זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן מג
נשאלתי בענין התקנה בלאצקווי שלא לבנות עוד בהמ"ד זולת הקבוע לרבים אי חל על דורות הנולדים:
הנה במ"א סו"ס קנ"ה מתשובת ריב"ש המעכב לבנות בהכ"נ אפילו אם יש בהכ"נ אחרת בעיר מונע את הרבים מלעשות מצוה, ומ"ש ריב"ש סי' רל"א צ"ל של"א, ומ"מ כתב שאם הנדר חל על הכל היה צרי שיסכימו כל הקהל בהיתר כתשובת הרשב"א כו' אמנם כשאינו אלא באור הנדר הולכין אחר הרוב שמבארים שכונתם היתה לאסור בתי היחידים לבד וע"ש בסי' תס"א, ובסי' תס"ו שאם דרכם להתיר ע"פ הרוב אפשר שעל דעת כן הסכימו מתחלה ע' ביו"ד סי' רכ"ח סל"א ובש"ך ס"ק פ"ט מהב"י בשם רשב"ץ שהמנהגים משתנים וכו', ומ"ש מריב"ש סי' רל"ג (וכנדפס בזיטאמיר ובקצת דפוסים של"ג) וצ"ל רנ"ג ששם נזכר בקצרה בסוף התשובה שבאו יחידים לעשות להם מדרש לתפלה וקמו אנשים למנוע ודאי שמעכבין את הרבים לעשות מצוה כו' ואם נותנים טעם לדבריהם מפני ישוב הבהכ"נ שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים שתיהם, ושם מיירי שעדיין לא עשו הקהל תקנה מלבנות עוד בהכ"נ, ורמז לדבריו בב"י ח"מ סי' קס"ג מחודש א' וד"מ אות ד', ובשו"ת מים עמוקים לראנ"ח סו"ס ע' ומ"מ לדעת מהרי"א נראה לכאורה דאין יכולין לעכב כלל מלקבוע מקום תפלה בביתו גם לא על המתפללים שלא ילכו להתפלל שם וכש"כ אם תמשך איזה תועלת מצד קביעות המקום שהקרובים שם יועדו תמיד להתפלל ערב ובקר כו', וריב"ש שהחמיר הרבה על המונעים הבנין מצד ההסכמה שלא לבנות בהכ"נ חדש היינו היכא שלא נמשך מזה ביטול בהכ"נ אחר עכ"ל, ובשב יעקב חח"מ סי' כ"ה בכרוז שהכריזו שלא יעשה כל אחד מנין בפ"ע בימי קריאת התורה זולתי במו"ש ומויו"ט, דמי שאינו יכול לילך לבהכ"נ מחמת אונס מחוייב להדר ולאסוף מנין בביתו כדי שיאמרו קדיש וברכו בעשרה דמבטלין גם מ"ע מה"ת בשביל זה כברכות מ"ז ב' מצוה דרבים שאני (וע' בתשובתי לעיל סי' ל"ה אות ב') וכמו שהוציאו מכלל הרבים במו"ש ומויו"ט שקשה על האדם לילך מביתו לבהכ"נ וכש"כ מי שאינו יכול לילך כלל, ועוד דודאי לא היה הכרוז חל לעבור על מ"ע שבתורה ולהתפלל שלא במנין במי שאינו יכול לילך לבהכ"נ וע"ש עוד בסי' ח', ובשו"ת רדב"ז ח"ג שאלה תתק"י (תע"ב) אם יכולין להפרד ללכת להתפלל בקהל אחר כיון שהחזיקו הם ואבותיהם להתפלל עמהם וכו' ואף דאיכא עדה בכל אחד מאם לא יפה עושים כו' אבל אם הסכימו הקהל מפני תקנת ענייהם דרשאים בני העיר להסיע על קצתם כו' ועדיין יתבאר אם הסכמה זו צריך חבר העיר כו' אבל אם חלק לבם ומתקוטטין תמיד טוב שיתפללו כל כת לעצמה וידחה הרע במיעוטו, וע' בשו"ת בית שלמה א"ח ח"א סי' כ"ו (וע' בתשובתי להלן סי' מ"ח):
ובשו"ת פני משה ח"ב סי' נ"ד על שהסכימו שלא להתפלל בשום בית מבתי הכפר כ"א בבהכ"נ ואחר זמן נבנו בתים חדשים עד שאין מקום בבהכ"נ, והשיב דהוה נולד דלא שכיח שיבנו בתים במקום גנות ופרדסים ורק משום דלא הסכימו אלא כשהיה הבהכ"נ מחזיק לכולם ועתה נתרבו אדעתא דהכי לא הסכימו, ובשו"ת דברי יוסף סי' ל' דהא דאין פותחין בנולד דלא שכיח דוקא כשאין שם אומדנא דמוכח דאלו אסיק אדעתיה בשעת הנדר היה מתנה בפירוש וכו' יע"ש באורך, ועכ"פ בנידון דידן שנתרבו יושבי העיר במשך זמן הרבה מהתקנה פשוט דלדעתו אין להחמיר מצד התקנה, וא"כ צריך להתישב כיון שבהמשך הזמן נתרבו הדיורים ומקום בהמ"ד דחוק להם וכי התקנה יהיה לעולם אף שלא יהיה להם מקום להכנס בו כלל, ואפשר שגם עכשיו שאין להם מקום מיוחד לפי כבודם דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה בשב ואל תעשה כברכות כ' ע"א, ואם היו מכריזין בפירוש שתהיה התקנה גם על אופן זה לא חלה התקנה לעבור על ד"ת, ולכן צריך לעשות אסיפה מיח"ס שיעיינו בזה במו"מ יחד ע"פ רוב דעות במי שיש לו טעם מספיק שאי אפשר לו להתפלל בבהכ"נ זה:
אלא דלכאורה כיון שבעת התקנה לא היה לבטל המצוה יכולין לגזור אף שיוכל להיות שישתנו הענינים כשיתרבו הבעה"ב, ובשו"מ תליתאה ח"א סי' נ"ח שהרי חיב"נ על הגבעונים היה כן ואף שאח"כ נשתנה הענין וכן שבועת פלגש בגבעה וכתשובת הרא"ש יע"ש באורך, ושאם היה בחרם חל גם על דורות הבאים וכתשובות מהר"ם הישנים סי' רס"ה, ואף דבשבועה אי אפשר להשביע הנולדים וכתשובת הרא"ש כלל ה' סי' ד' וביו"ד סי' רכ"ח סל"ה, וע' בנוב"י תנינא חיו"ד סי' קמ"ו דאין כח ביד ב"ד לגזור על הנולדים ומ"מ הצבור יכולין לגזור כיו"ד סי' רכ"ח סל"ד וע"ש בנוב"י חת"מ סו"ס נ"א ומה"ק חיו"ד סי' ס"ז ושו"ת טור האבן סו"ס ל"ה ונודע בשערים תנינא חיו"ד סי' כ"ב בדף כ"ד ע"ג בד"ה והנה, וע' בשו"ת גבעת שאול סי' פ"ד שהותנה שאחד יכול לעכב וא' שבק חיים אינו ניתר כ"א ע"י שאלה כסי' רכ"ח סכ"ה כיון שהיה התנאי רק עד שירצו כולן כו', וע' בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' ס"ג וס"ד וזכרון יוסף חיו"ד סי' י"ד דכיון דאותו הקהל שתיקנו התקנה היו יכולין לשנותה ולחזור ולהתירה גם הבאים אחריהם יכולין לשנותה בהסכמת רובם דהוה כהתנו מתחלה כסי' רכ"ח מסעיף כ"ה, ומהאי טעמא נמי לא דמיא לדבר שבמנין לרמב"ם דבעי שיהיה האחרון גדול מהראשון וכו' וע' בשו"ת פרי תבואה סו"ס ל"ו ובח"ס חיו"ד סי' ד"ר ולקוטי ח"ס סי' א' משש"ב, ובחו"י סי' קכ"ו דלא גרעו הנולדים מאבותיהם מתקני התקנות דמצי לשנות בלי פתח וחרטה יע"ש ובשיבת ציון סי' ה', ובמ"א סי' תר"צ דלא אמרינן אין ב"ד יכול לבטל כו' באם היה התקנה רק לעירם וע' בשו"ת תפארת יוסף חא"ח סו"ס ט"ו, ובשו"ת מהר"ם אלשקר סי' מ"ח ומ"ט בקבלת הצבור לדורות הבאים שאין ביד הקהל אפילו יסכימו כולם להתיר הנהגתם וע"ש בדעת קדושים סכ"ג ובגדולי הקדש ס"ק ב' ובלקוטי חת"ס סי' א' בד"ה ונבא אל השלישית כו' ובד"ה והרביעי כו', וע' בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קל"ב שקבלת האבות קיימת גם על הבנים, וכ"כ רמב"ן באגרת משפט הח' שהביא ראיה מחיב"נ וכ"כ בתשובת הרשב"א כו' ואפילו נעשה שלא בהסכמה אלא שנהגו האבות, וע' בשו"ת ראנ"ח סי' נ"ח וע"ש בתשובת הרשב"א שאין להם תקנה עד שיתחרטו כולם כו' וע' בשו"ת זית רענן חיו"ד סי' כ"ח בענין הסכמת הקהל ובסי' כ"ג, ובשו"ת גבעת שאול סי' פ' כשמת א' מהקהל דהוה כמו קידושין על מנת שישתוק כו' יעש"ב, ובשו"ת חכ"צ סי' ל"ח בהיות שנמצא שאין ראוי להצטרף עמהם דלעבור על איסור קל דרבנן אין שומעין להם ואף שבתחלת הסכמתם לא היה נדנוד עבירה וכהא דסו"פ נגמר הדין אשכחינהו דפתח להו במסכת כו', וע"ש מתשובת ריב"ש סי' ס"א דאין כח ביד הקהל להתנות שלא כו', וכה"ג בשו"ת רשד"ם חיו"ד סי' צ' על ענין ההסכמה שיש להם כו', וע' בנוב"י קמא חיו"ד סי' ע' שלא אכניס עצמי לפלפל אם כח ביד שום תקנה לעכב על הרב כו', ולא הזכיר משו"ת רשד"ם וריב"ש וע' בתשב"ץ ח"ב סי' רל"ב צבור שהסכימו ביניהם שאם אחד מבעלי הוראה כו' כל זמן שלא יסכימו עמו יחד הקהל כו' אם עשה בדין אם לא נהגו בו שרי למיקרי לכל חד מינייהו עבריינא כדין העובר על ד"ת וכרשב"א בתשובה וכו' יעש"ב ובשו"ת דברי ריבות סי' קי"ז וקי"ח וע"ש סי' רצ"ה, וע' בסוף תשובת מהר"ם מרוטנבורג מתקנת הקדמונים ואח"כ חידשו עוד הפעם עה"ח והחתומים על התקנות הרשב"ם ור"ת וראב"נ וק"נ רבנים שלא ינדה הרב שום אדם בלא רשות הקהל, וע' בפנקס ארבע ארצות דפולין אות כ' והועתק בסו"ס עטרת צבי על ח"מ שלא יחרים שום רב לשום אדם ביחידות, ובהיות כי אין לפני נוסח התקנה שעשו בקהלתם בענין בנין בהמ"ד ולא רציתי להאריך יותר, וע' בשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' כ"ח על הת"ח שלא להתפלל בעשרה חוץ לבהכ"נ אי הוה לבטל את המצוה דתפלה בצבור חוץ לבהכ"נ עדיף מתפלה ביחיד בבהכ"נ, ז"א דעל מצוה דרבנן חל כתשב"ץ והובא בב"י סי' ל"ט ובפרט בכולל וגם המה אין דרכם להתפלל תמיד ביחידות וע"ש שהאריך בצדדי ההיתר [וע' בשדי חמד אסיפת דינים מערכת בהכ"נ, וע' בבאר יצחק חא"ח סו"ס כ"ד לענין חלקם של אותם שנחלקו מהבהמ"ד בהספרים לחלק מהא דהמבי"ט ח"ב סי' קע"א שהובא במ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ב שכל ההקדשות יחלקו כיון שהיה מחמת סיבה שהמקום לא היה מחזיק אותם אבל מחמת חלוקי דעות בעלמא אין לתבוע חלקם, ואינו מוכרח כיון שמהדין רשאי לחלק מהם מטעם זה שגם הנשארים בבהמ"ד הגורמים לזה כמותם שאי אפשר להיות תפלתם באגודה אחת בלי פירוד לבבות וכמ"ש רדב"ז, במה זכו בני בהמ"ד להפקיע זכותם ולסלק כחם]: