אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן מו

סימן מה

על דבר השאלה במ"ש המ"א סי' קנ"ד ס"ק י"ז בשם הרמ"א ח"א סי' ע"ט דאפילו נעבד בקבע מותר להתפלל בתוכו כו', וכן העתיקו להלכה בספרי הקצורים דלענין זה הוה כמחובר ומותר להתפלל לאחר שנתבטל כדין, אם יהא מותר לקנות הבית לבהכ"נ להתפלל בקביעות, יעויין בש"ך ח"מ סי' צ"ה שהאריך בדעת הי"ח ומסיק דהעטור לא כתב אלא כותל בנין אבל בית הוה כקרקע, ובנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קמ"ב בד"ה ומעתה דרמ"א שמביא פלוגתא בזה אבל לענין איסור מבואר ביו"ד סי' קמ"ה ס"ג דבית כתלוש וע"ש בש"ך וט"ז כו', ובעטרת צבי על ח"מ בתשובה שבסוה"ס דבחולין ט"ו מוכח דבית הוה כתלוש ולבסוף חיברו לענין ע"ג ואינו אוסר דהש"ך כתב רק לענין איסורין דהכא רק גילוי מלתא דבית כתלוש ועוד דק"ו מאיסור וע"ש במאמר קדישין, ובב"ש סי' ו' דבמידי דסברא ילפינן איסור מטומאה וכ"כ באו"ה כלל ל"ד דבגילוי מלתא ילפינן, ובשו"ת מקום שמואל סי' ז' האריך לכוון בפרש"י יבמות ק"ג סע"ב ולאו מילף הוא כו', ובשו"ת חכ"צ סו"ס ג' דא"ל איסור מטומאה לא ילפינן דהא אבילות קיל מכל דיני טומאה כו', ובחולין פ"ו אם אמרו ספק טומאה להחמיר יאמרו ספק איסור לאסור, ורש"א חולין קכ"א ע"ב דהא דלא יליף איסור מטומאה היינו להקל וע' בספרי זכ"י ליבמות ק"ג שהארכתי:

ובשו"מ קמא ח"ג סי' ע"ב השיב לשואלו מנויארק דפשוט דכוונת הרא"מ דמותר להתפלל אף בקבע וכשלא הקצה אותו הבית לכך וכמ"ש המ"א, ואולם בא"ר ס"ק ט"ו דלא התיר רק באקראי אם קנה הבית לתשמישי עצמו שיוכל להתפלל בביתו, ובפמ"ג ס"ק י"ז הסכים ג"כ וכתב ומשמע דאפילו עצים ואבנים אסור בבהכ"נ דלא הוה שינוי גמור שחזותו עליהם, ובחו"י סי' קס"א דמפות של התוגרמים שמכניסים בהם הילדים לדתם ע"י כומריהם דאסור לתשמיש, וי"ל הא דחושש גם בהכי משום מאוס כשמכניסין לדתם ולא מצד שמתועדים שם להתפלל והבו דלא להוסיף, וכ"כ בפשטות בעין יצחק חא"ח סי' י"א דאף לתו' מגילה ו' אי מותר בבהכ"נ של ישמעאלים להתפלל וללמוד שם וגם לא"ר דאוסר לעשות בהכ"נ קביע כיון שאינם עובדי ע"ג, יע"ש בסי' י' דבדרבנן לכ"ע אין לחש לתשמיש דתשמיש ובפרט לתו' ע"ג כ"א דשכירות לא קניא בכל הני וגם כיון דזה החדר עשוי לפרוזדור והוי שינוי שאינו חוזר גם שאין דרכם להעמיד דמות בבית תפלה שלהם כפי שאמרו לו, ואם היה מתברר כן בזה היה לסמוך על השו"מ שמתיר מטעם זה לחוד, ואף דמה שמצרף מהא דשינוי שאינו חוזר ליתא וכמ"ש ג"כ בס' מאיל המלואים סי' ער"א בדף ל"ז ע"א דדוקא במשתחוה לפשתן נטוע דהוי שינוי גמור דמעיקרא עץ כו' יעש"ב, וע' בשו"ת חת"ס חא"ח סי' מ' מ"ש על החו"י בעשיית מעילים לס"ת מדברים שנשתמש בהם הדיוט ע"י שינוי, וע"ש בסו"ס מ"ב שהעיר על המ"א דאפילו התפללו בקבע מתו' מגילה ו' ע"א ד"ה טרטיסאות כו' וא"כ טוב להחמיר בכיוצא בזה בנרות שרבו דלא מהני התכה, וכן העיר בדגול מרבבה שבתו' משמע דאסור, ובשו"מ הנ"ל תמה על ראיית המ"א (צ"ל מעלתו וכונתו על השואל שהזכיר ג"כ מזה וכמו שקדמוהו ג"כ הח"ס ודגמ"ר) מתו' מגילה ו' דאין ראיה לאסור [ואף דפשוט דהוה ג"כ לאחר ביטולן רק דלא מסתבר להו לאוקמי קרא בהכי דמה שבח הוא זה להבטיח שיהיו בית ה' לרבים [ואף שבפסקי תוס' לא דקדקו להביא רק המכוון מקושיתם] ומ"מ בגוף קושיתם י"ל דאדרבא אשמעינן שיהיה לכל העמים שפה ברורה שאפילו בבתי ע"ג יעבדו לה' לבדו, ותמה על התו' שלא הביאו:

הש"ס דע"ג י"ח שפירשו שהוא ענין ע"ג ולכאורה צ"ל ט"ז ב' ד"ה בימוסיאות, אך נראה שהוא השמטות הדפוסים לפנינו בתו' שם י"ח ב' עמ"ש אין הולכין לטרטיאות וע"ש בפרש"י ושבת, ק"נ ע"א וכתובות ה' א' מיני פלטון שנאספין לפני ועד, וע"ע באבות דר"נ פכ"א], וע"ש עוד בשו"מ שלדינא כיון שאין כאן דמות דשרי לעשות בהמ"ד ולקדש שם שמים וע"ש עוד בסי' ע"ג, וצדקו דבריו מעיקר הדין דמצד שמתועדים לכבדו בתפלתם ואף שיהיה נחשב לעבודה ממש לא מסתבר שיהיה הקצהו הבית ולהיות לה דין משמשין ולא דמי לנרות של אליל שאסור לנר מצוה שלמדו מדקל שנטעו ולבסוף עבדו וע' בתו' ע"ג מ"ז ד"ה מי מאיס דאף כשביטלו וגם דמחובר לא נאסר דמאיס לגבוה דנעשה השימוש בגופם וכן בתכשיטי כהן אליל וכטיו"ד סי' קל"ט שהוא בגופם של המשמשים אבל מה שהוא מקום ועד לעבודתם לא חשיב יותר ממשמשין דמשמשין דאף לט"ז יו"ד סי' קמ"ג מ"מ הכא בכל גווני רק משום מאיס דהוא מדרבנן וכמ"א סי' תקפ"ו ס"ק ו', וע' בשו"ת גדולי טהרה סי' ל"ד דהתו' דמגילה ו' איירי שבנו מתחלה לשם כך אבל המ"א איירי שהיה מתחלה בית של הדיוט ואח"כ הקצוהו לע"ג [וכמש"ש מהא דע"ג מ"ג דהתם הוא בא בגבולם וע"ש מ"ד ב', וכאן לא שייך משום מאיס כיון דהיה מתחלה לבהכ"נ ונמאס ופנוהו], וע"ש דכשסתרו אותו ומכש"כ כשמוכרין העצים והאבנים יש לו דין ביטול וגם לתשמיש מצוה כיון דאיכא שינוי וכמ"א סי' קנ"ג סכ"א וכיון שמשתמשין לבנין הכותל הוה תשמיש דתשמיש ושאני שופר וציצית דמשתמש בגוף הדבר עכ"ד, וע' רמב"ם פ"ג ופ"ד מאיסורי מזבח לענין קמחן דמותר למנחות ואו"ח סי' י"א וע' בשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' ט' שהאריך לענין שינוי החוזר להכשירו למצוה וע' בשבות יעקב ח"ג סי' ט', ובמטעי משה מהמ"ץ דנויארק בסי' ד' הטיח דברים נגד המתיר בלא הכניסו שם דמות וכמובן שהיה לפניו תשובת השו"מ שהשיב לשם, וכל יסודו דמה שמתפללין בבית הוא תשמיש ע"ג, וכבר נתבאר ביטול זה, ומ"ש מרש"י ע"ג מ"ז ב' במתני' בד"ה הכניס דמשמע שאם מתחלה הוקצה הבית באיסורו וכל שהוא לגבוה לא מהני ביטול, וכבר העיר המ"א עמ"ש דאפשר דדמי למחובר וצ"ע בע"ג מ"ו מ"ז והכא שאני שלא עבד הבית עצמו, ומפרש"י אין ראיה וכש"כ יו"ד סי' קמ"ו ס"ק י"ד מטור ור"נ בשם רש"י והוציאה אפילו דעתו להחזירה וכן אפילו הוציאה ישראל כיון שלא הקצהו אלא לפי שעה, ומ"ש שלא למכור הבהכ"נ למי שאפשר שיעשה זה הבית לע"ג מירו' שקלים פ"ב בבהכ"נ שנחלקו כו' שאמר תמהני אם לא יהיה הבית לע"ג שנראה שהוא ע"ד העונש, ולא זכר שכן הוא גם בבבלי יבמות צ"ד ב', אבל לא הוצרך שום ראיה דהא אפילו להשכיר שאסרו כר"י משום שמכניס לתוכו ע"ג וכמתני' דע"ג כ"א ע"א, ובקדמוניות היהודים ליוסיפין ספר ג' פרק ל"ה על דבר מקדש חוניו במצרים בעיר ההרס אשר נקרא עליה שם אלילת המלחמה ומה שהשיב לו תלמי שהתיר לו ידו לעשות כאשר שאל ממנו אך יפלא בעיניו איך ירצה השם במקדש כזה אשר יבנה במקום היכל מלא חיות אלילות המצרים מתועבות ה' אשר שנא, אך כאשר אתה אומר כי ישעיה ניבא עוד לפני שנים רבות כי יתנוסס מקדש לאל עליון בארץ מצרים ע"כ לא נכלא ממך שאלתך, אך לא תמרה את חוקת תורת היהודים וגם צל עון וחטאה לא יחול על ראשי עכ"ל, הבאתי דבריו להעיר לבב השומעים לקחת מוסר בכאלה ממלכי הקדם לפנים:

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה