים דהוה כמעות מוכנים צורך הבנין לבד, והיכי שאין מקום קבוע לכל אחד הוה כמו דחזו ביה תיוהא, דבכה"ג הקילו היכא דצריכין לסתור ולבנות ולהרחיבו וכדהרא"ש, ואף שהפוסקים חלקו בזה ולרמב"ם אפילו הרוב בנוי, ובמגילה כ"ו ב' שאסרו לאתויי כשורי וליבני ואף שהיה באמצע הבנין וע' בפמ"ג סי' קנ"ב ס"ק ג' אבל אם אי אפשר ובהכ"נ קטן מהכיל יש לצדד, ובמחצית השקל העמיד דהב"ח דהיכא שהבונה כבר התחיל לבנות ועדיין לא גמר הבנין דבכה"ג לא חיישינן לפשיעותא, ואף דבמאירי סו"פ בני העיר דאפילו בנה את החדשה ולהשלים קירויו עדיין יחסרו קורות ולבנים כו', ובשו"ת בגדי כהונה חא"ח סי' ה' עמ"ש הרב סי' קנ"ב בשם הרמב"ם שמודה היכא שצריכין להרחיב הוה כמו תיוהא וכרא"ש ומיירי כשיהיה יותר מהודר כשבהכ"נ גדולה אבל אם קטנה מהכיל אפשר דלכ"ע הוה כמו תיוהא יע"ש באורך, וממילא אין כאן החשש מפשיעותא שאלו המועטים שהולכים לבהכ"נ הישן בקביעות לא יסייעו כלל לגמור החדש ולקנות המקומות מצד סכסוכים שיוכל להתהוות מצד חלוקת המקומות, ומ"מ יש להקל בכה"ג שהרבה אין הולכים לבהכ"נ שעומד במורד הרים, ואי משום פשיעותא שמא אח"כ לא יתרצה הקונה לקנות המחצית השניה ולא יספיק להם המעות ממכירת המקומות להשלים כל הבנין, מ"מ אפשר שיעשו בטחונות שהקונה יהיה מוכרח לקנות כשיצטרכו לגמור הבנין וכן יהיה לו בטחונות מהקהל שימכרו לו אח"כ במקח שקצבו מתחלה ביניהם, ולהעדיף בכחא דהיתירא שיחתמו כל הקהל על אופן המכירה ושאח"כ לא יהיה עיכוב גם מההולכים להתפלל שישתתפו בקניית המקומות ולא יתעסקו במסירת המקומות קודם שימכרו המחצית השניה כיון שיהיה סמוך לגמר הבנין ליכא למיחש לפשיעה ויוכלו להתפלל שם ברשות הקונה אף שלא יהיה אז דין בהכ"נ קבוע ובכה"ג מוקמינן לישראל בחזקת כשרות שלא להיות בכלל המתחיל במצוה ואינו גומר, והרי חזקה זו דשארית ישראל כו' ולא ידברו כזב הוה חזקה אלימתא כקידושין מ"ה ב' דלאביי סמכינן שיעמוד בדבורו ואפילו בספק א"א החמורה וגם, לרבא לא פליגי רק כיון דאמר מקודם בפירוש לקרובי וע' בתשובת מיימוני סי' ג' לאישות, ובב"מ מ"ט א' ובפרש"י דמהני אף נגד חזקת איסור שמפריש עליו תרומה ומעשר ואף בדאיכא לברורי:
ועכ"פ גם אם לא יתרצה הקונה רק באופן שיהיה הקניה מעתה על הבית כולו, מ"מ יש להשתדל לתווך עמו פרטי המכירה ולפצותו בבטחונות באוהו"מ בד"י ובד"א שלא יחזרו מלמכור, או כשיהיה עומד סמוך לגמר הבנין, ומיד יתחילו לעסוק תמיד בבנין ולשכור עכ"פ מנין קבוע עד שיוגמר הבנין, ולהעדיף בכחא דהיתירא אם אפשר שיהיה עכ"פ באמצע הבנין וכמו שדקדק בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' כ"ח וכ"ט מלשון הרמב"ם אין פותחין בהכ"נ וסיים בלשון יחיד אפילו כותל אחד שבנה ממנו בונה החדש ואח"כ סותר הישן, וצבור בכותל אחד הוה כמלכותא דלא אהדדי ומידכרי אהדדי כעירובין ג' א' יעש"ב, סוף הדבר לתווך עם הקונה כל פרטי המכירה בכל הבטחונות ורק להתנות שגמר המכירה יהיה סמוך לגמר הבנין ושעל ידי דמי המכירה יהיה בידם לגמור. ג' במדבר תרנ"ב: