אור ברסלב

זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן

סימן מה

סימן מד

ובענין הדלקה לנ"ח ושבת או לנרות של מצוה לבהכ"נ משומן או חלב שעירבו שומן חזיר אי שייך הקריבהו לפחתך דמאיס משום צד איסור וכמו בעל מום:

בא"ח סי' קנ"ד ובמ"א ס"ק י"ט דאם הוא שומן שאסור באכילה אסור בהדלקה וכן פוסק הט"ז יו"ד סי' ק"ד, וע"כ דרק בעכבר משום דמאיס בעצמו אבל החלב ושומן החזיר אינו מאוס בעצמו ולכן תליא אלא אם אסור באכילה, ומשום הקריבהו לפחתך ליכא איסורא רק בבעל מום וכה"ג ולא מצד שמדליק איסור למצוה ואף דמקצה מדעתו טפי במוקצה מחמת מיאוס וכשבת מ"ד א' דלר"י האוסר בנר ישן של חרס משום דמאוס אבל במוקצה מחמת איסור בפמוט שהדליקו בו בשבת מותר, והרי משנה מפורשת בסו"פ י"א דתרומות מדליקין בשמן שריפה מתרומה שנטמאה בבהכ"נ ובהמ"ד, ובשבת כ"ה א' הא דמדליקין בשמן שריפה בחול ושפיר דמי לאיתהנויי דמצוה לשרוף תרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת בעורה תהנה ממנה וע"ש בתו' סוה"ד הא בחול דשמן כו' חשיב בעין טפי בשעת היסק מעצמו, ובירו' סוף תרומות דמדליקין בשמן שריפה בחנוכה באין לו שמן של חולין וע' בנוב"י תנינא חא"ח סי' צ"ו ובהשמטות, ובשו"ת ספר יהושע חא"ח סי' י"ט בד"ה אבל באמת יש ראיה מהא דנר חנוכה כו':

ובלאו הכי יש לדון אי מותר להדליק גם באיסור הנאה של חנוכה למאי דקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו, והרי הכא אסור להשתמש לאורה ולהכי היה מותר רק באין לו של חול להמל"מ פ"ה מאישות בד"ה ודע דהא דמללה"נ היינו דוקא בדיעבד ובמגיה שכה"ג ודעמיה חולקין וכ"כ בג"פ סי' קכ"ד ס"ק א' וע' בנוב"י תנינא חא"ח סי' קל"ד בד"ה וליישב ובספרי זכ"י יבמות ה', והארכתי במקום אחר במחלוקת רז"ה ורמב"ן אי שייך לאו ליהנות ניתנו בדרבנן:

ורק מצד שלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה משום המותר בפיך לא הוה במצות שאינם צורך גבוה ולא תשמישי קדושה ורק בשופר דלזכרון אתיא נסתפק הר"נ רפ"ב דרה"ש וכמ"ש הבית שלמה א"ח ח"ב סי' ק"ח וק"ט שאינו בשאר מצות אף בדאורייתא ודהמ"א ר"ס תקפ"ו שבכל המצות אמרינן לא הוכשר הוא היפך דהר"נ במקומו, ומיהו במצות דרבנן יש להקל בפשטות דהא הר"נ מספק"ל דאף במשכן נראה מסקנא דשבת כ"ח דלא קפדינן בזה מדבעי מאי הוה עלה דתחש וגם דלרש"י ברכות כ' דבמצות דרבנן לא הוקשו לתפילין דמש"ה נשים חייבות במצות דרבנן שהז"ג, וכבר האריך בזה הנוב"י תנינא חא"ח סי' ג' ודחה דהמ"א סי' תקפ"ו ס"ק ג' דגם לענין שיהיה מדבר טהור איתקיש כל התורה לתפילין והא בפיל קשור לכ"ע כשר לדופן וכסוכה כ"ג א' יעש"ב ובשיבת ציון סי' ב', וע' בשו"ת בשמים ראש סי' ש"כ ובהגהות כסדה"ר דודאי שאין האיסור ממאסו לקדושת בהכ"נ דלא עדיף מאתרוג של ערלה ביו"ט שני שיוצאין בו וע"ש סי' ר"א, ושבת כ"א סוע"א דלרב חסדא מותר להדליק בחנוכה בחול פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת דכבתה אין זקוק לה, ומדסתם וכייל לכולהו ובמתני' תני ג"כ חלה וכו', ובשו"ת ארץ צבי חא"ח סי' י"ד דלא שייך המותר בפיך במצוה שאין הדבר מתקיים וכמו בהדלקת נר שבת דהמצוה רק בהדלקתו ומיקלי קלי איסורא ובשו"ת פאת השדה סי' כ' נשאל אם מותר להדליק נר חנוכה בנרות מיללי קוירצען שמוחזקים שנתערב בהם חלב בהמה טהורה דלא הוה מן המותר בפיך, ולא נחית לחלק בהכי דבנר חנוכה ושבת דמצוה בהדלקתו לא שייך מן המותר, אך מ"מ נראה דאין לחלק דהא בשעת עשיית המצוה בהדלקתו קודם שיכלה משתמש למצוה במה שאינו מן המותר ולמה יגרע מאיסורי אכילה להדיוט דאף שמשביתו באכילתו וכמ"ש המאור פ"ק דפסחים דבאכילת חמץ מקיים מ"ע דתשביתו ומנתק הלאו דבל יראה

ואמנם מה שהעלה דגם המ"א לא אמר רק בשופר דצריך שיהיה מבעל חי וכן בעור בהמה משא"כ בסוכה דאפשר להיות מעצים ואבנים לא בעינן מן המותר וכסוכה כ"ג א' דפיל קשור כשר לדופן והכי נמי בנר חנוכה שאפשר להיות מדבר שאין בו כלל איסור והיתר, וכבר קדמהו בקושיתו בנוב"י תנינא חא"ח סי' ג' שהשיג על המ"א סי' תקפ"ו דגם לענין שיהיה מדבר טהור איתקיש כל התורה לתפילין, ובברכת משה על דיני שהחיינו בצד מ"ו הביא בשם הר"ש לנדא שסיפר שאביו הנוב"י בחלום דבר בו אל תתמה דכל אלה עושין מבע"ח משא"כ בדפנות לא בעינן מהמותר עכ"ד, וכן הביא במאמר פתיל תכלת פרט א' אות ה' דף י"א ע"א שדחה בזה קושיתו מפיל קשור כיון דעיקר המצוה אפילו מדבר שאינו אוכל לא בעינן מהמותר, ואינני רואה שום סברא לחלק בזה במה דאפשר לעשות מדבר דלא שייך כלל איסור והיתר דלא ליבעי מהמותר אף בדבר ששייך בו איסור שהקפידה התורה במצוה לגבוה, גם מה שהביא בישוב קושית הנוב"י מהד"ת ח"א סי' קנ"ב ע"פ חדושי רשב"א שבת כ"ח ב', כבר מבואר בספרי זכ"י ליבמות ק"ב, ושוב בא לידי משנת דר"ע וס' נחל איתן ע"ש בהקדמה שקדמוני בזה (וע' בשדי חמד מערכת חנוכה דף פ"ז ע"ב מש"ש באורך]:

ובעיקר שאלתו שסיים שמותר להדליק בלי פקפוק לנר חנוכה בנרות קערץ, תמהני של הזכיר מא"ח סי' קנ"ד ס"ק י"א וע"ש במ"א ס"ק י"ז וט"ז ס"ק ח' ויו"ד סי' קל"ט סעיף י"ב נרות של שעוה כו' אסורין לנר מצוה דשבת ודחנוכה ובהכ"נ יע"ש בבאה"ג מרדכי בשם ראבי"ה מהא דאיבעא לר"ל בע"ג מ"ז א' המשתחוה לדקל שנטבע ולבסוף עבדו לולביהן מהו למצוה ולא איפשטא, ובירו' פ"ק דבכורים נראה דאיפשטא לקולא וע' במשנת חכמים על הרמב"ם בדיני ברירה דף ק"א ע"א ביבין שמועה ד"ה ומעתה כו' ובצפנת פענח אות קמ"ד, ובשו"ת בית שלמה מהד"ק חא"ח סי' ל' האריך לפלפל בדין שעוה של כו', ואולם בח"ס חא"ח סי' מ"ב דבא"ח סי' קנ"ד לא נזכר אלא שכבר הודלקו וכיבן אבל מהזמנה לחוד לא נזכר דאין מוקצה עד שיעשו מעשה כתמורה כ"ט א' וגם שנתבטל ע"י המכירה ואין לחוש על עשייתו מתחלה דסתם מחשבתו למכור לשוק יע"ש, ואף דבנרות הללו לא שייך כ"כ שסובר שישתמש בהנשאר לתשמישו וכפסחים ל"ח סוע"ב כל לשוק אימלוכי אימלך אי מיזדבן מיזדבן ואי לא איפוק אנאי וגם דמלשון הש"ע יו"ד סי' קל"ט סי"ג משמע על הזמנה לחוד ואף דנקט של שעוה שקודם ליתן לבהכ"נ לשל חלב:

גם בשו"ת יד אלעזר סי' נ"ח נשאל מרב גדול אם אמת הדבר שגם בעירו החלו להביא ביו"כ וביא"צ לבהכ"נ נרות מיליקערצען ושהוא מוחה בדבר, והשיב שבעירו אין מביאין של חלב כ"א שעוה וכש"ך יו"ד סי' רנ"ו ס"ק י"ב ומ"א סי' תר"י ס"ק ג' וד' וכמ"א סי' רס"ד ס"ק י"ב ושנהגו לעשותן בעצמן שמא יעשה בפסילה פסולה וכמש"ש בס"ק י"ג וחששו יותר ביו"כ דמאריכין בלילה לאור הנר עכ"ד, וע' בתוספת שבת סי' רס"ד ס"ו ס"ק י"ח וסי' תל"ג ס"ב ור"ס תרע"ג, וגם לפי דרכו היה לו להעיר מט"ז א"ח סי' רע"ח ס"ק א' מהב"י ר"ס ער"ה בשם הג"א דבשל שעוה לא שייך הטיה דמספקא ליה אם יכול לקרות לאורה [וע' בעקרי דינים חא"ח סי' י"ד אות צ"ה דכיון שהשעוה כרוכה סביב הפתילה לא שייך הטייה אף שיקרבנו אליו ומ"מ שייך בו מחיטה עש"ב], וכ"כ המ"א ס"ק ג' בשם רש"ל וע"ש בא"ר דמה דמתיר רק במקום דבלאו הכי פליגי אם יש לאסור, ולמעיין בב"ח שאינו סומך רק שלא לבטל אמירת הגדה כשהוא יחידי כו' וכמ"ש בסעיף ד' כמ"ש ב"י דבשל שעוה אסור, ובסי' רע"ז ס"ג ובלבד שיהא נר של שעוה כו' ואם יש בו שמן אי אפשר שלא יקריבנו אל הפתילה, ומבואר דבשל שעוה לא שייך הטייה אם מנער מהטבלא ודלא כתויו"ט תמיד פ"א משנה ג' ע"ש ובמעין גנים בא"ח סי' רע"ח שהאריך, ובמאורי אור בחלק באר שבע להלכות שבת סי' ער"ה שאוסר בנר שעוה ובה"ט בשם ראב"ן מתיר בחלב והכי מסתברא בדליכא כלי המחט כו', ובכתב סופר חא"ח סי' ס' אם מותר ללמוד בש"ק בנרות מיליקרעצין דלא שייך שמא יטה כמו בנר שעוה ובפרט דלא שייך שמא ימחוט דלב"י פשוט לאסור גם בשל שעוה, דאין למחוט כ"א ע"י כלי וחוזק יד שאינו דרך אפילו בחול, אלא דכשיתרבה המהותך מחום האור וע"י ששופכים לארץ מבהיק האור ויש גרם ריבוי ונפלין ברבוותא אם של שעוה אסור משום איסור דרבנן במכבה כיון דא"צ לגופו ומסיים דאינו מורה בזה היתר, ועכ"פ גם היד אלעזר עם כל האריכות להחמיר בשל שעוה ולא של חלב מצד שאורם זך ביותר וגם בנר יא"צ אף שעשוי רק לזכרון ועד"ש נר אלהים נשמת אדם, אך לא הזכיר מקור הדין בסי' קנ"ד סי"א ויו"ד סי' קל"ט סי"ב אשר בלי ספק הכותב אליו נתכוון בשאלתו להעירו מה שיש לדון בזה וכמ"ש למעלה:.

תוכן העניינים

זכר יהוסף חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה