זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן מז
יום ב' וישלח תרנ"ד להרב ר' עזרא אלטשולער בקולטנאן.
בדבר שאלתו שעשו אה"ק חדש אם מותר לעשות מחיצות בהישן להניח בו ספרים ואי הוה הורדה לקדושה קלה, דמלשון הרב סי' קנ"ד ס"ח כגון מטפחות של ספרים ומעילים ושולחן כו', ולא נקט ארון כלשון המחבר ובירו' סופ"ק דמגילה דסליק מיניה דבכה"ג לא שכיח שיעשו אה"ק חדש ולא אמרינן לב ב"ד מתנה במידי דלא שכיח:
אבל למעיין במקור הדין מתה"ד סי' רע"ג העולם נהגו ליהנות בכמה הנאות מן התיבה ומפות ומעילים של ס"ת דאפילו בלא התנה נראה ליישב בדוחק דהאידנא שיש לנו ספרים רבים בבהכ"נ חומשים ומחזורים כו' וכמעט אי אפשר שלא יניחו ספרים על התיבה או שלא יטלו מעילים ומפות לכסות בהן ספרים או גם שלא ישענו עצמם על התיבה וישבו על המעילים ומפות כו' עכ"ל בקצרה, וממילא גם ביחיד שהתנדב אה"ק לבהמ"ד שייך ג"כ דלב ב"ד מתנה, ואם שלא החליט ההיתר רק ליישב מנהג העולם, וע' במעילה י"ד כ' ותו' ד"ה לא ניתנה תורה למה"ש דלמא אתי למיזגא עלייהו כו':
ואולם י"ל דלא התירו רק היכי דהס"ת עומדת במקומה ובקדושתה אבל היכא שמשנה לגמרי מקדושתה חמורה לקדושה קלה ומפקיע מקדושתו אפשר דלא נהגינן להקל בכה"ג כיון, שעיקר ההיתר שקשה ליזהר שלא יניחו ספרים על התיבה כיון שיש לנו ספרים רבים בבהכ"נ וכמבואר בברכי יוסף בשירי ברכה סי' קנ"ד אות ב' בשם חקת התורה לר"י בן הרא"ש נשאל לחכם מי שהיה, לו ס"ת מונחת בארון ועשה לו ארון אחר והושם בו אם יוכל להשתמש בהראשון לשום בו הגמראות ופירושים ושאר ספרים, והשיב שמותר מפ"ק דשבת בי"ח דבר שגזרו שלא להצניע ספרים שהיו אומרים האי קדש והאי קדש כו' ומשמע דהיכא דליכא אוכלים שרי, ואין זו ראיה דהתם הס"ת במקומה עומדת ובקדושתה קיימא ועוד דשמא קדושת תרומה הוי כקדושת ס"ת אבל הכא שאין הס"ת לשם אסור להניח שם הגמראות והפירושים שהרי מעבירין הארון מקדושתו כדאמרינן גבי תיבותא דארפט דאסור למיעבד מיניה כורסייא עכ"ל:
ומה שהעיר מעלתו בעיקר הסברא דלב ב"ד מתנה במידי דשכיח אי שייך בשל יחיד מתוס' קידושין נ"ה ב' בד"ה אשתכח בת שנתה כיון דהם של צבור לב ב"ד מתנה אם יאבדו יהיו חולין, והוא נגד הסוגיא דשבועות י"א ב' אבודים לא שכיח ופרש"י הלכך לא חשיב לב ב"ד להתנות עליהם, י"ל למש"ש בתוס' דר"ש ליה לב ב"ד מתנה ולא מצי למימר דאבודים דלעיל ודאי לא שכיחי דנזהרין לשנותן ביותר כו', וא"כ בקידושין שהקשו משעירי רגלים שייך לב ב"ד מתנה, וע' באה יוסף לסוף מו"ק על קושית התו' בערכין י"א ב' והלא אתמול הקריבו ג"כ מוספין ודלמא לא הוקבע ר"ח בזמנו והוה חולין בעזרה דמסקי ב"ד דעתייהו להתנות אף אם לא יראו הקביעות בזמנו לא ליהוי שעיר קדושת הגוף לחטאת אלא שלמים ויקרב נדבה, וע' בזבחים ע"ט ב' ובתו' ד"ה אר"א (וע' בתשובתי לעיל סו"ס ל"ה), ובשו"ת ח"צ סי' ס"א העיר על תשובת רד"ך בית ל"ב סוף חדר א' דרק בגזירה לא גזרו במידי דלא שכיח ולא בתקנה דהא בשבועות חששו לתקנת הקדש וב"ד נתנו לב לתקן צרכי צבור לא חשו לתקן אם יארע איזה מאורע דלא שכיח שלא יהא מתוקן כל צרכו, וכן בב"מ מ"ט לגבי משיכה קונה אף דאיכא תקנתא דרבנן דחששו שמא יאמר נשרפו חטיך בעליה אפ"ה כיון דלא שכיחא לא גזרו ביה, וע' במל"מ פ"ד משקלים הלכה י"ב דדוקא בצבור שייך לב ב"ד מתנה וע' בש"ך יו"ד סי' רנ"ט וביד שאול ס"ק ו':
והנה לא נתבאר בשאלתו באיזה אופן התנדב היחיד האה"ק לצבור שאם עשאו היחיד לס"ת של עצמו ואף שמסרו אח"כ לצבור מ"מ כבר היה תחלת עשייתו לס"ת שהניח בה דלא שייך כאלו התנה שכשיעשה אה"ק אחר תפקע קדושתו דמסתמא לא היה בדעת היחיד לשנותו ממה שעשאו בתחלה שהעיקר תלוי במה שהקדישו מתחלה בעשייתו קודם שמסרו לצבור, וממילא דאסור להשתמש בו ספרים גם כשעשו הקהל אה"ק אחר, אבל אם היה תחלת עשייתו של היחיד למסרו לצבור שיהיה מחזיק גם שאר הס"ת של צבור שיצטרכו אח"כ היה מקום לצדד לכאורה דהוה כאלו התנה שיוכלו אח"כ להשתמש בו קדושה קלה משאר ספרים ותשמישי קדושה כשיעשו הקהל אה"ק אחר כפי הראוי להחזיק בו כל שאר הס"ת של צבור שיקנו אח"כ בהמשך הזמן שיצטרכו לאה"ק חדש ושלא יצטרכו אז אליו כלל וכא"ח סי' מ"ב ס"ב אם התנה עליהם מתחלה יכול לשניתן כו' יע"ש בט"ז ס"ק א' דבסתמא הוה אפילו ביחיד כהתנה בפירוש שדעתו להשתמש בו כדרך ב"א וכסי' קנ"ד ס"ח דכיון שנהגו ואי אפשר להזהר לב ב"ד מתנה עליהן מעיקרא כו', וכמו שהעיר בעצמו מפלוגתא דר' יוסי ורבנן וכמ"ש התויו"ט סוף טבול יום דלב ב"ד מתנה על כל היודע להתנות ושכח ולא התנה דב"ד אומדין דעתו בפירוש להתנות כשיש בו דעת להתנות, וע' בתוספתא טבו"י סו"פ ב' רי"א בכולן אם היה הדיוט ולא התנה תנאי ב"ד הוא בד"א כו', ובא"ח סי' שפ"ו ס"ט וי"א שאע"פ שלא יזכה בפירוש למתוספים עליהם לב ב"ד מתנה עליהן, וט"ז א"ח סו"ס תרל"ח ואפשר אפילו מסתמא הוה כהתנה בכך כיון שהמנהג כן יע"ש להקל בסדינים המצוירין דלא אתקצו כלל דאנן סהדי שלא תלאן שם מתחלה להיותן שם תמיד ואפילו לא התנו כו', וע' בתפארת ישראל בכלכלת שבת בכללי מוקצה אות ח' בד"ה ונוהגין להקל בכל הנך בלא תנאי דמסתמא כהתנו דמי וכו', וכה"ג באחרונים לענין גליוני הספרים שעומדים לקוץ ולגונזם כמו שעושים כורכי הספרים בפעם הראשון שיצאו מידי המדפיס שעומדים לקציצה וכקצוץ דמי וכאלו לב ב"ד מתנה שלא חל עליו תשמיש קדושה ואף דהוה של יחיד כאלו התנה מתחלה וע' בבני יונה בהס"ת סו"ס רפ"ב בקצור, ובשו"ת ברית אברהם חא"ח סי' ח' אות ד' בסופר המעבד לשם תפילין דמסתמא דעתו על כל מה שיצטרך למי שיבא לקנות תפילין, ובשו"ת צ"צ סי' פ"א שהפוסקים שהביא הב"י דתנאי מהני אפילו לדבר חול וכמקדיש על תנאי ונתקיים התנאי שחל עליו שם קדושה, ובשו"ת רמ"ע סי' ל"ד כיון דנכתב לשם קדושת תפילין יוכל להחליף משל רש"י לר"ת או להיפך דנתקדשו אלו ואלו, וגם כיון שתחלת תשמישן על הספק מסתמא מכוון שתחול על תנאי וקדושת שניהם בשוה וע' בספרי זכר יהוסף לסוכה בדפי הס' ס"א ע"ב משש"ב, ובתו' מנחות ט"ו ב' בד"ה אפשר לשנותן לזבח אחר דבקרבן יחיד לא שייך לב ב"ד מתנה היינו רק לגבי קרבן יחיד דבסתמא אינו עשוי להביא זבח אחר ולכן לא מהני רק כשהתנה בפירוש, והתו' זבחים ו' ע"ב בד"ה קרבנות צבור סכין כו' ואפילו לא ידע השוחט מה הם כגון תמידין כו' דאף בכל הקרבנות גם בשל יחיד אף דסובר שהוא קרבן אחר כשר וכריש זבחים וע"ש בתו' ג' סוע"ב ומשום דסתמא לשמן הן עומדים וכבר הקדישו הבעלים אותו קרבן לשם מה שהיא אבל הכא שהוקדש תחלה על תמיד אף דלב ב"ד מתנה שמקדישו למה שירצו ואשמעינן דא"צ שיקדישו אותם עכשיו לשם הוא כמו שהסכין מקדשם קדושת הגוף יע"ש בטהרת הקודש, ובתו' מעילה י"ד סוע"א כתבו שפיר דבהקדש נדבת יחיד לא שייך דהוה כאלו התנה שמתנהו לאומנין אם יצטרכו ולא דמי להא דטבו"י בדידעינן שהוא בר דעת שיודע שראוי להתנות כן דמהני לב ב"ד משא"כ בתרומת הלשכה דראה משל צבור שהעוסקים בצרכי הצבור וכפרש"י בזבחים ו' ע"ב מתנין עליהן והפקירו תרומת הלשכה למגיהי ספרים שיטלו שכרן וכפרש"י בכתובות וכן ההיא דקידושין נ"ה ב' שכתבו התוס' וכנ"ל, ובט"ז סי' קנ"ג סוס"ק א' במה שמוכרים ספרים ולוקחים אחרים בדמיהם דעכשיו כשקונה הספר דעתו לכך שבאם שיזדמן לו יותר יפה ימכור ויקח היפה ואף שלא התנה בפירוש וכסי' קנ"ד ס"ח בהג"ה, וע' בשיבת ציון סי' ז' בד"ה כח כל אלו הקושיות כו', ועכ"פ בתשמישי יחיד מהני דעת ב"ד כיון שבידו להתנות ואומדין דעתו כאלו התנה ולא משום תנאי ב"ד דמסתמא לבנין מנדב ליה ולא יהיב ליה אדעתא דחול משא"כ בקרבן יחיד שדעתו רק על קרבן זה שעומד להקרבה ולא להתנות כשיפסל שיביא עם קרבן אחר אבל בשל רבים דעת המשגיחים להתנות תמיד כשיפסל שיהיה לזבח אחר ולהפקיר מעות הלשכה, ופשוט דביחיד בדבר שעשוי לכך להיות תמיד לב ב"ד מתנה שאומדין דעתו כאלו התנה ולכן לא מהני רק לגבי בר דעת שיודע שצריך להתנות, וע' בח"ס חיו"ד סי' רס"ד עמ"ש רש"י מגילה כ"ט בד"ה דשף כו' שמי התיר להוריד מקדושת בהמ"ק לבהכ"נ וע"כ דכיון שבאו בה פריצים חללוה, אך לט"ז סי' קנ"ד ס"ק ז' דאם איננה ראויה רק לקלה עדיף ממה שתגנז לגמרי, ואף דראייתו ממטפחת שבלה שעושין בה תכריכין אין ראיה וכמ"ש הבכור שור במגילה כו' דשאינו בארון קטן שראויה לס"ת אלא דאח"כ עשו גדול ויפה ממנו וע"ש עוד קושיות חזקות, וע' בשו"מ תנינא ח"ג סי' ט' בד"ה ובזה מיושב ובחסד לאברהם חא"ח סי' י"ג לדחות ראיותיו וגם בס' מאיל המלואים הס"ת סי' רפ"ב בפרק נ"ג וע"ש בדף ק"ו ע"ג וע"ד ופאת השדה סי' ד' יע"ש עוד בסו"ס ג' שהט"ז לא כתב רק בתשמישי קדושה ואם יגנזו לא יהיה לו עוד שם קדושה ומוטב להשתמש לקדושה קלה משא"כ בבגדי כה"ג שקדושתו קדושת הגוף וכתו' קידושין כ"ד וכה"ג שישאר בקדושתו במקום שיגנז, וע' בשו"ת יהודה יעלה חא"ח סי' ל' שהביא הראיה דתב"ש לאידך גיסא ואדרבא מזה ראיה להט"ז, וע' בשו"ת מהר"ם פדאווה סי' פ"ד שיותר טוב לחתוך הגליונים משיגנז כל הס"ת כו':
ואולם דהט"ז אין ענינו לכאן דלא חזיא כלל לתשמיש קדושתה וגם דבעובדא דידיה דמיירי בקדושת הארון דוקא כשעושין אותו שיהיה בו לעולם ס"ת משא"כ אם עושים לזמן ארון קטן לס"ת עד שירחיב ה' גבולם לעשות אה"ק כראוי, ע"כ דמיירי באופן שאין עושין אה"ק כנהוג רק שעושין תיבה קטנה להניח בה הס"ת לזמן וכדומה ואין עושין אותו לקביעות לס"ת דאם היה אה"ק קטן כנהוג איזה גבול תתן בו לשיעורין כמה יהיה גדלו להיות חשוב לקביעות, משא"כ בעובדא דידיה ביחיד שהתנדב לפני עשר שנים אה"ק לבה"מ שע"כ היה עשוי לקביעות גמור ושיהיה חשוב לקביעות, ורק עתה משום הדור עשו אה"ק יותר נאה דמשום זה אין להוריד אה"ק הראשון מקביעות קדושתו אם יש בו מקום להחזיק כל הס"ת של הקהל וכההיא דירו' פרק הבונה הלכה ג' וסוף הוריות והובא בר"נ סו"פ הבונה והקימות את המשכן כמשפטו קרש שזכה להנתן בצפון אל ינתן בדרום וע' בעקרי דינים חא"ח אות ז' בהגהת הד"ט משש"ב, (וע' בתשובתי לעיל סי' ה' אות ג'), ועכ"פ נ"ל פשוט דכל זה רק אם הוצרכו לאה"ק אחר מחמת שאין הראשון מספיק לכל הס"ת שנתרבו משל צבור אבל משום הדור ונוי מצוה אין רשאי לשנות מקדושתו דלא גרע מקרש שזכה כו', ומ"ש מעלתו מהנחלת יהושע שאין ספרו תח"י אבל לא ראה דהרמב"ן דבדבר הנעשה ממילא בשב וא"ת לא שייך ברירה כגון על מנת שלא ימחה אבא וגם לא העיר מתו' גיטין כ"ה ב' בד"ה דברי דבמתנה בפירוש יש ברירה וכן בדבר העומד להתברר וע' בשאילת שמואל סי' ד' משש"ב, ובהא דיו"ד סו"ס ר"פ בצריך לסלק יריעה אחת בסופה דמסלק ג' משום ואנוהו, כיון דע"כ נחית לסלוקי אבל תחלת הסילוק משום זה אסור, וההיא דמתירין מבגד לבגד בציצית לשמואל ופרש"י פ"ב דשבת מבגד ישן לחדש וללבוש דאם רוצה להתיר הציצית מן הבגד ולהשליכם לעשות יפה מהראשונות מותר, ובברכי יוסף א"ח סי' ט"ו דמ"ש אם בלו הציצית ורוצה להניח חדשים שרי ומשמע דוקא אם בלו י"ל דאיירי כששוים בשיעוריהם בנוי ובחוזק אבל אם החדשים נאים מהראשונים אף שלא בלו והם חזקים מותר להתירם ולהניח היפים דיש נוי למצוה יעש"ב, ומזה אין הכרח גם לדעתו בדברי הלבוש דשאני ציצית דאינם קדושת הגוף ונזרקים בהסירם מן הבגד, וע' בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חיו"ד סי' ל"ט, וע' בשבות יעקב ח"א סי' ל"ז ומה שהשיגו בח"צ סי' מ"ה והביא ממנחות ס"ד א' בהיו לפניו שתי חטאות שחט כחושה ואחר שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה ושחוט ופוסק כן הרמב"ם פ"ב משגגות הלכה ב', וטעמא משום מצוה מן המובחר ולא אמרינן שיקריב את הראשונה הכחושה שכבר זכתה במצוה וע"ש בח"ב סי' ל' שהאריך לדחות דהח"צ ולקיים דבריו ורק על הראיה ממנחות לא השיב כלל, וע"ש עוד בח"צ מהא דיומא ס"ב בג' קופות של ג' ג' סאין שבהן תורמין את הלשכה והיה כתוב עליהן אב"ג לידע איזה מהן נתרמה ראשון כו', וכבר הארכתי בתשובה (לעיל סו"ס ל"ג) וע' באמרי צרופה פ"ב דשבת כ"א ע"ב בתשובתו גם בשו"ת מהר"י הכהן תנינא חא"ח סי' ה' שהאריכו, ובראשי בשמים סי' ד' מחלק לענין נר חנוכה של שעוה דלא חל עדיין שם מצוה על הנרות שהתחיל התיקון קודם שהודלקו דהזמנה למ"ה וכשנשארו אח"כ לחול לא הוה ביזוי מצוה אבל התם במנחות כששוחט השמינה ממילא נפסלה הראשונה הכחושה בגופה וכששורפה כבר נפסלה ומשום מצוה מן המובחר לא חששו להפסד קדשים שע"י גרמא, אבל בתומ"ז ויריעות ס"ת שראויין עדיין למצותן וכשיגנזו לחנם ובטילות מקדושתן הוה בזוי מצוה, וחילוק זה נופל גם לכאן באה"ק שמ"מ חזי לתשמישו לס"ת אחרת שיצטרך א' לפעמים, ובלאו הכי לא גרע ממי שהחזיק במצוה להתפלל בימים נוראים ובד"מ הלכות רה"ש בשם רוקח ומרדכי ואף דאיכא מי שהוא הגון יותר לזה, ובההיא דח"מ סי' קמ"ט ס"ו וע' רדב"ז ח"א סי' י"ז לענין בית שרגילין ליתן בו בעירוב הנזכר בא"ח סי' שס"ו ס"ב דאין רשאין ליתנו בבית אחר אפילו היה רוצה ליתן מעות בעבור זה וע"ש בט"ז ס"ק י' וע"ש רדב"ז סי' קפ"ב שאם לא היה ס"ת להצבור וקראו בשל יחיד ואח"כ קנאו הצבור ס"ת שאין טענה ליחיד, ובא"ח סי' קנ"ג סכ"ב לענין גלילה דהוה חזקה שאין עמה טענה וע' במ"א סי' קנ"ג ס"ק מ"א שבעשיית המצוה כ"א רוצה והיינו רק שהורגל מעצמו שאין לו חזקה וע' בשו"ת פרי תבואה סי' ס"ה ובשו"ת רע"א תנינא סי' י"ב ובשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז בסי' כ"א ובשו"ת פנ"י סי' מ"ג ובשער משפט סי' קמ"ט סל"א ס"ק ג', ובשאילת יעבץ ח"ב סי' ע"ב אות ג' בשמן למאור להחזקת נר תמיד שהחזיק כיון שלא מיחו ושתקו ודאי דמחלי, ובמרדכי פ"ג דב"ב סי' תקל"א דגם במצוה בעי חזקה שיש עמה טענה וע' בשו"ת ברכת משה סי' ב', ובשב יעקב חח"מ סי' ח' ולבנות בהכ"נ חדש ולבטל הישן זה ודאי איסור גמור וכמבואר מתשובת מהרי"ק שורש קי"ג ועוד גדולי הפוסקים, ובתשובה הארכתי (ע"ל סי' ל"ז) לדחות ראיות הנוב"י קמא חא"ח סי' ט' אם מותר להניח ספרים פסולין שאין ראויין לתקון באה"ק של ס"ת כשרים:
ומ"ש מעלתו לצדד עפ"ד השאג"א סי' ל"ו משום דלא בקיאין בחסירות ויתירות וכקידושין ל' ע"א וממילא הס"ת שנמצא בה טעות הוה כחומשין, ובפרט להאגור דאפילו בטעות גמור אין מוציאין דאפשר דגם האחרת יש בה טעות גמור, דודאי דבטעות גמור בקיאין ורק משום חששא שלא לפגום בכבוד הס"ת שקראו בה והש"א לא כתב רק לצדד מה שלא נהגו להדר כ"כ אחר מצות כתיבת ס"ת ליחיד וגם לצדד לפטור בזמן הזה לנשים ממצות כתיבת ס"ח לגמרי אבל מ"מ לענין מצות קריאה בס"ת ודאי דאינו יוצא כלל בחומשין, וגם הש"א עצמו כתב דמ"מ מדרבנן חייב לכתוב ס"ת בזמן הזה וכתמורה י"ד כו' כיון דע"כ צריך לכתוב חומשי תורה ראוי לכתוב כדיני קדושת ס"ת לכל דבר, וגם בעיקר דהמ"א סי' רפ"ד ע' בשו"ת גבר"י ר"ס ל"ט שהניח דבריו בצ"ע (וע"ל סו"ס ל"ו), ובלאו הכי אף אי נימא דלא בקיאין בחסרות ויתרות לא גרע מכל ספד"א דלחומרא ובפרט דאתחזק חיובא לקרות בתורה ולמה יפטר מחיוב כתיבת התורה מספיקא דלא בקיאין בחסרות ויתירות דאיכא ספיקא שמא יטעו ולא יצא ידי המצוה, דהא מ"מ לא גרע מכולהו ספיקא דאזלינן בספק חיוב מ"ע לחומרא, ותו דאף רב יוסף דקאמר דלא בקיאין בחסרות ויתירות לא קאמר אלא שלא היו כולם בקיאים ועד"ש התו' ב"ב ר"ד קי"ג ד"ה תרויהו נמי ידבקו כתיב בהו פעמים שלא היו בקיאין וכן בב"ק נ"ה שאיני יודע אם נאמר בהם כי טוב, ובלאו הכי כתבו התו' בנדה ל"ג א' בד"ה והנושא דהמסורה שלנו חושק עם הש"ס וע' בגליון לרע"א בשבת נ"ה ב' בד"ה מעבירם שהביא כן מכ"מ והשמיט עוד מכ"מ לרוב כה"ג וכמש"ש בהגהותי, ובשו"ת רשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רל"ב הביא ג"כ היכא דהש"ס חולק עם המסורת והב"י יו"ד סי' ער"ה הביא ג"כ דהרשב"א בקצור וע' בשו"ת מהר"י מינץ סי' ח' בענין בעלי מסורת שחולקין עם התלמוד הלכה כדברי מי וע' בשו"ת לחמי תודה סי' כ"ט בדף צ"ח משש"ב, ועכ"פ רב יוסף לא קאמר רק שלא היו כולם בקיאים במסורת וממילא לדידן נקטינן כמסורת שהיא עיקר וע' בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' קל"ג ושו"ת מים רבים חיו"ד סי' מ"ה שהאריך במאמרם דהמסורת הלל"מ ואם יפול בהם מחלוקת, וגם בעיקר הענין שהסכימו הש"כ וט"ז לפי' הפרישה אלא שהט"ז מסיק דמ"מ נכונים דהב"י דאיך יתבטל מ"ע של כתבו לכם השירה בחילוף הדורות, וליתא דהרי הדרישה לא אמר אלא דס"ל לרא"ש וטור דעיקר המצוה היא ללמוד בה, וא"כ עתה שהלימוד הוא בשאר ספרים ואנו מקיימין המ"ע בחומשי התורה ומשנה ופירושיהם ואין לנו לזלזל בקדושת הס"ת בחנם:
ומה שהביא עוד לצדד מדעת הק"נ ר"פ בני העיר ס"ק ט"ז דכיון דמלבושין במטפחת ומעיל הוה הארון תשמיש דתשמיש, ואף שהוא נגד דעת המחבר ביו"ד סי' רפ"ב סי"ב ורמב"ם וטור ויעויין במ"א סי' קנ"ד ס"ק ח' ובמחצית השקל ובס' מאיל המלואים פרק נ"ג אות נ"א שהאריך: