זכר יהוסף חלק א· רבי יוסף זכריה שטרן
סימן מב
להרב ר' מרדכי פישל מ"ץ דיאנישאק. בדבר שאלתו שהיה בעירו שני בהמ"ד שנשרפו והוסכם בדעת טובי העיר במעמד אנשי העיר שהקהל יבנו בהמ"ד על מקום חדש והחברא שמשים מח"ק יבנו הבהמ"ד על המקום שהיה עומד בהמ"ד של הקהל ובמקום שהיה עומד בהמ"ד של שמשים יהיה מוכן לבנות בית טבילה להקהל שהמקוה שמכבר רחוקה משכונת ישראל ומוציא מים עכורים ולפעמים יחסרו מימיו, ומבואר במ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז דלמ"ב סי' ל"ג שאם בנו בהכ"נ חדשה וסתרו הישנה ע"פ ז' טובי העיר פקעה הקדושה וחלה על החדשה ולא גרע ממתנה, ונסתפק מעלתו דהיינו דוקא כשבנו על מקום חדש דהוה חילול מקודש על חול וכפרש"י חלופי וזבוני שרי דחלה קדושתו על החילול ועל הדמים, אבל בנ"ד שבנו על מקום המקודש מכבר בקדושת בהכ"נ דמי להקדש מתחלל על הקדש:
ואינני רואה שום חילוק כיון שגמרו ביניהם שיחליפו מקום בהכ"נ על מקום אחר והשמשים יחליפו מקום זה על מקום בהכ"נ הקהל דכשהתחילו לבנות במקום החדש כבר נפקע הקדושה ממקום שעמד בהכ"נ של הקהל על המקום המחודש, וכשבנו ג"כ החברה שמשים על מקום שעמד בהכ"נ של הקהל הוה כמכירה ממקום שעמד בהכ"נ שלהם על מקום בהכ"נ של הקהל שכן נתחלל על מקום אחר המחודש, ובפרט שמסתמא החברא שמשים יש להם זכות גם במקום שבנו בהכ"נ של הקהל מחדש שמסתמא נגבה המעות מכל אנשי העיר ביחד והוה כאלו החליפו המה ג"כ על מקום המחודש שנבנה בהכ"נ של הקהל, ובמ"א ס"ק ט"ז על הגהת הרב הא דכפרים נמכר דוקא כשיש להם אחרת שבנו עכשיו אבל כשיש להם שני בהכ"נ מקודם אסור למכור אחד דהא אפילו לסתור אחד אסור כסי' קנ"ב, וא"כ בשני בהכ"נ לא שייך בכה"ג דנפקע הקדושה וחלה על החדשה, אבל כאן שכבר נשרף הבהכ"נ וא"כ א"צ רק שיהיה להם מקום מוכן לבנות בהכ"נ דבכה"ג כל העולם מרוצין כיון שבונין להם בהכ"נ אחרת וכמ"א סי' קנ"ב ס"ק ב':
ואולם לט"ז סי' קנ"א ס"ק י"ג באם סתרו במקום הזה ובנאוהו במקום אחר ואין דעתם לבנות עוד. במקום הראשון יעשו גדר סביבו ואם במקום שיוכלו למכור ימכרוהו, והיינו דסובר דלא פקעה קדושה מהשניה רק ע"י מכירה והא דפריך במגילה כ"ו א' מבהכ"נ של טרסיים י"ל דפסיקא ליה שלא קנו בהכ"נ אחר חדש בעבורם דאל"כ מאי חידש בזה המעשה ולכן כתב הט"ז שאם הוא במקום שיוכלו למכור כסי' קנ"ג ימכרוהו והיינו בבהכ"נ של כפרים או בשל כרכים דתלוי בדעת היחיד וכמבואר שם סעיף ז' וע"ש בט"ז ס"ק ו' דאפילו בכרכים אין איסור אלא במכרו בענין שלא יהיה אח"כ בהכ"נ אבל אם יהיה אח"כ בהכ"נ מותר אפילו בשל כרכים למכור בבהכ"נ עצמו מרבים ליחיד, וצ"ל דנקיט החידוש דאפילו מרבים ליחיד דמאי איכפית לרחוקים כיון שיש להם בהכ"נ כמ"א בס"ק ט"ז ומכש"כ דמותר להפקיע הקדושה בשל כרכים אפילו אם בנו בהכ"נ חדשה כשהיא ג"כ של רבים:
ולמ"ב סי' ל"ג הובא במ"א סי' קנ"ג ס"ק י"ז בענין של כפרים תליא באם רבים באים לשם מעלמא, ואף אי נימא דנקט של כפרים דאז מסתמא רבים באים משם לעלמא ובזה היה מקום לדון בגודל המקום, והרי לרמב"ם פ"ד מע"ג הלכה ב' דכל פחות ממאה כפר קטן לענין עיר הנדחת ורובו של שבט כרך, וסנהדרין ט"ו סוע"ב מעשרה עד ק' וע"ש בתו' ד"ה מעשרה דפליגי בקרא דעמוס אי עשרה מיקרי עיר, ובירו' סנהדרין פ"י הלכה א' עיר ולא כפר ולא כרך יע"ש ובפני משה, וע' ראב"ד פ"א דמגילה, וע' רש"י סו"פ מקץ שמא לא היתה חשובה בעיניכם כעיר בינונית של עשרה בני אדם, וע' בחמ"ח סי' קי"ט ס"ק י"ט שצריך להתיישב מה כפר קטן ובינוני, ולא העיר מכל הנ"ל וע' בשו"ת רשמי שאלה סי' ע"ב והארכתי בתשובה (בחח"מ לענין שכירות בתים מהתשלומין לאחר השריפה וכאן אין מקום להאריך בפרט זה), ומהא דכתובות ד' א' דמתא מחסיא מפקא מכרך ומכפר י"ל שהיה ידוע בבירור שבאו רבים מעלמא וכמ"ש במ"ב כיון שיש רבים הנצרכים לו ולתורתו אבל בסתמא י"ל דעיר בינונית הוה כפר וע"ש בתו' ד"ה כגון דר"ח, וע' במ"ב סי' ל"ג בד"ה ואשר בא בשאלה בתי כנסיות שבזמן הזה כו', ונראה דמה שהיו מתקבצין כולם בימי רב אשי רבנן דישיבתו שלזה רמזו במאמר רב אשי בברכות י"ז ב' דבני מתא מחסיא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא, וכדאמר רבא שם ל"ה ב' לא תתחזו קמאי ביומי ניסן ותשרי כו', ולזה היו בני הישיבה נאספין שני פעמים בשתא וע' רשב"ם ב"ב קנ"ז ב' בד"ה מהדורא בתרא כו', וזה שאמר במגילה אדעתא דידי כו' ומסולק מה שתמהו התו' ברכות שם לפרש"י ממה שלא היו מתאספין בעצרת:
ועכ"פ לענין בהכ"נ דתליא באתיא מעלמא מבואר במ"א סי' קנ"ג מהמ"ב סי' ל"ג דבעוברים ושבים דרך עראי מיקרי כפר, ופשוט שמצד שבאים על מקום שוקים יום או יומים לא מיקרי קביעות דירה ומבואר יותר בגוף התשובה דבארצות אלו שמנהג הקהלות להעמיד פרנסים בכל עסקי הקהלה מעכשיו אין חילוק בין כפרים לכרכים דהא מתחלה כשבנו בהכ"נ אדעתא דמנהיגי העיר תלו וגם אותם דאתו מעלמא לא עדיפי מאנשי העיר ודמיא לדרב אשי דאי בעינא מזבינא להו כו' וע' בשו"ת פ"י סי' ז', וע' בשו"ת בית שלמה קמא א"ח ח"ב סי' כ"ח וסוף ח"ב בהשמטות ובשו"ת צ"צ החדש חא"ח סי' כ"ד ומשכנות יעקב חא"ח סי' פ"ו ושיבת ציון סי' ז' וח"ס חא"ח סי' ל"א ושו"מ רביעאה ח"ג סי' קי"ד (וע' בתשובתי להלן סי' נ"ב) וע' בשם אריה בהוספות לאחר קונטרס הזמה בסי' ב', וע' בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' נ"ה ונוב"י תנינא חא"ח סי' י"ט ובארץ צבי חא"ח סי' י"ב וזית רענן תנינא סי' ב', ורק בעת שיתקבצו ז' טובי העיר בפרסום יתנו עם הלוקח בשעת מכירה שהרשות לו שישתמש בכל דבר כרמב"ם פ"א מתפלה הלכה י"ז, וע' במאורי אור בחלק באר שבע בהלכות לא"ח בדף ל"ז ע"ב דמסתברא בהכ"נ שהקדיש יחיד חמור מבהכ"נ דרבים שתלו תחלה בדעת ב"ד וטובי העיר וגם המקדיש אינו יכול להתנות ולא עדיפי יורשיו ממנו כו':